נוסח ירושלמי

הנה המלים: בר יוחאי תגל יולדתך ישמח אביך ואמך // בר יוחאי שלמה משנתך מורים ההלכה כמותך אשרי איש שזכה לראותך ואשרי אוכלים מלחמך // בר יוחאי מורה לכל שואל סודות התורה בעוז ואל ואתה יסוד אור ישראל נתקנו עשרה ממך // בר יוחאי עמוד הימני יושב בשבת תחכמוני וגם אחיה השילוני בחרת לך את מקומך // בר יוחאי נצר טוב היה לך ביום הנבחר להלולך ירדו העליונים בשבילך לשמוע סוד תורה מפיך // בר יוחאי נגלו לך מצפונים רזים וסודות העליונים ותיקנת כמה תיקונים היה אור שכינה עמך // בר יוחאי חסידא קדישא נפשך עוז והדר לבושה תורת אל על לבך חרושה ברוך אתה וטוב טעמך // בר יוחאי זכרונך לברכה תורת אל בפיך ערוכה ואורך האיר בחשיכה בכל טוב יזכירו שמך // בר יוחאי קדש הקדשים מכבד תפארת ישישים נבון לחש חכם חרשים יהיה כנהר שלומך

מסכת אבות פרק ד [ד, א] בן זומא אומר, איזה הוא חכם - הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדי השכלתי" (תהילים קיט, צט). איזה הוא גיבור - הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים מגיבור" (משלי טז, לב). איזה הוא עשיר - השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" (תהילים קכח, ב): "אשריך" בעולם הזה; "וטוב לך" לעולם הבא. איזה הוא מכובד - המכבד את הבריות, שנאמר "כי מכבדי אכבד ובוזי ייקלו" (שמואל א ב, ל). [ד, ב] בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה, וברח מן העבירה: שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה; ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה. [ד, ג] הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום. [ד, ד] רבי לוויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח, שתקוות אנוש רימה. [ד, ה] רבי יוחנן בן ברוקה אומר, כל המחלל שם שמיים בסתר, נפרעין ממנו בגלוי; אחד שוגג ואחד מזיד, בחילול השם. [ד, ו] [ה] רבי ישמעאל בנו אומר, הלמד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלמד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות. [ד, ז] רבי צדוק אומר, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם: כך היה הלל אומר, ודישתמש בתגא חלף; הא, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. [ד, ח] [ו] רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות; וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות. [ד, ט] [ז] רבי ישמעאל בנו אומר, החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא; והגס ליבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח. [ד, י] [ח] הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד; ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה. [ד, יא] [ט] רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר; וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני. [ד, יב] [י] רבי מאיר אומר, הוי מעט עוסק, ועסוק בתורה; ושפל רוח, בפני כל אדם. ואם בטלת מן התורה, יש לו בטילים הרבה כנגדך; ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה ליתן לך. [ד, יג] [יא] רבי אליעזר בן יעקוב אומר, העושה מצוה אחת, קנה לו פרקליט אחד; והעובר עבירה אחת, קנה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים, כתריס לפני הפורענות. [ד, יד] רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כניסה שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים. [ד, טו] [יב] רבי אלעזר אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמיים. [ד, טז] [יג] רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד, ששגגת התלמוד, עולה זדון. [ד, יז] רבי שמעון אומר, שלושה כתרים הן - כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות; וכתר שם טוב, עולה על גביהן. [ד, יח] [יד] רבי נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחרי, שחבריך יקיימוה בידך, "ואל בינתך,אל תישען" (משלי ג, ה). [ד, יט] [טו] רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות רשעים, ואף לא מייסורי צדיקים. [ד, כ] רבי מתיה בן חרש אומר, הוי מקדים לשלום כל אדם; והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים. [ד, כא] [טז] רבי יעקב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא; התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתיכנס לטרקלין. [ד, כב] [יז] הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, כחיי העולם הבא; יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה. [ד, כג] [יח] רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו; ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. [ד, כד] [יט] שמואל הקטן אומר, "בנפול אויבך אל תשמח..." (משלי כד, יז). חרון אפו לא נאמר, אלא "אפו" (משלי כד, יח). [ד, כה] [כ] אלישע בן אבא אומר, הלמד תורה ילד, למה הוא דומה - לדיו כתובה על נייר חדש; והלמד זקן, למה הוא דומה - לדיו כתובה על נייר מחוק. [ד, כו] רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלמד מן הקטנים, למה הוא דומה - לאוכל ענבים קהות, ושותה יין מגיתו; והלמד מן הזקנים, למה הוא דומה - לאוכל ענבים בשלות, ושותה יין ישן. רבי אומר, אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו: יש קנקן חדש, מלא ישן; וישן, אפילו חדש אין בו. [ד, כז] [כא] רבי אליעזר הקפר אומר, הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. [ד, כח] [כב] הוא היה אומר, היילודים למות, והמתים לחיות, והחיים לידון: לידע ולהודיע להיוודע שהוא היוצר, והוא הבורא, והוא המבין, והוא הדיין, והוא עד, והוא בעל דין, והוא עתיד לדון; שאין לפניו לא עוולה, ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד - שהכול שלו. ודע, שהכול בא לחשבון. ואל יבטיחך יצרך, שבשאול בית מנוס - שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

