דרשה ייחודית מבוארת ומקורותיה מן המקרא ומספרות חז"ל

דרשת רבי תנחומא על החיים / יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

שאול שאילה זו לעילא [למעלה], מרבי תנחום דמן נוי:

מהו לכבות בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא?

[האם מותר לכבות את הנר מפני החולה בשבת]

פתח ואמר: אנת [אתה] שלמה, אן [איה] חכמתך, אן סוכלתנותך?!

לא דייך, שדבריך סותרין דברי דוד אביך, אלא שדבריך סותרין זה את זה.

דוד אביך אמר: לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ (תהילים קט"ו, י"ז),

ואת אמרת: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ (קהלת ד, ב),

וחזרת ואמרת: כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת (שם ט, ד).

לא קשיא [אין קושי]!

הא דקאמר [זה שאמר] דוד, לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ,

הכי קאמר [כך אמר]: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות,

שכיון שמת, בטל מן התורה ומן המצות,

ואין להקדוש ברוך הוא שבח בו.

והיינו [וזהו] דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב [מהו שכתוב]: בַּמֵּתִים חָפְשִׁי? (תהילים פ"ח, ו)

כיון שמת אדם, נעשה חפשי מן התורה ומן המצות.

ודקאמר שלמה: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ,

שכשחטאו ישראל במדבר, עמד משה לפני הקדוש ברוך הוא,

ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה,

וכשאמר: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ (שמות לב, ז-יד), מיד נענה!

ולא יפה אמר שלמה, וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים [כדוגמת משה] שֶׁכְּבָר מֵתוּ?!

דבר אחר:

מנהגו של עולם, שר בשר ודם גוזר גזרה,

ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה.

ואם תמצי לומר [תסבור ש] מקיימין אותה, בחייו מקיימין אותה, במותו אין מקיימין אותה,

ואילו משה רבינו, גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים.

ולא יפה אמר, שלמה ושבח אני את המתים וגו'?!

דבר אחר:

וְשַׁבֵּחַ אֲנִי וגו'

כדרב יהודה אמר רב [כמו שאמר רב יהודה בשמו של רב], דאמר רב יהודה אמר רב:

מאי דכתיב [מהו שכתוב]: עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ? (תהילים פו, יז)

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מחול לי על אותו עוון.

אמר לו: מחול לך.

אמר לו: עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת בחיי.

אמר לו: בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע.

כשבנה שלמה את בית המקדש, ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים,

דבקו שערים זה בזה.

אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה.

פתח ואמר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד (תהילים כד, ז).

רהטו בתריה למיבלעיה.

אמרו: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? (שם שם, י)

אמר להו: ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר! (שם שם, ח)

חזר ואמר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד,

מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה (שם שם, י), ולא נענה.

כיון שאמר: ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ,  (דברי הימים-ב ו, מב) מיד נענה.

באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה,

וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עוןן.

ולא יפה אמר שלמה: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים [כדוגמת דוד] שֶׁכְּבָר מֵתוּ?!

והיינו דכתיב:

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ,

וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב

עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (מלכים-א ח, סו).

וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם, שמצאו נשותיהן בטהרה.

שְׂמֵחִים, שנהנו מזיו השכינה.

וְטוֹבֵי לֵב, שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר.

עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ.., שמחל לו על אותו עוון.

וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, דאחיל להו עוון דיום הכפורים [שמחל להם על עוון יום הכיפורים].

ודקאמר שלמה, כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת,

כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב:

מאי דכתיב: הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי?

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי!

אמר לו: גזרה היא מלפני, שאין מודיעין קצו של בשר ודם.

וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא?

גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם!

ואֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי?

אמר לו: בשבת תמות!

אמות באחד בשבת?!

אמר לו: כבר הגיע מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.

אמות בערב שבת?!

אמר לו: כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף (תהילים פד, יא),

טוב לי יום אחד, שאתה יושב ועוסק בתורה,

מאלף עולות, שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח.

כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא

[כל יום השבת היה יושב ולמד כל היום]

ההוא יומא, דבעי למינח נפשיה, קם מלאך המות קמיה, ולא יכיל ליה,

[באותו היום, שהיה אמור למות, בא מלאך המוות לפניו, ולא היה יכול לו]

דלא הוה פסק פומיה מגירסא.

[שלא היה פיו פוסק מלימוד התורה]

אמר: מאי אעביד ליה?

[אמר לעצמו: מה אעשה לו]

הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה.

[היה לדוד בוסתן על יד ביתו]

אתא מלאך המות, סליק ובחיש באילני

[בא מלאך המוות, עלה ובחש בראשי האילנות].

נפק למיחזי, הוה סליק בדרגא, איפחית דרגא מתותיה, אישתיק, ונח נפשיה

[יצא דוד לראות, עלה במדרגה, נפלה המדרגה מתחתיו, נשתק מן הלימוד, ומת].

שלח שלמה לבי מדרשא: אבא מת ומוטל בחמה

[שלח שלמה שתי שאלות לחכמים בבית המדרש: אבא, ה"אריה", מת וגופתו מוטלת בשמש],

וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה?

שלחו ליה: חתוך נבלה והנח לפני הכלבים,

ואביך, הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו

[משמע, קודם טפל בכלבים החיים ואח"כ באריה המת, וגם אז עשה אותי לכלי].

ולא יפה אמר שלמה, כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת?!

ולענין שאילה דשאילנא קדמיכון

[ולעניין השאלה שנשאלה בתחילה],

נר קרויה נר, ונשמתו של אדם קרויה נר,

מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקדוש ברוך הוא.

- - -

הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם (משנה שבת פ"ב, מ"ה).

רמב"ם, על המשנה: רוח רעה, קוראין לכל מיני החולין הנקרא בערבי מלקוני"א, כי יש מין מן החולי הנזכר, שיברח החולי ויבדל מן הטבע האנושי הממוצע כאשר יראה האור, או כשיתחבר עם בני אדם וישתעשע ותנוח נפשו בחשך ובהתבודדות בעת השתוממות, והדבר הזה נמצא הרבה בבעלי המרות. ושעור זאת המשנה כך מפני נכרים, מפני לסטים, מפני רוח רעה פטור, ואם בשביל החולה שיישן מותר ומפני זה אמר פטור במקום מותר, לפי שהדין בסוף המשנה חייב ולא יתכן שיצא מדין מותר לדין חייב וזה הוא חולה שיש בו סכנה ובתנאי שאי אפשר להוציאו למקום אחר או להסתיר האור ממנו:

רש"י על התלמוד: פתח ואמר - כך היו רגילין לפתוח באגדה תחילה, והוא דומה לשאלה ודרש.

הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ (תהילים קט"ו, ט"ז, י"ח).

                                                                                           

וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ, מִן הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם, אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת ד, א-ג).

הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא. זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים. כִּי מִי אֲשֶׁר יְבֻחַר \{יְחֻבַּר\} אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם. גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת ט, ב-ו).

כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ. נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל. בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ. שַׁתַּנִי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת בְּמַחֲשַׁכִּים בִּמְצֹלוֹת. עָלַי סָמְכָה חֲמָתֶךָ וְכָל מִשְׁבָּרֶיךָ עִנִּיתָ סֶּלָה. הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא. עֵינִי דָאֲבָה מִנִּי עֹנִי קְרָאתִיךָ ה' בְּכָל יוֹם שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי. הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה. הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן. הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה. וַאֲנִי אֵלֶיךָ ה' שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ (תהילים פ"ח, ד-י"ד).

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם. וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ (שמות לב, ז-י"ד).

אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם. וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ. עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי (תהילים פו, יד-יז).

וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה, וַיֹּאמֶר: הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם, אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי. וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ, וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ. וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד, וַתֹּאמֶר: הָרָה אָנֹכִי. וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב: שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי, וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה: שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם, וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ, וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת. וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד, וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ, וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד. וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב, וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה. וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר: הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת. וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל שָׁם. וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי... וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ. וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה' (שמואל-ב יא, ב-יז).

לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ. מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה (תהילים כד, א-סוף).

אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכּוֹן בַּעֲרָפֶל. וַאֲנִי בָּנִיתִי בֵית זְבֻל לָךְ וּמָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִיד אָבִי וּבְיָדָיו מִלֵּא לֵאמֹר: מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִיד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל... עַתָּה אֱלֹהַי יִהְיוּ נָא עֵינֶיךָ פְּתֻחוֹת וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה קוּמָה ה' אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ יְדֹוָד אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב. ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ (דברי הימים-ב ו, א-הסוף).

וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים... וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית ה', הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בַּיּוֹם הַהוּא, קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה'... וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, קָהָל גָּדוֹל, מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים, אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם, וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (מלכים-א ח, סג-סו).

רש"י: שבעת ימים - של חינוך. ושבעת ימים - חג הסוכות, נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים (מועד קטן ט א).

ויעש שלמה בעת ההיא את החג, וכל ישראל עמו, קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה' אלהינו], שבעת ימים ושבעת ימים, ארבעה עשר יום... אמר רבי יוחנן: אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה?! יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא (מועד קטן ט, ע"א).

רש"י: לא עשו ישראל יום כפורים - לפי ששבעה ימים שלפני סוכות כל יום עשו שמחה ומשתה, דכתיב: ויעש שלמה בעת ההיא את החג שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום.

הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי. הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי, וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ, אַךְ כָּל הֶבֶל כָּל אָדָם נִצָּב סֶלָה (תהלים לט, ה-ו).

מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת. נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי... אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה... מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים (תהילים פד, ב-יב).

ראה גם

http://www.biu.ac.il/jh/parasha/shavuot/sas.html

על ה"דיאלוג" הבין דתי המתרחש מאיליו בשעת הנעילה שבה מתמזגים קולותיה של תפילת הנעילה עם תפילת בין הערביים של המוסלמים, הדרים בסמוך. .

אל נורא עלילה / יעקב מעוז

אֵל נוֹרָא עֲלִילָה,

לָא אִילָהָא אִלָהא אָלָלה.

הַחַזָּן קוֹרֵא בְּקוֹל סִלְסוּלַיו,

הַמוּאָזִין מֵשִׁיב בְּכֹל רַמְקוֹלַיו.

מִכָּאן מְשַׁלְּשִׁים קְדֻשָּׁה וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל,

וּמִשָׁם מַצְרִיחִים יָא-רָב אֶלוֹהֵי יִשְׁמָעֵאל.

לוֹבֵש צְדָקוֹת נִקְרָע בֵּינָתָיִים,

בִּכְנַף אַדַּרְתּוֹ אוֹחָזִין הַשְׁנָיים.

הֵיאַך אַשְׁכִּין שָׁלוֹם בַּעָמִים?

שָׁמַיִם, בַּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים!

דרשה שנישאה בבית הכנסת רמות ציון ירושלים בראש השנה תש"ע

זמן והזדמנות, חשבון נפש על הזמן / יעקב מעוז

(דרשה לראש השנה תש"ע)

מורותי ורבותי, שנה טובה!

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

אנחנו בעיצומם של הימים הנוראים, ימים של חשבון נפש, והייתי מבקש להזמין את עצמנו לערוך חשבון נפש קטן על דבר גדול, שהוא אחד ההיבטים המשמעותיים ביותר בחיינו והוא עניין "הזמן". שהרי ראש השנה והשנה כשלעצמה הנם ביטוי מובהק לרעיון הזמן. ולכן מומלץ לעסוק בכך עתה מאחר שביתר ימות השנה פשוט אין לנו זמן.

תהיתי, בין עצמי לביני, מדוע אנו צריכים ראש לשנה. המונח "ראש" בא מעולם החי. אנחנו אפילו מברכים בערב ראש השנה "שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב", ובהזדמנות זאת אנו אמורים לאכול לא פחות מאשר ראש של כבש. יש כאלו שממירים אותו בראש של דג, זה נראה יותר הומאני, אבל חשוב מכך זה גם יותר זול. אני כשלעצמי, ואת חטאי אני מזכיר היום, לא אכלתי מעודי ראש של כבש, ומותר לכם להניח שגם שלא אוכל.

הזמן, כפי שאנו מכירים אותו מתחום המדע, מתאפיין בשניים: האחד, הוא זמן אין סופי, "בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית", אם לנקוט בלשונו של בעל "אדון עולם". התיאוריות המדעיות מבית מדרשו של סטיבן הוקינג, בעל "קיצור תולדות הזמן", גורסות שהעולם קיים כך וכך מיליארדים של שנים. ואפשר שיתקיים עוד כמה מיליארדים נוספים. המאפיין השני הוא שהזמן מבחינתנו הנו מחזורי, היממה והחודש תלויים בירח ואילו השנה בשמש, וגם בעניין הזה אפשר לומר "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה... וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט). במילים אחרות גם המחזוריות, המעניקה אשליה של התחלה וסוף, הנה אין סופית. עובדה זאת מעמידה את האדם בפרופורציה כאובה ביחס לאינסופיותו של הזמן. משורר תהילים קובל: "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר" (תהילים קמד, ד). ובמקום אחר: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן, כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה". האדם נמשל לגז וימי חייו נעשים כאין וכאפס בעיני עצמו. אתם יודעים, מורותי ורבותי, אני מוכן לסבול כל ביטוי, אבל להמשיל את חיי לגז? זה כבר יותר מדי...

תאמרו, מורותי ורבותי, הדרשן הלזה בא לזרוע בקהילה חפצת חיים  כמו שלנו ייאוש רב. ובכן, אין אני בא לייאש אלא אדרבה לעודד. אבל דברי העידוד שלי אינם מכוונים לצור אשליה, אלא באים להעניק משמעות כלשהי לקצבת הזמן המצומצמת הנתונה לנו. אני יוצא מנקודת הנחה שהענקת משמעות לחיים יש בה לא רק נחמה אלא אף שמחה מרובה. אם אנו מקבלים הנחה זאת, הרי שעתה עלינו לשאול כיצד מעניקים משמעות לחיים? אני, ברשותכם, אנסה להפיק משמעות דווקא מאותו עניין הנראה לנו כבלתי ידידותי לאדם והוא כאמור עניין הזמן.

העברית העניקה לנו קשר מעניין בין המונח "זמן" לבין המונח "הזדמנות". לא בכל שפה נגזרת המילה הזדמנות מהמילה זמן. בשפות הלטיניות, זמן Time, או Tiempo, והזדמנות opportunity, ((occasion, Oportunidad, בערבית זמן وقت, והזדמנות الفرصة. ביוונית זמן Χρόνος, והזדמנות Ευκαιρία. העברית רומזת לנו שהזדמנות קשורה לזמן, לעיתוי מסוים ומכאן אנחנו למדים הן על הזמניות שלה והן על אופייה החמקני. היא באה וחולפת במהרה, ואנחנו נדרשים לתפוס אותה במועדה. ההזדמנות, אם כן, היא מהירה וחמקנית.

את מושג הזמן תייצג לצורך העניין השנה העברית. המסורת מלמדת אותנו שראש השנה הוא גם מועד בריאת העולם. דהיינו, ראש השנה הוא ראש למניין הזמן מראשיתה של המציאות שבה אנו חיים. אנחנו מונים שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה ממוצעת. איננו יודעים לחזות מה יקרה לנו באותה שנה: "מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ" כדבריו של בעל "נתנה תוקף", אבל אנחנו יודעים שבכל רגע נתון נקראת בדרכנו הזדמנות חדשה. אנחנו נדרשים לשאלה: האם לתפוס את ההזדמנות במועדה או להמתין לתחנה הבאה. ישנן כמובן הזדמנויות העשויות לחזור על עצמן, וכאלה לא חסר. "אַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת", הזדמנות נוספת בוא תבוא במהרה. אבל ישנן הזדמנויות שאינן חוזרות לעולם Once in a Lifetime. ניצול הזדמנות נדירה, משמעו סיפוק רב והקניית משמעות לפרק הזמן הזה שנקרא שנה, או, אם תרצו, משמעות לפרק הזמן הזה הנקרא חיים.

ישנו שיר ידוע המבטא יותר מכל את נדירותן של ההזדמנויות הגדולות באמת. השיר הזה הושמע במקום שבו מושגי הזמן וההזדמנות קבלו מימד אחר לגמרי, במעבורת החלל של אילן רמון, אביו של אסף רמון, שעל שניהם אנו צריכים לומר: זכר קדושים לברכה. השיר הוא שירה של רחל המשוררת שאף היא ידעה מכאוב רב. שמו של השיר "זמר נוגה" אבל הוא ידוע יותר בשמו הנפוץ "התשמע קולי". באחד הבתים אומרת המשוררת כך: "ארץ זו רבה, ודרכים בה רב, נפגשות לדק, נפרדות לעד, מבקש אדם אך כושלות רגליו, לא יוכל למצוא את אשר אבד". המסר ברור, המציאות עצומה והדרכים שבה, הן בחלל והן בזמן, מצטלבות רק לרגע קט. נצלנו את הרגע, זכינו, החמצנו אותו, רגלינו תכשלנה מלהשיבו ולעולם לא נמצא את אשר אבד. המציאות, המשתנה באופן מתמיד, מקצה לנו רגע נתון אחד בלבד, לא יותר, כדי לחוות אותה. וכבר אמר על כך החכם היווני הקדמון הרקליטוס: "אין אותו אדם עובר באותו הנהר פעמיים". המים אינם אותם המים והאדם אינו אותו האדם. עתה נפנה לכמה דוגמאות של החמצה וניצול של הזדמנויות מן הסוג הנדיר.

ביום הכיפורים הקרב ובא, נסיים את התפילות בתפילה ידועה: "פְּתַח לָנוּ שַׁעַר. בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר. כִּי פָנָה יוֹם". בקהילות  המזרח שרים בדבקות רבה "אֵל נוֹרָא עֲלִילָה. הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה. בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה". רעיון הפתיחה והנעילה של השער בא ככל הנראה משיר השירים: הדוד, המחזר אחרי הרעיה, מתדפק על דלתה: "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה". האהבה פורחת בין השניים ויש לנו כאן הזדמנות למפגש מיוחד במינו. אלא שהרעיה מתמהמהת: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם". וכך מאבדת הרעיה זמן יקר מפז, ועד שהיא מקבלת החלטה לעשות מעשה: "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר, נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי". הרעיה החמיצה את ההזדמנות, והאהבה לא באה לכלל מימוש. לא זו בלבד, אלא שתוצאות ההחמצה ממיטות עליה אסון: "מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת" (שה"ש ה, ב-ז). אם ללכת אחר האלגוריה ההיסטורית מבית מדרשו של ר' עקיבא, ולפיה הדוד הוא הקב"ה והרעיה היא כנסת ישראל, הרי שיש לנו כאן החמצה היסטורית. עם ישראל התמהמה ולא השכיל לממש את האהבה בהזדמנות ההיסטורית הבלתי חוזרת. מאז ועד עתה אנו מיחלים לגאולה, שאף היא מתמהמהת. שלמה אבן גבירול ממשיך את רעיון האלגוריה היסטורית, אלא שהוא דורש מהאל לקום ולעשות מעשה: "שַׁעַר פְּתַח דּוֹדִי, קוּמָה פְּתַח שַׁעַר. כִּי נִבְהֲלָה נַפְשִׁי, גַּם נִשְׂעֲרָה שַׂעַר. לִי לָעֲגָה שִׁפְחַת אִמִּי, וְרָם לִבָּהּ, יַעַן שְׁמֹעַ אֵל קוֹל צַעֲקַת נַעַר. מִנִּי חֲצוֹת לַיְלָה פֶּרֶא רְדָפַנִי. אַחְרֵי אֲשֶׁר רָמַס אוֹתִי חֲזִיר יַעַר. הַקֵּץ אֲשֶׁר נֶחְתַּם, הוֹסִיף עֲלֵי מַכְאוֹב. לִבִּי, וְאֵין מֵבִין לִי, וַאֲנִי בַעַר." מי שמכיר את הביוגרפיה של רשב"ג יודע עד כמה היה שחצן, בעיקר משום שחשב שידיעותיו מפליגות יותר מכל אדם. באחד השירים "אני השר" הוא אומר "וְהִנֵּנִי בְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי - וְלִבִּי בָן כְּלֵב בֶּן-הַשְּׁמֹנִים". והנה דווקא האיש הזה, בשנות בגרותו, עומד חסר אונים מול החמצת ההזדמנות ההיסטורית.

על ניצול נאות של הזדמנות נדירה ביותר אנו למדים מהביטוי של חז"ל "יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְשָׁעָה אַחַת". מסופר על המוציא להורג של ר' חנינא בן תרדיון, שהחליט ברגע האחרון לקשור את גורלו בגורלו של ר' חנינא וקפץ לאותה האש שבה שרפו את ר' חנינא. על כך אומר התלמוד: "בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְשָׁעָה אַחַת, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְכַמָה שָׁנִים" (ע"ז י, ע"ב). הגוי הרומי הצליח לקנות את עולמו משום שקבל החלטה לעשות מעשה בו ברגע, בת הקול מוכיחה זאת. סביר להניח כי בשעות שקדמו לכך או אפילו ברגעים שקדמו לסיטואציה, לא העלה בדעתו שכך יסיים את חייו. האם אנו יכולים להצביע על אנשים בני זמננו שידעו לתפוס את הרגע ולקנות את עולמם בשעה אחת? התשובה לכך חיובית בהחלט. ישנם רבים, אך למרבה הצער איננו מכירים את כולם, ישנם הרבה גיבורים עלומי שם. על הלוחמים של הקומנדו הימי היו שרים פעם "אנשי הצפרדע אנשי הדממה איש לא ראה ואיש לא שמע". מקרה אחד שכולנו שמענו עליו כיוון שזכה לפרסום בשנה החולפת יכול בעיני לשמש כדוגמה למי שקנה את עולמו בפחות משעה אחת. המדובר באותו יהודי, לא צעיר, אלי טיובין שמו, שקפץ אל מימיו המסרטנים של הירקון כדי להציל שייטת צעירה, יסמין פיינגולד, שסירתה נהפכה על פיה. היו שם עוד כמה וכמה אנשים שזיהו את המקרה עוד קודם לכן, אבל אף אחד מהם לא העז לסכן את עצמו. הוא לא ידע עד לאותו הרגע שזאת תהיה ההזדמנות שתקרא בדרכו ואפשר להניח גם שלא בהכרח ידע שכך יפעל. הוא גם לא עשה את החשבון שהוא הולך לקנות את עולמו בשעה זאת, אלא פשוט פעל. המעניין הוא שבשני המקרים, זה של הגוי הרומי וזה של אלי טיובין מתוארת קפיצה, האחד לאש והשני למים, ועל כגון זה כבר הזכרנו שנאמר: "מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ".

תאמרו, מורותי ורבותי, נכון הדבר אך מקרים כאלו שמורים ליחידי סגולה, ומה שייכים הדברים לנו בחיי היום יום? ובכן, אני מבקש לטעון כי ניתן לנו לקנות את עולמנו בכל רגע נתון. מהסיבה הפשוטה שמי שקובעים מהן אמות המידה למעשה בעל ערך הם לא אחרים מאשר אנחנו בעצמנו, ועל כן כל הזדמנות הנקראת בדרכנו תנוצל אם נעניק לה ערך. הזדמנויות אלו אינן בשמיים ואף לא מעבר לים, כי אם קרובות אלינו מאוד. אחת מן ההזדמנויות הקרובות אלינו הנה זו הכרוכה במפגש שלנו עם מה שנתפס בעיננו כחלש, כנכה או כאחר. התגובה האינסטינקטיבית שלנו היא להתרחק מן האחר, לא משום שאנו אנשים רעים חלילה אלא משום שבמפגש שכזה אנו חשים שאנו משלמים מחיר רגשי כבד. כך למשל אנו יכולים להעניק צדקה ביד נדיבה אך יקשה עלינו להישיר מבט לעיניו של העני. אנו נהגים לפתוח את דלת הבית ולומר בחגיגיות רבה בכל ערב פסח: "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח". איך היינו חשים אילו באמת היה נכנס הומלס זב חוטם ולבוש בלויים???

ישנו סיפור מאלף במסכת מגילה המלמד על מפגש בין שני אנשים מסוג שונה לגמרי, שבו צמחה תועלת רבה דווקא למי שנתפס כחזק מבין השניים: "אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה" (דברים כח, כט), וכי מה אכפת לו לעיוור בין אפילה לאורה? עד שבא מעשה לידי. פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא, שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו, אמרתי לו: בני, אבוקה זו, למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי, בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין" (מגילה כד, ע"ב). העיוור  מחזיק את הפנס בידו לא כדי לראות  אלא כדי להיראות. לתובנה הזאת לא היה מודע ר' יוסי קודם לכן. יתרה מזאת, העיוור, האיש מן הרחוב פותר לר' יוסי, האיש מן האקדמיה, שאלה שהיא בתחום ההתמחות שלו, פרשנות התורה. ר' יוסי מצטער מאוד על כך עד שהוא פוגש בעיוור. אבל עיקר הסיפור הוא בעיני סיפור המפגש, אלמלא העז ר' יוסי, והישיר מבט אל "עיניו של העיוור", לא הייתה צומחת התועלת הזאת, ואנחנו היינו נשארים בלא סיפור כזה טוב. על כן הלקח ברור, העז להיפגש עם האחר, ראה בכך הזדמנות וזכה בדבר שנעדר ממך עד היום.

סיפור דומה חוויתי מבשרי. ביום מן הימים נאלצתי לקיים מצווה שאין לה שיעור, מצוות ניחום אבלים. מצווה הכרחית, הכרוכה באי נעימות לא מעטה. כאשר נכנסתי לבית האבלים, החל הטקס המקובל במשפחה ללחוץ את ידי האבלים, לחבק עם טפיחה על השכם ולנשק בשתי הלחיים. המשפחה, בלי עין הרע, לא קטנה, והטקס נמשך דקות ספורות. אחרון האבלים היה ישוב על כיסא גלגלים ואני הנחתי שמדובר בנכה רגליים. נגשתי אליו לקיים את הטקס כהלכתו, ואף נתמלאתי בגאווה שאני מעז לקיים את תפיסת עולמי ולהיפגש עם האחר. אך כשהגשתי את ידי אל ידו, נחרדתי לראות כי גם ידיו אינן פועלות כשורה ולכן התקשה מאוד להניף את ידו לעברי. המעמד היה מביך למדי באותו הרגע. סופו של דבר הצלחנו במשימה ועשינו זאת. במהלך השיחה עם בני המשפחה, כשהרגשתי שמיצינו את הביקור, ניקרה במוחי השאלה כיצד אפרד מעליו, שהרי יש לקיים את הטקס עם כל בני המשפחה באותה הדרך שבה נכנסתי לביתם, לחיצת יד לכל אחד מהם, חיבוק עם טפיחה על השכם, ונשיקה מכל צד של הפנים. התחלתי להריץ כמה תסריטים במוחי מתוך כוונה לצאת מן המבוך במינימום מבוכה. אפשרות אחת הייתה, פשוט להתאדות, להיעלם, ויש להודות, אם כבר מתוודים בימים הנוראים, שאני מיומן בכך למדי. אבל אפשרות זאת נראתה לי באותם רגעים כתבוסתנית. אפשרות שנייה הייתה, להיפרד מעליו בשינוי הדרך המקובלת, להקל עליו עם הטקס המלאה הזה. אבל אפשרות זאת הייתה מדגישה עוד יותר את מצבו המיוחד ואת האחרות שלו. אפשרות שלישית הייתה לגרום  לו סבל ואף לסבול בעצמי ולקיים אתו את כל הטקס כאחד האדם. אפשרות זאת נראתה בעיני, באותם הרגעים, סיוט של ממש. מה שאכל אותי מבפנים באותם הרגעים הוא המפגש, העימות עם המציאות הקשה והמכאיבה. האם אעמוד בפנטזיה הערכית שיש לי על עצמי או שמא אכזיב??? סופו של דבר החלטתי לחזור על הטקס במלואו, וישפוט השופט אם נכון היה הדבר.  נגשתי אליו, והמתנתי בסבלנות מיוזעת עד שיניף את ידו קמעה ונקיים את הטקס כהלכתו. וכך בפרץ אדיר של צחוק משני הצדדים נפלנו זה על צוואריו של זה וברכנו איש את רעהו לשלום. ובצאתי בשלום מן הקודש, הפטרתי כנגדו "אני לא אוותר לך בקלות". לימים לכשספרתי את הסיפור לתלמידי, הפטיר אחד מהם כנגדי "למעשה, לא וויתרת לעצמך", והוא צדק.

במפגש מסוג אחר לגמרי, המזכיר במשהו את זה שאני חוויתי, שר לאונרד כהן, כאשר הוא פוגש את מושא אהבתו Laydy Midnight, וכך היא אומרת לו: She said, don't try to use me or slyly refuse me, Just win me or lose me. במילים פשוטות יותר, אם אתה עושה את המעשה, לך על כל הקופה, ועשה את זאת ללא משחקים מיותרים. מיסכן, לאונרד כהן, לא הייתי מקנא בו... אבל את הסוף ההוליוודי  אפשר לנחש בקלות I could hear my lady calling, Youve won me, youve won me, my lord. מכל מקום, מדובר כאן בהחלטה בין שתי ברירות בלבד ולכן עליה להיות חד משמעית וללא  כל לפשרות. מזלנו שכהן ניצל את ההזדמנות  ואנו נזכה לראותו בקהילת קודש תל אביב בשבוע הבא.

ההזדמנות נדירה, המפגש קשה, ההחלטה מסובכת ביותר ולעיתים קרובות רגלינו כושלות, אך הסיפוק לאחר מעשה, אם עמדנו בכך, רב עד מאוד. והוא שקול כנגד הכאב שאנו משלמים במימוש ההזדמנות. אילו הזדמנויות צופנת לנו השנה הבאה עלינו לטובה? האם נשכיל לנצלן במועדן? האם יעמוד לנו כוחנו להתעמת עם הזולת? זאת אין לדעת! אך יש לפחות לייחל לכך ולבקש בשעה רצון זאת, שנדע לתפוס את הרגע ולנצל כל הזדמנות בעלת ערך שתיקרא בדרכנו בשנה הזאת.

לסיום נאמר, שנשתדל להימנע מן הביטוי "אין לי כוח ל...", האמירות "אין לי כוח", "אני לא יכול", "אין לי זמן", לא תמיד מביאות אותנו למקומות טובים. כך למדתי, על משמעות הזמן, מכבוד נשיא המדינה לשעבר מר יצחק נבון: "מי שאין לו זמן לחברים, לא יהיו לו חברים כשיהיה לו זמן".  ולנו קהילת רמות ציון אני מבקש להוסיף: "מי שאין לו זמן לקהילה, לא תהיה לו קהילה כאשר יהיה לו זמן".

תחל שנה וברכותיה,

שנה טובה.

פרשנות עכשווית לרעיונות העולים מחג ט"ו באב

מט' עד ט"ו

בין תשעה באב לט"ו באב

ד"ר יעקב מעוז

הכלל הבלתי כתוב אומר: במקום שישנו ריבוי הסברים למסורת מסוימת, דע לך שהטעם המקורי נעלם מאתנו. כך למשל רבים ההסברים לשאלה מדוע אוכלים דברי חלב בשבועות, והוא הדין מדוע נעשה ט"ו באב לחג בעל מעמד לא פחות מזה של יום הכיפורים: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים". המשנה מציעה את ההסבר הבא: "בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן... יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים... הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ..." (משנה תענית פ"ד, מ"ח). במילים פשוטות יותר, יריד שידוכין פתוח, קצת יותר מתירני מימינו, שבו הבחורות מציעות את עצמן והבחורים בוררים להם על פי קנה מידה של יופי גופני ומוסרי, כל אחד לפי טעמו האישי. מה שהיה ברור לחכמי המשנה, לא היה לגמרי ברור לחכמי התלמוד, ולכן שואלים שם שוב: אֶלָּא ט"ו בְּאָב, מַאי הִיא? (תענית ל, ע"ב). רב יהודה מציע: "יוֹם שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בְזֶה". רב יוסף גורס: "יוֹם שֶׁהֻתַּר שֶׁבֶט בִּנְיָמִין לָבֹא בַקָּהָל". רבה בר בר חנה טוען: "יוֹם שֶׁכָּלוּ בּוֹ מֵתֵי מִדְבָּר". עולה מספר: "יוֹם שֶׁבִּטֵּל בּוֹ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה פַּרְסְדָּאוֹת [מחסומים] שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל". רב מתנה אומר: "יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בוֹ הֲרוּגֵי בֵיתָר לִקְבוּרָה". בדבר אחד מסכים התלמוד למשנה, והוא עניין שוק השידוכים: "מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה נִפְנָה לְשָׁם", ויש אומרים גם מי שיש לו אישה.

שאלת האמת ההיסטורית, מה באמת היה הטעם לחג ט"ו באב, פחות חשובה לענייננו. אדרבה, עלינו לקבל בברכה את מגוון ההסברים, שכן הם מלמדים על תפיסה פלורליסטית של חכמים, ולנו, בני הדור הזה, הם מאפשרים מגוון דרכים להתחבר לתכני החג. אשר על כן, עלינו לשאול: מה מבין ההצעות ששמענו רלוונטי לימינו אנו? ושאלה נוספת היא: כיצד אנו מעבדים את החומרים הללו? העובדה שבנות ישראל הכשרות, יוצאות בעצמן ומיוזמתן וחולות בכרמים, מלמדת על פתיחות ואימון חברתי שהיו שוררים באותה העת. בחוגים מסוימים בחברתנו היו מכנים בנות כאלה בשמות, ולא לשבח. גם מוסד השדכנות שצמח עם השנים בתרבות היהודית כנראה שהיה פחות שימושי באותם הימים, וככל הנראה חכמים דגלו כבר באותה העת במשא ומתן ישיר ובלי תנאים מוקדמים. העניין של התרת השבטים לבוא זה בזה, הוא בהחלט מרשים, בעיקר על רקע פרשיית עמנואל. כבר בעת העתיקה נתברר כי תפיסה שבטית אין בה כל תוחלת, ואולי יש בה נזק חברתי היכול להיות מתורגם אף לנזק בטחוני. נישואין של בני ובנות השבטים אלו עם אלו יצר מגמה של לכידות חברתית ואחריות הדדית. כשהדיחו שבט מסוים ממערך הנישואין לא עשו זאת על רקע עדתי, אלא על רקע מוסרי. כך למשל לאחר פרשת פילגש בגבעה (ראה שופטים יט), החרימו את שבט בנימין, והנה בא יום ט"ו באב ושימש כהזדמנות להתיר את החרם. היה ברור לכל, שהמשכו של החרם יגזור כליה על השבט, ועם זאטוט שכזה לא יכול לוותר על אחד חלקי שניים עשר, בקלות רבה כל כך, כמו שחלקים מאתנו היו מוותרים בקלות רבה יותר על שני מליון רפורמים החיים בארה"ב. כמובן לא לפני שיקבלו את התרומות הכספיות ואת התמיכה הפוליטית בוושינגטון. עניינים כאלה ועוד באים להמחיש לנו כיצד ניתן לעשות את החג לאקטואלי ולרלוונטי. תמיד אפשר להתווכח על הקישורים האקטואליים, ולמען האמת צריך להתווכח ולקיים דיון נוקב, אבל רק במידה שהוא סובלני ומכבד. אם אנו חפצים בהחייאתה של התרבות היהודית בימינו, אין לנו אלא לעשות זאת באמצעות הדיון במצב החברתי של היום לאור המצב החברתי של אז. אולי כך, יעפיל החג הזה מעט מעבר למסיבות ריקודים ואלכוהול עד אור הבוקר, ולא שיש לי משהו נגד ריקודים ואלכוהול.

עניין אחר שמזמנת לנו העת הזאת הוא המעבר הקצר והחריף שבין ט' לט"ו, בין תשעה באב לבין ט"ו באב. האם היה זה מקרי ששני מועדים אלו נפלו בסמיכות כה רבה זה לצד זה?! מצד אחד, תשעה באב מציין את חורבנה של החברה היהודית בישראל בשתי הזדמנויות ומצד שני חג שכולו שמחה ואהבה. השאלה המתבקשת היא: איך ניתן בכלל להשתקם כל כך מהר? אין לכותב שורות אלו תשובה מחכימה, להוציא העובדה שזוהי אחת מסגולותיו של העם הזה, שהוא יודע לאסוף את עצמו גם לאחר שואות, להתקומם ולהעמיד מחדש חברה יהודית, שעלי הנאמר "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר". אם אנו חפצים בהמשכיות קיומנו מוטב שנלמד מן ההיסטוריה היהודית. תופעה ייחודית זאת, שמשה כמקור השראה לבעל השיר  הבא:

אב ותנחומיו / יעקב מעוז

מ-ט'  עד  ט"וּ  שישה  ימים

מבכי ונהי אל חגיגת האהבה.

חודש  אב  שולח  תנחומים

ממציא מזור לאומה כאובה.

הופך  מספד  למחול  בכרמים

עושה יום טוב לכל נער וריבה.

"לא היו טובים כאלו הימים"

לא ידענו כזאת  שעה טובה.

כזוג אוהבים בשעת הדמדומים

עם  ואלוהיו  עושים   תשובה.

יום אהבת הילדים, לזכר ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק 5 באוגוסט.

 כנסו לקישור הבא ועשו למען המשימה המקודשת הזאת

 http://www.panim.org.il/p-10_a-689/

 

 

פרשנות לפיוט/שיר מופלא העוסק במוות וחיים.

ביום זה

מילים: לאה גולדברג
לחן: מוני אמריליו
ביצוע: יוסי בנאי (גם רוחמה רז)

בְּיוֹם זֶה פּוֹרְסִים אֶת הַלֶּחֶם

וְאוֹסְפִים אֶת הַפְּרִי אֶל הַטֶּנֶא.

בְּיוֹם זֶה חוֹזְרִים הַבָּנִים הַבַּיְתָה

וְהַבָּנוֹת מַמְתִּינוֹת בַּפֶּתַח.

בְּיוֹם זֶה הוֹלְכִים עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם

לְבַשֵּׂר מָטָר שֶׁל בְּרָכָה לִשְׁדֵמָה וָגָן.

וּבָעִיר, בִּמְבוֹאֵי הַשְּׁוָקִים,

עוֹלִים רֵיחוֹת שֶׁל חֶמְאָה וָשֶׁמֶן,

מַבְרִיקִים קַשְׂקַשֵּׂי הַדָּגִים,

שׁוֹצֵף הַיַּיִן.

אֵיכָה תָּמוּתִי, נַפְשִׁי, בַּיּוֹם הַזֶּה?

שֶׁהוּא יָפֶה וּמָלֵא!

שֶׁהוּא גָּדוּשׁ וּפָשׁוּט,

שֶׁהוּא אוֹר,

שֶׁהוּא יוֹם.

שֶׁהוּא יוֹם כְּכָל הַיָּמִים!

אֵיכָה תֵּרְדִי לִמְנוּחוֹת

בְּטֶרֶם יִשְׂקַע שְׁאוֹנוֹ,

אֵיכָה תֹּאמְרִי לוֹ שָׁלוֹם

בְּטֶרֶם יִדֹּם הֲמוֹנוֹ,

אֵיכָה תֵּלְכִי אֲבֵלָה

בְּטֶרֶם יוּעַם שְׂשׂוֹנוֹ,

אֵיכָה תִּפְקְדִי לֵילֵךְ הַנִּצְחִי

בְּטֶרֶם נָשַׁקְתְּ לְכּוֹכָב רִאשׁוֹן?

פרשנות / יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

הפרידה מן החיים ומן העולם קשה על לאה גולדברג כמו על כל אדם סביר. גולדברג מציגה את הפער החריף שבין החיים התוססים לבין המוות הקרב ובא והיא מבכה את מותה שלה בעודה בחיים בשורות השיר הנאצלות ממעל.

גולדברג פותחת בתיאור מפליא של התנהלות חיי היום יום של החברה. פריסת הלחם מסמלת את הקציר ואת השובע ואילו הפירות את המתיקות ואת הערך המוסף של המזון, של החיים. מכאן ואילך משתמשת המשוררת, בתיאור הפרוזאי של החיים, בשפע של מוטיבים מקראיים. הלחם נרמז בפסוק: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" (ישעיה נח, ז), ואילו הפירות: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה... וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא" (דברים כו, ב). היא עושה זאת באופן דומה לפייטנים הקלאסיים המשבצים פסוקים וביטויים מקראיים בכתיבתם, אלא שכאן המשוררת עושה זאת באופן חופשי יותר ומשווה לכתיבה סגנון צברי, ארץ ישראלי. הבנים החוזרים הביתה, והבנות הממתינות בפתח נרמזות בפסוק הבא: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה" (ישעיה ס, ד). השיבה הביתה, על פי הפסוק, היא שיבה לאומית, שיבה מן הגלות, ואילו על פי השיר נראה שמדובר בשיבה יום יומית, של בנים השבים מהצבא או מן העבודה, ואילו הבנות, על פי התפיסה הקלאסית, הטרום-פמיניסטית ממלאות את תפקידן בבית. מכל מקום, נראה כי הן הקציר והאסיף והן החיים הנורמאליים בבית משדרים סוג של ביטחון, החיים מתנהלים כסדרם. מנגד לחיים האנושיים, עולם כמנהגו נוהג, סדרי הטבע פועלים כתיקונם. העננים ההולכים בשמיים ממטירים גשמי ברכה הן לשדמות והן לגנים, הן כדי להוציא לחם מן הארץ והן כדי להניב פרחי נוי, שאף הם הערך המוסף של החיים. יש צד של ספק ובכל זאת ראוי להזכיר כי רעיון הענן ההולך נרמז בפסוק: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן" (שמות יג, כא). כל הדברים הללו מתרחשים "ביום זה", מושג החוזר ונשנה בשיר. הוא לא מופיע כלשונו במקרא, אבל מושג מאוד דומה מאיר אותו לדעתי: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (בראשית ז, יג). מושג זה חוזר ונשנה במקרא פעמים רבות, ועניינו שהדבר נעשה לאור יום, גלוי וידוע לפני כל. בכך מבקשת המשוררת להדגיש עוד יותר את המועד שבו הדברים המתוארים על ידה מתרחשים, הן אלה הנוגעים לעולם ולחברה האנושית והן אלה הנוגעים אליה אישית.

התיאור של החיים התוססים נמשך, והפעם הוא מיוחד לשוק או לשווקים. השוק נתפס בדרך כלל כמקור חיים, הומה אדם, סואן וצבעוני ומפעיל את כל החושים של העוברים בו. השוק הוא לבה הפועם של החברה האנושית, לבם הפועם החיים. המשוררת מתארת מעין מעבר שלה על יד מבואי השווקים, וכבר משם ניתן לספוג כמה ממאפייניו. מבין הריחות הרבים שניתן להריח בשוק בחרה המשוררת בריחות החמאה והשמן, שמבחינה קולינארית קרובים מאוד, ונראה כי בכך באה לבטא שוב את הרכיבים המסמלים שפע בתזונה האנושית. כך למשל בפסוק הבא: "וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה" (ישעיה ז, כב), ואילו השמן נזכר בחברת היין כמה שמשמח את האדם: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן" (תהילים קד, טו). היין שוצף קוצף בשווקים, משמעו מצוי בשפע, ומשמעו; חברה אנושית פעילה ושמחה. את נוכחותם של הדגים ניתן לפרש על פי המסורת היהודית כסמל לפריון ולהתרבות. עוד סוג של שפע. בעוד החמאה והשמן משפיעים על חוש הריח, היין השוצף וקשקשי הדגים המבריקים משפיעים על חוש הראייה. גן עדן למתבונן.

כל ביטויי השמחה, השפע והצבעוניות כמו באים להעצים את הפער התהומי שבין החיים התוססים לבין המוות המשתק. ואכן רעיון המוות לא מאחר לבוא, כאשר המשוררת משמשת בביטוי "איכה", שהוא כידוע הביטוי הפותח של מגילת איכה, היא המגילה המקוננת על השואה שהתרחשה בימי חורבן הבית בראשון: "אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב" (איכה ד, א). המשוררת אינה רוצה למות, בין אם מוות פיזי ובין אם מוות רוחני, פסיכולוגי או אינטלקטואלי. הקושי העצום נובע מכך שעולם יפה שכזה בודאי שאין למהר לעזבו. העולם מתואר כיָפֶה, כגדוש, כפשוט, כמלא אור ובסופו של דבר שהוא "יום". תיאור העולם כיום נובע ככל הנראה מתפיסת המוות האפל, שהוא לילה. יש לשים לב שהביטוי "יום" חוזר ונשנה כאן, והוא חלק של הרעיון הכללי של השיר "ביום זה". הכול מתרחש ביום, כל החיים התוססים מתרחשים בזמן האור.

שלוש שאלות מופיעות בהמשך והן עוסקות באותו העניין: כיצד את עוזבת את העולם קודם שמיצית את מלא החוויה שלו?! המוות מופיע בכל אחת מן השאלות תחת הביטויים הבאים: "תרדי למנוחות", "תאמרי לו שלום" ו"תלכי אבלה", ומנגד החיים התוססים של העולם: "שאונו", "המונו" ו"ששונו". בכל אחת מן השאלות ישנו גורם הזמן המופיע תחת הביטוי "בטרם". אילו היה העולם הזה בלתי ראוי, כי אז ממלא לא היה טעם לחיים בו, אבל הוא עדיין סואן ושמח ועדיין לא שקע או נדם או התעמעם זוהרו. עולם כזה, לא ממהרים לעזוב ואם הגורל החליט עבור המשוררת שבאה העת, כי אז יש טעם להצטער על כך ולפתוח במעין אבלות עצמית על מותי שלי, ועוד בטרם מותי. התופעה, שאדם מקונן על מותו, בעודו בחיים, מוכרת היטב מן השירה. כך למשל חיים נחמן ביאליק מבקש: "אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי: "הָיָה אִישׁ - וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד... וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב! הָ יָ ה אִישׁ - וּרְאוּ: אֵ י נֶ נּ וּ עוֹד, וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה". לביאליק ברור כי מותו קרב ובא. אף הוא מצטער על כך וכבר עסוק בהספד העצמי שלו. נעמי שמר, מנבאה את מותה לעת הזאת, ימי תמוז: "עצוב למות באמצע התמוז, דווקא כשהאפרסקים בשפע, וכל הפרי דווקא צוחק בסל, ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל". הדמיון מפתיע, כמו לאה גולדברג גם לנעמי שמר קשה מאוד עם העובדה שבעת שהפרות במלוא שפעתם דווקא עליה מקיץ הקץ". כמו ביאליק אף היא מוטרדת מן העובדה ששירת חייה תיפסק, שיבוא הקץ על הקציר הרוחני שלה.

השיר מסתיים בשאלת "איכה" ומשאיר את הקורא להרהר בשאלה זאת הן ביחס לעצמו והן ביחסו לאימת המוות, שהוא בלשונה הלילה הנצחי. הלילה הזה הוא אפל ומקפיא, והוא הניגוד הגמור של היום הזה, המתאפיין באור ובדינמיות רבה. גם כאן מופיע גורם הזמן "בטרם", והמשוררת מבקשת שלא לעזוב את העולם אל מסע הנצח האפל בטרם נשקה לכוכב ראשון. חלק זה סתום, ויש קושי להבין את המושג כוכב ראשון. בחלק מן המקורות מתוארת הלבנה ככוכב ראשון. מכל מקום הראשוניות של הופעת הכוכב מלמדת ככל הנראה על תחילת הלילה, הלילה הרגיל והמציאותי, להבדיל מן הלילה הנצחי. הלבנה מסמלת את היופי, בדומה ליום היפה המתואר בהרחבה בשיר. ניתן להבין גם שלנשוק לכוכב ראשון, משמעו להגיע אל הלילה ולמצות את כל היום כולו. משמעו למצות את החיים כולם. אפשר שהמשוררת מקוננת את מותה בין השאר מן הסיבה שהיא רואה את מותה מגיע אליה בטרם  עת.

ראוי לשים לב לעובדה שהמשוררת משוחחת עם נפשה שלה, והשיר נראה כמעין דיאלוג פנימי: היא שואלת איכה תמותי נפשי, ולא איך אני אמות. רעיון הדיאלוג הפנימי מזכיר את ה"דיאלוגים על האהבה" של יהודה אברבנאל (מומלץ לעיין שם). המושג תמות נפשי שאול ככל הנראה מסיפור שמשון: "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (שופטים טז, ל). גם אצל שמשון זהו מוות מאולץ, מדלית ברירה. אך בעוד שאמירתו של שמשון נושאת סימן קריאה, אמירתה של לאה גודלברג נושאת סימן שאלה, ואולי אי השלמה עם המוות הכפוי. החלק התודעתי שבה, הנראה אלמותי, שואל את הנפש, את החיים הביולוגיים, מדוע את ממהרת למות דווקא באמצע היום, ושמא תמתיני לפחות עד הלילה, עד צאתו של הכוכב הראשון?! ושאלה זאת כמובן נותרת ללא מענה. המצב של חוסר מענה, הוא המצב הקיומי של המשוררת, הוא המצב הקיומי של האדם. אנו חיים בחוסר מענה!!!

הגרסה המבוצעת

ביום זה פורסים את הלחם
ואוספים את הפרי אל הטנא.
ביום זה חוזרים הבנים הביתה
והבנות ממתינות בפתח.
ביום זה הולכים עננים בשמיים
לבשר מטר של ברכה לשדמה וגן.

ובעיר במבואי השווקים
עולים ריחות של חמאה ושמן
מבריקים קשקשי הדגים
שוצף, שוצף היין.
ביום זה הולכים עננים בשמיים
לבשר מטר של ברכה לשדמה וגן.

איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט
שהוא אור, שהוא יום
שהוא יום ככל הימים?

איכה תרדי למנוחות בטרם ישקע שאונו
איכה תאמרי לו שלום בטרם ידם המונו
איכה תלכי אבלה, בטרם יועם ששונו?

ביום זה פורסים את הלחם
ואוספים את הפרי אל הטנא.
ביום זה חוזרים הבנים הביתה
והבנות ממתינות בפתח.
ביום זה הולכים עננים בשמיים
לבשר מטר של ברכה לשדמה וגן.

איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט?
איכה תיפקדי לילך, לילך הנצחי
בטרם נשקת לכוכב ראשון?

ביום זה פורסים את הלחם
ואוספים את הפרי אל הטנא.
ביום זה חוזרים הבנים הביתה
והבנות ממתינות בפתח.
ביום זה הולכים עננים בשמיים
לבשר מטר של ברכה לשדמה וגן.

ביום זה - יוסי בנאי

http://www.youtube.com/watch?v=P4n7aswtq-I

http://cafe.themarker.com/view.php?t=349940

ביאור למשנה מסכת תענית פרק א'

ממתי מתחילים להזכיר גשמים בתפילה?

משנה, מסכת תענית פרק א' משנה א'.

מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג, לָמָה מַזְכִּיר?

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר,

מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ.

אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר.

מפרשים

רע"ב: ולפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב"ה, דכתיב (איוב ה) עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני ארץ, משום כך קראו להם "גבורות גשמים".

רמב"ם: ירידת הגשמים בסוכות אינו סימן ברכה. רע"ב: שהגשמים לימי סוכה סימן קללה.

רמב"ם ורע"ב: הלכה כרבי יהושע.

הסבר

המשנה מציגה בפנינו דיאלוג שבין שני חכמים, ר' אליעזר ור' יהושע. הדיאלוג נסב על העניין מסוים שבתפילת שמונה-עשרה. בתפילה זאת מונים את גבורותיו ויכולותיו של האל ומברכים: "אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי, מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִׁיעַ. בקיץ - מוֹרִיד הַטָּל. בחורף - מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶּׁם".  התלמוד, על המשנה הזאת, מסביר מדוע קוראים לברכה זאת "גבורות": רבי יוחנן שואל: מהן גבורות גשמים? ומשיב מפני שיורדים בגבורה. ולביסוס עמדתו הוא מצטט שני פסוקים: האחד, "עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר" (איוב ט, י). "הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת" (איוב ה, י). השאלה שעולה כעת מן הדיאלוג היא: מתי בדיוק הזמן המתאים לברך את הברכה המיוחדת לחורף "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶּׁם"? לכולם ברור שהזמן המתאים הוא חג הסוכות, דהיינו תחילת הסתיו, אך לא ברור באיזה שלב של החג יש לברך, בתחילתו, באמצעו או בסופו.

כידוע, חג הסוכות ובצמוד לו שמיני עצרת, נמשכים שמונה ימים תמימים. היום הראשון של החג הנו יום טוב של סוכות, ואילו היום האחרון הוא יום טוב הנקרא שמיני עצרת. ביניהם ישנם שישה ימים תמימים של חול המועד. ר' אליעזר טוען שיש לומר "מוריד הגשם" החל מן היום הראשון של חג הסוכות. ר' יהושע טוען שיש לומר זאת החל מהיום האחרון של החג, דהיינו בשמיני עצרת, היום שבו אנו מציינים את שמחת תורה. ר' יהושע טוען שאם ירדו גשמים בחג הסוכות, הרי שיש בכך קללה ולא ברכה. המשנה, במקום אחר, ממשילה את ירידת הגשמים באמצע חג הסוכות, כך: "מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתּוֹן עַל פָּנָיו" (סוכה פ"ב, מ"ט). במילים אחרות, אם ירדו גשמים, הרי האל כועס על המאמינים ולכן יש בכך משום קללה. גם הפרשנים שלעיל מסבירים כי ירידת הגשמים במהלך החג תשחית את הסוכות ובכך תגרם עוגמת נפש רבה לחוגגים. לכן תמהה ר' יהושע:  מדוע ר' אליעזר מציע לומר מוריד הגשם כבר מן היום הראשון של החג, ולכן הוא שואל את ר' אליעזר מדוע הוא מקדים לומר מוריד הגשם.

ר' אליעזר מבקש בתשובתו לר' יהושע לעשות הבחנה בין שני עניינים: האחד, הזכרת גבורות גשמים בלבד, דהיינו אמירה הצהרתית בלבד על יכולתו של האל להוריד גשם. השני, בקשה מפורשת מן האל להוריד גשמים מיד. במילים אחרות, ר' אליעזר איננו מבקש כבר מן היום הראשון של חג הסוכות שהאל ימטיר גשמים, אלא רק משבח את האל על יכולתו להוריד גשמים בעת המתאימה. על כך תמהה שוב ר' יהושע: מדוע לא נזכיר את יכולתו של האל להוריד גשמים כל השנה, ולאו דווקא בחלק זה של מעגל השנה העברית. פרשנים מציינים כי בסופו של דבר נקבעה הלכה כר' יהושע. משמע הדברים שיש לומר את הברכות בעת ההולמת אותן.

ממתי עד מתי מבקשים גשמים?

משנה תענית פרק א', משנה ב'

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג,

הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.

בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח,

הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.

עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים?

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן,

שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן.

מפרשים

רמב"ם: סמוך לגשמים, היא תפילת מוסף של יום טוב האחרון של חג, כמו שביאר רבי יהודה, וביום טוב הראשון של פסח הראשון, והוא המתפלל שחרית, אומר מוריד הגשם, והאחרון, והוא המתפלל תפילת מוסף, אינו זוכר גשם, אבל אומר מוריד הטל.

הסבר

משנה ב' פותחת בכלל, שאין מבקשים גשמים בתפילה אלא בסמוך לעונת הגשמים. במילים אחרות, אין לבקש גשמים בתפילה שלא במועדם, שכן יש בכך סימן לקללה ולא לברכה. עונת הגשמים, לפי דברי ר' יהודה שלהלן, נפתחת באופן רשמי ביום שמיני עצרת ונסגרת ביום החג הראשון של פסח. ר' יהודה מבקש לקבוע בדיוק כיצד בתפילות של הימים הללו יבואו הדברים לידי ביטוי. בבוקר היום של שמיני עצרת נאמרות שתי תפילות: האחת, תפילת שחרית, או תפילת "יוצר" בלשון חכמים. השנייה, תפילת מוסף המיוחדת לחג. ר' יהודה טוען, שהחזן, העובר לפני התיבה, בשחרית, "הראשון", איננו מבקש גשמים, איננו אומר "משיב הרוח ומוריד הגשם", אלא "האחרון", שליח הציבור של תפילת מוסף, הוא שאומר זאת. בפסח, לעומת זאת, מחליפים את "מוריד הגשם" ל"מוריד הטל" ביום הראשון של פסח. גם שם קיימות שתי תפילות, שחרית ומוסף. במקרה זה, שליח הציבור הראשון של תפילת שחרית, עדיין מבקש על הגשמים, ואילו שליח הציבור של תפילת מוסף, הוא הנקרא אחרון, כבר איננו מבקש, והוא עובר לתפילה על הטל. יוצא שתקופה המדויקת שבא מבקשים על הגשמים הנה בין תפילת מוסף של שמיני עצרת לבין תפילת שחרית של החג הראשון של פסח.

בהקשר זה מתפתח דיאלוג בין ר' יהודה לר' מאיר. הראשון טוען שהבקשה על הגשמים לא יכולה לעבור את הפסח, שכן מכאן ואילך ייחשב הדבר לקלל ולא לברכה. האחרון טוען שיש לבקש על הגשמים עד לסוף חודש ניסן. הוא סומך את דבריו לפסוק מיואל, שבו מצויין כי האל עדיין ממטיר בחודש הראשון הוא חודש ניסן, ולכן כל ניסן הוא עדיין חודש של גשמים, ולכן יש לבקש גשמים עד לסוף ניסן.

אמרנו לעיל שר' יהודה סבור שיש לבקש על הגשמים עד לתפילת שחרית של ראשון של פסח, ואילו כאן נאמר שר' יהודה סבור שעד שיעבור הפסח כולו. נראה כי ישנה סתירה, לא ייתכן שאותו החכם יאמר שני דברים שונים. רע"ב, בפירוש על המשנה,  מיישב סתירה זאת כך: "תרי תנאי נינהו". דהיינו, הסתירה נובעת מכך שמדובר בשני תנאים בעלי אותו השם.

ממתי מבקשים שירדו גשמים בפועל?

משנה תענית פרק א', משנה ג'

בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה בוֹ,

חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג,

כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת.

מפרשים

רמב"ם: יש ארצות, לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות, שיש בהם במרחשוון הקיץ, והגשמים אינם להם טובים, אלא ממיתים ומאבדים, והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשוון?! הלא זה מן השקר והאיוולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי.

רע"ב: בשלשה במרחשוון... אומרים טל ומטר בברכת השנים. והני מילי בארץ ישראל, אבל בגולה אין שואלין עד ששים יום לתקופת תשרי... האחרון שבישראל לנהר פרת - אותן שעלו לרגל החוזרים לבתיהן, ולא יפסיקום הגשמים.

הסבר

המשנה עשתה קודם לגן הבחנה בין אזכור גבורות גשמים לבין השאלה על הגשמים, דהיינו הבקשה המפורשת של המתפלל להורדת גשמים. בשני מקומות בתפילת שמונה-עשרה נזכר עניין הגשמים: האחד, כפי שהוזכר לעיל, בברכת גבורות "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶּׁם". השני, בברכת השנים, בחלק המיוחד לחורף "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה". רבנו עובדיה מברטנורה מפרש שמשנה זאת עוסקת בחלק של ברכת השנים.

 המשנה פתחת בקביעת המועד שבו מבקשים על הגשמים, מתוך הנחה שהגיעה העת לכך, ומתוך צפייה שירדו גשמים בפועל. המשנה קובעת את המועד לתחילת הבקשה על הגשמים לשלושה בחודש מרחשוון, דהיינו כעשרה ימים לאחר חג שמיני עצרת (תלוי במספר הימים בחודש, מלא או חסר). רבן גמליאל, הנשיא של אותה העת, קובע את המועד לשבעה במרחשוון, שהם חמישה עשר יום לאחר חג שמיני עצרת. לפי סיומה של המשנה, ניתן להבין מדוע מבקש רבן גמליאל להוסיף ימים. הסיבה לכך היא ההתחשבות בעולי הרגל מבבל, שבאו לציין את החג בירושלים. לעולים אלה נכונה דרך חזרה של כשבועיים תמימים, ולכן אין לבקש גשמים כדי שלא ייגרם להם צער ונזק בדרכם הביתה.

הרמב"ם בפירושו למשנה זאת מזהיר מפני מסקנה גורפת, שלפיה בכל מקרה מבקשים גשמים החל מהשבעה במרחשוון. לדעתו, בארצות אחרות, שאין האקלים בהן דומה לזה של ארץ ישראל, ואין הגשמים בעת הזאת טובים, אין לבקש על הגשמים, שכן ייחשב הדבר לאיוולת גמורה. אנו מכירים את תופעת גשמי הזעף והסופות הפוקדות חלקים שונים בעולם וגובות מחיר דמים גבוהה, ולכן אין כל סיבה הגיונית לבקש גשמים באותה העת.

תענית יחידים עקב עצירת גשמים

משנה תענית פרק א', משנה ד'

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים,

הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה,

וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה

וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.

מפרשים

רמב"ם: יחידים הם התלמידי חכמים, ואלו התעניות שני וחמישי ושני.

רע"ב: הגיע שבעה עשר במרחשוון - וכבר עברו שלשה זמנים, שהם שלשה במרחשוון ושבעה, ושבעה עשר... אוכלים ושותים משחשיכה - מותר להם לאכול ולשתות כל ליל התענית עד שיעלה עמוד השחר.

הסבר

במשנה הקודמת נקבע על ידי רבן גמליאל המועד המאוחר ביותר לבקשת הגשמים לשבעה במרחשוון. במידה שעשרה ימים לאחר מועד זה, החל מהשבעה עשר במרחשוון,  לא החלו הגשמים לרדת, ראו בכך חכמים משום  סימן רע. כדי למנוע את הרעה של עצירת גשמים, כבר ממועד זה על היחידים, תלמידי החכמים כפי שאומרים המפרשים, לנקוט בתענית. תענית משמעה צום. להבדיל מצומות אחרים, יום הכיפורים או תשעה באב, תענית זאת מתקיימת בתנאים הבאים: מתקיימת במהלך אור היום בלבד, ואילו בלילה מותר לאכול. במשך ימי התענית מותר לעבוד, להתקלח, להתבשם, לנעול נעליים יוקרתיות ולקיים יחסי אישות. תענית זאת מתקיימת משך שלושה ימים לא רצופים, ולפי המפרשים בימי שני, חמישי ושני.  

תענית ציבור עקב עצירת גשמים

משנה תענית פרק א', משנה ה'

הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים,

בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיוֹת עַל הַצִּבּוּר.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה,

וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה

וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.

הסבר

כשבועיים לאחר שתלמידי חכמים פתחו בתענית יחידים, מראש חודש כסלו ואילך, וטרם ירדו גשמים, מגיעה העת להרחיב את התענית מתענית יחיד לתענית ציבור. בית דין מוסמך לגזור שלוש תעניות, בדומה לתעניות היחידים, על הציבור ומה שאסור בתענית יחידים אסור בתענית ציבור ומה שמותר מותר.

עד כה, אנו עדים לכמה מועדים קבועים במשנה לעניין הבקשה על הגשמים ועל התעניות: כ"ב בתשרי, שמיני עצרת, מזכירים גבורות  גשמים. ג' במרחשוון, ו-ז' במרחשוון, לפי רבן גמליאל, מבקשים גשמים בברכת השנים. י"ז במרחשוון פותחים תענית יחידים. ראש חודש כסלו פותחים בתענית ציבור.

שלוש-עשרה תעניות ציבור חמורות

משנה תענית פרק א', משנה ו'

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ,

בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר.

אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם,

וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבִסִיכָה

וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְּׁמִישׁ הַמִּטָּה,

וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת.

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ,

בֵּית דִּין גּוֹזְרִין (עֲלֵיהֶם) עוֹד שֶׁבַע,

שֶׁהֵן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר.

הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת,

שֶׁבָּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת,

בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁכָה,

וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.

מפרשים

רמב"ם: אלו השבע תעניות משלימות שלשה עשר תעניות על הציבור. לפני שכבר התענו שש. ומטין עם חשיכה, פירוש, שפותחים קצת דלתי החנויות עם חשיכה, ואין מוציאים הסחורות שבחנות ואין עושה מהן שורה.

רע"ב: מתריעין - בשופרות... ובחמישי מותרין - לפתוח כל היום.

תיו"ט: אוכלים ושותים מבעוד יום - כמו שעושים בצום כפור.

הסבר

עד עתה נגזרו על הציבור שלוש תעניות, ובמקרה שטרם ירדו גשמים כמצופה, גוזרים בית דין שלוש תעניות נוספות, והן מצטרפות לסך של שש תעניות. שלוש תעניות אלו נבדלות מן הקודמות בכך שהן זהות לתענית של יום כיפור ותשעה באב: אוכלים מבעוד יום, משמע צמים לפחות 24 שעות, החל מערב היום הקודם על לערב היום הנוכחי, וכמו כן אסורים הדברים הבאים: אכילה, שתייה, מלאכה, רחיצה, סיכה, נעילה ותשמיש המיטה. תוספת ציבורית חשובה להפגנת התענית ברבים היא נעילת המרחצאות, ובכך מונעים רחיצה וסיכה ממי שמבקש להפר את תענית הציבור.

היה ותעניות חמורות אלו לא סייעו בהורדת הגשמים, בית דין מוסיף וגוזר על הציבור שבע תעניות נוספות, שהן מצטרפות לסך שלוש-עשרה תעניות. בשבע התעניות הללו נוקטים בצעדים ציבוריים נוספים המפגינים לעיני כל את ימי התענית, ואלו הם: מתריעים בשופרות ומכריזים על התענית והחנויות ננעלות במהלך היום. ביום שני בשבוע רק לעת ערב פותחים אותן חלקית, ואילו ביום חמישי בשבוע פותחים אותן לגמרי, וכל זאת מפני ערך אחר חשוב לא פחות והוא כבוד השבת, כדי שהציבור יוכל להיערך כראוי לשבת.

חומרות נוספות עקב עצירת גשמים

משנה תענית פרק א', משנה ז'

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ,

מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה,

בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ,

כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם.

הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן.

יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, סִימַן קְלָלָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, וגו'.

מפרשים

רמב"ם: בנין של שמחה ונטיעה של שמחה, כמו הפתוחים והציורים כמו שעושים העשירים המאריכים בבניינם ונטיעת הבשמים והפרדסים שעושים המלכים. אבל בנין לדירה ונטיעה הנטועה לפירותיה ולחיות בשבחה אינו אסור ואין מבטלים אותה לעולם.

רע"ב: וכל הדינים הללו בארץ ישראל וכיוצא בה. אבל האיים הרחוקים שזמן הגשמים שלהם אינו כזמן הגשמים של ארץ ישראל, כל אחד ואחד שואל הגשמים בזמן שהוא צריך להם. ואם עבר אותו הזמן הידוע להן ולא ירדו גשמים, בית דין של אותו מקום גוזרים תעניות על הצבור אחר שהתענו היחידים כסדר השנוי במשנה.

הסבר

לאחר שנגזרו שלוש-עשרה תעניות על הציבור, ועבר זמן ניכן מזמן הגשמים בארץ ישראל, לא ניתן להמשיך ולהעיק על הציבור, שממילא סובל עקב עצירת הגשמים. מתעה ואילך יש לשנות את ההתנהגות היום יומית באופן הבא: מקטינים את היקף הפעילות המסחרית, מצמצמים את היקף פעילות הפתוח כמו בניית בתים ונטיעת עצים, נמנעים מעריכת מסיבות אירוסין ונישואין ולבסוף אף ממעטים בדברי שלום שבין איש לרעהו. המפרשים מבקשים לסייג מעט את ההחמרות שהוטלו על הציבור בשלב זה ואומרים שככל שמדובר בבנייה ובנטיעה לצרכי קיום ולא לצרכי מותרות הרי שמותר, ואולי אף רצוי. לכל שרשרת ההחמרות  האלה כוונה תיאולוגית ברורה, להעניק לציבור תחושה כאילו הם נזופים לפני המקום, כאילו האל כועס עליו ומענישו בעצירת הגשמים.

בחודש ניסן תמה עונת הגשמים ולכן אין כל עניין לבקש גשמים, גם אם הייתה השנה שחונה. עד לניסן ניתן לקיים תענית יחיד, וכפי שאמרנו לעיל היחידים הם תלמידי החכמים. הללו מקבלים על עצמם חומרות נוספות על אלה שהציבור מקבל על עצמו. משעה שנגמר חודש ניסן נחשבים הגשמים לקללה ולא לברכה. המשנה סומכת את דבריה לסיפור הנזכר בספר שמואל, לפיו מוריד האל גשמים באמצע הקיץ ויש בכך משום נזיפה בעם וסימן לקללה:

וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה' וּמְרִיתֶם אֶת פִּי ה' וְהָיְתָה יַד ה' בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם. גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם. הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ. וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל ה' וַיִּתֵּן ה' קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל. וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ (שמואל-א יב, טו-יט).

בעקבות מסיבה  Grand Court Hotel, 22.06.10

עד אבסורד / יעקב מעוז

אני עוד מבוגר

בשורה ארוכה של מבוגרים

שעבר זמנם

והועם זוהרם

וכשאנחנו מביטים

בזמרת הצעירה שעל הבימה

המעכסת בישבניה הענוגים

ומנענעת בשדיה הרעננים

אף אנו מפזזים

בגופנו הגרום

ובתנועותינו המגושמות

ומורדים את המחזה

לאבסורד עצוב

הוא שאמרו

חכמיהם זיכרונם...

Reductio ad absurdum

תרגום ועיבוד לשיר אהבה יווני, עם גרסת המקור והקישורים למטה.

תזכרי אותי / פיתאגורס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

תזכרי אותי, תזכרי את זאת

כשבסוף אלך, את תחושי קר, העניין נגמר

להתנחם נשאר, מה תוכלי לומר

הרי כבר מאוחר, הרי כבר מאוחר, הרי כבר מאוחר

רגעים יבואו, מלאי דמעות

לבדך תבכי ולעצמך תאמרי: כי אבדה הדרך

תזכרי אותי, כשלבסוף תראי

כמה אהבתיך, תזכרי אותי, תזכרי אותי

תזכרי אותי, תזכרי את זאת

כשאעלם פתאום אלי תתגעגעי ועוד תבקשיני

ומה אז תמצאי באמצע המדבר

אז כבר מאוחר, אז כבר מאוחר, אז כבר מאוחר

רגעים יבואו, מלאי דמעות

לבדך תבכי ולעצמך תאמרי: כי אבדה הדרך

תזכרי אותי, כשלבסוף תראי

כמה אהבתיך, תזכרי אותי, תזכרי אותי

Θα με θυμηθείς     

Στίχοι: Πυθαγόρας
Μουσική: Γιάννης Σπανός
Πρώτη εκτέλεση: Γιάννης Πάριος

Θα με θυμηθείς, να το θυμηθείς
όταν φύγω πια κι όταν αισθανθείς παγωνιά και τέλος
Τότε τι να πεις για παρηγοριά
Τότε θα 'ν' αργά, τότε θα 'ν' αργά, τότε θα 'ν' αργά

Θα 'ρθουνε στιγμές δάκρυα γεμάτες
Μόνη σου θα κλαις, κλείσανε θα λες της ζωής οι στράτες
Θα με θυμηθείς, όταν πια θα δεις
πόσο σ' αγαπώ, θα με θυμηθείς, θα με θυμηθείς

Θα με θυμηθείς, να το θυμηθείς
όταν θα χαθώ θα με νοσταλγείς και θα με γυρεύεις
Τότε τι να βρεις μες στην ερημιά
Τότε θα 'ν' αργά, τότε θα 'ν' αργά, τότε θα 'ν' αργά

Θα 'ρθουνε στιγμές δάκρυα γεμάτες
Μόνη σου θα κλαις, κλείσανε θα λες της ζωής οι στράτες
Θα με θυμηθείς, όταν πια θα δεις
πόσο σ' αγαπώ, θα με θυμηθείς, θα με θυμηθείς

 

http://www.youtube.com/watch?v=3pHwm4mppGQ&playnext_from=TL&videos=mE9_LdQc6y8&feature=grec_index

ΘΑ ΜΕ ΘΥΜΗΘΕΙΣ ΜΑΤΙΑ ΜΠΛΕ ΤΩΡΑ ΠΙΑ - ΓΙΑΝΝΗΣ ΠΑΡΙΟΣ.mp4

http://www.youtube.com/watch?v=duYCMD6fBRA

ΓΙΑΝΝΗΣ ΠΑΡΙΟΣ-ΘΑ ΜΕ ΘΥΜΗΘΕΙΣ

http://www.youtube.com/watch?v=VPfd4fqIsXc

ΓΙΑΝΝΗΣ ΠΑΡΙΟΣ- ΘΑ ΜΕ ΘΥΜΗΘΕΙΣ

http://www.youtube.com/watch?v=6gLg3QOjJuY

ΓΙΑΝΝΗΣ ΠΑΡΙΟΣ -------ΘΑ ΜΕ ΘΥΜΗΘΕΙΣ

http://www.youtube.com/watch?v=Gr7jjAWk4zg

ΑΝΤΩΝΗΣ ΡΕΜΟΣ-ΘΑ ΜΕ ΘΥΜΗΘΕΙΣ(LIVE).wmv

http://www.youtube.com/watch?v=so0DgSAotCM

שיר סיפור בלווי מוסיקאלי של הרב שלמה קרליבך.

ים של דמעות / הרב שלמה קרליבך

יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

רבותי, לפעמים, אני ואתם מסתובבים בעולם, ואנחנו רואים ילדים בוכים לפעמים, והאבא או האימא או מישהו אחר אומרים להם: תפסיקו לבכות! אתם יודעים שזו עבירה חמורה מאוד, אווא, עבירה חמורה מאוד?!

אתם יודעים מה כוח של זה מאוד? אתם יודעים מה שאומרים ביום הכיפורים: שׁוֹמֵעַ קוֹל בִּכְיוֹת... שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ... לִהְיוֹת...

הרבי מצאנז אמר: שום דבר לא מרעיד את ליבי, אני לא מפחד משום דבר, אבל מדמעות, מדמעות אני מפחד.

כולם יודעים, שרבנו הקדוש דער הליגער (הקדוש) רב יצחק מוורקא, היה למוד אהבת ישראל ואהבת הבריות. מי יכול להשיג אהבה שכזאת? מי יכול להשיג עמכות שכזאת? ולמרות שלרבי קוצקעל'ה שיטה אחרת, אצלו העיקר הוא האמת. אבל, שניהם היו הידידים הכי טובים שבעולם.

אחרי שרבנו הקדוש מוורקא הסתלק לעולמו, בא אליו בנו, רב מנדעלה, המפורסם בשם "הרבי השותק", מי יכול להשיג את קדושתו של רב מנדלי, הרבי מוורקא?! הוא בא אל רב מנדעלי מקוצק, הוא בא אל הרבי הקדוש ואמר לו: רבי הקדוש, אני דואג לאבא שלי. הייתי בטוח, שאחרי שהוא נפטר לעולמו, הוא יבוא לבקר אותי, לדבר אתי, לכל הפחות בחלום. זה כבר חודש, שלא שמעתי ממנו.

והרבי מקוצק עונה לו לעומתו: דע לך, שגם אני לא הבנתי את האבא שלך. כשהיה בחיים, דבר אתי כל הזמן, ופתאום עכשיו, כשהוא בעולם אחר, מדוע הוא לא בא לבקר אותי?

אז חשבתי, שאם הוא לא בא לבקר אותי, אז אני אלך לבקר אותו. עליתי לשמים, עשיתי "עליית נשמה". באתי להיכלם של כל האחרונים הגדולים הצדיקים: ר' עקיבא היגער, כל גדולי עולם, כל גדולי עולם: הש"ח, הת"ס, הב"ח, הבית יוסף, רש"י, הרמב"ם, הגאונים ר' היי גאון, רב סעדיה גאון, אביי ורבא, ולמעלה למעלה ר' עקיבא, עד אברהם אבינו.

כולם אמרו לי אותו הדבר: הא ידידך, ר' יצחקעל, הוא היה כאן אבל המשיך בדרכו. ואני שואל את מלאכי השרת: ראיתם את ידידי הקדוש והנפלא, ר' יצחק מוורקא? וכך אמרו לי: דע  לך, דע לך, שבשמיים, שבשמיים, יש ים חושך, חושך, חושך, חושך בלי סוף. אם יש לך אומץ לעבור את הים עד הסוף, שם תמצא את ידידך, רב יצחק מוורקא.

עם כל האומץ, עם כל הכוח ועם כל הביטחון והאמונה שיש לי, עברתי את הים, חושך כפול ומכופל. ופתאום, אני רואה ים... גלי גלים של הים, עולים עד לרקיע, ושמעתי את הגלים בוכים, וזו לא בכייה פשוטה, מעולם לא שמעתי בכיות כאלו. הגלים עולים לשמים ואחר כך הם יורדים,

ופתאום, פתאום, פתאום, אני רואה את ידידי, רב יצחקעל, נשען על מקלו, ומסתכל על הים כל הזמן, ואומר לי: מנדעלי, אתה מכיר את הים הזה? אמרתי לו: לא. יצחקעל, מה זה כאן? והוא אומר לי: זה הים של דמעות, דמעות עמך ישראל, ים של דמעות עם ישראל, מזמן חורבן בית המקדש. ואני נשבעתי, ואני נשבעתי, שאני לא הולך מכאן, עד שהוא ברחמיו יקיים מה שהוא הבטיח: וּמָחָה השם דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים...

ורבותי, מה יהודי אמית עושה, כשהוא שומע את הילדים בוכים? הוא בוכה אתם, עד שמתחילים לצחוק! אם אתה רואה אדם ברחוב בוכה, אל תגידו לו: תפסיק עם הבכיות. אתם יודעים איך הקב"ה מוחה דמעות עם ישראל? הוא בוכה אתנו "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהילים צא, טו). הרי כך הדמעות שלנו, דמעותיו של הקדוש ברוך הוא, עולים לשמיים ומביאים גאולה לכל העולם כולו.

אני ראיתי פעם, אחד הצדיקים, כשהילדים שלו היו בוכים, היה שם את ידיו על הדמעות, והיה שם אותם על המצח שלו. ואמר לי: דע לך, שהדמעות של הילדים הם כמו מקווה, שמקדשים את כל הגוף, מקדשים את המוח, מקדשים את הלב...

קישור לחוברת מהודרת לתשעה באב עם מגילת איכה מאירת עיניים ומבוארת בביאור רציף וחדשני.

http://www.byachad.org.il/pdf-byachad/TishaaBeeav.pdf

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

השיר, מקורותיו והפרשנות

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

 

שער הדמעות

ארקדי דוכין ושולי רנד

מילים: ארקדי דוכין
לחן: ארקדי דוכין

כשהאדם מאבד את הטעם, מתייאש מהכוחות של עצמו
עליו לפנות לשמיים, יש שם מי שמקשיב רק לו.
ואז, עוד בלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה,
רצונות חדשים, מילוי וקידום, תקוות לעתיד טוב ושונה.
אחר כך הוא שוב נופל, שוב מתחיל לצעוק ולשנוא
מרגיש ריקנות מחומר, מרוח. בקושי סוחב את עצמו.

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי

והוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכל ריקני וזר,
גם בעבודה, גם בתוך הבית
מרגיש מבפנים שום דבר.
לפעמים מעדיף את החומר, לפעמים את הרוח, אך גרוע מכל כלום.
רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק וליפול.
ועוברים חודשים של טוב ורע, הבלבול רק גובר וחונק,
עד שאין כבר מוצא מתוך הביצה,
הוא קם ובוכה וצועק.

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי

וזה לא בכי מעירפול ידיים, פשוט האדם כבר מבין שלבד אי אפשר.
צריך מינימום שניים, כך מתגלה אלוקים.
ואז הוא בונה לו כתר, כי זאת מטרה עליונה
הוא מתחיל להבין שהכל תלוי רק בו ובחברה הנכונה.
מצד אחד זוכה לכתר, מצד שני לשפלות של עצמו.
אין כלום בעולם הזה, רק הבורא, אדם מאמין בכל דבר כשרע לו.

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי

פרשנות ומקורות / ד"ר יעקב מעוז

השיר "שער הדמעות" עוסק בשתי סוגיות עיקריות: האחת, תחושת הריקנות וחיפוש אחר משמעות. השנייה, גילוי האלוהים והחזרה בתשובה. השיר מתאר את שתי הסוגיות כסיבה ומסובב. תחושת הריקנות מניעה את האדם לחפש משמעות, והמשמעות נמצאת תחת כנפי השכינה. תחושת הריקנות היא זאת שמביאה את האדם לבכות את כאבו. לבכייה יש משמעות פסיכולוגית, היא מעידה על מצבו של האדם ועל השינוי העומד להתחולל בתודעה שלו. לבכייה גם משמעות מיסטית, ומשמעות זאת חוזרת ונשנית בפזמון: "כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות... במסתרים תבכה נפשי". פזמון זה הנו למעשה ציטוט של כמה מקורות מהספרות היהודית.

הכותבים משתמשים ברעיון קבלי הבא לידי ביטוי מובהק בספר הזהר. הזהר בעצמו משתמש ברעיונות שהיו קיימים כבר במקרא ובמחשבת חז"ל. הנביא ירמיהו מתאר בכי, כנראה של האל בעצמו. בכי הבא כתוצאה של התנהגות סוררת של העם. בכי זה נעשה במסתרים, וחז"ל פרשו את הבכי הזה כבכי של הקב"ה בעצמו. אם הקב"ה בעצמו בוכה, הרי שישנה משמעות עילאית לרעיון הבכי, ולרעיון הדמעות. הזהר גורס שיש לקב"ה שתי דמעות, שהן דמעות של מידת הדין. מידת הדין קשה לישראל ועל כן מתחולל תהליך של המתקת הדין. שתי הדמעות הזולגות מעיניו של הקב"ה יורדות אל הים הגדול ושם נעשות מתוקות ובכך מצילות את עם ישראל מגזרה קשה. במונחים קבליים, לפי תורת הספירות, דמעותיו של האל המכונה "זעיר אנפין", כנראה ספירת תפארת, יורדות אל הים הגדול אל ספירת מלכות. המעבר הזה מחולל בעולמות העליונים שינוי שסופו בא לטובת העם ו/או לטובת המאמין. במקביל מוענק בזוהר יחס מיוחד לבכיית המאמין. חכמים אומרים  שמאז חורבן בית המקדש ננעלו כל השערים להוציא שער הדמעות. דהיינו, נותרה רק דרך אחת להגיע אל העולמות העליונים והיא באמצעות תחינה ותפילה המלווה בדמעות המאמין. על כך שואל הזוהר: איך ייתכן לדבר על דמעות כאשר אנו מצווים לעבוד את השם בשמחה וברננה? ובכן לדמעות הצער מתוך תפילה ותשובה יחס מיוחד בפני האל. הזוהר אומר שלמתפלל זה זכות מיוחדת והוא נמצא בדרגה דתית גבוהה, שכן הוא הצליח לפרוץ בבכייתו את הדרך לקב"ה בכבודו ובעצמו. במקרה זה, אין תפילתו של המאמין חוזרת ריקם. כוחה המיוחד של הבכייה, ומתוך כך הדמעה, בא לידי ביטוי בכך שאף הקב"ה בעצמו מצטער עם המאמין או עם העם, "בכל צרתם לו צר". רעיון זה משלים את המעגל שבו פתחנו, הן הקב"ה והן המאמין בוכים.

רעיון הבכייה השתלב בסדר היום של המאמין, בעיקר זה ההולך לשיטת הקבלה. ראוי לציין שלא כל קהילות ישראל הולכים לשיטת הקבלה ואף היו תקופות שחוגים נרחבים יצאו חוצץ נגד שיטה זאת, כגון המתנגדים לחסידות. המקורות מלמדים על הזדמנויות שונות לבכות לפני הקב"ה מתוך כוונה לחדור לעולמו דרך שער הדמעות. כך למשל תיקון חצות. הבכייה של מעלה מתרחשת בסמוך לחצות, ואם המאמין בוכה בשעה זאת הרי שהוא עושה פעולה דומה ומתאחד עם האל. בתפילות הימים הנוראים של החסידים האשכנזים נשתלב עניין הבכייה במסתרים. הבכי במסתרים של המאמין הוא בכי פרטי, אישי, בלתי מוחצן ולכן נתפס כאמיתי יותר, שלא לצורך הפגנה בעיני הזולת.

---

שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ, אַל תִּגְבָּהוּ, כִּי ה' דִּבֵּר. תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד, בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ, וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם... וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ, בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי, מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע, וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה, כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה' (ירמיה יג, טו-יז).

מַהו "בְּמִסְתָּרִים"? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בשם רב: מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבּוֹכֶה בוֹ, וּ"מִסְתָּרִים" שְׁמוֹ. וכִי יש בִכְיָה מלפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? [וכי הקב"ה בוכה?] וְהרי אָמַר רַב פַּפָּא, אֵין עַצְבוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם... נכון שאיננו בוכה לפני הברואים, אך בתוכו בוכה גם בוכה (חגיגה ה, ע"ב).

באותה שעה [כשנחרב בית המקדש], היה הקב"ה בוכה, ואומר: אוי לי על ביתי. בני, היכן אתם? כהני, היכן אתם? אוהבי, היכן אתם?... אמר הקב"ה לירמיה: אני דומה היום לאדם, שהיה לו בן יחידי, ועשה לו חופה, ומת בתוך חופתו (איכה רבה כד).

ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי, מקום יש למעלה, ומסתרים שמו, שבוכים שם המלאכים... (רבנו חננאל, חגיגה ה, ע"ב).

בא וראה כמה רחמיו של הקב"ה מרובין על ישראל לעולם. אפילו אם כל ימיהם היו עובדים עבודה זרה, וכיון שהם עושים תשובה קלה, הוא בוכה עליהם מיד. לפי דרכך אתה למד, שבכל דור ודור, שהקב"ה מוצא בני אדם צדיקים וחסידים, הוא טופח שתי ידיו זו על זו, ונותנן כנגד לבו, ובוכה עליהן, בין בסתר בין בגלוי. ומפני מה הוא בוכה עליהן בסתר? לפי שהוא גנאי לארי שיהא בוכה לפני השועל, וגנאי הוא למלך שיבכה לפני עבדיו, וגנאי הוא לבעל הבית שיבכה לפני פועליו. שנאמר (ירמיה יג) ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי, מפני גוה, ודמוע תדמע, ותרד עיני דמעה, כי נשבה עדר ה'  (תנא דבי אליהו רבה ל).

אית תרין דמעין לקודשא בריך הוא, והן שתי מדות דין, שהדין בא משתיהן, כמה דאת אמר (ישעיה נא יט) שתים הנה קוראותיך. וכשהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו, הוא מוריד אותם לים הגדול, שהוא ים החכמה להמתיקן, והופך מדת הדין למדת רחמים, ומרחם עלייהו... (זהר ח"ב י"ט, ע"ב).

ועל דא כתיב (שם ק ב): עבדו את יהו"ה בשמחה, באו לפניו ברננה. דהא אצטריך דלא לאחזאה בה עציבו. ואי תימא אי הכי, האי מאן דאיהו בצערא ובדוחקא, דלא יכיל למחדי לביה, ומגו דוחקיה אית ליה למתבע רחמין קמי מלכא עלאה, אי הכי לא יצלי צלותא כלל ולא ייעול בעציבו כלל, דהא לא יכיל למחדי לביה, ולאעלא קמיה בחדוה, מאי תקונא אית ליה להאי בר נש? אלא ודאי הא תנינן, כל תרעין ננעלו ואסגירו, ותרעין דדמעין לא אסגירו, ולית דמעה אלא מגו צערא ועציבו, וכל אינון דממנן על אינון תרעין, כלהו מתברין גזיזין ומנעולין, ועיילין אינון דמעין, וההיא צלותא עאלת קמי מלכא קדישא. כדין ההוא אתר אית ליה דוחקא, מההוא עציבו ודוחקא דההוא בר נש, כמה דאת אמר (ישעיה סג ט) בכל צרתם לא צר, תיאובתיה דההוא עלמא עלאה לגבי האי אתר, כדכורא דתיאובתיה תדיר לגבה דנוקבא, כד מלכא עאל לגבי מטרוניתא, אשכח לה בעציבו, כדין כל מה דאיהי בעאת בידהא אתמסר, וההוא בר נש וההיא צלותא לא אהדר בריקניא, וקודשא בריך הוא חייס עליה, זכאה חולקיה דההוא בר נש דאושיד דמעין קמי קודשא בריך הוא בצלותיה (זהר ח"ב קס"ה, ע"א-ע"ב).

(הזהר שואל: אם קיימת חובה להתפלל מתוך שמחה של מצווה, האם אדם השרוי בעצב רשאי להתפלל? והתשובה היא שכל השערים ננעלים חוץ משערי הדמעות, ולכן ישנה עוצמה רבה לדמעות המתפלל עד שהיא פורצת את כל השערים ומגיעה לפני הקב"ה, ואף הקב"ה מצטער יחד עם המתפלל)

ורבנן אמרי: לאו כל דמעין עאלין קמיה מלכא. דמעין דרוגזא, ודמעין דמוסר דין על חבירו לא עאלין קמיה דמלכא. אלא דמעין דצלותא ודתשובה, ודבעיין בעותא מגו עקתא. כלהו בקעין רקיעין, ופתחי תרעין, ועאלין קמיה דמלכא. דתנינן, ביומא דאתחרב בי מקדשא, כל תרעין ננעלו, ותרעין דדמעין לא ננעלו. מה כתיב בחזקיהו, שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך. ראייה ממש מגו דמעין (זהר חדש, מדרש רות, מאמר תפילה).

וזהו סוד מה שאמרו: מקום יש לו להקב"ה. פירוש: כי ביארנו כי מלוי שם י"ה זה שרשו בתיקון הראשון הנקרא א"ל, וביארנו כי ששה שמות של 'אל' כלולות בשתי שמות יה, שהתיקון זה נמצא מפני כי שם יה שרשו ששה 'אל' היוצאים ממנו, והנה ששה פעמים 'אל' הם בגימטריא מקום, וזהו סוד 'מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו' (ספר עמק המלך שער יא, ו)

ואמר אח"כ, ומהאי תיקונא מתכפיין כולהו, ומתבסמין במרורא דדמעין, דמתבסמין בימא רבא, השוה שמן החסדים שיש בתיקון זה אתכפיין כל אלו מארי דיללא, ואמר ומתבסמין במרירא וכו', מפני שהמלכות מצטערת, כשתהנה ממנה הקליפות, והקב"ה, דהיינו ז"א, כביכול בוכה, כדכתיב במסתרים תבכה נפשי, ומוריד תרין דמעין, שהם מן אותיות שניות של שם אהי"ה שבתוכו, שהם ב' אחר א', ו' אחר ה', כ' אחר י', ו' אחר ה', הרי זו בוכו, והוא שם גדול... שיורדין מז"א דרך נ"ה שלו לימא רבא, דהיינו מלכות... דדמעין, כלומר בדין הגנוז בתוכו שם בוכו... מתכפיין להדבק, וקליפות הנדבקים סביב... והבכיה זו היא בחצות הלילה... (ספרא דצניעותא ב).

וזהו הסדר, שכתבו תלמידי האר"י ז"ל, והוא בספר הכוונות. בקומו קודם חצות לילה, שהוא שעה כביכול במסתרים תבכה נפשו. יקום ויתעורר משנתו, וירחץ ידיו ופניו, וישב לפני המזוזה לארץ, ולא יהיה אפילו נר אחד אלא באפילה, ויכסה ראשו כמו אבל וחפוי ראש. ויתחיל לומר: על נהרות בבל, ויכוין על חורבן הבית. מזמור לאסף, יכוון על הריגת הצדיקים... (השל"ה הקדוש חולין, תכחות מוסר עד)

וְאִם בִּתְפִלָה וּבְתַחֲנוּנִים תִּמְחָל. הִנְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ. כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם וּכְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְבִירְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ נְשֹוּאוֹת אֵלֶיךָ: וְאִם בִּבְכִי וּזְעָקָה תִּסְלַח. הִנֵּה בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשֵׁינוּ מִפְּנֵי חַטֹּאתֵינוּ וּבַחֲדָרִים תֶּאֱנַח רוּחֵנוּ עַל רוֹב פְּשָׁעֵנוּ (סליחות לראש השנה, אשכנז).

יום השואה, תשעה באב

 

הַרְנִינוּ גוֹיִם / יעקב מעוז

הַשָּׁמַיִם הֵאזִינוּ,

וְגוֹיִם הֵרְנִינוּ.

הַלֶּקַח עָרַף,

וְהַמַּאֲמַר שָׁטַף.

לַדֶּשֶׁא כִּשְׂעִירִים,

וְלַעֶשֶׂב כִּרְבִיבִים.

אֲבָל

הָעָם נָבָל,

וְהַדּוֹר קָמָל.

הַלֶּקַח עָבָשׁ,

וְהַמַּאֲמַר יָבָשׁ.

נִסְתָּר הָאֵל,

וְהָעָם לַעֲזָאזֵל.

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

שיר אסכטולוגי לט' באב וליום ירושלים

יְרוּשָׁלַיִם / יעקב מעוז

יְרוּשָׁלַיִם עִירִי הִתְעוֹרְרִי

עוּרִי, עוּרִי  שִׁיר  דַּבֵּרִי.

כִּי עָלָה בַּחוֹמָה גֹּאֲלֶךְ

וְכִי שָׁבוּ בָנִים  לִגְּבוּלֵךְ.

הַר צִיּוֹן נִישָׂא בְּגָאוֹן

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ לַמָּעוֹן.

דָוִד הַמֶּלֶךְ וְרִבְבֹתָיו

בָּאִים לְהֵרָאוֹת  פָּנָיו.

אֵיכָה  קִרְיָה  נֶאֱמָנָה

אַחֲרֵי בְּלוֹתָה נִתְעָדְנָה.

לָבְשָׁה בִּגְדֵי תִּפְאַרְתָּהּ

בְּהִתְקַדֶּשׁ יוֹם חַגִיגָתָהּ.

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

שיר המבטא את האבסורד שבשימור הזיכרון הלאומי

זֵכֶר עֲמָלֵק / יעקב מעוז

 

רבים העמלקים,

שהעמידה לנו ההיסטוריה.

מי מהם זינב בנו,

ומי מהם עשונו

כְּצֹאן טִבְחָה.

על כן נצטווינו

באזהרה חמורה

למחות את זכרם לעד.

ולרגל מצווה

מקודשת שכזאת

בחרנו להזכיר

לעצמנו שנה בשנה

כי יש למחותם.

לצורר הנאצי ייחדנו יום,

להמן קבענו שלושה

ולפרעה הקדשנו שבעה,

לאנטיוכוס שמונה,

ולטיטוס תשעה

ועוד היד נטויה

להזכיר את השכחה.

כי אין אומה

טובה מאתנו,

להזכיר הנשכחים

לכל הלאומים.

עמלקים שלנו,

אין לנו קיום בלעדיכם.

זכרכם לא ימוש מאתנו לנצח

ותהי נשמתכם צרורה...

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

השיר משחק עם רעיון הדימוי של ירושלים לנערה אנוסה

בתולת בת ציון / יעקב מעוז

 

עמוד   נוקשה  עם כובע  פלדה

איל הברזל     דופק    בעוצמה

המוני רֹאשנים אדומים מצדדיו

מניפים ומכים להחדירו לחומה.

וירושלים ממאנת לערל האונס

קרום דקיק  מגן-יחיד   לעלמה

בזעקת  שבר   נכנעה   באחת

נתבתקה בתולת בת-ציון היתומה.

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

קינה אקטואלית לתשעה באב

עוֹד תִּשְׁעָה בְּאָב חַי / יעקב מָעוֹז

מִן הַחוּץ צָר הַצּוֹרֵר

לְהַכְחִיד הָעָם בָּרָעָב

אִישׁ בְּאָחִיו שָׁלְחוּ יָד

הֵמִיטוּ  אָסוֹן   מִבַּיִת

זֵדִים עָלוּ עַל הָעִיר

עָשׂוּ  אוֹתָהּ  לְעִיִּים

דָּם    יְהוּדִי   נִדְכָּא

קָצַף כְּגַלִּים סוֹאֲנִים            

נַחֲלֵי יִשְׂרָאֵל הַחֲרֵבִים

נַעֲשׂוּ  לִנְהָרוֹת  גּוֹאִים

אָבַד מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ

קִרְיָה  נֶאֱמָנָה  נִבְגָּדָה                 

מִשְׁכָּן   לֶאֱלֹהֵי   הָאָרֶץ

נַעֲשָׂה כִּמְאוּרַת שׁוּעָלִים

עַם  סְגֻלָּה   הֻגְלָה             

הָיָה לְחֶרְפָּה בַּגּוֹיִים

עוֹד  תִּשְׁעָה  בְּאָב  חַי

שׁוֹאָה רוֹדֶפֶת חֲבַרְתָּהּ

אוֹיְבִים עוֹשִׂים מִשְׁמָרוֹת

בְּכָל  דּוֹר קָמִים  לְכַלּוֹת

אַף  אַחִים הָיוּ  כְּמוֹתָם

לְשַׁמֵּר הַמַּחֲלֹקֶת בָּעָם                

וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא

לְנַתֵּץ  הַמַּעְגָּל    הַזֶּה

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

על היגון ועל השמחה של חודש אב

אב ותנחומיו / יעקב מעוז

מ-ט'  עַד  ט"וּ  שִׁשָּׁה  יָמִים

מִבֶּכִי וָנֶהִי אֶל חֲגִיגַת הָאַהֲבָה.

חֹדֶשׁ  אָב  שׁוֹלֵחַ  תַּנְחוּמִים

מַמְצִיא מָזוֹר לְאוּמָה כְּאוּבָה.

הוֹפֵךְ  מִסְפֵּד  לְמָחוֹל  בַּכְּרָמִים

עוֹשֶׂה יוֹם טוֹב לְכֹל נַעַר וְרִיבָה.

לֹא הָיוּ טוֹבִים כָּאֵלֶּה הַיָּמִים

לֹא יָדַעְנוּ כָּזֹאת  שָׁעָה טוֹבָה.

כְּזוּג אוֹהָבִים בִּשְׁעָת הַדִּמְדוּמִים

עַם  וֵאלֹהָיו  עוֹשִׁים   תְּשׁוּבָה.

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

אֵיכָה / יעקב מעוז

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם,

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה.

אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן,

אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ בְּנֵי צִיּוֹן.

אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב,

אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה.

אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם,

אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם,

אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה.

אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן,

אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה',

אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ.

אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת,

אֲהָהּ אֲדֹנִי, אֵיכָה נַעֲשֶׂה???

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

Article about Heroism, following The Piyut "Anshe Emuna" and Parashat Korakh

 

Heroism, Three Models 

Parashat Korakh 

Yaacov Maoz

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

In the Sefardi High Holiday prayerbook, there is a piyut (a religious poem) that is repeated several times, and is usually recited by the pay'tan (a Sefardi cantor) in a heart-breaking and imploring way.  The piyut "Anshei emunah avadu" opens with the words (paraphrased): "People of faith and principle, who strengthened and protected us with their meritorious deeds, have disappeared".  The pay'tan continues and laments that these heroes had the strength to stand up in the face of crisis and would use their bodies like a protective wall around the People of Israel.  This power is described in their ability to plead to God and placate Him. Yet, to our great sorrow, these heroes are no longer with us, and this is the reason for the pay'tan to cry out: "They have traveled to eternal rest; they have left us sighing."  Who were these heroes, and from what were they protecting the People of Israel?  I will try to answer this question in the following paragraphs.

The concept of "heroism" in Jewish thought, like that of other peoples, is a noble and very valuable one.  The Mishna presents two models of heroism: "Who is a hero?  One who conquers his urges, as it is said (in Proverbs 16:32): 'Better to be forbearing than mighty, to have self-control than to conquer a city" (Pirkei Avot 4:41).  We see this expression of "conquering a city" with Joshua and the city of Jericho, and therefore understand it to mean physical prowess.  As important as this is, it also means that there is both a winner and a loser.  The hero builds on the destruction of the other. 

A different heroism that expressed in this same mishna is the conquering of one's own desires.  In this case, the enemy isn't external but rather ourselves, the ego, the desire for gain, honor, wealth, and sex.  This war with ourselves against ourselves is understood to be more difficult than against an external foe, yet it also has an additional unique quality.  If I conquer myself, that is to say, my desires, then both sides are victorious.  Yet if I lose, both sides are defeated: both the heavenly part of me and the earthly part as well.  For one who cannot regulate the satisfaction of his/her desires is doomed to spiritual and physical destruction.

Parashat Korach lays before us a third model of heroism.  It is the same heroism whose disappearance the pay'tan laments on Yom Kippur.  This heroism is expressed in the battle with God Himself and is considered no less noble from the two previous examples.  After the conclusion of the drama with the death of Korach and his 250 followers, a feeling arises among the people that Moses and Aaron themselves are to blame: "You two have brought death upon the Eternal's people!" (Numbers 17:6).  This claim did not please God in the least, who then begins an additional killing spree against the people, the result being 14,700 dead.  Moses, who apparently understands that the divine plan of exodus from Egypt and settlement in the land of Israel is about to be destroyed by God Himself, takes action in the "heroic" way that the pay'tan describes.  He and Aaron use fire and incense in a sort of magical way, but primarily serve as a physical barrier between God and the people: "He (Aaron) stood between the dead and the living until the plague was checked" (ibid 17:13). In that same place that they chose to stand, the killing ceased.  It could be said that they, with their very own bodies, protected the People of Israel from the God of Israel.

Here the concept of kiddush hashem (the sanctification of God's name) receives a new meaning altogether, in that the sanctification of God's name is through confrontation with Him.  It would seem that the simple believer should fulfill without question the commandments of his/her creator, "we shall do and we shall listen", yet here the believer confronts God.  And to our great surprise, God isn't angry, but rather is understanding and sometimes even obeys the command of the national hero, Moses.  This type of heroism displayed by Moses is seen at other times as well.  Following the incident of the golden calf, Moses threatens God: "Now, if You will forgive their sin (well and good); but if not, erase me from the record which You have written!" (Exodus 32:32).  Moses continues a tradition that was already established by Abraham in his argument preceding the destruction of Sodom: "Far be it from You to do such a thing, to bring death upon the innocent as well as the guilty, so that innocent and guilty fare alike. For be it from You!  Shall not the Judge of all the earth deal justly?" (Genesis 18:25).  Miracle of miracles, God isn't angry for the enlightening  sermon that Abraham gives Him.

In what way can this type of heroism be relevant today?  For are we lacking arguments with God?  Arguing in our day has become Israel's national sport.  The message here is intended however for those who view themselves as bearing the word of God, and to those who accept what they say without discretion, without criticism, and without disapproval, as if God's own voice came out of their throats.  The point of this wonderful piyut for the High Holidays, and from the models of Moses and Abraham at their best, is constant confrontation, ironically, with the One in whom we have faith.  

תקציר דרשה העוסקת ברעיון הגבורה.

תקציר דרשה לפרשת קורח בעניין הגבורה/ יעקב מעוז

קהילת הראל, שבת קורח, תש"ע

במחזור לימים הנוראים של קהילות המזרח נמצא פיוט ידוע החוזר על עצמו פעמים רבות ובדרך כלל החזן התורן קורא אותו בגעייה שוברת לב. הפיוט פותח בכך "אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ. בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵׂיהֶם: גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ. דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת: הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה. וּלְמַחְסֶה בְּיוֹם זַעַם... טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם. יוֹדְעִים לַעֲתֹר וּלְרַצּוֹת...". הפייטן מתלונן על כך שלאותם הגיבורים היה הכוח לעמוד בפרץ, לעמוד בפני המגפה, והם בגופם שמשו כחומה בצורה סביב עם ישראל. הכוח הזה מתואר ביכולתם לעתור לאל ולרצותו. אך למרבה הצער גיבורים אלה אינם וזאת סיבה טובה לפייטן לקונן "סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחוֹת. עָזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת". מי היו הגיבורים הללו ומפני מי הגנו על עם ישראל? על שאלה זאת ננסה להשיב בהמשך.

המושג "גבורה" במחשבת היהדות, כמו במחשבת העמים, הנו מושג נאצל, בעל ערך גבוה מאוד. המשנה במסכת אבות מציגה לפנינו שני מודלים של גבורה: "אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז), טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (אבות פד", מ"א). המודל הראשון נקרא בלשון המקרא "לוכד-עיר". לדוגמה, יהושע כובש את יריחו, וכיבוש זה נקרא "לכידה" ומכאן אנו מבינים שמדבר בגבורה צבאית, שהבסיס לה הוא כוח פיזי. בהפעלתה של גבורה מעין זאת, חשובה ככל שתהיה, ישנו צד מנצח וצד מפסיד. הגיבור נבנה על חורבנו של האחר. גבורה אחרת שמציגה לנו המשנה היא כיבוש היצר. במקרה זה האויב איננו חיצוני לי, אלא הוא אני בעצמי, יצריי, דחפיי, השאיפה לכבוד, לממון ולמין. מלחמה זאת עם עצמי או נגד עצמי נתפסת כקשה יותר מזו שעם האויב החיצוני, אך לה יש מאפיין ייחודי ביותר. אם אני מנצח בה, דהיינו כבשתי את יצרי, אזי שני הצדדים מנצחים, ואם אני מפסיד בה שני הצדדים מפסידים: גם האני העליון שבי וגם הצד החומרני שבי. שכן מי שאיננו  מסוגל לווסת את סיפוק יצריו נדון לכליה נפשית וגופנית כאחד.

פרשת קורח מציגה בפנינו מודל שלישי של גבורה. אותה גבורה שעליה מקונן הפייטן ביום הכיפורים, שהלכה מאיתנו ואיננה עוד. גבורה זאת באה לידי ביטוי במאבק עם האלוהים עצמו והיא נחשבת לנאצלת, לא פחות משתי קודמותיה, אלא שהדעת לא נתנה עליה כל צרכה. לאחר סיומה של הדרמה במות קורח ומאתיים וחמישים בני עדתו, מתעוררת תגובה מצד העם המאשים את משה ואהרון "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'". טענה זאת לא הייתה לרצונו של האל ולכן הוא פותח במסע הרג נוסף בעם, והתוצאה היא ארבעה עשר אלף ושבע מאות הרוגים. משה, שמבין כנראה שכל הפרוגרמה האלוהית, יציאת מצריים והתנחלות בארץ ישראל, עומדת להיהרס על ידי האל בעצמו, נוקט בפעולה שאותה מכנה הפייטן שלנו "גבורה". הוא ואהרון עושים פעולה מאגית כלשהי, ובעיקר משמשים כחיץ בין האל לבין העם "וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה". באותו המקום שבחרו לעמוד, שם נעצר מסע ההרג. ניתן לומר שהם בגופם הגנו על עם ישראל מפני אלוהי ישראל. כאן מקבל המושג "קידוש השם" משמעות חדשה לגמרי, קידוש השם משמעו עימות עם השם. לכאורה המאמין התמים אמור למלא ללא סייג את מצוות  בוראו, "נעשה ונשמע", והנה כאן המאמין מתעמת עם האל, ולמרבה הפלא אין האל כועס, אדרבה הוא מתייחס בהבנה ולעיתים גם מציית לגבור הלאומי. גבורה זאת מוכרת אצל משה גם בהזדמנויות אחרות. לאחר מעשה העגל מאיים משה על האל: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות  לב, לב). משה ממשיך במובן זה מסורת שכבר נקבעה על ידי אברהם בויכוח שלו עם האל טרם חורבן סדום: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית יח, כה). הפלא ופלא, האל איננו כועס על הדרשה החינוכית שמעניק לו אברהם.

במה יכולה להיות רלוונטית גבורה מעין זאת לימינו אנו? וכי חסרים לנו ווכחנים עם האל? הרי זה הפך להיות ספורט לאומי בישראל בעידן שלנו. המסר היוצא מכאן מכוון למי שמחזיקים מעצמם כמביאי דבר האל, ומכוון למי שמקבלים את דבריהם כאילו האלוהים מדבר מגרונם, ללא שיקול דעת, ללא ביקורת וללא כל סייג. היוצא מן הפיוט הנפלא לימים הנוראים ולמודל של משה ואברהם שהאמונה במיטבה היא עימות מתמיד, דווקא עם מושא האמונה. יגעת והתעמתת תאמין!

תרגום ועיבוד לשיר מולדת יווני, שנכתב עקב הגירוש של מיליון וחצי יוונים מטורקיה לייון, דבר שנתפס בתודעה היוונית עד היום כטראומה היסטורית. בהמשך, גירסת המקור וקישורים לביצועים.

 

שירת איזמיר / איליאס קאטסוליס

מוקדש למולדת אבודה [טורקיה]

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

מראה קטנה ונושנה

ומתוכה נראות דהויות

העיר איזמיר וקורדליו

יוון העתיקה, אלאדה

אמנם עכורה הזגוגית

אך מעשן שכמו עולה

מביט האלוהים לאייבלי

ואת נשימתו עוצר הוא

את שירת העיר איזמיר

מי לנו אותה הוריש

לשיר, לספר, לבכות

ולפרוח בתוככי לבי

מראה קטנה ונושנה

ובשירה הנפש אבודה

נלגמת כמו במסבאה

ובשיכרון יוצאים ממנה

אמנם עכורה הזגוגית

אך מעשן שכמו עולה

מביט האלוהים לאייבלי

ואת נשימתו עוצר הוא

את שירת העיר איזמיר

מי לנו אותה הוריש

לשיר, לספר, לבכות

ולפרוח בתוככי לבי

Τα σμυρνέικα τραγούδια

αφιερωμένο στις χαμένες πατρίδες

Στίχοι: Ηλίας Κατσούλης
Μουσική: Παντελής Θαλασσινός
Πρώτη εκτέλεση: Παντελής Θαλασσινός

Το καθρεφτάκι σου παλιό
και πίσω απ' τη θαμπάδα
η Σμύρνη με το Κορδελιό
και η παλιά Ελλάδα

Μουτζουρωμένο το γυαλί
μα πίσω απ' τους καπνούς του
βλέπει ο Θεός το Αϊβαλί
και σταματάει ο νους του

Τα σμυρνέικα τραγούδια
ποιος σου τα 'μαθε
να τα λες και να δακρύζεις
της καρδιάς μου ανθέ

Το καθρεφτάκι σου παλιό
και το μυαλό χαμένο
σε ποιο τα ήπιες καπηλειό
και βγήκες μεθυσμένο

Μουτζουρωμένο το γυαλί
μα πίσω απ' τους καπνούς του
βλέπει ο Θεός το Αϊβαλί
και σταματάει ο νους του

Τα σμυρνέικα τραγούδια
ποιος σου τα 'μαθε
να τα λες και να δακρύζεις
της καρδιάς μου ανθέ

Pantelis Thalassinos_ Ta smyrneika Tragoudia (R) Videoclip

http://www.youtube.com/watch?v=9IbN9NKHTLM

Τα σμυρνέικα τραγούδια - Γλυκερία

http://www.youtube.com/watch?v=aRXh-mKa6OQ

giorgos dalaras ta smyrneika tragoudia

http://www.youtube.com/watch?v=pvZLNmdVjMs

Τα σμυρνέικα τραγούδια

http://www.youtube.com/watch?v=aL4TaeXfSPY

"ΤΑ ΣΜΥΡΝΕΙΚΑ ΤΡΑΓΟΥΔΙΑ" ΔΗΜΗΤΡΗΣ ΦΑΝΗΣ

http://www.youtube.com/watch?v=ZcboTFsE1Ik

Pantelis Thalassinos - Ta Smyrnaiika Tragoudia [Live Version]

http://www.youtube.com/watch?v=whJwIUPZcvg

Παντελής Θαλασσινός-Τα Σμυρνέικα Τραγούδια

http://www.greektube.org/content/view/10725/2/

Pasxalis Terzis-Ta Smyrneika Tragoudia new."HQ"

http://www.youtube.com/watch?v=UWmjrUpy2WQ

ΤΑ ΣΜΥΡΝΕΙΚΑ ΤΡΑΓΟΥΔΙΑ

http://www.youtube.com/watch?v=bCNyVUvfBN4

ΤΑ ΣΜΥΡΝΕΙΚΑ ΤΡΑΓΟΥΔΙΑ

http://www.greeklyrics.de/uebersetzungen/17-laika/282-ta-smyrneika-tragoudia.html

Τα σμυρνέικα τραγούδια (Μελίνα Κανά)

http://www.youtube.com/watch?v=PZANek6zSwg

Greek Music Τα σμυρνέικα τραγούδια Ta Smyrneika tragoudia

http://www.youtube.com/watch?v=OLkOkpCzYuY

השירים של סמירני בהופעה חיה

http://www.nme.com/awards/video/id/Mtjrt3r8M1g/search/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9D

 

תרגום ועבוד לשיר אהבה יווני, עם גרסת המקור ובצועים שונים במהשך.

פעמיךָ הנלאים / קוסטאס בירבוס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

מאוחר בליל ובכבדות

מן החשכה נשמע קולךָ

גורר רגליים תוך לאות

מידי לילה מידי שובךָ

לבךָ נוהם לבךָ פועם

בעומדךָ אל מול חלונהּ

בקול מריר שירךָ רועם

לפיה באותה המנגינה

עוברות בבוקר השעות

בזמן שהיא סתם ישנה

אל תתייסר מן העוולות

כי לרחם אין היא מוכנה

Το κουρασμένο βήμα σου     

Στίχοι: Κώστας Βίρβος
Μουσική: Μπάμπης Μπακάλης, Κουβάς
Πρώτη εκτέλεση: Τάκης Μπίνης
Άλλες ερμηνείες: Στέλλα Χασκίλ, Σαλονικιά

Αργά-αργά, βαριά-βαριά
σ' ακούω στο σκοτάδι
Το κουρασμένο βήμα σου να σέρνεται | 2x
κάθε βράδυ, κάθε βράδυ | 2x

Καρδιοχτυπάς, παραμιλάς
μπρος στο παράθυρο της
και με παράπονο πικρό της τραγουδάς | 2x
το σκοπό της, το σκοπό της | 2x

Σε παίρνουν τα χαράματα
ενώ αυτή κοιμάται
μην τυραννιέσαι άδικα και μην πονάς | 2x
δε λυπάται, δε λυπάται | 2x

Το κουρασμένο βήμα σου (To kourasmeno vima sou, English subtitles)

http://www.youtube.com/watch?v=tuq1I-cfn_8&feature=related

Το Κουρασμένο Βήμα Σου 1952 Γιώργος Τζώρτζης

http://www.youtube.com/watch?v=f1bdDjJxK00

"Το κουρασμένο βήμα σου" - Αθηναϊκή Κομπανία

http://www.youtube.com/watch?v=yC_KMwwixrs

Το κουρασμενο βημα σου - Μπαμπης Τσερτος

http://www.youtube.com/watch?v=g4wwYBvI_4k

Το κουρασμένο βήμα σου (Μπάμπης Μπακάλης)

http://www.youtube.com/watch?v=gXYAAaMYr1Y

to kourasmeno vima sou mpinis haskil-rebetika ΤΟ ΚΟΥΡΑΣΜΕΝΟ ΒΗΜΑ ΣΟΥ

http://www.youtube.com/watch?v=Tasfq0IfzLg

תרגום ועיבוד עברי לשיר אהבה יווני ממקדוניה, עם גרסת המקור וקישורים לביצועים בהמשך. השיר עממי וישנן גרסאות שונות שלו. הביצוע הנבחר במקרה זה של קבוצת ילדים, ביתר הקישורים ביצועים  של כמה מגדולי הזמר היווני.

אדום התפוח / עממי

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

כפלח רימון אדום, תפוח-העץ שלי

כפלח רימון אדום, תפוח-העץ שלי

למה תמררי חיי, אני קמל לי

למה תמררי חיי, אני קמל לי

הולך אני ושב, אותך איני מוצא

הולך אני ושב, אותך איני מוצא

דלת ביתך סגורה, אין בא ואין יוצא

דלת ביתך סגורה, אין בא ואין יוצא

אור גדול קורן, מחלונות ביתך

אור גדול קורן, מחלונות ביתך

במפתנך עומד, שואל היכן גברתך

במפתנך עומד, שואל היכן גברתך

אל הבאר גברתי יצאה, על כן איננה

אל הבאר גברתי יצאה, על כן איננה

במים למלא כדה, ולהרוות צימאונה

במים למלא כדה, ולהרוות צימאונה

Μήλο μου κόκκινο     

Στίχοι: Παραδοσιακό
Μουσική: Παραδοσιακό
Εκτελέσεις: Νίτσα Τσίτρα || Άλκηστις Πρωτοψάλτη

Μήλο μου κόκκινο ρόιδο βαμμένο
μήλο μου κόκκινο ρόιδο βαμμένο
γιατί με μάρανες τον πικραμένο
γιατί με μάρανες τον πικραμένο

Παένω κι έρχομαι μα δε σε βρίσκω
παένω κι έρχομαι μα δε σε βρίσκω
βρίσκω την πόρτα σου μανταλωμένη
βρίσκω την πόρτα σου μανταλωμένη

Τα παραθυρούδια σου φεγγοβολούνε
τα παραθυρούδια σου φεγγοβολούνε
ρωτώ την πόρτα σου "πού πάει η κυρά σου;"
ρωτώ την πόρτα σου "πού πάει η κυρά σου;"

Κυρά μ' δεν είνι δω πάεισι στη βρύση
κυρά μ' δεν είνι δω πάεισι στη βρύση
πάεισι να πιει νερό και να γεμίσει
πάεισι να πιει νερό και να γεμίσει

Μηλο μου κοκκινο

http://www.youtube.com/watch?v=uFWIyPSBdZs

G.DALARAS- E.TSALIGOPOULOU : MILO MOU KOKKINO

http://www.youtube.com/watch?v=DMlkeGppUGI

ΧΟΡΩΔΙΑ ΛΑΜΙΑΣ - ΜΗΛΟ ΜΟΥ ΚΟΚΚΙΝΟ

http://www.youtube.com/watch?v=Bb-_4r5zF1s

Μήλο μου κόκκινο - Παραδοσιακό Μακεδονίας

http://www.youtube.com/watch?v=XZH_YQ3h2_0

Γλυκερία - Μήλο μου Kόκκινο και Πω πω πω Μαρία

http://www.youtube.com/watch?v=YRmc75niJ-E

ΜΗΛΟ ΜΟΥ ΚΟΚΚΙΝΟ -ΠΟΠΟΠΟ ΜΑΡΙΑ ! ΝΙΚΟΣ ΔΕΛΗΣ

http://www.youtube.com/watch?v=fNWKfqGKsis

Macedonian Traditional Songs Μήλο μου κόκκινο. Πέτρος Γαϊτάνος

http://www.youtube.com/watch?v=M5vGcxmeld0

Katevas - Greek Folk Dances (Macedonia 1)

http://www.youtube.com/watch?v=J5RjkPhlD1A

Ιωάννα & Αλεξάνδρα Χαραλαμπάκη μήλο μου κόκκινο

http://www.youtube.com/watch?v=JW_YdKx--zo

Zouzounia - Milo mou kokkino

http://www.youtube.com/watch?v=9m5K8udla4k

 

תרגום ועיבוד עברי לשיר אהבה יווני, עם גרסת המקור וקישורים לביצועים. (הכותרת איננה תרגום).

אם אשוב אלייך / ואסיליס ציצאניס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

אם אשוב אלייך מה יקרה,

אם יתפרפר גופי בדרכים?!

שנים חמש בי את רודה,

אל תעטפי אותי בחיוכים.

נו איך בילית, אמרי אישה,

לך נשיקות נתן וליטופים?!

יבוא יום, אותי עוד תזכרי,

בזמן שתתעייפי מהחיים.

לי אישה אחרת תינשא,

לבך ישקע לו במרה שחורה

מאלייך תבקשי אלי לחזור,

ואחריי תחפשי כשיכורה.

Δε με στεφανώνεις

( Τι σε μέλει εσένα κι αν γυρνώ )

                                      

Στίχοι: Βασίλης Τσιτσάνης, Βλάχος
Μουσική: Βασίλης Τσιτσάνης, Βλάχος
Πρώτη εκτέλεση: Ιωάννα Γεωργακοπούλου & Στελλάκης Περπινιάδης ( Ντουέτο )
Άλλες ερμηνείες: Γρηγόρης Μπιθικώτσης & Πόλυ Πάνου ( Ντουέτο )

Τι σε μέλει εσένα κι αν γυρνώ
το κορμί μου ακόμα κι αν πουλώ
πέντε χρόνια 'συ με τυραννάς
δε με στεφανώνεις με γελάς

Μια γυναίκα πες πως πέρασε
χάδια και φιλιά σε κέρασε
κάποια μέρα θα με θυμηθείς
όταν στη ζωή θα κουραστείς

Κάποιος άλλος σαν με παντρευτεί
η καρδούλα σου θα ματωθεί
τότε πλέον μόνος θα γυρνάς
στο μεθύσι εμένα θα ζητάς

Eleni Tsaligopoulou (Ti se meli kian gyrnò)

http://www.youtube.com/watch?v=1eYmDOISoKU

Βασίλης Τσιτσάνης, Δε με στεφανώνεσαι

http://themusiciloved.blogspot.com/2010/03/blog-post_1139.html

Song Page / Σελίδα Τραγουδιού

http://www.greekmidi.com/songs/tsitsanis/tisemeleiesenakiangyrno.html

 

תרגום ועיבוד לשיר אהבה יווני, פשטני בתכניו וגדול בביצועיו, עם גרסת המקור וקישורים לביצועים.

עינייך המקנאות / מארקוס במבאקאריס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

משגעות אותי ענייך המקנאות

אין ספור עבדים עשו לארמונות

גם עץ קשיח נמס כנר מול עינייך

לא אוהבת אותי קשים לי ייסורייך

אהבתיך באמת, רבות הן דמעותיי

אש בוערת בחזי, הקשיבי לדבריי

מעריץ אותך, מבקש את רחמייך

אל תגמלי על הטירוף שלי בכעסייך

חבל לעזוב אותי שבור מבין ידייך

שחרחרה שלי קשים לי יסורייך

לב אכזר לך, פועם בין שני שדייך

דעתי טרופה ואני משוגע עלייך

Τα ζηλιάρικά σου μάτια

Στίχοι: Μάρκος Βαμβακάρης, Φράγκος
Μουσική: Μάρκος Βαμβακάρης, Φράγκος
Πρώτη εκτέλεση: Μάρκος Βαμβακάρης, Φράγκος

& Στράτος Παγιουμτζής, Τεμπέλης ( Ντουέτο )
Άλλες ερμηνείες: Πίτσα Νέγκρι

& Γρηγόρης Μπιθικώτσης ( Ντουέτο )

Τα ζηλιάρικά σου μάτια μ' έχουνε τρελάνει
δε λογάριασα παλάτια σκλάβο μ' έχουν κάνει
Μαραζώνω σαν το κεράκι λιώνω
με παιδεύεις γιατί δεν μ' αγαπάς

Σε αγάπησα στ' αλήθεια και για 'σένα κλαίγω
έχω φλόγα μες στα στήθια άκου που στο λέω
σ' αγναντεύω, σε λατρεύω
μην κακιώνεις γιατί θα τρελαθώ

Είναι κρίμα να μ' αφήνεις μόνος μου να λιώνω
μαύρη συντροφιά μου δίνεις μοναχά τον πόνο
η ματιά σου η άσπλαχνη καρδιά σου
μου 'χει πάρει το δόλιο μου μυαλό

ΤΑ ΖΗΛΙΑΡΙΚΑ ΣΟΥ ΜΑΤΙΑ ΕΝΤΕΧΝΩΣ

http://www.youtube.com/watch?v=XAvUEE2dxOg

ΤΑ ΖΗΛΙΑΡΙΚΑ ΣΟΥ ΜΑΤΙΑ (Θ. Λίζος & Γ. Κουτουλάκης ).avi

http://www.youtube.com/watch?v=ZRQbibWQYYs

Ta ziliarika sou matia Agathonas & Gkoles tragoudane Marko

http://www.youtube.com/watch?v=THpDY4cEh3k

ta ziliarika sou matia

http://www.youtube.com/watch?v=Ws_MQ4o_a4c

Τα ζηλιάρικα σου μάτια Βαμβακάρης Μάρκος

http://www.youtube.com/watch?v=2RKIrH6xXGM&feature=related

ΤΑ ΖΗΛΙΑΡΙΚΑ ΣΟΥ ΜΑΤΙΑ

http://www.youtube.com/watch?v=uDSkSagbQCg&NR=1

REBET AGAINST THE MACHINE ΤΑ ΖΗΛΙΑΡΙΚΑ ΣΟΥ ΜΑΤΙΑ

http://www.youtube.com/watch?v=O7h8BQzb_QY

חיבוק ממזרח לאורח ממערב, רם (רחמים) עמנואל.

רם עמנואל / יעקב מעוז

בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה'

בֵּרַכְנוּךָ מִבֵּית ה'.

מִפִּי אֵל, מִפִּי אֵל יְבוֹרָךְ יִשְׂרָאֵל

מִפִּי אֵל, מִפִּי אֵל יְבוֹרָךְ עמנואל.

אֵין קָדוֹשׁ כַּה' ואֵין רַחוּם כְּבֶן עַמְ-רָם.

מִפִּי אֵל, מִפִּי אֵל יְבוֹרָךְ עמנואל.

רַחֲמָן, רַחֲמָן, רַחֲמָן

חוּס עַל עַם לֹא אַלְמָן,

וּשְׁלַח לָהֶם צִיר נֶאֱמָן

מתוככי הבית הלבן.

למלעיזים נאמַר:

עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר,

דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם,

כִּי עִמָּנוּ אֵל.

תרגום ועיבוד עברי לשיר אהבה יווני, עם גרסת המקור וקישורים לביצועים.

באתי הערב למדרגות ביתך / יעקב מעוז

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

שוב באתי הערב למדרגות ביתך

לשיר לך שיר, בפעם האחרונה.

נגמר הכול ולדרכי אני הולך ממך

אבדה השמחה שהייתה בראשונה.

את אחרונת הסרנאדות אשירה לך

ומדממת הלילה תעלה שירתי

עתה בוכות עמי המדרגות שלך

הציפורים גם הן בוכות אתי

כמו קבצן נודד על מדרגותייך

לבד עומד אני ושר את נשמתי.

כל העולם שלי הוא שתי עינייך

ושוב אלייך משכה אותי אהבתי.

את אחרונת הסרנאדות אשירה לך

ומדממת הלילה תעלה שירתי

עתה בוכות עמי המדרגות שלך

הציפורים גם הן בוכות אתי

Ήρθα κι απόψε στα σκαλοπάτια σου     

Στίχοι: Χαράλαμπος Βασιλειάδης, Τσάντας & Νίκος Μουρκάκος
Μουσική: Γιώργος Ζαμπέτας
Πρώτη εκτέλεση: Πέτρος Αναγνωστάκης & Ρούλα Καλάκη ( Ντουέτο )
Άλλες ερμηνείες: Γιώργος Νταλάρας

Ήρθα κι απόψε στα σκαλοπάτια σου
να τραγουδήσω στερνή φορά
αύριο φεύγω όλα τελειώνουνε
σβήνει για μένα κάθε χαρά

Ειν' η καντάδα η τελευταία μου
μέσα στης νύχτας τη σιγαλιά
κλαίνε μαζί μου τα σκαλοπάτια σου
κλαίνε μαζί μου και τα πουλιά

Σαν τον αλήτη στα σκαλοπάτια σου
στέκω μονάχος και τραγουδώ
για μένα ο κόσμος είναι τα μάτια σου
κι ο έρωτας σου με φέρνει εδώ

Ειν' η καντάδα η τελευταία μου
μέσα στης νύχτας τη σιγαλιά
κλαίνε μαζί μου τα σκαλοπάτια σου
κλαίνε μαζί μου και τα πουλιά

 

George Dalaras~'Hρθα κι απόψε στα σκαλοπάτια σου'~

http://www.youtube.com/watch?v=mxLEitN5TeY

Γ.NΤΑΛΑΡΑΣ : ΗΡΘΑ ΚΙ ΑΠΟΨΕ ΣΤΑ ΣΚΑΛΟΠΑΤΙΑ ΣΟΥ

http://www.youtube.com/watch?v=amEQzGB7YPQ

'' ΗΡΘΑ ΚΙ ΑΠΟΨΕ ΣΤΑ ΣΚΑΛΟΠΑΤΙΑ ΣΟΥ '' - Γ. ΠΑΡΙΟΣ - G. PARIOS

http://www.youtube.com/watch?v=66yrrkpFzoE&feature=related

Doukissa - Eirtha ki apopse sta skalopatia sou (Here I am again tonight at your doorsteps)

http://www.youtube.com/watch?v=K3wdffgPZzo

Μέμος Μπεγνής~"Ήρθα κι απόψε στα σκαλοπάτια σου"

http://www.youtube.com/watch?v=P0PfZx0_tJM

Ήρθα κι απόψε στα σκαλοπάτια σου Γιώργος Νταλάρας

http://www.youtube.com/watch?v=zym5XP0vMCY&feature=related

 

תרגום ועיבוד עברי לשיר אהבה יווני, עם גרסת המקור וקישורים לביצועים.

המכתב / יורגוס מיטסאקיס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

כשתפתחי את מכתבי

אהיה הרחק-הרחק ממך.

רק אז תדעי שלא ייתכנו

שתי אהבות בלב אחד.

כשתפתחי את מכתבי,

תבכי לך בדמעה שחורה.

מבעד למסכה דברת תמיד,

ומחיבוק כפול בקשת ליהנות.

אמרי, היכן מצאת שכך כתוב:

שניתן לשחק בשני לבבות?!

כשתפתחי את מכתבי,

תבכי לך בדמעה שחורה.

כאן מסתיים לו הסיפור,

עם הדמעה הזאת, העצובה.

לא אתחרט על אהבתי לך,

אך יש בי צער שעודני בתוכה.

Το γράμμα ( Όταν θα λάβεις αυτό το γράμμα )

Στίχοι: Γιώργος Μητσάκης
Μουσική: Γιώργος Ζαμπέτας
Πρώτη εκτέλεση: Στέλλα Χασκίλ, Σαλονικιά
Άλλες ερμηνείες: Δημήτρης Καναρίδης || Γιώργος Νταλάρας

Όταν θα λάβεις αυτό το γράμμα
εγώ θα είμαι πολύ μακριά
και θα πιστέψεις πως δε χωράνε
δύο αγάπες σε μια καρδιά

Όταν θα λάβεις αυτό το γράμμα
τότε θα κλάψεις με μαύρο κλάμα

Πάντα με μάσκα εσύ μιλούσες
κι ήθελες να 'χεις δυο αγκαλιές
μα που το βρήκες αυτό γραμμένο
εσύ να παίζεις με δυο καρδιές

Όταν θα λάβεις αυτό το γράμμα
τότε θα κλάψεις με μαύρο κλάμα

Κι εδώ τελειώνει μια ιστορία
μ' αυτό το κλάμα το θλιβερό
δε μετανιώνω που σ' αγαπούσα
όμως λυπάμαι που σ' αγαπώ

Το γράμμα Γιώργος Νταλάρας

http://www.youtube.com/watch?v=cuRlQs8bVI4

Το γράμμα Γιώργος Νταλάρας

http://www.youtube.com/watch?v=cuRlQs8bVI4&feature=PlayList&p=5D5BA8F080524785&playnext_from=PL&playnext=1&index=13

Γ. ΝΤΑΛΑΡΑΣ : ΤΟ ΓΡΑΜΜΑ

http://www.youtube.com/watch?v=xRmJ9tOETFg

תרגום ועיבוד לשיר מולדת יווני, לעיר סלוניקי שנקראה בפי יהודי יוון "ירושלים של יוון". הערה: בפי היוונים נקראת העיר "תסלוניקי" או "סלוניקה". להלן גורסת המקור ביוונית וכן קישורים  לביצועים, רובם של אחד מגדולי הזמן היווני סטליוס קסנדזידיס המרוחם.

