כורדיסטאן

פיוט לשמחת ברית המילה במסורת יהודי בבל. הפיוט, שמחברו עלום, כורך את שמחת הבן הנולד בבקשה מהאל לברך ברגע חגיגי ומשמח זה גם את בנו בכורו, עם ישראל, ולגאול אותו מגלותו. כשם שהאדם הפרטי התברך וזכה לבן, מבקש המשורר שגם עם ישראל יתברך, יפרה וירבה.

פיוט זה, המושר בשמחת הולדת הבן וברית המילה, בעל הלחן השמח והמתרונן, רצוף ביטויי שמחה המבטאים את רחשי לבו של האב, שלבו כמו גואה על גדותיו ברחשי שמחה ותודה לקב"ה שזיכה אותו בבן, ומתוך השמחה הפרטית שלו הוא פונה לקב"ה בבקשה לשמח את עם ישראל כולו ולגאלו. המשורר כמו חש את נוכחותו של אליהו הנביא בשמחת הברית, שכן ע"פ המדרש אליהו הנביא הוא מלאך הברית ומבקר בכל ברית מילה, והוא מבקש שאליהו הנביא ימשיך אל "תפקידו" הנוסף ויבשר לנו את הגאולה.

פיוט פשוט זה המושר בעשרת ימי תשובה בקהילות הספרדיות, פותח בכינוייו של ה' לפי שתיים ממידות הרחמים שבהן התגלה למשה במעמד נקרת הצור, 'אל רחום וחנון', ומהן הוא ממשיך ומונה את כינוייו ותאריו של ה' לפי סדר אלפא-ביתי. לאחר כל ארבעה כינויים כאלו מופיעה הבקשה החוזרת המפנה את רחמיו של ה' ואת יתר תכונותיו החיוביות כלפי עמו וכלפי העולם כולו. בדרך כלל שר החזן כל בית בן ארבעה תארים וקהל המתפללים עונה כנגדו - רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ, רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ.