מועדים לשירה

על האתר: 

מציג יצירות פרי עטו של יעקב מעוז סביב מעגל השנה העברי ומועדי ישראל. חלקן מולחנות. מוסיקאים מוזמנים להלחין את היצירות.

23/04/16

חד גדיא חברתי

כך בערך נראית החברה בישראל...

 חד גדיא חברתי/ יעקב מעוז

שני אתיופים רבו על חתיכת-אִינְגֵ'רָה

בא כורדי תמים העיף לשניהם סטירה

לעשות לַחְמָה-בְּעֲגִ'ין הייתה לו מטרה.

בא איזה עיראקי מחופש לגדול בתורה

חַרָאם עֲלֵיך יָא כורדי לאכול כי אסורה

חטף והלך לאכול עם הַטְּבִּיט שֶׁבַּקְדֵרָה.

בא המרוקני, אִינְעַל דִּין בּוּק, צרח קרא

סכין או אינג'רה, כי אין לך שום ברירה

אקח אותה למסעודה שתכין לי חְרִירָה.

בא הפולני מאיים: מיד אקרא למשטרה

חסר תרבות פַקָּקְטֵה, יָא בן יונה שחורה

הלך להכין לו קְנֵיידֵל מפירות העבירה.

בא הַיֶקֶה פּוֹץ בן הגזע העליון והנורא

אוֹסְט יוּדֵן שְׁוַורְצֵה חַיֵה: תן את האינג'רה

אַגַּלְגֵלָהּ כִּשְׁטְרוּדֵל כְּבֵן גרמניה הנאורה.

ניתן היה להוסיף, אך השיטה ברורה

שרשרת המזון החברתית צרה-צרורה

שיטת חד גדיא עוד פועלת וטרם נגמרה

מגזענות يا حبيبي אף דמות אינה פטורה

(يا حبيبي = יא חַבִּיבִּי)

21/04/16

חד גדיא יווני Στη γιορτή της αυγής

עיבוד לפיוט יווני (במקור איטלקי) המוכר מן ההגדה של פסח, עם שינויים מעניינים. המתינו לשירת הילדים המופלאה המופיעה בהמשך.

חג גדיא יווני

(מתנת החג)

 

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

 

 בשני זוזים לכבוד החג

קנו לי עכבר כל כך קטן

ואז בא איזה חתול שמנמן

וטרף ת'עכבר שלי הקטן

אך יש עוד מה לומר כי בכך זה לא נגמר,

 

בשני זוזים לכבוד החג

קנו לי עכבר כל כך קטן

ואז בא איזה כלב רגזן

ונשך ת'חתול השמנמן

שטרף ת'עכבר שלי הקטן

אך יש עוד מה לומר כי בכך זה לא נגמר,

 

בשני זוזים לכבוד החג

קנו לי עכבר כל כך קטן

ואז בא איזה מקל משען

והכה חזק ת'כלב הרגזן

שנשך ת'חתול השמנמן

שטרף ת'עכבר שלי הקטן

אך יש עוד מה לומר כי בכך זה לא נגמר,

 

בשני זוזים לכבוד החג

קנו לי עכבר כזה קטנטן

ואז בא איזה להב מלובן

והעלה באש ת'מקל-משען

שהכה חזק ת'כלב הרגזן

שנשך ת'חתול השמנמן

שטרף ת'עכבר שלי הקטן

אך יש עוד מה לומר כי בכך זה לא נגמר,

 

בשני זוזים לכבוד החג

קנו לי עכבר כזה קטנטן

ואז בא זרם מים רעשן

ושטף ת'להב המלובן

שהעלה באש ת'מקל-משען

שהכה חזק ת'כלב הרגזן

שנשך ת'חתול השמנמן

שטרף ת'עכבר שלי הקטן

אך יש עוד מה לומר כי בכך זה לא נגמר,

 

בשני זוזים לכבוד החג

קנו לי עכבר כזה קטנטן

ואז בא שור כה תאוותן

וגמע באחת ת'זרם הרעשן

ששטף ת'להב המלובן

שהעלה באש ת'מקל-משען

שהכה חזק ת'כלב הרגזן

שנשך ת'חתול השמנמן

שטרף ת'עכבר שלי הקטן

אך יש עוד מה לומר כי בכך זה לא נגמר,

 

בשני זוזים לכבוד החג

קנו לי עכבר כזה קטנטן

ואז בא שוחט כה מיומן

וטבח ת'שור התאוותן

שגמע באחת ת'זרם הרעשן

ששטף ת'להב המלובן

שהעלה באשת'מקל-משען

שהכה חזק ת'כלב הרגזן

שנשך ת'חתול השמנמן

שטרף ת'עכבר שלי הקטן

אך יש עוד מה לומר כי בכך זה לא נגמר,

 

בשני זוזים לכבוד החג

קנו לי עכבר כזה קטנטן

ואז מלאך המוות בא נקמן

ואסף אליו ת'שוחט המיומן

שטבח ת'שור התאוותן

שגמע באחת ת'זרם הרעשן

ששטף ת'להב המלובן

שהעלה באש  ת'מקל-משען

שהכה חזק ת'כלב הרגזן

שנשך ת'חתול השמנמן

שטרף ת'עכבר שלי הקטן

אך יש עוד מה לומר כי בכך זה לא נגמר,

 

בשני זוזים לכבוד החג

קנו לי עכבר כזה קטנטן

ולבסוף בא האל הרחמן

ונפח חיים בשוחט המיומן

שטבח ת'שור התאוותן

שגמע באחת ת'זרם הרעשן

ששטף ת'להב המלובן

שהעלה באש ת'מקל-משען

שהכה חזק ת'כלב הרגזן

שנשך ת'חתול השמנמן

שטרף ת'עכבר שלי הקטן

אך יש עוד מה לומר ויש עוד מה לומר כי לעולם זה לא נגמר...

 

איטלקית: ביריד המזרח, בשני זוזים, עכבר אחד קנה לי אבי.

 


Στη γιορτή της αυγής

 

Στίχοι: Ξενοφών Μπρουντζάκης

Μουσική: Angelo Branduardi & Luiza Zappa Branduardi

 

Λαυρέντης Μαχαιρίτσας & Φίλιππος Πλιάτσικας & Angelo Branduardi

 


Στη γιορτή της αυγής με δυο δεκάρες
ένα ποντίκι μου πήραν μικρό.
Κι έρχεται μια γάτα
και τρώει το ποντίκι,
 
μα έχω κι άλλα πολλά να σας πω.

Στη γιορτή της αυγής με δυο δεκάρες
ένα ποντίκι μου πήραν μικρό.
Κι έρχεται ένας σκύλος, 
δαγκώνει τη γάτα 
που `φαγε το ποντίκι, 
μα έχω κι άλλα πολλά να σας πω.

Στη γιορτή της αυγής με δυο δεκάρες
ένα ποντίκι μου πήραν μικρό.
Και ήρθε ένα μπαστούνι, 
και χτύπησε το σκύλο, 
που δάγκωσε τη γάτα, 
που `φαγε το ποντίκι, 
μα έχω κι άλλα πολλά να σας πω.

Στη γιορτή της αυγής με δυο δεκάρες
ένα ποντίκι μου πήραν μικρό.
Κι έρχεται μια φλόγα, 
καίει το μπαστούνι, 
που χτύπησε το σκύλο, 
που δάγκωσε τη γάτα, 
που `φαγε το ποντίκι, 
μα έχω κι άλλα πολλά να σας πω.

Στη γιορτή της αυγής, με δυο δεκάρες
ένα ποντίκι μου πήραν μικρό.

Και το νερό κυλάει, 
και σβήνει τη φλόγα, 
που έκαψε το μπαστούνι, 
που χτύπησε το σκύλο, 
που δάγκωσε τη γάτα, 
που έφαγε το ποντίκι, 
μα έχω κι άλλα πολλά να σας πω.

Στη γιορτή της αυγής με δυο δεκάρες
ένα ποντίκι μου πήραν μικρό.
Και ήρθε ένας ταύρος, 
και το νερό το ήπιε, 
που έσβησε τη φλόγα, 
που `καψε το μπαστούνι, 
που χτύπησε το σκύλο, 
που δάγκωσε τη γάτα, 
που `φαγε το ποντίκι, 
μα έχω κι άλλα πολλά να σας πω.

Στη γιορτή της αυγής με δυο δεκάρες
ένα ποντίκι μου πήραν μικρό.
Κι έρχεται ο χασάπης, 
σφάζει τον ταύρο, 
που το νερό το ήπιε, 
που έσβησε τη φλόγα, 
που `καψε το μπαστούνι, 
που χτύπησε το σκύλο, 
που δάγκωσε τη γάτα, 
που `φαγε το ποντίκι, 
μα έχω κι άλλα πολλά να σας πω.

Και άγγελος θανάτου
παίρνει το χασάπη, 
που έσφαξε τον ταύρο, 
που το νερό το ήπιε, 
που έσβησε τη φλόγα, 
που `καψε το μπαστούνι, 
που χτύπησε το σκύλο, 
που δάγκωσε τη γάτα, 
που `φαγε το ποντίκι, 
μα έχω κάτι ακόμα να πω.

Στη γιορτή της αυγής με δυο δεκάρες
ένα ποντίκι μου πήραν μικρό.

Κι ο κύριος στο τέλος, 
το θάνατο ανασταίνει, 
που πήρε το χασάπη, 
που έσφαξε τον ταύρο, 
που το νερό το ήπιε, 
που έσβησε τη φλόγα, 
που έκαψε το μπαστούνι, 
που χτύπησε το σκύλο, 
που δάγκωσε τη γάτα, 
που έφαγε το ποντίκι, 
κι εγώ δεν έχω τι άλλο να πω.

Alla fiera dell’ est, per due soldi, un topolino mio padre compro.

 

לגרסה האיטליקית של ANGELO BRADUARDI

 

http://www.youtube.com/watch?v=iP2gqdGf1qU

19/04/16

הַיַּלְדָּה רַעֲנָנָה

פיוט להודלת הבת, לפי יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵנוּ

הַיַּלְדָּה רַעֲנָנָה / יעקב מעוז

(לפי לחן: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵנוּ, מקאם ביאת)

 

יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, וְשַׁלְוָה בְּיִשְׂרָאֵל

בְּשִׂמְחָה בַּת בָּאָה לָנוּ, וּבְיָמֶיהָ נִיגָאֵל

 

הַיַּלְדָּה רַעֲנָנָה, בְּצֵל שְׁכִינָה מִשְׁכַּנָה

תּוֹרָתָהּ אוּמָנוּתָהּ, תְּאַלֵף דָּת לְכָל שׁוֹאֵל

 

וּמַעֲשֶׂיהָ בְּרוּכִים, וְחַיֵיהָ אֲרוּכִּים

חֲסָדֶיהָ שְׁלוּחִים, לְכָל דִּכְפִין בַּתֵּבֵל

 

יְשִֹימָה אֵל כְּרָחֵל, כְּמִרְיָם וּכְיָעֵל

בְּדוֹרָהּ תְהִי דְבוֹרָה, נְבִיאָה בְּצֵל דֶּקֶל

 

עֲדֵי זִקְנָה וְגַם שֵׂיבָה, תְהִי טוֹבָה וּמְטִיבָה

בְּחָכְמוֹת תִּבְנֵה בֵיתָהּ, לְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל

 

הַבָּאָה לְתוֹךְ עָמָהּ, אֲהוּבָה וּנְעִימָה

לְאָבִיהָ וּלְאִמָּהּ, וּלְכֹל בֵּית יִשְׂרָאֵל

 

http://www.piyut.org.il/tradition/205.html?section=morePerformances

https://www.youtube.com/watch?v=oDnnt9qCiN8

12/04/16

אושפיזין של ערב שבת

ברכה לאנשי השלום בערב שבת...

אושפיזין של ערב שבת / יעקב מעוז

 

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם

הַבְּרוּאִים בְּצַלְמוֹ שֶׁל עֶלְיוֹן

בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם

הַמְחֲשְׁבִים מַעֲשֵׂיהֶם בְּהִיגָיוֹן

בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם

הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יָשָׁר וְנִקְיוֹן

שִׁבְתְּכֶם לְשָׁלוֹם אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם

הָעוֹמְדִים בִּגְבוּרָה בְּנִסָּיוֹן

צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם

הַיּוֹדְעִים לְהִתְרַחֵק מִן הַבִּזָּיוֹן

01/04/16

הַשַּׁבָּת נוֹסֶכֶת בָּנוּ חֶמְלָה

שבת כתיקון הנפש...

 

הַשַּׁבָּת נוֹסֶכֶת בָּנוּ חֶמְלָה

לַרֵע לַגּוֹי לַעוֹבֵד וְלַבְּהֵמָה

עֵת לְחַדֵּשׁ נַפְשֵׁנוּ הֶעֲמֵלָה

בְּחֵן וָחֶסֶד לַעֲשׂוֹתָהּ שְׁלֵמָה

תַּעֲמוֹד לָנוּ זְכוּתָהּ הַמְּעוּלָה

שֵׁשֶׁת יָמִים עַד שׁוּב הַתָּמָה

יעקב מעוז

31/03/16

אֲבֵדָה שֶׁהָלְכָה מֵאִתָּנוּ

הספד על רגל אחת...
 
אֲבֵדָה שֶׁהָלְכָה מֵאִתָּנוּ

וּפַנְתָּה אֶל בֵּית עוֹלָמָהּ

הוֹתִירָה חוֹתָמָהּ בְּתוֹכֵנוּ

וְכַךְ שׁוּב תִּזְכֶּה לִתְּקוּמָה

נְבָרֵךְ אֶת זִכְרָהּ בְּלִבֵּנוּ

וּנְשַׁמֵשׁ לָהּ כְנֵר נְשָׁמָה

 

יעקב מעוז

07/03/16

קידוש לפורים

קידוש רציני לפורים, להבדיל מכל הגרסאות ההיתוליות.

עם שינויי נוסח קלים התואמים את תפיסת עולמו של המבצע. 

קידוש לפורים

 

יְמֵי הַפֻּרִים,

הַבָּאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה, גַּם בַּשָּׁנָה הַזֹּאת.

זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂי הַנִּפְלָאוֹת וְהַתְּשׁוּעוֹת,

 שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה,

עַל יְדֵי הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר וּמָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר.

כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד

אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז.

וְנֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב,

לְאוֹרָה וּלְשָׂשׂוֹן לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הַלָּלוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם,

בְּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּבְמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

עַל כָּל אֵלֶּה אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ

בִּרְשׁוּת מוֹרוֹתַי וְרַבּוֹתַי הַמְסֻבִּים

לְחַיִּים

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן

אָמֵן

07/03/16

מגילת אסתר, ביאור חדיש

קיושר למגילת אסתר מפוארת ומפורשת

http://www.byachad.org.il/pdf-byachad/Purim.pdf

ניתן להשיג עותקים מודפסים במתנ"סים

07/03/16

התחפושות של ר' מאיר

עיבוד לסיפור תלמודי, לרגל פורים

התחפושות של ר' מאיר

(שודר בגלי צה"ל, כ"ח בשבט תש"ע)

יעקב מעוז

השבת אנו מכריזים על ראש חודש אדר, ולכן אפשר כבר לומר משנכנס אדר מרבין בשמחה. ואנו נוסיף, שמשנכנס אדר נספר סיפורי מסכות, ולך שמעון ידידי ברור, שמסכות אנו עוטים לא רק בפורים. למסכה יש ערך פסיכולוגי אם לא קיומי, שאין בלתו.

הפעם נייחד את הסיפור לתחפושות שהן באמת מיוחדת, התחפושות של לא אחר מאשר ר' מאיר. אני מניח שרוב הציבור מכיר אותו, לפחות בשם. היה הוא אחד מגדולי התנאים, עמוד תווך במחשבת חז"ל. חכמים קבעו ש"סתם משנה", דהיינו כל משנה שלא מובאת בשמו של חכם מסוים, היא משנתו של ר' מאיר. ועד היום ממש, רבים מאתנו, בכל פעם שנזקקים לסייעתא דשמיא (לעזרת השם) אומרים את משפט הקסם הבא: "אלהא דרבי מאיר ענני", ממש כמו בתפילות יום הכיפורים בשלב של הסליחות. אני כשלעצמי משתמש במשפט זה בכל פעם שיש לי באג במחשב, ובהצלחה, הייתי אומר, חלקית למדי.

מסופר בתלמוד שר' מאיר נשלח על ידי אשתו, ברוריה, בתו של ר' חנינא בן תרדיון, ותלמידת חכמים מבריקה, להציל את אחותה, מהיכן? מ"קובה של זונות". כך קראו פעם למה שאנחנו קוראים היום בלעז: בורדל (Bordel). היא, ככל הנראה נשבתה על ידי הרומיים, וזה התפקיד המפוקפק, שהועידו לה שוביה. ר' מאיר יוצא לדרכו, כאשר בכיסו שלושה קבים של דינרים. ובדרך תוקפים אותו הרהורים בדבר כשרותה של הגיסה. לכן הוא עושה עם עצמו תנאי ואומר: אם לא נעשתה בה עבירה, יתרחש נס ואציל אותה, ואם נעשתה בה עבירה הרי שלא יתרחש נס, ואז זבש"הּ. מכאן גם הכינוי "ר' מאיר בעל הנס".

ר' מאיר מגיע לבית הזונות בתחפושת של פרש רומי, תר אחריה וכאשר הוא מוצא אותה מבקש ממנה בלשון נקייה: "השמעי לי". אם לא תשמע לו, הרי שהיא נקייה והנס אכן יתרחש. משיבה הגברת הצעירה: "דרך נשים לי". במילים פשוטות יותר: אני במחזור חודשי ועל כן אינני יכולה להישמע לך. זה אמנם סימן טוב. הגברת איננה ממהרת להישמע לכל מאן דבעי, אבל עדיין לא ברור אם נעשתה בה עבירה קודם לכן. ר' מאיר לוחץ ומציע לה: אמתין לך עד שתסיימי ואז נמלא את תאוותנו. תגובתה של הגיסה היא, שמע, בשביל מה לך? יש כאן הרבה יפות ממני, לך אליהן! אך ר' מאיר לא היה בטוח אם היא דוחה רק אותו. המתין בצד, וראה שכל מי שבא אליה, היא דוחה אותו באותן טענות. מכאן הסיק שלא נעשתה בה עבירה. ניגש לסוהר וביקש לשחד אותו. אמר לו הסוהר: אם יתפסו אותי ימיתו אותי, ומה יועילו לי אז כל שלושת הקבים של דינרים?! אמר לו ר' מאיר: שמע, אמסור לך צופן, ובעת שתקלע למצוקה, פשוט אמור: "אלהא דמאיר ענני". ביקש השומר הוכחה. השליך ר' מאיר בשר לכלבי השמירה המורעבים שהיו שם, וכולם הסתערו בשיניים חשופות ובריר הניגר מלסתותיהם. אמר: "אלהה דמאיר ענני" ונעצרו הכלבים באחת.

זמן קצר לאחר שר' מאיר שחרר את גיסתו לחופשי, תפסו את הסוהר וביקשו להוציאו למוות בתליה. כרכו את החבל סביב צווארו והחלו מהדקים, ובאותו הרגע אמר הנידון למוות את נוסחת הקסם: "אלהא דמאיר ענני". כמובן, לא הצליחו לתלות אותו וחיש מיד הורידוהו למרתף החקירות, לדעת מיהו הסוכן הזר שמסר לו את הצופן המפליא. בלחץ פיזי מתון ובטלטלות חוקיות באישור בג"צ בלבד, שאלו אותו: מניין לך נוסחה זאת? אמר להם: ר' מאיר, הוא זה שידו במעל. הוציאו כרזות עם דמותו של ר' מאיר כמבוקש בעבור חופן דינרים. באחד הימים עלו סוכני השב"כ הרומי על עקבותיו של ר' מאיר, והחלו לרדוף אחריו בסמטאות הקסבה. ר' מאיר חתך ימינה, חתך שמאלה, אך מה לעשות, ריצתו של רבי יהודי מסורבל איטית יותר מריצתם של לוחמי היחידות המיוחדות. מה עושה ר' מאיר ברגע האחרון של מצוקת הישרדות? שוב מתחפש! או, ליתר דיוק, מתחזה. וכאן, שלא כמו בסיפורי הוליווד, ישנם שני סופים לסיפור, ועל כן הסיפור מתפצל לשניים. בתלמוד ישנן מסורות שונות ועורכי הסיפור הניחו גם מקום לדמיון של הקורא. הסוף האחד אומר: נכנס ר' מאיר לבית תבשיל של הגויים ועשה עצמו גוי שאוכל נבלות וטרפות. סוכני השב"כ הרומי, שלמדו תורה, בבחינת "דע את האויב", לא האמינו שר' מאיר אוכל ללא הכשר הבד"צ, או אם הוא מיזרחי (עד היום לא ברור), ללא הכשר הבית יוסף, לפחות (אפשר גם להוסיף שאכל חס וחלילא קיטניות בפסח כדי לגמרי לבלבל אותם). לכן לא האמינו שזהו ר' מאיר והניחו לו. הגרסה השנייה סוגרת את מעגל הבורדל, שהזכרנו קודם לכן. ר' מאיר נכנס לבית זונות. הוא כבר מכיר את המוסד הזה מבפנים, בחר לו זונה ללא הכשר (לא מיזרחי ולא אשכנזי) והתגפף אתה, מה שנקרא בלשון הצעירים "בכאילו". מה אמרו הגויים הרודפים? חס ושלום שר' מאיר יתנהג כאחד הפרוצים. כך ניצל ר' מאיר בעור שיניו מדינה של מלכות. אבל ר' מאיר שלנו, שהצליח להונות את הגויים, לא הצליח לעמוד בפני עצמו, ובשבוע הבא נספר את סיפור האסון שר' מאיר הביא על עצמו.

הסיפור המקורי בתרגום לעברית / יעקב מעוז

ברוריא, דביתהו דרבי מאיר, ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון הואי.

ברוריה, רעייתו של ר' מאיר, בתו של ר' חנינא בן תרדיון הייתה.

אמרה לו: זילא בי מלתא, דיתבא אחתאי בקובה של זונות.

אמרה לו: גנאי הוא לי, שתשב אחותי בכפייה באוהל של זונות.

שקל תרקבא דדינרי ואזל.

לקח עמו שלושה קבים של דינרים והלך.

אמר: אי לא איתעביד בה איסורא, מיתעביד ניסא.

אמר לעצמו: אם לא נעשתה בה עבירה, הרי שיתרחש נס,

אי עבדה איסורא, לא איתעביד לה ניסא.

אם עשתה עבירה, לא יתרחש נס.

אזל, נקט נפשיה כחד פרשא, אמר לה: השמיעני לי.

הלך אליה, עשה מעצמו כפרש אחד, ואמר לה: הישמעי לי.

אמרה ליה דשתנא אנא.

אמרה לו: דרך נשים לי.

אמר לה: מתרחנא מרתח.

אמר לה: אמתין לך עד שתסיימי.

אמרה לו: נפישין טובא, דשפירן מינאי.

אמרה לו: אל תמתין, הרי יש הרבה נאות ממני.

אמר: שמע מינה, לא עבדה איסורא.

אמר לעצמו: משתמע מכך שלא עברה עבירה.

כל דאתי אמרה ליה הכי.

שכן, כל מי שבא אליה, כך אמרה לו.

אזל לגבי שומר דידה, אמר ליה: הבה ניהלה.

הלך אצל השומר שלה ואמר לו: תן לי אותה.

אמר ליה: מיסתפינא ממלכותא.

אמר לו: פוחד אני מהשלטונות.

אמר ליה: שקול תרקבא דדינרא, פלגא פלח ופלגא להוי לך.

אמר לו: קח קב של דינרים, חציו לשוחד וחציו לך.

אמר ליה: וכי שלמי מאי איעביד?

אמר לו: וכשיכלו הדינרים מה אעשה?

אמר ליה: אימא, אלהא דמאיר ענני, ומתצלת.

אמר לו: אמור "אלוהי-מאיר ענני" ותינצל.

אמר ליה: ומי יימר דהכי איכא?

אמר לו: ומי יבטיח לי שכך יהיה?

אמר ליה: השתא חזית.

אמר לו: עכשיו אוכיח לך.

הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי.

היו שם כלבים שהיו אוכלים בשר-בני-אדם.

שקל קלא, שדא בהו, הוו קאתו למיכליה.

לקח ר' מאיר נתח בשר והשליך אליהם והם באו לאכלו.

אמר: אלהא דמאיר ענני שבקוה.

אמר: אלוהי מאיר ענני, הניחו הכלבים את הבשר.

ויהבה ליה.

נתן לו השומר את אחות ברוריה.

לסוף, אשתמע מילתא בי מלכא.

לבסוף, נודע הדבר לשלטונות.

אתיוה, אסקוה לזקיפה.

הביאו אות השומר והעלוהו לתליה.

אמר: אלהא דמאיר ענני, אחתוה.

אמר: אלוהי-מאיר ענני, והורידוהו מיד.

אמרו ליה: מאי האי?

שאלו אותו: מה זה?

אמר להו: הכי הוה מעשה.

אמר להם: כך היה המעשה עם ר' מאיר.

אתו, חקקו לדמותיה דרבי מאיר אפיתחא דרומי.

באו וחקקו את דמותו של ר' מאיר על פתחה של רומי.

אמרי: כל דחזי לפרצופא הדין, לייתיה.

הכריזו: כל מי שרואה את בעל הפרצוף הזה, יביאהו אלינו.

יומא חדא, חזיוהי רהט אבתריה.

יום אחד, ראוהו ורצו אחריו.

רהט מקמייהו, על לבי זונות,

ברחיו מפניהם ונכנס לבית זונות.

איכא דאמרי בשולי עובדי כוכבים חזא.

ויש אומרים שנכנס לבית תבשיל של עובדי כוכבים.

טמש בהא ומתק בהא.

והיה טובל באצבע אחת ומוצץ את האחרת.

איכא דאמרי אתא אליהו אדמי להו כזונה כרכתיה.

ויש אומרים שנראה להם כמתחבק עם זונה, כאילו רגיל אצלה.

אמרי: חס ושלום, אי רבי מאיר הוה לא הוה עביד הכי.

אמרו לעצמם הרודפים: חס ושלום, אם ר' מאיר היה, לא היה עושה כך.

קם ערק, אתא לבבל.

קם וברח, וירד לבבל.

איכא דאמרי מהאי מעשה,

יש אומרים בגלל המעשה הזה ברח לבבל.

ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא.

ויש אומרים, בגלל המעשה של ברוריה ברח לבבל.

(עבודה זרה יח, ע"א-ב)

07/03/16

אסתר המגדרית

לקח מגדרי הנובע מאופן הפעולה של אסתר ומן האופן שבו תפסה את עצמה

 

אסתר המגדרית / יעקב מעוז

מָרְדֳּכַי הָיָה אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה,

אב ליתומה במצוקה מנוסה.

עם המלך שִׁילְחָהּ להיבעֵל,

וּלְתִפְאֶרֶת לכל בָּ(י)ת יִשְׂרָאֵל.

מָרְדֳּכַי צווה וְאֶסְתֵּר נִבְהֲלָה.

הוא איים והיא הִתְּחַלְחֵלָה.

קילל אותה ואת בית אביהּ,

כי לעת הזאת לשם הביאהּ.

אֶסְתֵּר אָמָה של שני אֲדוֹנִים,

הרהיבה עוז למול הפטרונים.

לבשה מלכות וּבְמַעַשׂ נָקְטָה,

מיד וַיַּעַשׂ מָרְדָּכָי כְּכֹל שצִוְּתָה.

כִּי סוֹד הַעִנְיָן טָמוּן בַּיוֹזְמָה.

אִשָּׁה נִיכֶּרֶת בְּעשייה חָכָמָה.

האמיני כי גורלך בידי עצמֵך,

וה-נהפוך הוּא יתחיל ממֵך.

07/03/16

גדולה, לפורים

השיר עוסק בלקחים האישיים והחברתיים מהתנהגות גבורי מגילת אסתר.

גדוּלה / יעקב מעוז

והיה כי הגורל ישימך לראש

הישמר פן תנהג  כאחשורוש,

שכל היוצא מפיו בעיניו קדוש

והוא ריק מכל מידות אנוש.

היה כושתי, אישה אמיצה בכנותה

שלא רק על המלך השיכור עוותה

כי את דבר יועציו הפוחזים ביזתה

ולא חסה אף על  כתר מלכותה.

ואם גדולה סיפק לך הזמן,

היזהר שמא תהיה זו כגדולת המן,

שראשיתו נדמה למלך כאהוב וכנאמן

ואחריתו נבעט בחרפה לחוצות שושן.

היה כמרדכי שגורל עמו לא זנח

ואף לרגע מלבו לא נשכח

כי הוא משנה רק למלך נאלח

שמן העפר בא ואליו יילקח.

היה כאסתר שבדין קנתה גדולתה,

שחרפה מול המלך נפשה בשאלתה,

ואת עמה מיד צורר הצילה בבקשתה,

וגמולה רב, שנקבעה לדורות חגיגתה.

 

12/12/15

יודעת שאינך אוהב Το ξέρω πια δε μ’ αγαπάς

עבוד עברי לשיר אהבה יווני בביצוע מדהים של המלכה חאריס אלכסיו בצעירותה. בהמשך קישורים לביצועים נוספים והטקסט היווני.

 

יודעת שאינך אוהב

 

מילים: לפטריס פאפדופולוס

מוסיקה: יורגוס זאבטס

עבוד עברי: יעקב מעוז

 

רחוב שומם כתף קרה

בתים סביב מנוכרים

עכשיו אמרת: אני עוזב

והשבת נעשתה שחורה

ואני הולכת לי, הולכת

ואין מי שיחזיק לי יד

 

יודעת שאינך אוהב

אבל מאוד אכפת לי

בלי אהבה, לאן תלך

לקור לשלג ולכפור?

 

רחוב שומם אין רחמים

אישה בודדת בחצות

עכשיו אמרת: אני עוזב

מילה אחת קשה כאש

ואני הולכת לי, הולכת

ואין נפש מתלווה אלי

https://www.youtube.com/watch?v=h3GW_WHP2rs

 

https://www.youtube.com/watch?v=o_8bvzG9vtI 

 

 

 

Το ξέρω πια δε μ’ αγαπάς ( Έρημοι δρόμοι ) - 1977  

 

 

Στίχοι: Λευτέρης Παπαδόπουλος

Μουσική: Γιώργος Ζαμπέτας

 

Έρημοι δρόμοι γερμένοι ώμοι
και σπίτια ξένα σαν φυλακές
πριν από λίγο μου `πες να φύγω
και γίναν στάχτη οι Κυριακές
και περπατώ κι ούτε ένα χέρι να πιαστώ


Το ξέρω πια δε μ’ αγαπάς
μα πιο πολύ με νοιάζει
χωρίς αγάπη που θα πας
στη μπόρα και στ’ αγιάζι

Έρημοι δρόμοι χωρίς συγγνώμη
για μια γυναίκα μεσ’ τη νυχτιά
πριν από λίγο μου `πες να φύγω
σε μια σου λέξη τόση φωτιά
και περπατώ κι ούτε ψυχή να τυλιχτώ.

 

 

29/11/15

חציל בטחינה

על משקל החליל של לאה גולדברג

 

חציל בטחינה / יעקב מעוז

 

הֶחָצִיל, הוּא בּוֹהֵק וְעָדִין

וְתוֹכוֹ כְּמוֹ לוֹבֶן עֲרֵב, הֶחָצִיל

כְּמוֹ שְׁחוֹר-תַּלְתַּלִּים כְּמוֹ צְחוֹר-הַפָּנִים

כִּיְצִירָה שֶׁל מוֹפֵת כּוֹבֶשֶׁת הַלֵב

הֶחָצִיל, הֶחָצִיל...