סלוניקי שלי / כריסטוס קולוקוטרוניס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

תסלוניקי הגדולה שלי, אֵם כל העוני

המביאה אל העולם טובי הנערים

תסלוניקי הגדולה שלי אם כל העוני

בכל אשר אלך אותך אשא בתוך לבי

תסלוניקי לעולם לא אתכחש לך

לי את מולדת ואני בך מתפאר

תסלוניקי עם כל הטעמים שלך יש

מביאה את הבנות הכי יפות שבעולם

בסמטאות כל ערב שרה הבוהמה

אל תוך הלילה מסיבות בכל שכונה

תסלוניקי לעולם לא אתכחש לך

לי את מולדת ואני בך מתפאר

תסלוניקי אם ממך הרחקתי לכת

תמיד את מתק שמך אשא בזיכרוני

רבים געגועיי לך, שוב אשוב אלייך

אף שלנוכח מגדלך הלבן אמצא מותי

תסלוניקי לעולם לא אתכחש לך

לי את מולדת ואני בך מתפאר

Θεσσαλονίκη μου      

 

Στίχοι: Χρήστος Κολοκοτρώνης, Θεσσαλός
Μουσική: Μανώλης Χιώτης
Πρώτη εκτέλεση: Στέλιος Καζαντζίδης & Μανώλης Χιώτης ( Ντουέτο )
Άλλες ερμηνείες: Μαρινέλλα

Θεσσαλονίκη μου μεγάλη φτωχομάνα
εσύ που βγάζεις τα καλύτερα παιδιά
Θεσσαλονίκη μου μεγάλη φτωχομάνα
όπου κι αν πάω σ' έχω πάντα στην καρδιά

Θεσσαλονίκη μου ποτέ δε σ' απαρνιέμαι
είσ' η πατρίδα μου, το λέω και καυχιέμαι

Θεσσαλονίκη με τα τόσα σου μεράκια
βγάζεις τα πιο όμορφα κορίτσια στον ντουνιά
βράδια μποέμικα τραγούδια στα σοκάκια
γλέντια ξενύχτια μες στην κάθε γειτονιά

Θεσσαλονίκη μου ποτέ δε σ' απαρνιέμαι
είσ' η πατρίδα μου, το λέω και καυχιέμαι

Θεσσαλονίκη μου κι αν είμαι μακριά σου
πάντα θυμάμαι τ' όνομά σου το γλυκό
αχ πώς νοστάλγησα να ξαναρθώ κοντά σου
κι ας ξεψυχήσω μπρος τον πύργο το λευκό

Θεσσαλονίκη μου ποτέ δε σ' απαρνιέμαι
είσ' η πατρίδα μου, το λέω και καυχιέμαι

ΘΕΣΣΑΛΟΝΙΚΗ ΜΟΥ-ΣΤΕΛΙΟΣ ΚΑΖΑΝΤΖΙΔΗΣ

http://www.youtube.com/watch?v=83_DjH1i-fY

Greek Music - Stelios Kazantzidis - Θεσσαλονίκη μου

http://www.youtube.com/watch?v=19Cb-yBMOzA

Καζαντζίδης - Θεσσαλονίκη μου

http://www.youtube.com/watch?v=uRBTgJkv8zY

Thessaloniki mou - Θεσσαλονίκη μου

http://www.youtube.com/watch?v=7ZA5Pq_AcP0

RIALAS Bouzouki, Θεσσαλονίκη μου

http://www.youtube.com/watch?v=n7qPhgetTGk

 

תרגום ועיבוד עברי לשיר אהבה יווני, פשטני בתכניו אך גדול בביצועיו, ובמקרה זה גליקריה עם הפילהרמונית הישראלית.

שירים שבעה אשירה לך / מיכאליס קאקויאנגיס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

בערב לאור כוכב ולבנה

בבגדי לבן נערות בתהלוכה

יורדות למטה אל השכונה.

שם קבוצה של נערים

חדלה מכל המשחקים

ובפינת הרחוב נפגשים הצעירים.

אותך לגן העדן של בוזוקי אקח

ולאחר ריקוד מוטרף, הרעש יישכח

שירים שבעה אשירה לך

ותבחרי מהם ניגון מוצלח

וכך תאמרי לי ואני לך: אני אוהב אותך.

Εφτά τραγούδια θα σου πω

Στίχοι: Μιχάλης Κακογιάννης
Μουσική: Μάνος Χατζιδάκις
Πρώτη εκτέλεση: Μελίνα Μερκούρη
Άλλες ερμηνείες: Άλκηστις Πρωτοψάλτη & Κώστας Γανωτής ( Ντουέτο )

|| Ελευθερία Αρβανιτάκη

Βγήκανε τ' άστρα
κι οι κοπέλες με τ' άσπρα
κατεβαίνουν στην κάτω γειτονιά.
Τα παλληκάρια
παρατάνε τα ζάρια
κι ανταμώνουν στου δρόμου τη γωνιά.

Στου Παραδείσου τα μπουζούκια θα με πας,
κι αφού χορέψουμε και πάψει ο σαματάς
εφτά τραγούδια θα σου πω, για να διαλέξεις το σκοπό,
για να μου πεις, για να σου πω το "Σ' αγαπώ".

Glykeria Israel Philharmonic Efta Tragoudia Tha Sou Po

http://www.youtube.com/watch?v=AU96m5EKico&feature=related

Maria Katinari: efta tragoudia tha sou po - Εφτά τραγούδια θα σου πω

http://www.youtube.com/watch?v=MJSO458F4iY

Efta tragoudia tha sou po

http://www.youtube.com/watch?v=HVdoUwRFLUg&feature=related

PETROS GAITANOS EFTA TRAGOUDIA THA SOU PO, SEVEN SONGS I WILL SING TO YOU

http://www.youtube.com/watch?v=m73lbLiLEuE&feature=related

Arvanitaki Stou paradeisou ta bouzoukia

http://www.youtube.com/watch?v=Fw0xvQKKfw0&feature=related

Efta Tragoudia Tha Sou Po - by Stamatis Kokotas

http://www.youtube.com/watch?v=XReOBshHzRY&feature=related

M. Xatzidakis-Epta Tragoudia-Titika Frank

http://www.youtube.com/watch?v=gYJ4L0f9dqQ&feature=related

ΕΦΤΑ ΤΡΑΓΟΥΔΙΑ ΘΑ ΣΟΥ ΠΩ - Μαίρη Λω

http://www.youtube.com/watch?v=encJbh8v_U8&feature=related

Glykeria - 7 tragoudia tha sou po

http://www.youtube.com/watch?v=9KGnrfktOF8&feature=related

ראש הטופס

תרגום ועיבוד עברי לשיר אהבה יווני, עם קישורים לביצועים וגרסת המקור למטה.

אל תכעסי עלי / סטברוס קוגיומטיזיס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

אל תכעסי עלי, מאור-עינַי,

שנודד אני לארץ אחרת.

כנף-ציפור אפרוש ואשוב,

בחזרה לצידך, נהדרת.

את חלונך פתחי לקראתי,

את, זהוּבת-שיער, מלכתי.

ובמתק חיוכך ברכי אותי:

"לילה טוב, ציפור-אהבתי".

אל תכעסי עלי, מאור-עינַי,

שקמתי עתה ממך ללכת.

בואי אלי, אך לרגע קט,

ושלום לך אתן, מבורכת.

את חלונך פתחי לקראתי,

את, זהוּבת-שיער, מלכתי.

ובמתק חיוכך ברכי אותי:

"לילה טוב, ציפור-אהבתי".

Μη μου θυμώνεις

Στίχοι: Σταύρος Κουγιουμτζής
Μουσική: Σταύρος Κουγιουμτζής
Πρώτη εκτέλεση: Γιάννης Πουλόπουλος
Άλλες ερμηνείες: Γιώργος Νταλάρας || Κώστας Σμοκοβίτης

Μη μου θυμώνεις μάτια μου
που φεύγω για τα ξένα
πουλί θα γίνω και θα ρθω
πάλι κοντά σε σένα

Άνοιξ' το παραθύρι σου
ξανθέ βασιλικέ μου
και με γλυκό χαμόγελο
μια καληνύχτα πες μου

Μη μου θυμώνεις μάτια μου
τώρα που θα σ' αφήσω
κι έλα για λίγο να σε δω
να σ' αποχαιρετήσω

Άνοιξ' το παραθύρι σου
ξανθέ βασιλικέ μου
και με γλυκό χαμόγελο
μια καληνύχτα πες μου

Mi mou thimonis matia mou - Dalaras Live at Herodes Atticus

http://www.youtube.com/watch?v=6amlxJoOcAI

X&Π ΚΑΤΣΙΜΙΧΑ: ΜΗ ΜΟΥ ΘΥΜΩΝΕΙΣ ΜΑΤΙΑ ΜΟΥ

http://www.youtube.com/watch?v=uwMbM0A4lkM

Στ. Κουγιουμτζής - Μη μου θυμώνεις μάτια μου (X. Ν.)

http://www.youtube.com/watch?v=iiY9U3A8pJM

ΜΗ ΜΟΥ ΘΥΜΩΝΕΙΣ ΜΑΤΙΑ ΜΟΥ (τραγούδι Πατσιάς Κώστας)

http://www.youtube.com/watch?v=iZyHkIeLDKY

ΓΙΩΡΓΟΣ ΝΤΑΛΑΡΑΣ (DALARAS) : ΜΗ ΜΟΥ ΘΥΜΩΝΕΙΣ ΜΑΤΙΑ ΜΟΥ (Live)

http://www.youtube.com/watch?v=GxQkOYrcvyI

תרגום ועיבוד עברי לשיר אהבה יווני עם קישורים לביצועים וגרסת המקור בהמשך..

עינייך השחורות / מארו ביזאני

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

פתיחה: אל תעזביני

ולעולם אל תתכחשי לי...

עינייך  השחורות,

רואה אני והן מהממות,

ובלבי שתיהן מפעמות,

רואה אני ולי הן מזכירות,

שבעבר היו לי אהבות.

בעינייך השחורות,

את אהבתי מהאתמול עיניי רואות

בחזה שלי פצעים הן מפלחות,

ומציתות בתוך גופי אש להבות.

עינייך  השחורות,

רואה אני והן מהממות,

ובלבי שתיהן מפעמות,

רואה אני ולי הן מזכירות,

שבעבר היו לי אהבות.

Τα μαύρα μάτια σου     

Στίχοι: Μάρω Μπιζάνη
Μουσική: Μανώλης Αγγελόπουλος
Πρώτη εκτέλεση: Μανώλης Αγγελόπουλος
Άλλες ερμηνείες: Γιάννης Κότσιρας

|| Ελένη Τσαλιγοπούλου

|| Δημήτρης Μητροπάνος

Μη φύγεις
και ποτέ μη μ' αρνηθείς

Τα μαύρα μάτια σου
όταν τα βλέπω με ζαλίζουνε
και την καρδιά μου συγκλονίζουνε
όταν τα βλέπω μου θυμίζουνε
κάποια αγάπη μου παλιά

Μέσα στα μάτια σου
κοιτάζω κείνη που αγαπούσα μέχρι χτες
εκείνη που άνοιξε στα στήθια μου πληγές
τα μαύρα μάτια σου μ' ανάβουν πυρκαγιές

Τα μαύρα μάτια σου
όταν τα βλέπω με ζαλίζουνε
και την καρδιά μου συγκλονίζουνε
όταν τα βλέπω μου θυμίζουνε
κάποια αγάπη μου παλιά

 

Kotsiras-Nuket Duru ( Ta mayra matia sou)

http://www.youtube.com/watch?v=fvDCFU6qDZM

ΤΑ ΜΑΥΡΑ ΜΑΤΙΑ ΣΟΥ - TA MAVRA MATIA SOU - VASSILIS MOSCHONAS

http://www.youtube.com/watch?v=lK5ri5EbyXM

Στάθης Αγγελόπουλος - Τα μαύρα μάτια σου - Black Eyes

http://www.youtube.com/watch?v=m98oMSIYA88

ΤΑ ΜΑΥΡΑ ΜΑΤΙΑ ΣΟΥ.wmv

http://www.youtube.com/watch?v=ErmmU6An_rI

μανωλης αγγελοπουλος , τα μαυρα ματια σου, aggelopoulos

http://www.youtube.com/watch?v=H6Xj7TERGXs

TA MAVRA MATIA SOU - MANOLIS ANGELOPOULOS

http://www.youtube.com/watch?v=-33LAHzYjm4

Manolis Angelopoulos - TA MAVRA MATIA SOU (Τα Μαυρα Ματια Σου) in ISRAEL 1987

http://www.youtube.com/watch?v=PU8_bsaTFlA

שיר על מכבדי הצפירה ביום הזיכרון ועל מוזיליה.

שֶׁהִבְדִּילָנוּ / יעקב מעוז

דַּמָּם הַרְחוֹב דוֹם

אֶרֶץ גוֹעֶשֶׁת נַדָּמָה

מִדַּם חֲלָלִים וּטְהוֹרִים

לָהֶם הַדוּמִיָה תְהִילָה.

וַחֲרֵדִים אֲחָדִים צָעֲדוּ

בְּרֶגֶל גַאֲוָה מַתְרִיסָה

בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן, קוֹדֶשׁ

דַוְקָא בְּעֵת הַצְפִירָה.

אָז יִשָּׂא הָעוֹמֵד תְפִילָּה:

שֶׁהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים

שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם

וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם וגו'.

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

קישור לחוברת מדהימה ביופייה ועשירה בתכניה, ניתנת להורדה, עם קצת סבלנות.

http://www.byachad.org.il/pdf-byachad/Shavuot2009.pdf

 

לאתר: מועדים לשירה

להתכתבות: yaacovmaoz@gmail.com

שיר העוסק בתורת המספרים של ימי העומר שבין פסח לשבועות

 

עניין של מספר / יעקב מעוז

עַד כֹּה סָפַרְנוּ תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים

לָבַשְׁנוּ חַג  בְּבוֹא  יוֹם הַחֲמִשִּׁים

לָרֶגֶל  עָלִינוּ  מֵעֵין  רִבּוֹא שִׁשִּׁים

לִמְקוֹם מוֹשָׁב שֶׁל אֶחָד וְשִׁבְעִים.

אֶחָד הוּא הָאֵל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ

בִּשְׁנֵי לוּחוֹת מָסַר לָנוּ תּוֹרָתֵנוּ

בַּשְּׁלִישִׁי יָרַד  עַל סִינַי  קָדְשֵׁנוּ

אַרְבַּע אַמּוֹת שֶל הֲלָכָה הוֹרָנוּ

חוּמָשִׁים חֲמִשָּׁה לַלּוֹמֵד הַמְיוּמָן

סְדָרִים  שִׁשָּׁה עִם  נָקָ"ט  וּזְמָ"ן

הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְכֹל אָדָם מְזוּמָן

וּמִילָה  בַּשְּׁמִינִי  לַיְּהוּדִי הַנֶּאֱמָן

כַּמִסְפָּר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

רָמָ"ח וְעוֹד שָׁסָ"ה  מִנְיָין הַמִּצְוֹות

בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם  טוֹבוֹת וּמְעוּלוֹת

אַךְ בֵּינוֹ לַזּולת לֹא פָּחוֹת חַשׁוּבוֹת.

אדר תשס"ט

 

לאתר: מועדים לשירה

להתכתבות: yaacovmaoz@gmail.com

מה יחשב לבכורים בימים בהם אין בית מקדש?

 

בִּיכּוּרֵי יְצִירָה / יעקב מעוז

לְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ,

חוֹשְׁשַׁנִי אִם יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ,

וְעַל כֵּן נִנְקוֹט בַּתַּקְדִים,

וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ.

יְהִי הַמִּקְדָּשׁ לְחַדְרֵי הַלֵּב.

וּלְתִיקוּן הַנֶּפֶשׁ נִיתֵן מִרְצֵנוּ.

וְהַבִּכּוּרִים עֲשִׂיָּה וִיצִירָה,

רְצוּיִים לִפְנֵי אֲדוֹן נִשְׁמָתֵנוּ.

 

לאתר: מועדים לשירה

להתכתבות: yaacovmaoz@gmail.com

על שלושה רגלים הלוח העברי עומד.

רְגָלִים / יעקב מעוז

שָׁלשׁ  פְּעָמִים  שָׁנָה בְשָׁנָה

שָׁבִים אֵלֵינוּ בְּאוֹתָהּ הָעוֹנָה

בַּחֲצִי  תִּשְׁרֵי וּבְאֶמְצַע  נִיסָן

וְאַף  בִּתְחִילָת חֹדֶשׁ   סִיוָן.

שָׁלשׁ רְגָלִים הֵם חַגֵּי יִשְׂרָאֵל

חַג הַמַּצּוֹת לִתְּשׁוּעַת  הַגּוֹאֵל

חַג סֻּכּוֹת לַנְּדוּדִים בַּמִדְבָּרִים

וְחַג קָצִיר  לְמוֹעֵד  הַבִּכּוּרִים.

שָׁלשׁ מְגִילוֹת לָהֶם מְיַחֲדִים

יִשָּׁקֵנִי כִּי טוֹבִים מִיָּיִן דֹּדִים

רוּת הַלוֹקֶטֶת בֵּין  הַשִּׁבֳּלִים

דִּבְרֵי קֹהֶלֶת,  הֲבֵל הֲבָלִים.

שָׁלשׁ עוֹנוֹת  יוֹגְבִים  וְכוֹרְמִים

חַג הָאָבִיב רֵאשִׁית הַשְּׂעוֹרִים

חַג הַקַּיִץ  יְמֵי  קְצִיר  הַחִטִּים

וְחַג  הַסְּתָיו לַגְּפָנִים  וְלַזֵּיתִים.

שְׁלשָׁה  לְקָחִים  אָנוּ  לְמֵדִים

לׁא לַעוֹשֵׁק,  כִּי הָיִינוּ עֲבָדִים

אָכֵן לְהַבִין  אֶת  נֶפֶשׁ הַגֵּרִים

וּבְסֻכַּת שָׁלוֹם נֵיעָשֵׂה  דָיָרִים.

 

לאתר: מועדים לשירה

להתכתבות: yaacovmaoz@gmail.com

השיר משחק עם השורש ש.ב.ע ועוסק בשכול. נכתב עקב מחיר הדמים של מבצע חומת מגן.

שבועות / יעקב מעוז

יהי רצון מלפני הריבון

שיסיר מעלינו

שבעה של שכול

כי שׂבעה נפשנו

ממרורות האשכול

ושבעה שבועות

שספרנו עד הלום

יירצו כשברים ותרועות

כשבועה בשם, לשלום

 

לאתר: מועדים לשירה

להתכתבות: yaacovmaoz@gmail.com

מקרא בכורים פואטי.

 

מִקְרָא בִכּוּרִים / יעקב מעוז

אֵל הוֹצִיאָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים.

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים,

לְסִינַי הבִיאָנוּ דֶּרֶך רְפִידִים,

וַיֵּרֶד עָלָיו בֶּעָנָן וּבִרְעֲשִׁים.

דֶּרֶךְ אֶרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה.

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מוֹרָשָׁה.

תנ"ך מִדְרָשׁ וְגַם מִשְׁנָה.

אוֹת בַּמֶּצַח כְּאֶבֶן-רֹאשָׁה.

נָסַב הַיַּרְדֵּן מִפָּנֵינוּ לְאָחוֹר,

בְּעֵת עֲלוֹתֵנוּ אֶל הַר הַמּוֹר.

לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו בְּבֶגֶד צָחוֹר,

וְלִגְמוֹר הַלֵּל בְּשִׁיר מִזְמוֹר.

קוּמוּ וְנַעֲלֶה בֵּית הָאֱלֹהִים.

פַּנּוּ הַדֶּרֶךְ הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.

הַשּׁוֹר הֶחָלִיל וְעַם הַכְּמֵהִים,

בָּאתֶם לְשָׁלוֹם אַחֵינוּ הַיְקָרִים.

אֵל הֵבִיאָנוּ לְבֵית קָדָשִׁים.

וַיְהִי מִקֵּץ שִׁבְעָה קְדוֹשִׁים,

בִּפְרִי הָאָרֶץ כְּתֵפֵינוּ חֲמוּשִׁים,

וְנִרְאֶה פָּנָיו בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁים.

 

לאתר: מועדים לשירה

להתכתבות: yaacovmaoz@gmail.com

תרגום ועיבוד לשיר אהבה יווני, עם גרסת המקור במהשך וקישורים לביצועים.

הפנטזיה / אֵבְטִיכִיָה פאפאיאנגופולו

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

לא אתה הוא האשם, כי אם הזייתי,

כך בחרתי לדמות אותך במחשבתי.

דמיוני, שנים כה ארוכות, היתל בי,

אתה, חשבתי, תפתח את סגור לבי.

אך, יש בכלל חלום כזה,

הנעשה אמת לאמיתה,

מבלי לפצוע פצע בחזה,

ולא בלב להשאיר שריטה?!

לא אתה הוא האשם, כי אם הזייתי,

וכשאני נחפזת לעזוב אל נא תְבַכֵּה אותי.

אולי מוטב אוציא אני את הבכייה שבי,

שכן אבדו האידיאלים שהיו בתוך ליבי.

אך יש בכלל חלום כזה,

הנעשה אמת לאמיתה,

מבלי לפצוע פצע בחזה,

ולא בלב להשאיר שריטה?!

Η φαντασία      

Στίχοι: Ευτυχία Παπαγιαννοπούλου
Μουσική: Απόστολος Καλδάρας
Πρώτη εκτέλεση: Γιώργος Νταλάρας

Δε φταις εσύ η φαντασία μου τα φταίει
που σ' έπλασε όπως ήθελε αυτή
η φαντασία μου που χρόνια με γελούσε
πως θα μ' ανοίξεις την καρδιά μου την κλειστή

Μα ποιο είναι κείνο το όνειρο
που βγαίνει πάντα αλήθεια
και δεν αφήνει χαρακιές στις περισσότερες καρδιές
και μια πληγή στα στήθια

Δε φταις εσύ η φαντασία μου τα φταίει
γι αυτό μην κλαις που φεύγω βιαστικά
σε μένα τώρα πια ταιριάζει για να κλάψω
για της καρδιάς μου τα χαμένα ιδανικά

Μα ποιο είναι κείνο το όνειρο
που βγαίνει πάντα αλήθεια
και δεν αφήνει χαρακιές στις περισσότερες καρδιές
και μια πληγή στα στήθια

Sofia Emfietzi & Dromos ensemble - I fantasia

http://www.youtube.com/watch?v=HpeECYniMaw

Γ. ΝΤΑΛΑΡΑΣ G. DALARAS Live : Η ΦΑΝΤΑΣΙΑ

http://www.youtube.com/watch?v=sSHbicnV834

ΝΤΑΛΑΡΑΣ DALARAS " Η ΦΑΝΤΑΣΙΑ " 1971

http://www.youtube.com/watch?v=tbirel_DeMA

Παύλος Σιδηρόπουλος - Η Φαντασία Στην Εξουσία

http://www.youtube.com/watch?v=R3DO-GEBhVc

ΓΙΩΡΓΟΣ ΝΤΑΛΑΡΑΣ Η ΦΑΝΤΑΣΙΑ

http://www.youtube.com/watch?v=RqAekyV3TxY

i fantasia

http://www.youtube.com/watch?v=oG6zKix-m9U

שיר העוסק במחשבות לא בריאות תוך כדי ספורט בריא.

חשקתי בה / יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

בין סיבוב לסיבוב,

בגן סאקר שבירושלים,

צדה עיני במבטה,

זוג שבע, גם בימים.

