האתר של מימון מני כהן

על האתר: 

הקלטות, סרטונים ועוד מפי הפייטן המרוקאי מימון מני כהן

18/04/12

אשיר לך ארץ חמדה - קהילות שרות, ת"א

מימון מני כהן מלמד את הפיוט 'אשיר לך ארץ חמדה' בקבוצת תל-אביב החדשה

הפתיחה בערבית מתוך השיר עלאש קטעוך יא וורדא

 

 

18/01/12

שמחת עולם ראשנו

בביצוע: מימון (מני) כהן
מסורת: מרוקו
13/12/11

עם נאמני

עַם נֶאֱמָנַי זֶרַע אֱמוּנַי הוֹדוּ לַה' כִּי גָבַר חַסְדּוֹ/ בִּימֵי מַתִּתְיָה זָקֵן יְדִיד יָהּ/ רַב עֲלִילִיָּה פָּקַד צֹאן יָדוֹ/ בָּנָיו חֲנִיכָיו יוֹצְאֵי יְרֵכָיו/ הָלְכוּ בִדְרָכָיו לָבְשׁוּ אֶת מַדּוֹ http://www.piyut.org.il/textual/167.html
13/12/11

לעד ארוממך

מתוך הקומצרט 'הריני שר ג'ו עמר'. 
13/12/11

אהלל אל-עדת אל צהלה

בביצוע: מימון כהן בהופעה חיה
מסורת: מרוקו
13/12/11

כתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" על הפיוט וקהילות שרות

הז'אנר הנשכח של הפיוט חוזר לחיים


הוא דתי וגם חילוני, ספרדי ואשכנזי, מושר בפי גברים ונשים, ולא בטוח שתצליחו לחצות בשלום את המורכבות המוסיקלית שלו. ביקור אצל שלוש קהילות-שרות

מאת מעם בן זאב, הארץ , 12.12.2011

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1589961

יש ז'אנר מוסיקלי שמתקיים באזור הדמדומים שבין קודש לחול, מושר בפי דתיים וגם בפי אתאיסטים גמורים, בפי גברים וגם נשים. מילותיו קרובות לתפילה אבל אינן תפילה. לא זמרים שרים אותו, כי הוא אינו שייך לעולם הפופולרי והמסחרי, וגם לא חזנים - כי הוא אינו מוגבל לעולמו של בית הכנסת. הטקסט שלו פואטי, בעברית גבוהה, אבל אין לטקסט הזה זכות קיום בלי המנגינה. וגם ההיפך נכון: המנגינות שלו, בעלות המבנה המלודי והסולמי המורכב ובעלות היופי הנשגב לא אחת, הן חסרות משמעות בלי המלים.

וכדי להוסיף פליאה על פליאה: כאן מותר להתאים טקסט חדש למנגינה היפה, ולחילופין - פעמים רבות מותאמות מנגינות שונות לטקסט אחד. בז'אנר הזה יש יצירות עתיקות יומין בנות אלף שנה - וגם חדשות. כדי לדעת לשיר אותן היטב צריך ללמוד הרבה שנים, ויחד עם זאת תוקפן לא ניתן להן על ידי המבצעים המומחים אלא מתוך התקבלותן בקהל ובקהילה, כי על אף מורכבותן הן למעשה נכסי הקהל - שלומד אותן מפה לאוזן, בלי תווים ובלי הקלטות. והמומחים, הקרויים "פייטנים" - הם יודעים לאלתר על מנגינות הקהל, לקשט אותן, לסלסל אותן בחופשיות, אבל צלילי הבסיס קבועים ומדויקים ואם מישהו טועה בהם מיד יימצא שותף לשירה שיתקן אותו.

הז'אנר רב הסתירות הזה הוא הפיוט. "מעוז צור ישועתי", למשל, הוא פיוט, וגם "הא לחמא עניא", ו"דרור יקרא". הפיוטים המוכרים האלה, ואחרים פחות מוכרים, הם תלויי הקשר ומושרים לרוב בנסיבות מיוחדות - חג או שבת או טקס הקשור למעגל החיים: לידה, חתונה, קינה על מות אהוב. ובנוסף - פיוטים רבים חוצים את גבולות העדה והמוצא, והטקסטים שלהם משותפים ליהודים מהמזרח ומהמערב.


את הפיוט "ידיד נפש", למשל, כפי שמסביר מאיר בוזגלו באתר האינטרנט "הזמנה לפיוט", שרו יהודים בהודו, במרוקו, בחלב, בבבל, בתימן, באשכנז ובגאורגיה - אם כי בכל אחד מהמקומות האלה הושרו אותן המלים במנגינות שונות לגמרי. וזה משקף עוד תכונה מהותית לפיוט: המוסיקה שלו היא פרי זיקה בין היהודים לבין שכניהם הלא-יהודים בארצות מושבם.

ואם כך, אם הפיוטים עתיקי יומין כל כך, ומשותפים ליהודים מתרבויות רבות, למה מתכנסים מאות אנשים מדי שבוע, בעשר קבוצות ברחבי הארץ, ללמוד פיוטים מפי פייטנים מומחים, במסגרת תנועה מיוחדת שנקראת "קהילות שרות"? כי הפיוט הוא זן בסכנת הכחדה. רק איים בודדים של זיכרון משמרים אותו במדינת ישראל, והפיוטים שנותרו ברפרטואר הכללי הם בודדים מתוך אלפים. בין המורים בתחום ניתן למצוא את מורין נהדר, המלמדת פיוטים במסורת פרס, את ארז עבדאן המלמד את מסורת חאלב, ואת צבי זלבסקי המלמד פיוטים במסורת החסידות.

חוגי הלימוד משקפים צימאון חדש לגלותם. צימאון של הדור השני להגירה, שמתחיל לגלות את מקורותיו המוסיקליים והתרבותיים, אשר נשכחו בגלל השתנות העולם והפניית העורף הטבעית של צעירים לערכי ההורים שנתפשים מיושנים - אבל בעיקר משום שהושכחו: הוחרשו על ידי אידיאולוגיית כור ההיתוך בשחר המדינה. זו אידיאולוגיה שלמרות שמה לא התיכה את המקורות השונים לכלל תרבות מוסיקלית ישראלית חדשה אלא העדיפה תרבויות מסוימות על פני אחרות.

כיסופים לארץ

הרצליה, נווה ישראל. תחושה קלה של פאניקה החלה לזחול לליבי נוכח זמרתו של הפייטן מיימון מני כהן, שהציג לקבוצה הוותיקה - כבר שש שנים בקהילות שרות - את הפיוט המיועד ללימוד, "אשיר לך ארץ חמדה". הצטרפתי לקבוצה באותו הערב, וידעתי שאין סיכוי שאצליח ללמוד יצירה מסובכת כל כך. הפיוט, במקאם "חג'אז שעבי", משמע בהשפעה עממית, כולו מקצבים סינקופליים לא סדירים, משפטים לא סימטריים, נושאים מלודיים מתחלפים בחדות - והעיטורים, והקישוטים, והנסיקות הפתאומיות לגבהים... נחרדתי.


הסתכלתי סביבי: אם אני, בעל ניסיון של שנים בשירת מקהלה, בלימוד סולפג', בפיתוח שמיעה, בהכתבות מלודיות והרמוניות, לא אצליח ללמוד את הפיוט הזה, איך יעשו זאת האנשים סביבי, בעליל לא מוסיקאים מקצועיים? התבדיתי: עשר דקות, אולי רבע שעה - זה פרק הזמן שהיה נחוץ למיימון כהן ללמד אותנו את "אשיר לך ארץ חמדה". וללמוד עם כהן משמע להתוודע למורה שהוא קוסם של ממש, לפייטן בעל קול שאין דומה לו ביופיו, לאישיות שופעת הומור וחוכמה וידע, המאירים את הפיוט בשלל תובנות מרתקות מתחום המוסיקה והטקסט והתרבות.

בשלב מתקדם יותר התעכב מיימון כהן על הדרך בה יש לשיר את המלים: ברכות, בזרימה, בציות למוסיקה ולא מתוך התעקשות על חיתוך הגייה מדויק: "אשיר לכם את את המקור של הפיוט הזה, בערבית, כדי שתתרשמו מהזרימה המוסיקלית", אמר - ובבת אחת נדמה שהחדר הקטן במתנ"ס ההרצליאני טס למרוקו של ימים אחרים. כהן, מלווה עצמו בתיפוף, שר את הפיוט הזה - פרי עטו של ר' יצחק רואש, שעניינו הכיסופים לארץ ישראל - בערבית מרוקאית, והתברר שזהו שיר קינה של אב על מות בתו, שיר שכולו עצב ובה בעת גן עדן מוסיקלי; וכמה מהנוכחים, ילידי מרוקו בעצמם, הצטרפו בזמזום שקט.

יין טוב רטוב

אשקלון, שכונת ברנע. הערב הוא חגיגי ומיוחד: זו ההתכנסות הראשונה של קבוצה חדשה ב"קהילות שרות", קבוצת אשקלון שזו לה פגישת הפתיחה. את הערב פותח במלים קצרות וחמות יוסי אוחנה, המייסד והמנהל של התנועה, שבא להשתתף במעמד הפתיחה ולשיר עם כולם. הנוכחים מציגים את עצמם, והחתך האנושי אופייני גם לקבוצות אחרות בקהילות השרות: נשים וגברים, חילונים ודתיים, יוצאי מרוקו ותימן, אשכנז ובבל; אנשים ממנעד גיל רחב שבאו ללמוד פיוטים מתוך געגוע למסורת עליה גדלו בבית, או מתוך סקרנות של מי ששמע פעם פיוט ונתפס ליופיו ולעומק הרוחני שלו, או מתוך רצון להבין לעומקה תרבות שהושכחה.

הפייטן המורה הוא רחמים זיני, שילמד את הפיוט "יין טוב רטוב" ממסורת יהודי אלג'יריה. זיני נולד באלג'יר הבירה, אביו היה הרב הראשי האחרון של יהודי ארץ זו: באלג'יריה היו יהודים עד 1962, הוא מסביר, וכבר ב-1870 הם זכו לאזרחות צרפתית. הכיבוש הצרפתי השפיע על התרבות היהודית עד כדי התבוללות, אומר זיני, ולהמחשת דבריו הוא משמיע את הפיוט "מי זאת עולה": תחילה בנוסח שבעקבות ההשפעה הצרפתית, במוסיקה מדודה, טונאלית, סדירה מבחינה ריתמית ומרובעת - ואחר כך את המקור: המקושט, המאולתר, "כולו עם נשמה" כדבריו.

זיני הוא מהנדס מחשבים לפרנסתו ופייטן למען הנשמה. והוא התחיל מוקדם: בגיל ארבע שמעו אותו הוריו, לחרדתם, מזמזם מנגינה של פיוט ששמע בהלווייה דווקא.

מתחילים ללמוד: אחרי פתיחה כלית בנגינת מוביל הקבוצה, הכנר אלעד לוי, נגן בתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד ותלמיד של ישועה אזולאי המנוח, שר רחמים זיני ביופי רב את "יין טוב רטוב", ומתחיל ללמדו. זהו פיוט של חג השבועות ושמחת תורה, שיר אהבה המועתק, כמו בכל הדתות, לאהבת האל, ובו קילוסים בנוסח שיר השירים וקריאה להשקות את האהוב ביין טוב כדי לעורר את רגשותיו - כשאהבת העם לתורה מתדמה לאהבת נעורים.

סיפור נס חנוכה

תל אביב, שכונת יד אליהו. בערב זה מחכה קבוצת תל אביב הוותיקה למוסיקאי אבאטה בריהון, שילמד פיוטים ממסורת יהודי אתיופיה. אבל בריהון חלה, וזו ההזדמנות לחזור על כמה פיוטים שנלמדו בעבר: איתמר הולין, אחד המשתתפים, מלווה את עצמו בעוד, מקדיש את הערב לפיוטים ממסורת תוניס, וכך משלים בשבילי בשבוע אחד מחזור של "פיוטי האמ"ת" - כפי שקרא רחמים זיני ערב קודם לכן למסורת אלג'יריה-מרוקו-תוניס.

כבכל הקהילות, גם כאן מחכה למשתתפים שולחן ערוך מכל טוב לקראת ההפסקה בשעה תשע בערב: משקאות חמים וקרים, מאפים כיד המלך תוצרת ביתם של הלומדים השרים. החלק הראשון של המפגש מוקדש לפיוט "ירח יקר", של ר' פראג'י שוואט; והשני לפיוט אקטואלי: "עם נאמני", במקאם רסט, המספר את סיפור נס חנוכה. ר' דוד בוזגלו - "שופר השופרות", כפי שכונה גדול פייטני מרוקו במאה האחרונה - חיבר את הפיוט הקצבי הזה, שכולו חגיגה מלודית וריתמית וחריזה מלאת דמיון.

ברגע מסוים מתעורר ויכוח על הנוסח של איתמר: משתתפת ילידת האי ג'רבה מכירה את המנגינה בשינויים דקים ולא מסוגלת לשיר אחרת, ושני משתתפים נוספים ילידי מקנס מציגים את הנוסח המקורי, הערבי, שלו.

ובבית, החזרה על הפיוטים שלמדתי - בעזרת האתר "הזמנה לפיוט", שהוא אוצר של הקלטות ומאמרים - היא כמו מפגש עם מכר ותיק, יצור חי ונושם בעל אופי משלו, חבר יקר שנרכש לתמיד.