מסכת אבות פרק ג [ג,א] עקביה בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה - דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון: מאין באת, מליחה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. // [ג,ב] רבי חנניה סגן הכוהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו. // [ג,ג] רבי חנניה בן תרדיון אומר, שניים שהיו יושבין, ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים, שנאמר "ובמושב לצים לא ישב" (תהילים א,א). אבל שניים שהיו יושבין ועוסקין בדברי תורה - שכינה עימהם, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע" (מלאכי ג,טז). ומניין לאחד שיושב ודורש, כאילו קיים את כל התורה, שנאמר "יישב בדד ויידום" (איכה ג,כח). // [ג,ד] [ג] רבי שמעון אומר, שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר "כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום" (ישעיהו כח, ח). אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" (יחזקאל מא, כב). // [ג,ה] [ד] חנניה בן חכינאי אומר, הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, והמפנה ליבו להבטלה - הרי זה מתחייב בנפשו. // [ג,ו] [ה] רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. // [ג,ז] [ו] רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר, עשרה שהיו יושבין ועוסקין בתורה - שכינה עימהן, שנאמר "אלוהים ניצב בעדת אל" (תהילים פב, א). ומניין שאפילו חמישה, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט, ו). ומניין שאפילו שלושה, שנאמר "בקרב אלוהים ישפוט" (תהילים פב, א). ומניין שאפילו שניים, שנאמר "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" (מלאכי ג, טז). ומניין שאפילו אחד, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ, כ). // [ג,ח] [ז] רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאת ושלך שלו; וכן הוא אומר בדויד "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט, יד). // [ג,ט] רבי יעקב אומר, המהלך בדרך ושונה ומפסיק משנתו ואומר, מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה - מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו. // [ג,י] [ח] רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר משום רבי מאיר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו, שנאמר "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים" (דברים ד, ט). יכול אפילו תקפה עליו משנתו? תלמוד לומר "ופן יסורו מלבבך" (דברים ד, ט) הא אינו מתחייב בנפשו, עד שישב לו ויסירם מליבו. // [ג,יא] [ט] רבי חנניה בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. // [ג,יב] הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת. [י] הוא היה אומר, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו; אין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו. // [ג,יג] רבי דוסא בן הרכינס אומר, שינה של שחרית, ויין של צהריים, ושיחת הילדים, וישיבת כנסיות של עמי הארץ - מוציאין את האדם מן העולם. // [ג,יד] [יא] רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקודשים, והמבזה את המועדות, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה - אף על פי שיש בידו מעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. // [ג,טו] [יב] רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחורת, והוי מקביל את כל האדם בשמחה. // [ג,טז] [יג] רבי עקיבה אומר, שחוק וקלות ראש מרגילין לערווה. הוא היה אומר, מסורת סייג לתורה, נדרים סייג לפרישות; סייג לחכמה, שתיקה. // [ג,יז] [יד] הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט, ו). חביבין ישראל שנקראו בנים למקום; חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר "בנים אתם לה' אלוהיכם" (דברים יד, א). חביבין ישראל, שניתן להם כלי שבו נברא העולם; חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כדי שבו נברא העולם, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (משלי ד, ב). // [ג,יח] [טו] הכל צפוי, והרשות נתונה; ובטוב העולם נידון. והכל לפי רוב המעשה, אבל לא על פי המעשה. // [ג,יט] [טז] הוא היה אומר, הכול נתון בעירבון, והמצודה פרוסה על כל החיים. והחנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוחה, והיד כותבת; וכל הרוצה ללוות בא ולווה. והגבאין מחזרין תמיד בכל יום, ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת; והכול מתוקן לסעודה. // [ג,כ] [יז] רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ; אם אין דרך ארץ, אין תורה. אם אין חכמה, אין יראה; אם אין יראה, אין חכמה. אם אין דעת, אין בינה; אם אין בינה, אין דעת. אם אין קמח, אין תורה; אם אין תורה, אין קמח. // [ג,כא] הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה - לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה - לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין: אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.

מסכת אבות פרק א [א,א] משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והן אמרו שלושה דברים: היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. // [א,ב] שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.// [א,ג] אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס; ויהי מורא שמיים עליכם. // [א,ד] יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קיבלו ממנו. יוסי בן יועזר איש צרידה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם. // [א,ה ] יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האישה--באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו; מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה--גורם רעה לעצמו, ובטיל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינם. // [א,ו] יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות. // [א,ז] ניתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורענות. // [א,ח] יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינים. וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים; וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים שקיבלו עליהן את הדין. // [א,ט] שמעון בן שטח אומר, הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכן ילמדו לשקר. // [א,י] שמעיה ואבטליון קיבלו מהם. שמעיה אומר, אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות. // [א,יא] אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם--שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל. // [א,יב] הלל ושמאי קיבלו מהם. הלל אומר, הוי כתלמידיו של אהרון--אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הברייות ומקרבן לתורה. [יג] הוא היה אומר, נגד שמא אבד שמא, דילא מוסיף יסוף, ודילא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף. // [א,יג] [יד] הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתי. // [א,יד] [טו] שמאי אומר, עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה; והוי מקביל את כל האדם בסבר פנים יפות. // [א,טו] [טז] רבן גמליאל אומר, עשה לך רב, והסתלק מן הספק; ואל תרבה לעשר אומדות. // [א,ט]ז [יז] שמעון בנו אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה; ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה; וכל המרבה דברים, מביא חטא. // [א,יז] [יח] רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם קיים--על הדין, ועל האמת, ועל השלום.

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה