ברית

פיוט לשמחת ברית המילה במסורת יהודי בבל. הפיוט, שמחברו עלום, כורך את שמחת הבן הנולד בבקשה מהאל לברך ברגע חגיגי ומשמח זה גם את בנו בכורו, עם ישראל, ולגאול אותו מגלותו. כשם שהאדם הפרטי התברך וזכה לבן, מבקש המשורר שגם עם ישראל יתברך, יפרה וירבה.

פיוט זה, המושר בשמחת הולדת הבן וברית המילה, בעל הלחן השמח והמתרונן, רצוף ביטויי שמחה המבטאים את רחשי לבו של האב, שלבו כמו גואה על גדותיו ברחשי שמחה ותודה לקב"ה שזיכה אותו בבן, ומתוך השמחה הפרטית שלו הוא פונה לקב"ה בבקשה לשמח את עם ישראל כולו ולגאלו. המשורר כמו חש את נוכחותו של אליהו הנביא בשמחת הברית, שכן ע"פ המדרש אליהו הנביא הוא מלאך הברית ומבקר בכל ברית מילה, והוא מבקש שאליהו הנביא ימשיך אל "תפקידו" הנוסף ויבשר לנו את הגאולה.

פיוט זה אהוב במיוחד על יוצאי קהילתנו המשהדים בארץ ובעולם ונשמע כמובן בטקס ברית המילה