עברית

ישבתי אצל בן דוד אמי בעריש דסקל, שהיה בן 11 ברומניה, כשפרצו הנאצים לחתונתם המוסתרת של סבי וסבתי ז"ל (שניהם נפטרו לפני חמש שנים), לאחר פטירת דודתי הצדקת יידעס (יהודית) גנץ לבית דסקל אחות סבתי מצד אמי, בשבוע שנפסקה מלחמת נצרללה נגד ישראל ובראשנו אלםרט. ביקשתי ממנו לספר קצת על המשפחה והחיים אז, ועל קורות המשפחה. סיפר וסיפר, ואני רושם ורושם. על מלחמת העולם הראשונה. על אביו ששרד את המלחמה ומת בטיפוס במחנה בלוזוב, לאחריה. על אמו העגונה שהותרה. הוא שואל, למה אתה רושם. אמרתי לא יודע. והמשיך לספר והמשכתי לרשום. סיפר לי על שמי השני, על שם הרב משה דסקל אח של סבתא ששרד את השואה, נישא שנית, היה הרב והשוחט האהוב מקוממיות, ובנוסעו לבי"ח קפלן לראות את ביתו הנולדת, נהרג בהתהפכות המונית בצומת קוממיות. הוא מספר ואני רושם. ואז עבר לספר על סבא רבא שלי, מנחם מנדל, על שמו שמי הראשון. מה היה הדבר שסיפרו עליו, בניחום האבלים של הדודה שאלתי. כולם חזרו על סיפור כלשהו שקשור בהשכמה. אה, זה. הוא היה ועקר. המעורר. היה לו ניגון מיוחד שהוא שר בשקט ככה. איך אפשר להמשיך לישון כששומעים אותו כך? ושר את השיר. אתה יכול לחזור על זה? זה מלים של האבן עזרא. אדם דואג על... - לא, אני מבקש שתחזור על המנגינה. -למה יש לך טייפ? -הטייפ כאן בראש. ומיד ידעתי לשם מה הייתי שם. הקלטנו ערב סליחות אחד לפני שנתיים במהירות, רק אני ודני אלוני, אך באזני יעקב גורנשטיין הגאון המוסיקלי והעורך, הביצוע לא מצא חן. בינתיים עבר זמן ולא עשינו כלום עם זה, הוצאתי את זה כמו שהוא לדיסק והשמעתי לחברים ולהוריי, שאמרו לי: "המלים הם שטייטץ אוף ולא שטייטצוך. באולפן של דני אלוני, אמורה להיות גרסה מתוקנת (רק של החלפת ה-ך הסופית ב-ף סופית). אולי השגיאה תעזור להתעורר. בסוף ההקלטה שומעים מכת אצבע צרידה. ביקשתי להשאיר אותו, שכן הוא גורם להרמת אזניים נוספת בסיום. יה"ר שיתקבלו תפילותינו ותפילות כל בית ישראל לרצון.