שולחן הפיקניק,

החוצץ בינותיהם,

היה עשיר במגדים

ובמרכזו מולך הסקוטי.

הוא, כרסו בין שיניו,

ושפתיו נוטפות מַר.

היא, יושבת מעדנות,

מלא כל הגן כבודה.

בין סיבוב לסיבוב

נמך מפלס הסקוטי

בשני סנטימטרים

כבשעון חול אוזל.

חשקתי בה מאוד...

בכוסית... הוויסקי

של האיש בהריון

המסב אל שולחנו

ואלמלא בספורט עסקינן

כי אז ילקתי אותה

כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב...

...של גדעון.

תרגום ועיבוד לשיר מצוקה חברתית יווני עם גרסת המקור וקישורים למטה.

לילה ללא ירח / אפוסטולוס קלדארס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

לילה ירד בלא ירח

מה עמקה החשכה

ונער אחד, אי שם

עוד לא מצא מנוח

למה ימתין, תמהני,

מן הליל עד לשחר,

כשבצוהר של תאו

מאיר לו נר זעיר?!

(נוסח א)

פתח וסגור הדלת

בקול אנחה כבדה.

לו רק יכולנו לשער

את יגון הלב שלו.

(נוסח ב)

פתח וסגור הדלת

במנעולים מכופלים.

איזו עוולה עשה הילד,

שבגינה הושלך לכלא?

Νύχτωσε χωρίς φεγγάρι

     

Στίχοι: Απόστολος Καλδάρας
Μουσική: Απόστολος Καλδάρας
Πρώτη εκτέλεση: Στέλλα Χασκίλ, Σαλονικιά
Άλλες ερμηνείες: Γιάννης Πουλόπουλος

|| Γιώργος Νταλάρας || Χρυσούλα Χριστοπούλου

Νύχτωσε χωρίς φεγγάρι
το σκοτάδι είναι βαθύ
κι όμως ένα παλικάρι
δεν μπορεί να κοιμηθεί

Άραγε τι περιμένει
απ' το βράδυ ως το πρωί
στο στενό το παραθύρι
που φωτίζει με κερί

Πόρτα ανοίγει πόρτα κλείνει
με βαρύ αναστεναγμό
ας μπορούσα να μαντέψω
της καρδιάς του τον καημό

 

Νύχτωσε χωρίς φεγγάρι (Nichtose choris feggari - English subtitles)

http://www.youtube.com/watch?v=dxg7QD5BXF8&feature=related

nixtose xoris feggari

http://www.youtube.com/watch?v=NxKABoip1P0&NR=1

Χάρις Αλεξίου-Νύχτωσε χωρίς φεγγάρι

http://www.youtube.com/watch?v=ojLLoKniczY

Ο Γ. Νταλάρας στο Μέγ. μουσικής - Νύχτωσε χωρίς φεγγάρι

http://www.youtube.com/watch?v=RWrvdV5nZVQ

Γιώργος Νταλάρας - Νύχτωσε Χωρίς Φεγγάρι

http://www.youtube.com/watch?v=XnxMGT7NN3Q&feature=related

ΝΤΑΛΑΡΑΣ DALARAS " ΝΥΧΤΩΣΕ ΧΩΡΙΣ ΦΕΓΓΑΡΙ " 1971

http://www.youtube.com/watch?v=CUmhc4rjaY8

ΝΥΧΤΩΣΕ ΧΩΡΙΣ ΦΕΓΓΑΡΙ - Βασίλης Λέκκας

http://www.youtube.com/watch?v=Lj7yo9z2tmQ

Greek Music Nihtose Horis Feggari Νύχτωσε Χωρίς Φεγγάρι

http://www.youtube.com/watch?v=3EHR_KvcF8o

ΜΑΡΙΑ ΣΟΥΛΤΑΤΟΥ - ΝΥΧΤΩΣΕ ΧΩΡΙΣ ΦΕΓΓΑΡΙ

http://www.youtube.com/watch?v=3rSchLloV4s

Πουλόπουλος Γιάννης - Νύχτωσε χωρίς φεγγάρι

http://www.youtube.com/watch?v=ieklwiO66VA

ΝΥΧΤΩΣΕ ΧΩΡΙΣ ΦΕΓΓΑΡΙ

http://www.youtube.com/watch?v=Zf8WiLprJT0

Níchtose Chorís Vengári - Eléni Tsaligopoúlou

http://www.youtube.com/watch?v=toFjuU3oqOE

ΑΠΟΣΤΟΛΟΣ ΚΑΛΔΑΡΑΣ (KALDARAS): ΝΥΧΤΩΣΕ ΧΩΡΙΣ ΦΕΓΓΑΡΙ (Live)

http://www.youtube.com/watch?v=1eAQ3t3rihU

Νυχτωσε χωρις Φεγγαρι

http://www.youtube.com/watch?v=BD8wiPGTUNc

Νώε Ζαφειρίδης - Νύχτωσε χωρίς φεγγάρι ( Καλδάρας )

http://www.youtube.com/watch?v=hWJt3L2Jghc

Νύχτωσε χωρίς φεγγάρι

http://www.youtube.com/watch?v=wL5-4l4bEZY

ΝΥΧΤΩΣΕ ΧΩΡΙΣ ΦΕΓΓΑΡΙ - ΒΕΛΗΣ ΛΕΩΝΙΔΑΣ

http://www.youtube.com/watch?v=6jV0yiWT-_Y

תרגום ועיבוד לשיר אהבה יווני עם גרסת המקור וקישורים למטה.

שאל מה שתחפוץ / חאריס אלקסיו

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

לך הלילה אשבע

כי רק אותך אוהבת

אתה מוביל אותי לרע

ואני, עודני מחייכת

המעט שלי נותר

לך אני מוסרת

את השבר שנשאר

ולדרכי אני הולכת

מה שתחפוץ בקשני

ולאן שתרצה קחני

אתך, חיים למחצה,

לחיות איני רוצה.

הלילה הוא לילי

את גורלך חורצת

ובריקוד הגורלי

אתך אני רוקדת

בצעיף אדום מולי

תנופף, ואני עוזבת

מת אראך במראה שלי

ואני הולכת ומחייכת.

מה שתחפוץ בקשני

ולאן שתרצה קחני

אתך, חיים למחצה,

לחיות איני רוצה.

Ζήτα μου ό,τι θες     

Στίχοι: Χαρούλα Αλεξίου
Μουσική: Χαρούλα Αλεξίου
Πρώτη εκτέλεση: Άλκηστις Πρωτοψάλτη
Άλλες ερμηνείες: Χαρούλα Αλεξίου

|| Χαρούλα Αλεξίου & Κώστας Χατζής ( Ντουέτο )

Aπόψε θα σου ορκιστώ
πως σ' αγαπάω
εσύ με σπρώχνεις στο κακό
κι εγώ γελάω

Ό,τι έμεινε απ' το χαλασμό
θα σου χαρίσω
το τελευταίο μου ναυάγιο
πριν ζήσω

Zήτα μου ό,τι θες,
πάρε με όπου θες, εσύ
Zωή μισή
δεν θέλω πια να ζω

Aπόψε η νύχτα μ' έβαλε
να σε παιδέψω
πριν τον τρελό χορό της
σου χορέψω
κι όσο τα κόκκινα τα πέπλα μου
θα υφαίνεις
μες στον καθρέφτη θα σε βλέπω
να πεθαίνεις

Zήτα μου ό,τι θες...

χάρις αλεξίου ζήτα μου ό,τι θες

http://www.youtube.com/watch?v=3XsxDnfSg5w&feature=related

Άλκηστις Πρωτοψάλτη-Ζήτα Μου Ότι Θες (Original Video) HQ&Captions

http://www.youtube.com/watch?v=D1VAMEakL3Y&feature=related

Ζήτα μου οτι θες -Άλκιστις Πρωτοψάλτη

http://www.youtube.com/watch?v=gO0_3fybQOk&NR=1

ΧΡΩΜΑ ΖΗΤΑ ΜΟΥ ΟΤΙ ΘΕΣ CHROMA MELISSA MUSIC 2009

http://www.youtube.com/watch?v=jKGvK348h7s

ΖΗΤΑ ΜΟΥ ΟΤΙ ΘΕΣ-ΦΕΥΓΩ(ΜΕ STEREO MIKE)

http://www.youtube.com/watch?v=PTsbMCLMPCk

Chroma - Zita mou oti thes Live @ Radio Arvila

http://www.youtube.com/watch?v=JQAJckA6gL0

תרגום ועיבוד לשיר יווני עם הגרסה המקורית וקישורים לביצועים בהמשך.

הגורל / ואסיליס דימטריו

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

היה ער חבר תמיד אל הגורל שלך

והישמר בדרך המפותלת של חייך

אחרים עושים היסטוריה על חשבונך

בעוד אתה ישן הם סוחרים בנשמתך

כבר נכתב ונקבע מראש גורל כולנו

לא יוכל להימלט אף לא אחד מאתנו

אין ספינה ולא רכבת שתבריח אותנו

נאבקים אנו לפי כוחנו או כפי שכלנו

כבר בילדותנו חלומות על אש חלמנו

למעט מאוד תחשב באהבה השקעתך

דע, כי לא תניב פירות או תתגמל אותך

אך אל תחמיץ אף הזדמנות, תן לה את כולך

ובשולי החיים האלה אל תניח את נשמתך

כבר נכתב ונקבע מראש גורל כולנו

לא יוכל להימלט אף לא אחד מאתנו

אין ספינה ולא רכבת שתבריח אותנו

נאבקים אנו לפי כוחנו או כפי שכלנו

כבר בילדותנו חלומות על אש חלמנו

Το πεπρωμένο     

Στίχοι: Βασίλης Δημητρίου
Μουσική: Βασίλης Δημητρίου
Πρώτη εκτέλεση: Γιώργος Νταλάρας

Στο πεπρωμένο σου να δίνεις σημασία
και να προσέχεις πως βαδίζεις στη ζωή
όταν κοιμάσαι άλλος γράφει ιστορία
και κάποιος παίζει τη δική σου την ψυχή

Όλοι έχουμε γραμμένο που το λένε πεπρωμένο
και κανένας δεν μπορεί να τ' αποφύγει
δεν υπάρχει θεωρία ούτε τρένα ούτε πλοία
κι ο καθένας το παλεύει όπως ξέρει και μπορεί
από παιδί στον ύπνο μου έβλεπα φωτιές

Για την αγάπη όσα κι αν δίνεις είναι λίγα
και να το ξέρεις πως δεν έχει ανταμοιβή
δώστα και φύγε και μη χάνεις ευκαιρία
στο περιθώριο μη βάζεις την ψυχή

Όλοι έχουμε γραμμένο που το λένε πεπρωμένο
και κανένας δεν μπορεί να τ' αποφύγει
δεν υπάρχει θεωρία ούτε τρένα ούτε πλοία
κι ο καθένας το παλεύει όπως ξέρει και μπορεί
από παιδί στον ύπνο μου έβλεπα φωτιές

 

Giorgos Ntalaras (Live 2001) To Pepromeno

http://www.youtube.com/watch?v=sZdR-gyrT5Q

ΜΑΡΙΝΕΛΛΑ - ΓΙΩΡΓΟΣ ΝΤΑΛΑΡΑΣ "Το Πεπρωμένο"

http://www.youtube.com/watch?v=LlkofBtlKD8

ΤΟ ΠΕΠΡΩΜΕΝΟ ΒΑΣΙΛΗ ΔΗΜΗΤΡΙΟΥ ΜΑΓΔΑ ΠΕΝΣΟΥ MAGDA PENSOU

http://www.youtube.com/watch?v=SfxyMSD2UCM

"ΤΟ ΠΕΠΡΩΜΕΝΟ" - Μιχάλης Μιχαλόπουλος

http://www.youtube.com/watch?v=Tsd-Mkfq5UQ&feature=PlayList&p=7A133B5FEA16916C&playnext_from=PL&playnext=1&index=56

תרגום ועיבוד לשיר יווני המבכה את תחלואי החברה המושחתת של יוון המודרנית, תוך השוואה לעברה המפואר. המחבר מתאר את שובו הביתה לאחר מלחמת האזרחים, את הרס שהוא מוצא, את הדלות ומעל הכול את העושק שעסוקים בו האליטות. הערה: יוון = אלאס = אלאדה.

אמי אלאס / ניקוס נאטסוס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

לא בית נותר לי, מקום אליו לחזור,

אף לא מיטה ללון בה שאמצא מזור.

לא רחוב נותר לי, אף לא שכונה,

לצעוד בה באחד במאי כבראשונה.

שקרים גדולים וגם דברי חלקלקות,

הינקת אותנו עוד מהיותנו תינוקות.

עתה, כשנחשים מתעוררים בחברתנו,

עוטה את תכשיטייך העתיקים מעברנו,

ולעולם אינך בוכה, הו אמי הו אלאס,

גם כשילדייך נמכרים לעבדות ולמרמס.

שקרים גדולים וגם דברי חלקלקות,

הינקת אותנו עוד מהיותנו תינוקות.

וכבר מהימים בהם על דעתי עמדתי,

איך התלבשת במחלצות הישנות זכרתי,

ובבזאר סבבת אתי כקוף על הזרועות,

אלאדה, אלאדה, אם כל התלאות.

שקרים גדולים וגם דברי חלקלקות,

הינקת אותנו עוד מהיותנו תינוקות.

וכשהאש בזמן הזה מתלקחת מחדש,

נותר לך רק להביט אל עברך המלוטש,

כי בכל זירות העולם, הו אמי הו אלאס,

ידבק בך לתמיד אותו השקר הנמאס.

Μάνα μου Ελλάς     

Στίχοι: Νίκος Γκάτσος
Μουσική: Σταύρος Ξαρχάκος
Πρώτη εκτέλεση: Νίκος Δημητράτος
Άλλες ερμηνείες: Γιώργος Νταλάρας

Δεν έχω σπίτι πίσω για να ρθω
ούτε κρεβάτι για να κοιμηθώ
δεν έχω δρόμο ούτε γειτονιά
να περπατήσω μια Πρωτομαγιά

Τα ψεύτικα τα λόγια τα μεγάλα
μου τα ‘πες με το πρώτο σου το γάλα

Μα τώρα που ξυπνήσανε τα φίδια
εσύ φοράς τα αρχαία σου στολίδια
και δε δακρύζεις ποτέ σου μάνα μου Ελλάς
που τα παιδιά σου σκλάβους ξεπουλάς

Τα ψεύτικα τα λόγια τα μεγάλα
μου τα ‘πες με το πρώτο σου το γάλα

Μα τότε που στη μοίρα μου μιλούσα
είχες ντυθεί τα αρχαία σου τα λούσα
και στο παζάρι με πήρες γύφτισα μαϊμού
Ελλάδα Ελλάδα μάνα του καημού

Τα ψεύτικα τα λόγια τα μεγάλα
μου τα ‘πες με το πρώτο σου το γάλα

Μα τώρα που η φωτιά φουντώνει πάλι
εσύ κοιτάς τα αρχαία σου τα κάλλη
και στις αρενες του κόσμου μάνα μου Ελλάς
το ίδιο ψέμα πάντα κουβαλάς

rembetiko Mana Mou Ellas

http://www.youtube.com/watch?v=k8nLLqMibc8&feature=fvst

   

Dimitri Mpashs Live in Concert - Mana Mou Ellas

http://www.youtube.com/watch?v=yZAThr9qu3o

GREECE ON FIRE "MANA MOU ELLAS"

http://www.youtube.com/watch?v=PcOsDaBMbyk

Μανα μου Ελλας - Λεκκας Βασιλης

http://www.youtube.com/watch?v=uQ-MpbiqJnI&feature=related

Μάνα μου Ελλάς - Μανώλης Μητσιάς

http://www.youtube.com/watch?v=4HWlaRjOgXQ&feature=related

Μάνα μου Ελλάς Γιώργος Νταλάρας http://www.youtube.com/watch?v=8JCVucx5HzI&feature=related

Βίκυ Μοσχολιού - μάνα μου Ελλάς

http://www.youtube.com/watch?v=QcukxtTuEBo&feature=related

 

תרגום ועיבוד עברי לשיר אהבה יווני, עם גדולת המבצעות חאריס אלקסיו.

ידידַי, בעלות השחר / חאריס אלקסיו

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

שומעת את צחוקם כשהם עולים במדרגות,

שוב חוזרים כל ידידי מהבילוי עם שחר.

את בקבוקי הבירה בידיהם עוד מחבקים,

על סף ביתי כולם שרים עד לב שמיים.

ואני רק לצחוקך שלך עודני ממתינה,

עם כוס ביד, המעלה אדים מנשימתי.

שותקת גם בזמן שבדלתי הם מקישים,

כי הלילה מכולם אני רוצה להסתתר.

כשהם מתחבקים אני יוצאת מדעתי,

בזמן שלי כה חסרות זרועותיך מסביבי.

לי אין מה לעשות עם החיבה אלי,

מפני שבתוכי שורפת הקנאה בם.

ולמגע כף היד שלך אני מתגעגעת,

גופי הולך לו לאיבוד בין הרוחות,

ולי אין מה לעשות עם כל המאהבים.

אין לי בראשי עוד תירוצים לספר להם.

אמרתי שאפשר שלנסיעה עסקית יצאת,

וכשאני מבקשת אתם לאבד את הראש,

ל"אני" שלי אני מניחה לשכר את כל חושיי,

מפני שעודני ממתינה לצעד מצדך,

עם כוס ביד המעלה אידים מנשימתי,

שותקת גם כאשר בדלת מקישים,

כי הלילה מכולם אני רוצה להסתתר.

Οι φίλοι μου χαράματα     

 

Στίχοι: Χαρούλα Αλεξίου
Μουσική: Χαρούλα Αλεξίου
Πρώτη εκτέλεση: Χαρούλα Αλεξίου

Ακούω γέλια να ανεβαίνουν τα σκαλιά
πάλι οι φίλοι μου χαράματα γυρνάνε
έχουν τις μπύρες τους ακόμα αγκαλιά
έξω απ' την πόρτα μου περνούν και τραγουδάνε
Κι εγώ το γέλιο το δικό σου περιμένω
μ\' ένα ποτήρι απ' την ανάσα μου θαμπό
ακούω την πόρτα να χτυπάει και σωπαίνω
γιατί απ' όλους θέλω απόψε να κρυφτώ.

Γιατί δεν τους αντέχω, ζευγαρωμένους
κι εγώ να μην έχω τα χέρια σου να γείρω
Τι θέλω εγώ με τόση αγάπη γύρω
Γιατί θα τους ζηλεύω
και το δικό σου χάδι θα γυρεύω
Κορμί στους πέντε ανέμους
τι θέλω εγώ με τους ερωτευμένους

Δεν έχω άλλα παραμύθια να σκεφτώ
τους είπα τάχα πως ταξίδι έχεις πάει
κι ενώ στη ζάλη τους ποθώ να τυλιχτώ
αφήνω τον εγωισμό να με μεθάει
Γιατί το βήμα το δικό σου περιμένω
μ' ένα ποτήρι απ' την ανάσα μου θαμπό
ακούω την πόρτα να χτυπάει και σωπαίνω
γιατί απ' όλους θέλω απόψε να κρυφτώ.

ΧΑΡΙΣ ΑΛΕΞΙΟΥ - ΟΙ ΦΙΛΟΙ ΜΟΥ ΧΑΡΑΜΑΤΑ / alexiou

http://www.youtube.com/watch?v=W4TbWcUC6Eg&feature=related

x factor live gr ΠΩΛΙΝΑ ΟΙ ΦΙΛΟΙ ΜΟΥ ΧΑΡΑΜΑΤΑ

http://www.youtube.com/watch?v=hWnnKpDXI-I

Oi filoi mou xaramata - Valando Tryfonos

http://www.youtube.com/watch?v=Nne8BF98D14

תרגום ועיבוד עברי לשיר יווני נאיבי העוסק באהבה

ראיתיך בעיניי / קאטסוס ניקוס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

ראיתי בעיני אותך

היית שלי, אני שלך

חברים טובים לנצח.

אך פתאום הלכת לך

אור השמש גם הלך

עולמי שלי עלי חשך.

בחג "ספירידון קדוש" בבין ערביים

באת אלי, משוש חיי, שמחנו כפליים,

עיני זלגו אך גם שלך, בכינו בשניים,

בחג "ספירידון קדוש" בבין ערביים.

שובי נא יפתי והקישי בדלתי

אהבי אותי, בקשי אותי,

ושוב אומר לך: "מלכתי,

לך לבד מסורה כל אהבתי".

 

Σ' έβλεπα στα μάτια

Στίχοι: Γκάτσος Νίκος
Μουσική: Μούτσης Δήμος
Πρώτη εκτέλεση: Βίκυ Μοσχολιού

Σ' έβλεπα στα μάτια
κι ήσουνα δικός μου,
ταίρι μου παντοτινό.
Μ' άφησες μια μέρα
κι έχασα το φως μου
κι έχασα τον ουρανό.

Στον Άγιο Σπυρίδωνα ένα δειλινό
γύρισες, χαρά μου, κι ήρθα να σε βρω.
Δάκρυσαν τα μάτια σου, δάκρυσα κι εγώ
στον Άγιο Σπυρίδωνα ένα δειλινό.

Πάλι την πόρτα μου θα χτυπάς
μ' αγαπάς, μ' αγαπάς
πάλι καρδούλα μου θα σ' το πω
σ' αγαπώ, σ' αγαπώ.

 

Viky Mosholiou - S' evlepa sta matia

http://www.youtube.com/watch?v=HQJdvlUP5lE

Βίκυ Μοσχολιού Σ' έβλεπα στα μάτια

http://www.youtube.com/watch?v=j2F8wQyykJ4

Σ' έβλεπα στα μάτια (Ελένη Τσαλιγοπούλου, Γιώτα Νέγκα)

http://www.youtube.com/watch?v=g9M2OzMxr4g&feature=related

Σ' έβλεπα στα μάτια (Λιζέτα Καλημέρη)

http://www.youtube.com/watch?v=xGfT90rmxMI&feature=related

Σ' έβλεπα στα μάτια 07/11/2009

http://www.youtube.com/watch?v=CFctLj-I54o

תרגום ועיבוד לשיר יווני העוסק בביקורת על החברה קשת הלב.

תרגום ועיבוד לשיר יווני העוסק באטימות החברתית לעניים ולחסרי הבית. עם גרסת המקור וקישורים לביצועים.

אביון גווע בגן / קוסטאס מאנסיס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים