ניגונים המושרים בידי חזקי פוקס

פיוט הנאמר במנהג האשכנזי לאחר סדר העבודה ומתאר את השמחה שהיתה בשעה שהכהן הגדול סיים את עבודתו. הניגון המושר בהקלטה זו נפוץ מאוד בארץ, וכמעט איננו מוכר בחו"ל. בהקלטה זו מתחילת הפיוט ועד אות ח'; בשנים האחרונות התפשט המנהג לומר חלק זה לאחר החופה, מכיוון שנאמר בירושלמי שחתן שנשא אישה נמחלו עוונותיו, ובכך החופה דומה ליוה"כ, ומכיוון ששורת האות ח' אומרת: "כחסד הניתן על פני חתן מראה כהן".

הפיסקה מתוך סדרי העבודה המתארת את ההזאות, בלחן אשכנזי מסורתי. (בשל תקלה באתר לא הצלחתי להעלות בינתיים את פיסקת 'והכהנים' המתארת את הכריעה וההשתחוואה...)

בעקבות סדר העבודה הקדום 'אתה כוננת', באים בכל סדרי העבודה פיסקאות בנוסח קבוע המתארות את סדר הוידוי של הכהן הגדול, מעשה העומדים בעזרה בשמעם את השם המפורש יוצא מפיו של כה"ג, ומעשה ההזאות. במנהג האשכנזי מלבד הלחן הקבוע לסדר העבודה, ישנם לחנים מיוחדים לכל אחת מהפיסקאות המיוחדות. בהקלטה זו מושמע הוידוי הראשון של הכה"ג, בנוסח שבו נאמרים פיסקאות הוידוי.

בניגון מסורתי זה מושר הפיוט 'אשר אימתך' הנאמר בידי האשכנזים בחזרת הש"ץ של מוסף של יום הכיפורים. פיוט זה הינו חלק מקרובת 'שושן עמק' אשר חיבר הקליר, ואשר נאמרת בידי האשכנזים במוסף של יום זה (אך בידי האיטלקים היא נאמרת בשחרית). בניגון זה מושר גם הפיוט שנעשה בעקבות פיוטנו בידי רבי משולם בר קלונימוס 'אשר אומץ תהלתך' הנאמר בחזרת הש"ץ של שחרית. בהקלטה זו מושרים ארבעת הבתים הראשונים של הפיוט.

בפרקי היכלות רבתי (פרק כו) מתואר שהשרפים אומרים בכל יום שבח נשגב זה, מכיוון שביום הכפורים אנו דומים למלאכים (כמתואר בפרקי דרבי אליעזר פרק מו), לכן אומרים האשכנזים שבח זה בתוך חזרת הש"ץ של שחרית ביום הכפורים. בעקבות מסורת קדומה, בה נאמר שהשרפים משוררים שבח זה בשעה שישראל אומרים בכל יום ברוך שאמר, התקבל בצרפת מנהג לאומרו בכל יום, לפני ברכת ברוך שאמר. בדורות יותר מאוחרים, שונה המנהג מחמת חשש זילות בפיוט מחמת מהירות האמירה, והונהג לאומרו רק בשבת ויום טוב. ברבות הימים, בעקבות גירוש צרפת וגלי ההגירה, התקבל מנהג זה אצל רבים מיוצאי מזרח אירופה.

רהיט זה, שהוא כפי הנראה פרי עטו של רבי משולם בר קלונימוס, נאמר בידי האשכנזים בחזרת הש"ץ של שחרית של יום הכפורים. בהקלטה זו לחן של מלחינה הנודע של חסידות גור, הרב יעקב תלמוד, אשר הלחין לפיוט 'כי אנו עמך', ומושר לרוב בידי חסידי גור בימינו לפיוט 'האדרת והאמונה', ואני התאמתי אותו לפיוט 'על ישראל'.

בלחן המושר בהקלטה זו מנוגן פיוט זה בידי אאמו"ר שליט"א.

בלחן המושמע בהקלטה זו מושר הפיוט בישיבת מרכז הרב.

פיוט קדום זה נאמר בידי האשכנזים לאחר סדר הוידוי של חזרת הש"ץ והסליחות (ובערבית של הסליחות בלבד) בכל תפילות יום הכפורים. החלק הראשון של הפיוט והחלק האחרון נאמרים בנעימה מסורתית קבועה בידי החזן, ואילו החלק האמצעי, המתאר את שבחי כנסת ישראל בקרבתם לקב"ה, מושר בנעימות שונות בידי החזן והקהל יחד. בהקלטה זו לחן שהלחין בשנת תרפ"ז האמרי שאול ממודזיץ לחלק זה מהפיוט.

בהקלטה זו לחן חב"די ידוע, המושר לסליחה 'כי הנה כחומר', הנאמרת במנהג מזרח אירופה בתפילת ערבית של יום הכיפורים.

הסליחה 'כי הנה כחומר' נאמר בתחילה במנהג גרמניה המזרחי בתפילת ערבית של יום הכיפורים, וממנה הסליחה התפשטה לכל מזרח אירופה. בהקלטה זו ניגון הסליחה, כפי שהיא מנוגנת בישיבת מרכז הרב.

הסליחה 'אמנם כן' נאמרת בידי יוצאי מזרח אירופה בתפילת ערבית של יום הכיפורים. בהקלטה זו לחן לסליחה, שהובא בידי המתיישבים הראשונים של כפר עציון, ממזרח אירופה.

בניגון זה מושר בישיבת מרכז הרב הסליחה 'אמנם כן', אשר נאמרה מקדם במנהג גרמניה המזרחי, וכעת נאמר בידי יוצאי מזרח אירופה בערבית של יום הכיפורים.

המתיישבים הראשונים בכפר עציון, היו עולים ממזרח אירופה, זהו אחד הניגונים שהם הביאו איתם. בניגון זה מושר הסליחה 'סלח נא', הנאמרת בידי האשכנזים בערבית של יום הכיפורים.

סליחה הנאמרת בידי כל האשכנזים בתפילת ערבית של יום הכיפורים. בהקלטה זו הנוסח המאוחר יותר של הפיוט, אשר היה בתחילה בשימוש במזרח גרמניה ומאוחר יותר התפשט למזרח אירופה, המושר בניגון חב"די ידוע.

'היום הרת' הינו פיוט קדום הנהוג בכל קהילות ישראל לאומרו לאחר הברכות המיוחדות המתווספות לעמידת המוסף של ר"ה, מנהג רוב הקהילות לומר את הפיוט רק בחזרת הש"ץ, ומקצתן גם בתפילה בלחש. 'ארשת' הינו פיוט שהתקבל ברוב קהילות ישראל לאומרו לאחר הפיוט 'הרת עולם' בחזרת הש"ץ. גם הקהילות שאומרות את 'היום הרת' בתפילה בלחש, מוסיפות את 'ארשת' אך ורק בחזרת הש"ץ. בהקלטה זו הפיוטים 'היום הרת' ו'ארשת' בניגון אותו מנגן אותם אאמו"ר שליט"א.

הרב מרדכי פרום זצ"ל היה ר"מ בישיבת מרכז הרב, אשר היה עובר לפני התיבה בישיבה בתפילות ערבית של הימים הנוראים ובמוסף של היום השני של ראש השנה. בהקלטה זו לחן שהוא הלחין לפיוטים 'היום הרת' ו'ארשת', אשר מאז הלחנתו מושרים בו בישיבה פיוטים אלו.

לחן לא נפוץ לרשות "היה עם פיפיות". לפני פיוטי התקיעות של ר"ה וסדר העבודה של יו"כ נהגו לומר שתי רשויות, בתחילה אומרים את הרשות 'היה עם פיפיות', ולאחר מכן אומרים את הרשות 'אוחילה'. במנהג מזרח אירופה, לעומת הרשות השנייה שנאמרת אך ורק בידי החזן, הרשות הראשונה נאמרת בו-זמנית בידי הקהל והחזן, כאשר רוב הפיוט (עד למילים 'ואתה תשמע מן השמים') מושר בלחן לפי בחירת הש"ץ, והשאר נאמר בניגון פשוט.

לחן לא נפוץ לרשות "היה עם פיפיות". לחן זה מושר על ידי אאמו"ר שליט"א.

בהקלטה זו הלחן האשכנזי המסורתי לפיוט "אוחילה". פיוט זה הינו רשות קדומה, מהתקופה בה השתמשו באקרוסטיכון אבל לא בחרוז, אשר כפי המנהג שהתקבל בכל קהילות ישראל החזן אומרה בר"ה לפני פיוטי התקיעות וביו"כ לפני סדר העבודה. בדורות האחרונים אצל קהילות הספרדים התימנים והאיטלקים, משום חשש להפסק, הקדימו את הרשות לפני חזרת הש"ץ, אולם אצל האשכנזים שמרו על המנהג המקורי.

הניגון המסורתי של הפיוט "עלינו לשבח לאדון הכל". הפיוט הינו פיוט קדום מאוד, אשר התחבר בתקופה בה לא נהגו באקרוסטיכונים, וקל וחומר לא בחרוזים, אלא בהטעמות בלבד, אלא שבניגוד ליניי שמקפיד מאוד על סדר ההטעמות, בפיוט זה, אשר חובר טרם תקופתו, מנין ההטעמות הינו גמיש יותר.

לחן שהולחן בשנת תרפ"ז, בידי האמרי שאול ממודזיץ לפיוט "ויאתיו כל לעבדך".

לחן נפוץ לפיוט "ויאתיו כל לעבדך". פיוט זה הינו פיוט ארץ ישראלי קדום, אשר נאמר במנהג צרפת הקדום בשחרית ומוסף של ר"ה ובכל חזרות הש"ץ של יו"כ, במנהג גרמניה המזרחי (ובעקבות כך במנהג מזרח אירופה) נאמר רק במוסף של ר"ה ויו"כ, ובמנהג גרמניה המערבי לא נאמר כלל.

לחן שהלחנתי לפיוט "האוחז ביד מידת משפט". פיוט זה המיוחס ליניי, נאמר במנהג צרפת הקדום בשחרית ומוסף של ר"ה ובכל חזרות הש"ץ של יו"כ, ובמנהג גרמניה המזרחי והמערבי (ובעקבות כך במנהג מזרח אירופה), נאמר רק במוסף של ר"ה ויו"כ.

לחן שהלחנתי לפיוט "חמול על מעשיך". הלחן המקורי שלי נועד לאמירת הקהל ונכפלו בו המילים, ומכיוון שבהרבה בתי כנסיות נוהגים שהקהל משורר את הפיוט תחילה, ולאחר מכן החזן חוזר עליו, לכן התאמתי את הניגון כך שהוא יכול להיות מושר גם ללא חזרה על המילים (ויותאם לאמירת החזן), ובהקלטה זו הניגון מופיע בשני האופנים.

לחן אשכני נפוץ ל"חמול על מעשיך" (אשר בשנים האחרונות התקבל המנהג בישיבת מרכז הרב לשוררו כך). מכיוון שבהרבה בתי כנסיות נוהגים שהקהל משורר את הפיוט תחילה, ולאחר מכן החזן חוזר עליו, לכן ביצעתי את הניגון בשני אופנים שונים, הראשון בצורה המותאמת לאמירת הקהל וכוללת חזרה על מילים, והשני בצורה המותאמת לאמירת החזן ואיננה כוללת חזרה על מילים.

לחן אשכני נפוץ ל"חמול על מעשיך". פיוט זה הינו למעשה צירוף של שני פיוטים קדומים, הראשון הינו מחורז, ובעל חמישה משפטים, והשני, קדום יותר, ובעל שתי צלעות לא מחורזות שבכל אחת ארבע מילים. הפיוט השני התקבל ברוב קהילות ישראל בתוך ברכת קדושת השם, ואילו הפיוט הראשון התקבל בעת הקדומה רק בקהילות איטליה ומזרח גרמניה, כאשר הצירוף של שני הפיוטים יחד הוא ייחודי למנהג מזרח גרמניה, ובמנהג הממשיך של מזרח אירופה.

בניגוד למנהג הבבלי לומר בכל חזרת הש"ץ קדושה בת שלושה פסוקים, מנהג ארץ ישראל הקדום היה לומר קדושה אך ורק בתפילות שחרית של שבת ויום טוב, כאשר הקדושה היתה בת שבעה פסוקים. בעקבות המנהג הארץ ישראלי נהגו כל האשכנזים בימים נוראים ומרבית האשכנזים בימים טובים, לומר פיוט קצר, אשר על ידי הוספת שני מילים לפני פסוקי הקדושה המיוחדים שמתווספים לקדושה זו, הופך את הפסוקים למבנה של שלושה חרוזים. בהקלטה זו הפיוט, בתוספת הקישור לפסוק האחרון של הקדושה, והפסוק האחרון של הקדושה כפי שהוא מנוגן בימים נוראים (כאשר בימים טובים הניגון הוא שונה בתכלית).

בניגון זה מושר בימים נוראים הפיוט הקדום אשר התקבל בכל קהילות ישראל לאומרו במוסף של שבת וימים טובים, בתור קישור בין פסוקי הקדושה (מכיוון שהמנהג המקורי האשכנזי היה לומר בימים נוראים פיוטי קדושה מיוחדים על מנת לקשר בין הפסוקים, כנראה שבמקור הלחן שימש עבור פיוטי הקדושה ובדורות האחרונים הוסב לפיוט קדום זה). בראש כל חלק מפיוט זה מופיעה המילה האחרונה בפסוק הקודם לו, ועניינו הקדמה לפסוק הבא. בהקלטה זו פיוט זה כפי נוסחתו בנוסח ספרד המצוי, בתוספת פסוקי הקדושה הנמצאים בתוכו, וללא פסוקי הקדושה הנמצאים לפניו ולאחריו.

המנהג המקובל, שחלקו האחרון של הפיוט "ונתנה תוקף", המיוחס לקדוש רבי אמנון ממגנצא הי"ד, מושר בלחן חגיגי, לפי רצון החזן. בהקלטה זו, לחן שהלחין לחלק זה, הקדוש הרב קויפמן יידל אידלסון הי"ד, שהיה מלחינה של חסידות מודזיץ, עד להרצחו בידי הצוררים הנאצים ימח שמם וזכרם. לחן זה נתקבל באהבה בידי קהילות ישראל, והוא מושר בידי רבים. דא-עקא שמפאת העובדה שלחן זה איננו קל ללמידה, רבים שרים אותו בצורה מוטעית, תקוותי שעל ידי הקלטה זו, הנאמנת למקור, אנשים יוכלו ללמוד את הניגון האמיתי.

הלחן המסורתי לחלקו השביעי של הפיוט "ונתנה תוקף" המיוחס לקדוש רבי אמנון ממגנצא הי"ד.

לחן שהלחנתי לחלקו השישי של הפיוט "ונתנה תוקף" המיוחס לקדוש רבי אמנון ממגנצא הי"ד, המבוסס על הלחן המסורתי לשאר הפיוט. לאחר האמירה בקול-רם בידי כל הקהל של המילים הנשגבות "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" והחזרה על כך בידי החזן, הקהל אומר בלחש את הפיסקא הבאה, כאשר החזן מתחיל את אמירתה בקול-רם במילים "אמת כי אתה הוא יוצרם". על מנת להשלים את הקטע הנאמר על ידי החזן בלחש, ולאפשר אמירתו בקול-רם, הלחנתי לחן זה המבוסס על הלחן הרגיל לשאר הפיוט.

הלחן המסורתי לחלקו החמישי של הפיוט "ונתנה תוקף" המיוחס לקדוש רבי אמנון ממגנצא הי"ד.

הלחן המסורתי לחלקו הרביעי של הפיוט "ונתנה תוקף" המיוחס לקדוש רבי אמנון ממגנצא הי"ד.

הלחן המסורתי לחלקו השלישי של הפיוט "ונתנה תוקף" המיוחס לקדוש רבי אמנון ממגנצא הי"ד.

הלחן המסורתי לחלקו השני של הפיוט "ונתנה תוקף" המיוחס לקדוש רבי אמנון ממגנצא הי"ד.

לחן שהלחנתי לחלקו הראשון של הפיוט "ונתנה תוקף" המיוחס לקדוש רבי אמנון ממגנצא הי"ד, המבוסס על הלחן המסורתי לשאר הפיוט. במנהג רוב קהילות מזרח-אירופה החזן מתחיל את האמירה בקול-רם של הפיוט "ונתנה תוקף", במילים "ובשופר גדול יתקע". על מנת שהחזן יוכל להתחיל מתחילת הפיוט הנשגב הזה, מבלי לגרוע מאחדות האמירה, הלחנתי לחן זה, המבוסס על הלחן של שאר הפיוט.

חלק ניכר מפיוטי הימים הנוראים עוסק בהקבלות, בין הקב"ה לבשר ודם, ובין המלאכים לישראל. פיוט קלירי זה, הינו הקדום מבין הפיוטים המקבילים בין הקב"ה שהוא "מלך עליון", לבין מלכי בשר ודם שהם "מלך אביון". מפאת אימת הגויים, נהגו בדורות הקודמים להשמיט את רוב או כל הבתים המדברים על מלכיהם (ויש חילוקי מנהגים כמה בתים השמיטו, והיכן אמרו את אלו שהשאירו), ובימינו בבתי כנסיות רבים מחזירים עטרה ליושנה ואומרים את הפיוט כפי שהוא יועד להאמר. בהקלטה זו מושרים שש הבתים הראשונים, בצורה המקורית. אאמו"ר שליט"א מנגן בלחן זה את הפיוט "ויאתיו", ואילו אני התאמתי אותו לפיוטנו.

לחן אשכנזי מסורתי לברכה הראשונה של תפילת העמידה במוסף של ימים נוראים ולפיוט "מסוד חכמים ונבונים", הבא במנהג אשכנז בתור פתיחה לקדושתאות. במנהג האשכנזי, ישנם ארבעה ניגונים שונים לברכה הראשונה של העמידה, ולפיוט "מסוד", לארבעת התפילות השונות של היום הנאמרות ביום הכפורים (כאשר בר"ה אין תפילת נעילה, ואין קדושתא למנחה, וממילא אלה אינם מושרים). בהקלטה זו, הברכה והפיוט כפי שהם מושרים בתפילת מוסף של ר"ה.

במקור פיוט זה נאמר לסירוגין בידי החזן והקהל. החזן אמר: "לאל עורך דין" והקהל השיב: "לבוחן לבבות ביום דין", וכן הלאה. בדורות יותר מאוחרים, הקהל רצה לומר את כל הפיוט, אך שימרו את מקום ההפסקות המקורי, ולכן נוצר המנהג הנהוג בימינו (שאר לו מותאם לחן מסורתי זה), שבו החזן אומר "ובכן לך הכל יכתירו לאל עורך דין", והקהל חוזר על המשפט וממשיך "לבוחן לבבות ביום דין, לגולה עמוקות בדין", החזן חוזר על המשפט האחרון שהקהל אמר, וכן הלאה. ישנם מנהגים רבים לגבי זמן אמירתו של פיוט זה, והמנהג הנפוץ בימינו הוא לאומרו בתפילות שחרית של א' דר"ה ויו"כ, ומוסף של ב' דר"ה.

לחן שהלחנתי לפיוט "אדירי איומה", שהינו חלק מקרובת "את חיל" הקלירית לראש השנה, הנאמרת במנהג האשכנזים ביום הראשון של ראש השנה. בהקלטה זו מושרים שני הבתים הראשונים של הפיוט.

לחן שהלחין, בשנת תשט"ו, האמרי אש ממודזיץ למילות "הודו" שבהלל. לחן נפוץ זה נתקבל באהבה רבה בכל קהילות ישראל, ואני התאמתי אותו למילות "אדירי איומה".

לחן אשכנזי מסורתי לפיוט "אתה הוא אלהינו". פיוט ארץ ישראלי קדום זה נאמר במנהג צרפת הקדום בכל חזרות הש"ץ המפויטות של ימים נוראים, במנהג גרמניה הקדום (הן במנהג מזרח גרמניה והן במנהג מערב גרמניה) הוא לא נאמר כלל (אבל במנהג מערב גרמניה נאמר במוסף של יו"כ פיוט כמעט זהה בשם אלהינו אל), ובמנהג פולין (אשר הינו המשך של מנהג גרמניה המזרחי עם הוספות שנוספו בידי מגורשי צרפת) הוא נאמר בתפילות שחרית של ימים נוראים. בניגון זה מחובר יחדיו הפיוט עם השורה 'חי וקיים נורא מרום וקדוש', אשר מהווה בכל הקרובות את הסיומת של הפיוט הקצר שבא אחרי המשולש

רשות לקרובה את חיל של הקליר הנאמרת בשחרית של היום הראשון של ר"ה, מאת רבי יקותיאל בר משה, שחי בעיר שפירא שבגרמניה, בדורו של רש"י. רשות זו נהגה במנהג מזרח גרמניה, ומאוחר יותר במנהג פולין, וכיום נוהגת אצל הרוב המוחלט של האשכנזים. בניגון זה מושרים כל הרשויות של ימים נוראים, דהיינו הרשות אתיתי לחננך של רבי שמעון הגדול לקרובתו אמרתך צרופה הנאמרת בשחרית של היום השני של ר"ה, והרשות אמיך נשאתי של רבי משולם בר קלונימוס לקרובתו אמצת עשור הנאמרת בשחרית של יו"כ. בהקלטה זו מושרים שמונה השורות הראשונות של הפיוט.

לחן אשכנזי מסורתי לברכה הראשונה של תפילת העמידה בשחרית של ימים נוראים ולפיוט "מסוד חכמים ונבונים", הבא במנהג אשכנז בתור פתיחה לקדושתאות. במנהג האשכנזי, ישנם שלושה ניגונים שונים לברכה הראשונה של העמידה, ולפיוט "מסוד", הראשונה לשחרית ולמנחה של ימים נוראים, השנייה למוסף של ימים נוראים, והשלישית לנעילה של יום הכפורים. בהקלטה זו, הברכה והפיוט כפי שהם מושרים בתפילת שחרית של ר"ה.

לחן שהלחנתי לפיוט אין צור חלף. פיוט זה הינו זולת שחובר בידי רבי שלמה הבבלי, הנאמר נאמר בידי האשכנזים בשבת חנוכה (ובמקרים שישנם שתי שבתות – בשבת הראשונה). בהקלטה זו מושרים שלושת הבתים הראשונים של פיוט זה.

לחן שהלחנתי לפיוט כבודו אור יזריח. פיוט זה הינו אופן ארץ ישראלי קדום, אשר נאמר בידי האשכנזים בשבת חנוכה (ובמקרים שישנם שתי שבתות – בשבת הראשונה).

לחן שהלחנתי לפיוט אודך כי אנפת. פיוט זה הינו יוצר לשבת הראשונה של חנוכה, אשר נכתב בידי רבי יוסף בן שלמה, מהעיר קרקסונא שבצרפת. פיוט זה נזכר כבר בדברי רש"י (יחזקאל כא' יח' ד"ה לא יהיה), והוא נאמר בידי האשכנזים בשבת חנוכה (ובמקרים שישנם שתי שבתות – בשבת הראשונה). בהקלטה זו מושרים שני הבתים הראשונים והבית האחרון.

לחן אשכנזי מסורתי המושר בימים נוראים לפיוט "אור עולם". פיוט ארץ ישראלי קדום זה משמש כפתיחה ליוצרות. בהקלטה זו מושר הפיוט עם מילות הברכה הצמודות אליה, כפי שהוא מושר ביום הכפורים, כאשר בנוסח הברכה מתווספות המילים המיוחדות ליום זה בנוסח האשכנזי.

לחן אשכנזי מסורתי, אשר בו מושר בימים נוראים הפיוט "יגדל", אשר נאמר על ידי החזן לאחר הפיוט "אדון עולם". לחן אשכנזי מסורתי זה השתמר בארצות רבות אצל יוצאי אשכנז, אולם דא-עקא שבארץ-ישראל כמעט ונשתכח כליל. בהקלטה זו מושרים שמונה השורות הראשונות של הפיוט.

לחן אשכנזי מסורתי, אשר בו מושר בימים נוראים הפיוט "אדון עולם", אשר נאמר על ידי החזן לאחר פסוקי "מה טובו".

לחן שהלחנתי לפיוט "במוצאי יום קודש". פיוט נדיר זה נמצא במחזור ויטרי, ומיועד לאמירה במוצאי-שבת שחל בראש חודש.

לחן שהלחנתי לפיוט "איש אשר קינא". בהקלטה זו מושמעים שלושת הבתים הראשונים של הפיוט בלחן זה.

לחן אשכנזי הנפוץ אצל יוצאי מערב אירופה לפיוט "איש אשר קינא". בהקלטה זו מושמעים שלושת הבתים הראשונים של הפיוט בלחן זה.

לחן אשכנזי הנפוץ אצל יוצאי מזרח אירופה לפיוט "איש אשר קינא". בהקלטה זו מושמעים שלושת הבתים הראשונים של הפיוט בלחן זה. פיוט ארץ ישראלי זה, המכונה בד"כ על שם הפזמון שלו, 'אליהו הנביא'; הינו פיוט המתאר את שבחי אליהו הנביא, המיוסד על פיוט קדום יותר, 'איש אזור עור במתניו', הנמצא במחזור ויטרי.

לחן שהולחן בשנת תרצ"ג, בידי האמרי שאול ממודזיץ לפיוט "י-ה אלי". פיוט אשכנזי מאוחר זה, שאיננו מופיע בכתבי יד, התקבל בחלק מקהילות מזרח אירופה לאומרו לפני אשרי המקדים למוסף בימים טובים. במקור הלחן הוא מעט שונה ומוכפלות בו שורות מסוימות ומילים מסוימים בפיוט, והוא הותאם על ידי כך שלא יוכפלו בו מילים.

לחן שהלחנתי לפיוט "מלאכי רחמים". פיוט זה הינו סליחה מסוג פזמון, הנאמר במנהג הנפוץ אצל האשכנזים בארץ-ישראל שלוש פעמים בשנה: בשתי תעניות חמישי (למרות שבסידורים נדפס בתור פזמון לשני קמא) וביום השני של הסליחות הנאמרות לפני ראש השנה.

לחן שהלחנתי לפיוט "מנוחה ושמחה".

לחן אשכנזי נפוץ לפיוט "מנוחה ושמחה". לחן זה מושר על פי רוב בשני קולות.

לחן אשכנזי נפוץ לפיוט "מנוחה ושמחה". לחן זה, שכולו שמחה, מתאים היטב לשירה, תוך כדי ליווי קולי של חיקוי כלים.

לחן אשכנזי נפוץ לפיוט "מנוחה ושמחה". לחן קצבי זה, מושר לרוב תוך-כדי כפילת ההברה החרוזית בכל שורה, ואילו אני מעדיף לשיר אותו כפי שמוצג בהקלטה.

לחן שהלחין בשנת תשי"ז, מלחינה של חסידות מודזיץ הרב בן ציון שנקר, לפיוט "מנוחה ושמחה".

לחן שהלחין בשנת תרצ"ה, האמרי שאול ממודזיץ, לפיוט "מנוחה ושמחה".

לחן המיוחס לחסידות טשעפאנעשט, לפיוט "מנוחה ושמחה", אשר הובא מפולין בידי אבי-סבתי ר' יצחק יהושע שמואלוויץ-ביידא. הפיוט "מנוחה ושמחה", הינו פיוט המיועד על פי תוכנו להאמר בסעודת יום השבת. פיוט זה הוא אחד הפיוטים הנפוצים ביותר, ולחנים רבים הולחנו לו.

לחן אשכנזי לפיוט "בשם ד' ". פיוט קצר זה מכיל ארבע שורות מחורזות, ונזכר לראשונה בסדר רב עמרם גאון, בתור לחש לשמירה מן המזיקין שיש לאומרו לפני היציאה לדרך. מכיוון שקריאת-שמע שעל המיטה נועדה להגן מן המזיקין, נוהגים רוב בני אשכנז לומר פיוט זה לאחר קריאת-שמע שעל המיטה. את הלחן המובא בהקלטה זו למדה אותי אמי מורתי תח' בעודי ילד קטן.

לחן שהלחנתי לפיוט "אשר לו ים ויבשת". פיוט נדיר ויפהפה זה, פרי עטו של רבי אפרים מבונא (המחבר של העקידה הנפוצה "אם אפס רובע הקן"), נמצא בכת"י לונדון של מחזור ויטרי, ומיועד לזמרה בסעודת יום השבת. תקוותי שעל ידי הלחנת פיוטים נדירים, אוכל להחזירם לשימוש נפוץ.

לחן של דבקות שהלחנתי לפיוט "ידיד נפש", על פי הוראת המחבר לכפול את השורה האחרונה בכל בית.

לחן של חסידות ברסלב לפיוט "ידיד נפש". שיניתי את הלחן מעט על מנת שיותאם למילים, ורק יכפול את השורה האחרונה בכל בית, כפי הוראת המחבר.

לחן של חסידות בויאן לפיוט "ידיד נפש". בהקלטה זו מושר חציו הראשון של הפיוט.

לחן אשכנזי לפיוט "ידיד נפש". הלחן המובא בהקלטה זו, הוא הלחן המסורתי שבו נוהגים בני אשכנז לשיר את הפיוט בסעודה שלישית.

לחן שהלחנתי לפיוט "אל ברוך". הפיוט הינו יוצר קדום, שהשתלב במנהג כל הקהילות לאומרו בימות החול בתוך ברכת יוצר המאורות.

לחן שהלחנתי לפיוט "אל אדון". פיוט זה, הינו יוצר קדום, שהשתלב במנהג כל הקהילות לאומרו בשבת בתוך ברכת יוצר המאורות.

לחן של חסידות חב"ד לפיוט "אל אדון". פיוט זה, הינו יוצר קדום, שהשתלב במנהג כל הקהילות לאומרו בשבת בתוך ברכת יוצר המאורות.

לחן שהלחין, בשנת תרצ"ט, האמרי שאול ממודזיץ לפיוט "אל אדון". פיוט זה, הינו יוצר קדום, שהשתלב במנהג כל הקהילות לאומרו בשבת בתוך ברכת יוצר המאורות.

לחן יפהפה שהלחין, בשנת תשכ"ו, האמרי אש ממודזיץ, לחלקו השני של הפיוט "לכה דודי". במקור הלחן נועד לחזרה חד-פעמית על הפזמון לאחר כל בית, ולתוספת המילים 'בואי כלה שבת מלכתא' בסוף הבית האחרון של הפיוט; ואני שיניתי במקצת, על מנת שהלחן יותאם לחזרה דו-פעמית, כמנהג הרווח בימינו, וללשונו המקורית של הפייטן בסוף הפיוט.

לחן שהלחין, בשנת תש"ד, בחיי אבין, האמרי אש ממודזיץ, לחלקו השני של הפיוט "לכה דודי". במקור הלחן נועד לחזרה חד-פעמית על הפזמון לאחר כל בית, ולתוספת המילים 'בואי כלה שבת מלכתא' בסוף הבית האחרון של הפיוט; ואני שיניתי במקצת, על מנת שהלחן יותאם לחזרה דו-פעמית, כמנהג הרווח בימינו, וללשונו המקורית של הפייטן בסוף הפיוט. לחן זה נפוץ מאוד, ורבים נהנים ממנו.

לחן שהלחין, בשנת תרצ"ג, האמרי שאול ממודזיץ, לחלקו השני של הפיוט "לכה דודי". במקור הלחן נועד לחזרה חד-פעמית על הפזמון לאחר כל בית, ולתוספת המילים 'בואי כלה שבת מלכתא' בסוף הבית האחרון של הפיוט; ואני שיניתי במקצת, על מנת שהלחן יותאם לחזרה דו-פעמית, כמנהג הרווח בימינו, וללשונו המקורית של הפייטן בסוף הפיוט.

לחן שהלחנתי לחלקו השני של הפיוט "לכה דודי". פיוט נפוץ זה חובר על ידי רבי שלמה אלקבץ, והתקבל בכל קהילות ישראל. במנהג מזרח אירופה, נהגו לשיר את הפיוט בשני לחנים שונים - הלחן האחד, האיטי יותר, מתחילת הפיוט ועד סוף הבית המתחיל במילים "התעוררי התעוררי"; והלחן השני, המהיר יותר, מתחילת הבית המתחיל במילים "לא תבושי" עד לסוף הפיוט.

לחן שהלחנתי לחלקו הראשון של הפיוט "לכה דודי". פיוט נפוץ זה חובר על ידי רבי שלמה אלקבץ, והתקבל בכל קהילות ישראל. במנהג מזרח אירופה, נהגו לשיר את הפיוט בשני לחנים שונים - הלחן האחד, האיטי יותר, מתחילת הפיוט ועד סוף הבית המתחיל במילים "התעוררי התעוררי"; והלחן השני, המהיר יותר, מתחילת הבית המתחיל במילים "לא תבושי" עד לסוף הפיוט.

לחן שהלחנתי לפיוט לא נפוץ לשבת חנוכה, המופיע בסידור עבודת ישראל של רבי יצחק בער.

לחן של חסידות זדיקוב לפיוט "אשכול הכופר". בהקלטה זו מנוגנים שתי הברכות הראשונות של מוסף פרשת שקלים עם השבעתא הקלירית הנאמר בהם. הלחן של הברכות הוא הניגון המסורתי של האשכנזים לתחילת עמידת מוסף של שבת ויום טוב. הלחן של הפיוט הוא לחן של חסידות זדיקוב (מבוטא ז'יקוב), שהוסב למילות השבעתא בידי האדמו"ר הקודם מתולדות אהרן.

בהקלטה זו מושמעים ברכת אבות ותחילת ברכת גבורות (עד לסוף הבית השני של הפיוט), של מוסף יו"ט הראשון של פסח, כפי שהם מנוגנים במסורת האשכנזית, אשר לפיה משלבים בברכות אלה את שני החלקים הראשונים של שבעתת הטל הקלירית. הניגון המושר פה הוא ניגון השייך לסדרת הניגונים האשכנזיים לימים נוראים, ומנוגנים בו תפילות הטל והגשם.

לחן שהלחנתי ליוצר "אות זה החודש". יוצר זה מיועד לשבת החודש, והוא מיוחס בכתבי יד אשכנזיים לקליר.

לחן שהלחנתי ליוצר "אום אשר בך דבוקה". יוצר זה מיועד לשבת פרה, והוא מיוחס בכתבי יד אשכנזיים לקליר.

לחן שהלחנתי ליוצר "זכור את אשר עשה". יוצר זה מיועד לשבת זכור, והוא מיוחס בכתבי יד אשכנזיים לקליר.

לחן שהלחנתי ליוצר "אל מתנשא". יוצר זה מיועד לשבת שקלים, והוא מיוחס בכתבי יד אשכנזיים לקליר.

לחן של חסידות פיטסבורג לפיוט "אדיר איום ונורא". פיוט זה, הינו סליחה שמסיבה לא ברורה נוספה לפיוטים הנאמרים במוצאי-שבת.

לחן של חסידות ברסלב לפיוט "אדיר איום ונורא". פיוט זה, הינו סליחה שמסיבה לא ברורה נוספה לפיוטים הנאמרים במוצאי-שבת.

לחן של חסידות באבוב לפיוט "אדיר איום ונורא". פיוט זה, הינו סליחה שמסיבה לא ברורה נוספה לפיוטים הנאמרים במוצאי-שבת.