 

טְעִימָת הֶחָצִיל, לַחֵיך הַמְעוּדָן

טְעִימָת הֶחָצִיל, בֶּכֵלִים הֲדוּרִים

טְעִימָת הֶחָצִיל, קָלוּי אוֹ מְטוּגָן

טְעִימָת הֶחָצִיל, כְּחֶמְדַּת נְעוּרִים

הֶחָצִיל...

 

הַמּוֹסִיף מְעֲט טְחִינָה יוֹדֵע הֵיטֵב

הוּא יָעִיר תַּאֲוָה, הוּא יַצְעִיר אֶת הַגִּיל

כִּגְלוּלָת דוּדָאִים מַמְרִיצָה אֶת הַלֵב

הֶחָצִיל, הֶחָצִיל...

07/11/15

אביון גווע בגן, Ένας αλήτης πέθανε

תרגום ועיבוד לשיר יווני העוסק בביקורת על החברה קשת הלב.

תרגום ועיבוד לשיר יווני העוסק באטימות החברתית לעניים ולחסרי הבית. עם גרסת המקור וקישורים לביצועים.

אביון גווע בגן / קוסטאס מאנסיס

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

אביון אחד גווע בגן, שבכיכר העיר,

לא דמע ולא החסיר פעימה איש מאתנו.

הייתכן, הייתכן שכך, לאן הגענו?!

זהו פרצופה של החברה הנפשעת שלנו.

היו מי שחמקו והיו מי שסלדו מן האביון,

כמו "חברים טובים" את הדלת בפניו נעלנו.

הייתכן, הייתכן שכך, לאן הגענו?!

זהו פרצופה של החברה הנפשעת שלנו.

אביון אחד גווע אמש, בשעת בין ערביים,

המוות חיבק אותו אליו, למקום שנגיע כולנו.

שם, כן שם במרכז הגן, שבכיכר העיר,

זהו פרצופה של החברה הנפשעת שלנו.

Ένας αλήτης πέθανε     

Στίχοι: Κώστας Μάνεσης
Μουσική:
Κώστας Καπλάνης, Κεφάλας
Πρώτη εκτέλεση:
Τάκης Μπίνης
Άλλες ερμηνείες:
Γιώργος Νταλάρας || Ελένη Βιτάλη

Ένας αλήτης πέθανε στου πάρκου την πλατεία
μα ούτε μάτια εδάκρυσαν ούτε καρδιές εράγισαν

Άραγε άραγε ποιος να ‘ναι αιτία
αχ κακούργα κακούργα κοινωνία

Για κάποιο παραστράτημα για μια συκοφαντία
οι φίλοι τον μισήσανε κι οι πόρτες όλες κλείσανε

Άραγε άραγε ποιος να ‘ναι αιτία
αχ κακούργα κακούργα κοινωνία

Ένας αλήτης πέθανε εχτές αργά το δείλι
ο χάρος τον αγκάλιασε εκεί που τον αντάμωσε

Μέσα στου πάρκου στου πάρκου την πλατεία
αχ κακούργα κακούργα κοινωνία

Panagiotis Rentifis - Enas alitis pethane

 

http://www.youtube.com/watch?v=1PP0nRtynqA

ΕΝΑΣ ΑΛΗΤΗΣ ΠΕΘΑΝΕ - ΣΩΤΗΡΙΑ ΜΠΕΛΛΟΥ

 

http://www.youtube.com/watch?v=lDVErtixpTg

Σωτηρία Μπέλλου - Ενας αλήτης πέθανε

 

http://www.youtube.com/watch?v=gEEhHJROFGs

ΕΝΑΣ ΑΛΗΤΗΣ ΠΕΘΑΝΕ- ΓΡΗΓΟΡΗΣ ΜΠΙΘΙΚΩΤΣΗΣ

 

http://www.youtube.com/watch?v=2WRvRqibARE

ΕΛΕΝΗ ΒΙΤΑΛΗ ( ΕΝΑΣ ΑΛΗΤΗΣ ΠΕΘΑΝΕ ) LIVE

 

http://www.youtube.com/watch?v=BlOaSzlGCMk

Enas alitis pethane (Zontana)

http://www.mygreek.fm/video-clip/8525/Enas-alitis-pethane-(Zontana)

Ενας αλητης πεθανε / Κωστας Ζαριδακης (μπουζουκι)

 

http://www.youtube.com/watch?v=Obv8Apq7AT8

ΜΠΙΝΗΣ ΤΑΚΗΣ & ΛΙΝΤΑ ΜΑΙΡΗ - ΕΝΑΣ ΑΛΗΤΗΣ ΠΕΘΑΝΕ

 

http://www.youtube.com/watch?v=MTSdTpISMoo

05/11/15

אני והאחר/ת

האחר הוא אני, כמו שאומרים במשרד החינוך...

 

האחר/ת / יעקב מעוז

 

אני והאחר/ת

קבענו לקפה

השיחה רצה

חבקנו עולם

הארה הבזיקה

כשבאנו להיפרד

אך לא יכולנו

כי נתברר לנו

שאנחנו אחד

שנינו שלם

שחלוקתו

יוצרת שבר

לא פשוט

26/10/15

מחלתי הקלה

המחלה של השכן גרועה יותר

 

מחלתי קלה / יעקב מעוז

 

בכל יום כמעט באותה השעה

פוקדת את גופי כמעין חלחלה

אף שהיא באה בלא התרעה

אני מקבל פניה במלח ובחלה

 

אמנם אז נחשבה עלי כרעה

כיום היא נדמית בעיני מעולה

שלי היא ובתוך עצמי נטועה

לא אחליף אותה בעוד מחלה

 

עיניי ראו איך נפש הוכרעה

וכי צרת השכן יותר גדולה

עד שגמרתי בצלילות הדעה

להודות על מחלתי הקלה

25/10/15

חשדות

על חשדות שנתבדו ועל חיבוטי הנפש שבאים בעקבותם

 

חשדות / יעקב מעוז

 

חשדתי בצעיר עם מבטא

שמא ידקור אותי מאחור

פחדתי שתתפוצץ עלי

אישה עם חיג'אב שחור

 

סירבתי לנסוע במונית

עם נהג בשם חאג' כאחיל

שוב לא הזמנתי אל ביתי

את ידידי הטוב ח'אליל

 

אז נזכרתי במשנה יומא

שכהן גדול דמע במרירות

ואפילו חבריו פרשו ובכו

שמא חשדו בו בטעות. 

21/10/15

קבלת החלטה

על ייסורי קבלת החלטות כאשר שתי הברירות מתחרון זו בזו...
 
קבלת החלטה / יעקב מעוז

 

כאשר אני מתלבט

ונטל ההחלטה רובץ

אני נוטה לימין

אך שמאל מזדעקת

פונה לשמאל

וימין מצטעקת

אני רוצה ולא

מסכים ומתנגד

סניגור וקטגור

בדיבור אחד

 

כאשר אני מתלבט

ואין בכוחי להחליט

אני מניח לשיקולים

ולניתוח ההגיוני

נותן לזמן ללכת

והוא מוביל אותי

לאן שלבי לוקח אותי

אל רגע האמת ממש

 

כאשר אני מתלבט

בין שתי ברירות

שתיהן כנראה טובות

אילו אחת רעה

אין מקום להתלבטות

אם שתיהן טובות

מה שאחליט ייטב

 

בין להחליט

או לא להחליט

אני בוחר

להחליט

21/10/15

במעלות קדושים (הכותל)

מחשבה שעלתה בי תוך כדי שחרית של שבת בכותל, פרשת נח.

 

במעלות קדושים / יעקב מעוז

 

כאשר אני מביט

באבני הכותל העצומות

אני חש יראה ושגב

לא מפני קדושת המקום

אלא מפני קדושת האנשים

 

אני מהרהר באותם עבדים

שכילו את מיטב שנותיהם

כדי להניח אבן על אבן

ולבנות את הפנטזיה

של הורדוס המרושע

 

אני רואה את הצלפים

נשפכים מבין החרכים

ודומים הם בעיניי

כדמעותיהם של הבונים

שעלו במעלות קדושים

10/10/15

האמת מרמלה

לאחר ביקור אצל מצבת אביו של חברי הטוב מיכאל פאנוס בחצר הכנסיה ברמלה...

 

הַאֱמֶת מִרַמְלָה / יעקב מעוז

 

הוּא סִיכֵּם חַייו בְּפִתְגָם

הַמֶטִיף הַנּוֹצְרִי פָאנוּס.

עַל קִבְרוֹ אֱמֶת חַקּוּקָה

מִפָּנֶיהָ אָדָם בַּל יָנוּס:

 

אַל תִּשְׁתוֹמֵם עַל מַצָּבִי

אָתָּה הַעוֹבֵר עַל מָצַבְתִּי.

אַךְ אֶמֶשׁ הַייתִי כְּמוֹתְךָ

וּמַחָר תִהְיֵה אָתָּה כְּמוֹתִי.

 

ىا مارا على قبري

 

لا تستغرب من أمري

 

بالأمس كنت مثلك

 

وغدا ستكون مثلي

 

09/10/15

רקוויאם לח'מוסטה

על מרק הקובה המוביל של העדה הכורדית וחילופי העונות...

 

רקוויאם לח'מוסטה / יעקב מעוז

(ח'מוסטה = מרק קובה חמצמץ)

 

תמה עונתה של הגבירה

כי חלפו חגי ראש השנה.

נתחי קרעת-מאיה לוו המלכה      

כמשמר כבוד בדרכה אחרונה.

 

לבושה שרגומי, כבגדי לבן                      

נכנסה כעת צרתה הצעירה.

טעמה מריר, בוסרי ובתולי

גנב את לבי בשמחת תורה.

 

(קרעת-מאיה = קישוא המיוחד רק לעונה)

(שרגומי = נתחי לפת, מבשרי החורף)

06/10/15

גויים למופת

בעקבות הפטרת יונה מיום הכיפורים תשע"ו

 

גויים למופת / יעקב מעוז

 

הייתי רוצה לפגוש במלחים,

שהשיטו את יונה הנמלט,

להודות ולהתנצל בפניהם.

 

הגויים האנושיים הללו,

בקשו להימנע מהשלכתו לים,

תוך סיכון חייהם שלהם.

 

האל, שלא שם חלקנו כהם

ולא את גורלנו ככל המונם,

מניח לנו לעלות לדרגתם

במסע חינוכי בכוחות עצמנו.

24/09/15

סוכה נאה בנפש נאה

כיצד ניתן להחיות את רעיון האושפיזין בחברה הישראלית המודרנית...

 

סוכה נאה בנפש נאה /יעקב מעוז

חג הסוכות הוא בעיניי החג מאוד אסתטי. לא בכדי צוו חכמים לעשות סוכה נאה (שבת קלג, ע"ב). אם אנו מקיימים את המצווה באופן נאה, אזי המחשבות והכוונות שלנו נעשות נאות ומעודנות, ואף אנושיות יותר. כל אדם סביר הוא בהגדרה שוחר הַנָּאֵה והטוב. דהיינו, היופי הולך, או צריך ללכת, בד בבד עם התנהגות מוסרית נאותה (נאות=נאה). היכן טמונה ההזדמנות המוסרית החברתית בסוכות? אני רוצה להציע, שרעיון האושפיזין הוא אחת ההזדמנויות המצוינות. על פי המסורת, אנו מזמינים בכל ערב אחד מאבות האומה להתארח בסוכה. תתפלאו, הוא אכן מגיע, אמנם רק באופן רוחני. טוב, כל אחד מאתנו היה רוצה שאם לא פוליטיקאי ידוע, אז לפחות אחד מהאושפיזין היה באמת מזדמן לסוכתו. שהרי מדובר באבות האומה הגדולים: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד מלך ישראל חי וקיים (קיים, בתודעה היהודית). חכמים זיהו די מהר את הפוטנציאל החברתי הקיים ברעיון האושפיזין. לכן, כדי לדרבן את המאמינים לקיים גם מצוות שבין אדם לחברה, המליצו לקבל לסוכה כאושפיזין עניים. היום מקובל לקרוא להם נצרכים, מעוטי יכולת או אוכלוסיות מוחלשות, בקיצור עניים. הם קבעו שאם אדם באמת מעוניין שאבות האומה הגדולים יגיעו ברוחם לסוכתו הרי שעליו לפתוח את סוכתו גם בפני מי שלא נחשבים כל כך. אתה רוצה להדר ולקיים מצוות סוכה נאה, אנא התכבד וקשט אותה במי שנמצאים דווקא בשולי החברה. בכך אתה מקשט לא רק את הסוכה אלא את הנפש שלך, וזוהי המשמעות האמתית של היות האדם "יפה נפש" (כיום נשמע הביטוי כקללה איומה). סוכה נאה אנו  בונים קודם כל בתודעה המוסרית שלנו.

הזדמנות מופלאה אחרת, שניתן להשיג באמצעות סדר האושפיזין, היא הדיון החברתי, שניתן לפתח אגב כל אושפיזאי ואושפיזאי (צורת היחיד של אושפיזין). כל אחד מאבות האומה נתברך בתכונות מסוימות וזה הזמן לשאול כיצד פועלת התכונה הזאת בחברה שלנו. למשל אברהם נחשב לאב המון גויים. הוא זה שאמור היה להיות המכנה המשותף שביננו לבין העמים השמיים האחרים. מה במהלך ההיסטוריה השתבש, שבני אותו האב אוכלים אלה את אלה במלחמות איומות, ומה ניתן לעשות כדי בכל זאת לשקם את המכנה המשותף של כל בני אברהם? על אהרון נאמר שהוא אוהב שלום ורודף שלום, ולעניות דעתי מדובר כאן בשלום הפנימי בין החלקים השונים שבעם ישראל. מחלוקת היא דבר רצוי, כל עוד היא בגבולות השיח ההוגן. אך מאחר שטמונים בה גם זרעי מחלוקת הרסנית, עלינו לשאול כיצד אנו מונעים מחלוקות כאלה, וכיצד אנו מקדמים את הלכידות ואת הסולידריות החברתית בישראל? מהי בעצם המשמעות האקטואלית של סוכת שלום? כך ניתן לדון בכל ערב וערב באחד הערכים החברתיים החיוניים לבניית חברה מתוקנת. כך גם ניתן להפוך את סדר האושפיזין מטקס בלבד למשהו חי ומפעם בלבם של באי הסוכה. אין ספק שהדבר יתרום בהזדמנות זאת גם ללכידות של המשפחה העוסקת באופן מעמיק בענייני השעה הקשורים בחבל טבורם למסורת ישראל הנאה והטובה. 

24/09/15

אושפיזין

גרסה מקוצרת של "סוכת הדמיון" העוסקת רק שאלות הקשות לאבות האומה המתארחים בסוכה...

 

אֻשְׁפִּיזִין / יעקב מעוז

 

אֻשְׁפִּיזִין נִזְדָמְנוּ, אֲבוֹת הָאֻמָּה,

נִלְאִים מִדֶּרֶךְ יִסּוּרֵי תוֹלְדוֹתֵיהָ.

עֵינֵיהֶם מְאִירוֹת, זְקַנֵיהֶם מַבְהִיקִים.

אוֹר גָנוּז שָׁרָה בְּסֻכַּת דִמְיוֹנִי.

 

הִכָּנֵס אַבְרָהָם, מַכְנִיס הָאוֹרְחִים,

שֻּׁלְחָנִי עָרוּךְ, קוּשְׁיוֹתַי סְדוּרוֹת.

אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, הָעוֹשִׂים מִלְחָמָה,

מָתַי תֶחְדַּל חַרְבָּם לְרָצֵח?

 

הָשֵׁב נַפְשֶׁךָ יִצְחָק הַנֶּעֱקַד,

מְרוּח הַנְכֵאִים הַבָּאָה מִמִּזְרַח.

אַיֵּה אָחִיךָ יִשְׁמָעֵאל הַמְגוֹרָש,

לוּ חַי עִמָּנוּ בְּהַשְׁקֵט וָבֶטַח!?

 

בּוֹא לַמַּחְסֶה יַעֲקֹב הַנִרְדָּף,

מִפְּנֵי סְעָרָה הַבָּאָה מִמַּעֲרָב.

הֵיכָן אָחִיךָ עֵשָׂו הַנֶּעְקָב,

לוּ הֵסֵב לְצִידֵנוּ בְּרוּח טוֹבָה!?

 

יוֹסֵף, הַמּוֹחֵל לְאֶחָיו בְּמִצְרָיִם,

בָּרוּךְ הַבָּא לְסֻכַּת הַיְּדִידוּת.

הַתִּשְּׁרֵה אַחְוָה בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל,

הַתִּכְלֵה קִנְאָה מִבֵּין הָאַחִים?

 

 

משֶׁה, מַנְהִיג הָעָם בַּמִּדְבָּר,

שֵׁב בְּסֻכַּת יִשְׂרָאֵל הַמוּבְטַחַת.

אֱמֹר בְכֵנוּת, דַבֵּר נְכוֹחָה,

הַלָּאָרֶץ הַזֹּאת הִתְפַּלַּלְתָּ?

 

אַהֲרֹן, אוֹהֵב וּמְקָרֵב בְּרִיּוֹת,

עֲמוֹד בְּצֵל סֻכַּת הַפִּיוּס.

אַיֵּה הַשָׁלוֹם שֶׁעוֹדְךָ רוֹדֵף,

הַתָּשִׁיג יָדֵינוּ מְעָט לִרְפוּאָה?

 

דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מְשִׁיחַ יִשְׂרָאֵל,

הַסְכֵּת וּשְׁמַע זְמִירוֹת מַתְמִיהוֹת.

הַיָּקִים הָרַחֲמָן סֻכָּתְךָ הַנּוֹפֶלֶת,

הַנִּזְכֵּה לִרְאוֹת בִפְעָמֵי גְּאֻלָּה?

 

פְּנֵי הַמְסֻבִּים נִתְמַלְאוּ מְבוּכָה,

זֶה מִזֶּה בּקְשׁוּ מַעֲנֵה לָשׁוֹן.

אַךְ בְּאֵין עֵצָה וּבְּאֵין גְבוּרָה,

דְּמָמָה רֵיקָנִית מִלְאָה הַסֻּכָּה.

24/09/15

סוכת הדמיון

השיר מדבר על המימד המופשט והחברתי של הסוכה

 

סֻכַּת הַדִּמְיוֹן / יעקב מעוז

סֻכַּתִי בָּנִיתִי עַל אַדְנֵי דִמְיוֹנִי,

יִסַדְתִיהָ בְּעֹמֶק נַפְשִׁי הַתְּמֵהָה.

שָׁלֹשׁ דָּפְנוֹתֶיהָ סִפּוּרֵי בַּדִים,

נוֹפֵפוֹת לַאֲוִיר כְּמַצְּבֵי הָרוּחַ.

עֶשְׂרִים אָמוֹתֶיהָ רִבְדֵי הִרְהוּרִים,

רַגְלֶיהָ בַּקַּרְקַע וְרֹאשָׁהּ בַּשָּׁמַיִם.

גַגָּהּ סָכָכְתִּי בְּחֶזְיוֹנוֹת בְהָקִיץ,

מִסְדָקָיו הֵצִיצוּ מְאוֹרוֹת הָרָקִיעַ.

קִשּׁוּטִים עָשִׂיתִי מִתַּעְתּוּעֵי מַחְשָׁבוֹת,

שִׁבְעָה מִינִים שֶׁל חֲלוֹמוֹת בְּאֲסְפָמְיָה.

אֻשְׁפִּיזִין נִזְדָמְנוּ, אֲבוֹת הָאֻמָּה,

נִלְאִים מִדֶּרֶךְ יִסּוּרֵי תוֹלְדוֹתֵיהָ.

עֵינֵיהֶם מְאִירוֹת, זְקַנֵיהֶם מַבְהִיקִים.

אוֹר גָנוּז שָׁרָה בְּסֻכַּת דִמְיוֹנִי.

הִכָּנֵס אַבְרָהָם, מַכְנִיס הָאוֹרְחִים,

שֻּׁלְחָנִי עָרוּךְ, קוּשְׁיוֹתַי סְדוּרוֹת.

אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, הָעוֹשִׂים מִלְחָמָה,

מָתַי תֶחְדַּל חַרְבָּם לְרָצֵח?

הָשֵׁב נַפְשֶׁךָ יִצְחָק הַנֶּעֱקַד,

מְרוּח הַנְכֵאִים הַבָּאָה מִמִּזְרַח.

אַיֵּה אָחִיךָ יִשְׁמָעֵאל הַמְגוֹרָש,

לוּ חַי עִמָּנוּ בְּהַשְׁקֵט וָבֶטַח!?

בּוֹא לַמַּחְסֶה יַעֲקֹב הַנִרְדָּף,

מִפְּנֵי סְעָרָה הַבָּאָה מִמַּעֲרָב.

הֵיכָן אָחִיךָ עֵשָׂו הַנֶּעְקָב,

לוּ הֵסֵב לְצִידֵנוּ בְּרוּח טוֹבָה!?

יוֹסֵף, הַמּוֹחֵל לְאֶחָיו בְּמִצְרָיִם,

בָּרוּךְ הַבָּא לְסֻכַּת הַיְּדִידוּת.

הַתִּשְּׁרֵה אַחְוָה בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל,

הַתִּכְלֵה קִנְאָה מִבֵּין הָאַחִים?

משֶׁה, מַנְהִיג הָעָם בַּמִּדְבָּר,

שֵׁב בְּסֻכַּת יִשְׂרָאֵל הַמוּבְטַחַת.

אֱמֹר בְכֵנוּת, דַבֵּר נְכוֹחָה,

הַלָּאָרֶץ הַזֹּאת הִתְפַּלַּלְתָּ?

אַהֲרֹן, אוֹהֵב וּמְקָרֵב בְּרִיּוֹת,

עֲמוֹד בְּצֵל סֻכַּת הַפִּיוּס.

אַיֵּה הַשָׁלוֹם שֶׁעוֹדְךָ רוֹדֵף,

הַתָּשִׁיג יָדֵינוּ מְעָט לִרְפוּאָה?

דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מְשִׁיחַ יִשְׂרָאֵל,

הַסְכֵּת וּשְׁמַע זְמִירוֹת מַתְמִיהוֹת.

הַיָּקִים הָרַחֲמָן סֻכָּתְךָ הַנּוֹפֶלֶת,

הַנִּזְכֵּה לִרְאוֹת בִפְעָמֵי גְּאֻלָּה?

פְּנֵי הַמְסֻבִּים נִתְמַלְאוּ מְבוּכָה,

זֶה מִזֶּה בּקְשׁוּ מַעֲנֵה לָשׁוֹן.

אַךְ בְּאֵין עֵצָה וּבְּאֵין גְבוּרָה,

דְּמָמָה רֵיקָנִית מִלְאָה הַסֻּכָּה.

סֻכַּתִי בָּנִיתִי עַל כַּנְפֵי דִמְיוֹנִי.

תְמִיהוֹת וּשְׁאֵלוֹת זַרִיתִי לַרוּח.

אֻשְׁפִּיזִין נִתְפַזְרוּ לִתְהוֹם הַנְשִׁיָה,

וַאֲנִי וְעַמִּי לְמוֹרְאוֹת הַשָׁעָה.

15/09/15

עלינו לשבח

מחשבות מתוקנות עקב תפילת עלינו לשבח...

 

עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ  / יעקב מעוז

 

נְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל

נִיתֵן גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית

נִכְרַע, נִשְׁתַּחֲוֵה וְנוֹדֵה

לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

 

לֹא נָבוּז לגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת

וְלֹא נַכְלִים אֶת מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.

נְכַבֵּד אֶת מַה שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים כְּלַפָּיו

וְנוֹקִיר אֶת מִי שֶׁהֵם מִתְפַּלֵלִים אֵלָיו.

 

כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו

וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ.

 

 

כַּךְ נְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי...

15/09/15

קריאה לראש השנה

הגיג של שלום עקב שתי הקריאות בתורה בראש השנה...

 קריאה לראש השנה / יעקב מעוז

 

הקורא בתורה בראש השנה,

עשוי להבין כלל גדול בחיים.

שתי עקדות היו לו לאברהם,

ולכל אחת הוקדשה קריאה.

את ישמעאל שילח לישימון,

אבי האסלאם ביום הראשון.

יצחק עלה למזבח השחיטה,

אבי ישראל ביום שני-אחרון.

סוד השלום טמון בהזדהות,

עם כאב העם, שהוא יריבך.

ואם תבקש לנהוג בגדולה,

אף הקדם את שלו לשלך.

14/09/15

צחוק טרגי

על הטרגדיה שהתחוללה עקב הצטרפותו של ישמעאל לחגיגת הצחוק...

צחוק טרגי / יעקב מעוז

 

הָיְתָה זוֹ חֲגִיגַת צְחוֹק גְדוֹלָה:

וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק,

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ,

צְחֹק עָשָׂה אֱלֹהִים,

כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק.

 

וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל,

וְהַצְּחוֹק הִדְבִּיק אֵת כֻּלָּם.

 

אָז גַּם בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית,

אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם,

הָיָה שָׂמֵחַ וְהָיָה מְצַחֵק,

לְמֹרַת רוּחָהּ שֶׁל שָׂרָה.

 

גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד...

עַד שֶׁהַצְּחוֹק הָפַךְ בְּכִיָּה

לְדוֹרוֹת...

- - -

הערות על בראשית כא, ט:

פרשנות אחת: מצחק, לשון עבודה זרה, לשון רציחה, לשון גלוי עריות, מריב עם יצחק על הירושה (רמב"ן, סיכום הפרשנות הרווחת כהקדמה לפרשנותו).

פרשנות אחרת: ותרא שרה את בן הגר... מחייך (אונקלוס). אבל ישמעאל לא עשה ענין המביא אותו למות בצמא (רא"ם, שפתי חכמים). מצחק - כי כן מנהג כל נער, ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה (אבן עזרא). דרש רבי עקיבא... אין צחוק אלא לשון עבודה זרה... ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך (רמב"ן). והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק... אמר להן לכך אני מצחק... (מכות כד, ע"א-ע"ב). התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק... אמר להם אף אני לכך צחקתי... (ספרי, עקב ז). אמר רבי שמעון בן יוחאי: רבי עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח (בראשית רבה נג, יא). וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ (בראשית כו, ח)

08/09/15

עצים Trees by Joyce Kilmer

עיבוד עברי לשיר מופלא על העץ כפיוט או כשירה. עם המקור באנגלית ותרגום של אברהם רגלסון לעברית (גלגלו למטה)  

 

עֵצִים / ג'יוס קילמר

מאנגלית: יעקב מעוז

 

דוֹמֵה כִּי לֹא אֶזְכֶּה לְהִסְתַּכֵּל

בְּשִׁירָה נֶאֱצֶלֶת כְּמוֹ עֵץ גָדֵל

 

עֵץ שֶׁפִּיו הַרָּעָבְתָּן מְיָחֵל

מִמֶּתֶק שְׁדֵי-הָאָרֶץ לְעַכֵּל

 

עֵץ הַנּוֹשֵׂא עֵינָיו תָּמִיד לָאֵל

פּוֹרֵס זְרוֹעוֹת-עָלָיו וּמִתְפָּלֵל

 

עֵץ בְשֶׂעֲרוֹתָיו בַּקַּיִץ יוֹם וַלֵיל

קִינֵי-אָדוֹם-חָזֶה שִׁיר מְסַלְסֵל

 

וּבַחֹרֶף שֶׁלֶג בְּחֵיקוֹ מְגַלְגֵל

וְגֶשֶׁם זָךְ בִּפֹּארֹתָיו מְחַלְחֵל

 

טִיפֵּשׁ כְּמוֹתִי מְשׁוֹרֵר וּמְהָלֵל

אַךְ בְּרִיאַת-עֵצִים יֵדָע רַק אֵל

 

 

Trees

BY JOYCE KILMER

 

I think that I shall never see

A poem lovely as a tree.

 

A tree whose hungry mouth is prest

Against the earth’s sweet flowing breast;

 

A tree that looks at God all day,

And lifts her leafy arms to pray;

 

A tree that may in Summer wear

A nest of robins in her hair;

 

Upon whose bosom snow has lain;

Who intimately lives with rain.

 

Poems are made by fools like me,

But only God can make a tree.

 

עֵצִים

מאת ג'ויס קילמר

תרגם: אברהם רגלסון

 

דּוֹמַנִּי, כָּל יָמַי וְעַד בּוֹא קֵץ

לֹא אֶרְאֶה שִׁיר וְיִיף כָּעֵץ;

 

עֵץ, יִשְׁלַח יוֹנְקוֹת צְמֵאוֹת עַד

לְבַב אֲדָמָה, מְתוּק-לְשַׁד;

 

עֵץ, יַבִּיט פְּנֵי אֵל כָּל הַיּוֹם

וְיִשָּׂא כַּפּוֹת-תְּפִלָּה רוֹם;

 

עֵץ, בִּקְוֻצּוֹתָיו יִבֶן קֵן

מִדֵּי קַיִץ אַדְמוֹנִי-חֵן;

 

שֶׁעַל חָזֵהוּ שֶׁלֶג לָן,

וְלִבּוֹ לְלֵב גֶּשֶׁם בָּן.

 

שִׁיר יֵעָשׂ בִּידֵי כָמוֹנִי לֵץ,

וְרַק אֵל שַׁדַּי יַעַשׂ עֵץ.

 

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

04/09/15

דוד ויעקב

עוד שיר על אמא המזדקנת ביסורי השכול והאובדן...

דוד ויעקב / יעקב מעוז

 

אמי בקשה לקרוא לי בשמי

"דוד בני, גש אלי לרגע קט".

ואני נחפזתי אליה כנלהב,

שש ושמח לקראת פקודתה.

 

וכשבאתי אצלה ופניי קורנות

נמוגו פניה שלה בצער מר.

"אח' יעקב יא אבני חביבי,

שוב אני מבלבלת ביניכם,

וקוראת לך בשמו של דוד",

זכרו ברוך מזה שלוש שנים.

 

"אני יעקב, אני דוד, אני בנך",

אך תנחומיי היו לה כהבלים.

31/08/15

הבנת הפיוט קודמת לשירתו

קטע נאה ביותר על ההכרחיות שבהבנת התפילות והפיוטים קודם לנגינה האסתטית

 

רָאוּי לְכָל אָדָם לְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם יוֹם טוֹב וּלְלַמֵּד אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ סֵדֶר תְּפִלַּת יוֹם טוֹב. וְגַם יֵשׁ לוֹ לִלְמֹד פֵּרוּשׁ הַפִּיּוּטִים שֶׁאוֹמְרִים בְּיוֹם טוֹב. וְהָעוֹלָם לֹא נָהֲגוּ כֵּן לְפִי שֶׁהַכֹּל מְסֻדָּר לִפְנֵיהֶם בַּסִּדּוּרִים וּבַמַּחֲזוֹרִים שֶׁנִּדְפְּסוּ עִם פֵּרוּשׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁהוּא פָּנוּי מִמְּלָאכָה, טוֹב שֶׁיְּסַדֵּר אֶת תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם יוֹם טוֹב מַה שֶּׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּיוֹם טוֹב, וּלְלַמֵּד לִבְנֵי בֵיתוֹ סֵדֶר הַתְּפִלָּה שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל בְּיוֹם טוֹב עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמוּסָף וּמִנְחָה, וְלַהֲבִינָם מַה שֶּׁיֹּאמְרוּ כְּשֶׁחָל בַּשַּׁבָּת. וּמִכָּל שֶׁכֵּן הַשְּׁלוּחֵי צִבּוּר שֶׁקּוֹבְעִים עִתִּים לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים לִבְחֹר לָהֶם מִזִּמְרַת הָאָרֶץ נִגּוּנִים עֲרֵבִים לְשׁוֹמְעֵיהֶם שֶׁרְאוּיִים לָהֶם לָתֵת פְּאֵר וְכָבוֹד לָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתָם שְׁגוּרָה בְּפִיהֶם בְּכָל דִּקְדּוּקָם וּפֵרוּשָׁם. וּבִפְרָט בְּפֵרוּשׁ הַמַּחֲזוֹר שֶׁאִם לֹא לָמַד הַפֵּרוּשׁ מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בַּנִּגּוּנִים אִם אֵינוֹ מֵבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדוֹנָיו, אַף אִם יְצַפְצֵף קוֹל לְהַפְלִיא וּלְהַשּׁוֹמְעִים יֻנְעַם, אֵינוֹ זַכַּאי בַּאֲמִירָתוֹ לְגָבֹהַּ וְיִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמַעְלָה כַּשִּׁיל וְכֵלַפּוֹת וְהֹלֶם פָּעַם, וְיִהְיֶה נִדּוֹן בְּדִין קָשֶׁה וְנִבְדָּל בְּזַעַם, וְגוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ וּלְשׁוֹלְחָיו. וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ יָבִינוּ וְאַחַר יְדַבְּרוּ וְיַעֲשׂוּ כַּוָּנִים לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל בְּשִׁיר וּרְנָנִים לִפְנֵי הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, וְאָז יִהְיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים לַשָּׁמַיִם וּלְאִשִּׁים נוֹחִים יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה, וְיֶעֱרַב שִׂיחִים, כְּעוֹלֹת מֵחִים. וְאִישׁ מֵבִין יוֹדֵעַ, יַטֶּה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ, וְנַפְשׁוֹ בְּצַחֲצַחוֹת, יַשְׂבִּיעַ בְּשׂבַע שְׂמָחוֹת, בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, הֲרֵי זֶה זוֹכֶה וּמְזַכֶּה אֶחָיו עִמּוֹ:

(ספר מטה אפרים סימן תרכה, סעיף כו)

22/08/15

מבוכת הנקמה

על מבוכה מוסרית קיומית...

 

מבוכת הנקמה / יעקב מעוז

 

אני חש לעיתים רגשות נקמה עזים

ואפשר שיש לכך סיבות מוצדקות.

אני מגלה לחרדתי סימני שמחה לאיד

כשדם אויביי ניתז ואבריהם משוסעים.

אני מדמה בעיני רוחי פגיעה באהוביי

ואין ספק שאצא למסע נקמה מדמֵם.

 

אבל אני יודע, שאין תוחלת בנקמה.

נקמה גוררת נקמה במעגל אימתני.

חשבון הנקמה לעולם לא יגיע למיצוי

והיא לא תשיב לבעליה דבר מהאבדה.

בכל מקרה לא תנוח דעתו של הנוקם

גם אם השמיד, הרג ואיבד עשרת מונים.

 

אבל אני יודע, שיש ויש תוחלת בנקמה.

רק היא תרתיע את רוב מבקשי הדמים

ותהי יראתה מוטלת על המפגעים בכוח.

באשר שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ.

נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל.

לֹא תָחוֹס עֵינְךָ, וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל.

 

אני מתעב את רגשות הנקמה שבתוכי

כשהם עולים בי אני נעשה זר לעצמי.

אני כבר הופך לשופך דמים בעיני רוחי

ואין הפרש אם נקמתי בפועל אם לאו.

אינני רוצה להיות לא נוטר ולא נוקם

אני מבקש שלום, אך לא עולה בידי.

 

טיבה של נקמה, טרם השיגה דעתי...

 

22/08/15

ליפתא

על תחושות הפוקדות אותי בנוסעי בעמק הארזים...

 

ליפתא / יעקב מעוז

 

היציאה מירושלים

אהובה עלי ביותר

בעיקר בימי שבט

עת פריחת השקדיות

בעמק הארזים

 

אני גולש עם מכוניתי

נוסע שפי למחוז חפצי

המוסיקה מתנגנת

ולבי טוב עלי בבוקר היום

 

אני מביט לצדדים

נהנה מן ההרים

ומנוף השקדיות

הפורחות בינות לחורבות

בתי הכפר הנטוש ליפתא

 

רעד לופת את גווי

וצביטה מצמיתה את לבי

לנוכח העדות האילמת

של הימים הנוראים

ימי תקומת עמי ישראל

15/08/15

פמיניזם כורדי

שפות וספרויות שינקתי מנשים... 

 

פמיניזם כורדי / יעקב מעוז

 

כבר משחר ילדותי

חינכה אותי אמי

להיות גבר, גבר!

אבל... במטבח.

 

כשבררתי עדשים

וקצצתי בצלים

ורצתי שליח לשכנה

צותתי לשיחותיה

עם סִתָּה ועם עָמֵה                      (עם סבתא ועם דודה)

 

לימים נדרשתי ללמוד

שפות שמיות זרות

וזכות עטרת ראשי

ויתר נשות הבית

הגנה עלי

15/08/15

תִּכְלֶה שָׁנָה

שיר תפילה קצר לשנה חדשה...

 

תִּכְלֶה שָׁנָה / יעקב מעוז

 

תִּכְלֶה אַחַת תָּחֵל אַחֶרֶת

שָׁנָה בְּטוּב תְּהִי מְעֻבֶּרֶת.

כִּכְלוֹת כֻּלָּהּ יִכְלוּ קְלָלוֹת

תָּחֵל תְּחִילָּה יָחוּלוּ מְחִילוֹת.

 

14/08/15

לִקְרַאת שָׁנָה

את מה שהנפש מיחלת לו בפרוס השנה החדשה...

 

לִקְרַאת שָׁנָה / יעקב מעוז

 

צְאִי אָחוֹת לִקְרַאת שָׁנָה

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת שֶׁהֶחֱיָנוּ

הִנֵּה הַזְמַן כְּבָר נִּשְׁתַּנָּה

רִבּוֹן עוֹלָם עַד כֹּה קִיְּמָנוּ

 

אֵל נָא רְפָא לְצִיר קְטַנָּה

עַל כִּי רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשֵׁנוּ

שְׁלַח עֲלֵה טָרָף בְּפִי יוֹנָה

וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ

01/08/15

אֶעְבְּרָה נָּא

על גזירת איסור הכניסה לארץ המובטחת שהוטלה על משה, תוך שימוש מוגבר בשורש ע.ב.ר

 

אֶעְבְּרָה נָּא / יעקב מעוז

 

עַם הָעִבְרִים הִקְצִיפוּ בִּמְרִיבַתָּם

וְהָאֱלֹהִים הֵרֵע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם

 

מוֹסֵר הַתּוֹרָה הִפְצִיר: אֶעְבְּרָה

וְנוֹתֵן הַתּוֹרָה הִתְעַבֵּר בְּמוֹסְרָהּ

 

הוּא, שֶׁעָבַר ה' עַל פָּנָיו וְקָרָא

אֵל רַחוּם, הַעֲבֶר רוֹע הַגְזֵירָה

 

כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה

מֵעֵבֶר רֹאשׁ הַפִּסְגָּה עֲלֵה וְחֲזֵה

 

יְהוֹשֻׁעַ יַעֲבֹר לִפְנֵי עָם בְּחִירָתִי

וְאַתָּה תִּישָׂא אֵת עֲווֹן עֶבְרָתִי

 

סוֹף דָּבָר עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים

וּמֻת וְהֵאָסֵף אֶל אָבוֹת הָעִבְרִים

 

במשה הוא אומר: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים (במדבר כז, יב. דברים לב, מט), עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה (דברים ג, כז), [וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר שם)] זו היא ראייה של צער... (ספרי פרשת פנחס ה)

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה... לֵאמֹר: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ (במדבר כז, יב. דברים לב, מח-מט). מה ראה לומר אחר פרשת נחלות (במדבר כז ח-יא). אלא ששמע משה רבינו: נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם (שם ז), סבר שנתרצה לו הקב"ה. אמר: הריני מנחיל את ישראל. אמר לו הקב"ה: גזירתי במקומה עומדת. עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים וגו' כאשר נאסף אהרן אחיך. אין את יפה מאחיך (במדבר רבה כא, יג)

01/08/15

למען או בגלל

הגיג על פרשת ואתחנן, פרשת הבר מצווה שלי, שהתקיימה לפני... שנים
 
למען או בגלל

בירור לשוני של שני הביטויים במקרא

ד"ר יעקב מעוז / מועדים לשירה

כאשר אנו אומרים בעברית המודרנית "בגלל", אנו מטילים אשמה על גורם האחראי למצב הביש. כאשר אנו אומרים "למען", אנו מעוניינים לזקוף לטובת הגורם זכות כלשהי. כך יוצא, שהביטוי "בגלל" נושא מטען שלילי ואילו הביטוי "למען" חיובי. האם לאור זאת אנו מסוגלים להבין טוב יותר את הביטוי "למענכם" שבפסוק מפרשת ואתחנן: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: רַב לָךְ, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג, כו). משה מתאר את כעסו הרב של האל והעונש הקשה שספג במניעת כניסתו לארץ המובטחת, לארץ ישראל. הוא תולה את הכעס ואת העונש בעם, תוך שהוא משתמש בביטוי "למענכם". האם ביקש משה להאשים את העם במצבו הביש או שמא הצביע על כוונה טובה של האל כלפי העם, אגב הכעס עליו. אם "הַעֵבְרָה" של האל היא שלילית אזי מתבקש ש"למענכם" יהיה שלילי גם כן. כך רואים זאת מפרשי המקרא: אונקלוס "בדילכון", בשבילכם. יונתן "בגללכון", בגללכם, ובשלב זה איננו יודעם מה טיבו של הביטוי "בגלל". רש"י "בשבילכם", שנראה על פניו כביטוי חיובי. מן הפסוק, שהוא מביא לדוגמה "וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם" (תהילים לב, קו), עולה שמדובר בתוכן שלילי בהחלט. הוא מוסיף ואומר שבשבילכם משמעו "אתם גרמתם לי". ישנו גורם שאותו ניתן להאשים ולכן למענכם יכול להתפרש כביטוי שלילי.

כדי להבין היטב את משמעות הביטויים "למען" ו"בגלל" במקרא, עלינו לבקש סעד מאזכורים אחרים של הביטויים בתנ"ך. נפתח במקרה דומה: "כֹּה אָמַר ה', גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה, וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם, וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם (ישעיה מג, יד). לפי פשוטם של דברים האל מוריד את ישראל לבבל "למענם". אם גלות בבל נתפסת כדבר שלילי אזי גם הביטוי "למען" נושא מטען שלילי. כך מפרש יונתן "בדיל חוביכון אגליתי יתכון לבבל", בשל חטאיכם הגליתי אתכם לבבל. אלא שפרשנים אחרים רואים זאת באופן הפוך. מצודת דוד מפרש "למען תצאו מן הגולה", משמע ביטוי חיובי. אם כך, הפסוק מישעיה אינו מוסיף לנו אלא מבוכה פרשנית על זו הקיימת ממילא.

סקירה קצרה של הביטויים "למען" ו"בגלל" במקרא מעלה את הממצאים המפתיעים הבאים. הביטוי למען יכול לשאת מטען חיובי כמו גם מטען שלילי. למשל, "אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה, וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ, וְעַל עַמֶּךָ" (דניאל ט, יט). כאן ברור שדניאל מדבר בטובת האל ולכן למען ה' נושא מטען חיובי (ראה גם: בראשית לז, כב. יחזקאל לז, כב). לעומת זאת, במקום אחר נאמר: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם" (שמות א, יא). "למען", משמע כדי לענות. כמובן שעינוי הוא דבר שלילי ולכן "למען" במקרה זה הנו שלילי. אם קיימים מצבים בהם הביטוי "למען" הנו ביטוי שלילי, נוכל לפרש את השימוש בביטוי "למענכם" שבפרשת ואתחנן כנושא מטען שלילי.

גם לביטוי "בגלל" שני פנים, חיובי ושלילי. כדוגמה למטען חיובי ניקח את הפסוק הבא: "וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף" (בראשית לט, ה). הברכה החיובית נגרמת על ידי יוסף, ובלשון הפסוק "בגללו" (ראה גם: בראשית ל, כז. דברים טו י). מאידך, שני הפסוקים הבאים עושים שימוש בביטוי "בגלל" באופן שלילי במובהק: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם, לֵאמֹר: גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם" (דברים א, לז). זהו פסוק מקביל לזה שפתחנו בו את הדיון, ומכאן אנו מבינים ש"למענכם" שם הוא כמו "בגללכם" פה, דהיינו שלילי. הפסוק הבא מחזק את הרעיון: "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (מיכה ג, יב). בגלל העם הסורר ירושלים תיחרב. אי אפשר לפרש זאת אחרת. תופעה מעניינת היא שבכל מקום שנזכר הביטוי "בגלל" בלשון רבים, הרי הוא שלילי (חומר טוב לחקירה נוספת). 

ישנו פסוק אחד העושה שימוש בשני הביטויים יחדיו: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (בראשית יב, יג). אברהם אבינו מבקש משרה רעייתו לומר למצרים שהיא אחותו. הוא מסביר זאת בכך ש"למען" ייטב לו. כמובן, שמדובר במטען חיובי. ההסבר השני הוא כדי שהוא יחיה, או ישרוד את המצרים "בגלל" שרה, בזכות שרה. לפי מקרה זה גם "למען" וגם "בגלל" חיוביים בהחלט.

אמי, עטרת ראשי, נהגה תמיד להשתמש בביטוי "בגללך" בכל פעם שהיא רצתה בטובתי. היא בישלה בגללי, ואפתה בגללי, וקנתה בגללי, ושמחה מאוד מאוד בגללי. ואני בעוניי כי רב חשבתי שהיא טועה מבחינה לשונית. כעת אני מבין שאם הקב"ה, אברהם אבינו ומשה רבנו השתמשו בביטוי זה באופן חיובי הרי שיש לאמי על מי לסמוך. 

19/07/15

American Love

On the relations between river Hudson and Statue of Liberty 

 

 

American Love / Yaacov Maoz

 

The meeting between him and her

seemed to me tense.

when Mr. Hudson

wanted to conquer her

with his all splendor and might,

Lady Liberty stood

upright and uncompromising.

 

A hundred and thirty long years

He kept licking her feet.

Many waters prevailed not against her

neither could his mighty floods drown

the haughty lady

that watches the gates

of the promising  land

to which all that dwell on earth

lift up their eyes...

 

11/07/15

אהבה אמריקנית

על היחסים שבין הנהר לבין הפסל במונחים אנושיים...

 

אהבה אמריקנית / יעקב מעוז

 

המפגש בינו לבינה

נראה היה בעיניי טעון.

כאשר מר הדסון

ביקש לכבוש אותה

בכל גאונו ועוזו

גברת ליברטי נעמדה

זקופה ובלתי מתפשרת.

 

 

מאת ושלושים שנים תמימות

הוא שב ומלחך את רגליה.

מימיו הרבים לא יכלו לה

ונהרו האיתן לא שטף

את הגברת המתנשאת

והמנצחת על שעריה

של הארץ המבטיחה

אשר עיני כל יושבי תבל

נשואות אליה...

11/07/15

אישה כושית

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח...

אישה כושית / יעקב מעוז

 

רק בניו אורלינס הבנתי

מדוע כה דיברה מרים,

אודות האישה הכושית,

שלקח האח, רבנו משה.

 

אף למנהיג על אין סיכוי

לעמוד בפני היופי השחור,

ולא אחות נאמנה ביותר

תוכל לכבוש את קנאתה.

 

בגן הבוטני בסיטי פארק,

שבפאתי מפרץ מקסיקו,

חייכה אלינו אידאת היופי,

ושם למדתי פרק בתורה.

20/06/15

אלוף בצלות

הירושה שהותיר לי אבי

אַלוּף בַּצְלוּת / יעקב מעוז

 

אבי ידע להתענג

על גדילי בצל ירוק

כרוכים בלחם אחיד

וכוסית עראק איילות

 

כילד הייתי תוהה

מה ראה אבי

לכרוך את אושרו

בסעודת עניים מפוארת

 

פסו שנים כגז

ואני בן גילו דאז

מסדר בקפידה

את גדילי הבצל

עורך כורך וצורך

ואוכלם בבת אחת

 

אבי למדני לדעת

ליהנות ממנעמי העוני

אך מתוך רצוני להדר

למען זכרו כי ברוך

החלפתי את העראק

ביין צרפתי משובח 

19/06/15

כל שבתות העולם

עיבוד עברי לשיר אהבה יווני מופלא

כל שבתות העולם

 

עיבוד מיוונית, יעקב מעוז

 

 

כל השבתות שבעולם

קורנות מתוך פנייך.

כמה צבעים וצלילים

בוקעים מבין חיוכייך.

 

אש לוהבת את חמה

בוערת כמו השכינה.

יודעת טיב של כל עונה

ומשגיחה על השכונה.

 

כמה טוב אותך לאהוב

ולצפות לקול פעמייך.

אני אהיה לך מנחם

אמתיק את מר ייסורייך.

 

אש לוהבת את חמה

בוערת כמו השכינה.

יודעת טיב של כל עונה

ומשגיחה על השכונה.

 

 

 


Όλες του κόσμου οι Κυριακές - 1977   

 

 

 


 

Μουσική: Χρήστος Νικολόπουλος

       

 


Όλες του κόσμου οι Κυριακές
λάμπουν στο πρόσωπό σου...
Τι χρώματα, τι μουσικές
μες στο χαμογελό σου!

Σαν τη φωτιά είσαι ζεστός, 
είσαι ο ίδιος ο Χριστός, 
ένας Χριστός της γειτονιάς, 
που ξέρει τι θα πει χιονιάς...

Τι όμορφο να σ’ αγαπώ
και να σε καρτεράω, 
να σου γλυκαίνω τον καημό, 
να σε παρηγοράω

Σαν τη φωτιά είσαι ζεστός, 
είσαι ο ίδιος ο Χριστός, 
ένας Χριστός της γειτονιάς, 
που ξέρει τι θα πει χιονιάς...

 

https://www.youtube.com/watch?v=DMRSPUPjEEg

17/05/15

הזונה המדומה

עיבוד לסיפור תלמודי

הזונה המדומה / יעקב מעוז

yaacovmaoz@gmail.com

ר' חיא בר אשי, כך היה שמו של האמורא גדול המימדים, הרוחניים כמובן, איש חסיד, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. רב זה היה עמל עם הציבור ולכן חילק את יומו בין הנהגת הקהילה לבין תלמוד תורה. במאמצים רבים הקפיד להגות בתורה יומם ולילה, לילה ויום. עובדות אלו, ואפשר גם עובדת הגיל המתקדם, התישו קמעה את אונו ואת מרצו בעניינים החשובים באמת. ככל הנראה אף לא עזרה לכך העובדה שגם רעייתו, איילת נעוריו, שדדיה הרוו אותו תמיד בימי בחרותה, זקנה ובלתה ולא היוותה עוד אטרקציה משכנעת ביותר.

חסיד זה, היה נוהג להאריך את תפילתו, לעשותה תחנונים ולא קבע. כאשר היה שופך את שיחו לפני בוראו בכוונה מרובה ובטראנס גדול, היה נע ונד על פני החדר ככדור של פליפר, מן הקצה האחד אל הקצה האחר, ימין ושמאל, מעלה ומטה, אחור ולפנים, מתחיל כלולב ומסיים כערבה הנחבטת בהושענא רבה. בתום תפילת העמידה, כמקובל, היה נופל על פניו ומבקש מאת הקדוש-ברוך-הוא את בקשותיו האישיות. ברגעים אלה, יש שמבקשים על בריאותם, יש שמבקשים על פרנסתם ויש שמבקשים כל מיני בקשות תמוהות ומוזרות, כל אחד בהתאם לצורכי השעה והמצוקות שזימנו לו החיים. אלא שר' חיא בר אשי נהג לומר בקשה אחת באופן עקבי בתום התפילה, ולא זו בלבד, שחזר ושנה ושילש, אלא שאמר אותה בקול רם, כמי שמבקש בקשה נואשת וכמי שמתרה בריבונו של עולם טרם ייפול דבר. מה הייתה בקשתו? "הרחמן יצילני מיצר הרע". חסיד גדול כר' חיא מבקש להינצל מיצר הרע?! עובדה זאת יש בה כדי להתמיה את כל מי ששמע או קרא עליו.

רעייתו, שבילתה אתו כבר כמה עשרות של שנים, אף היא שמה לבה לתופעה מוזרה זאת, ואף היא תמהה תמיהה גדולה, הייתכן שקשישהּ (עם מפיק ב-ה) עדיין עסוק במלחמה ביצר הרע?! אמרה לעצמה: הרי הוא פרש ממני כבר לפני שנים רבות, מדוע איפה הוא מבקש להינצל מיצר הרע (שאינו אלא הליבידו או יצר המין בלשון דורנו, דור התהפוכות). שמא אישי, הרב הגדול, שאמנם חסיד הוא אך מחשבות זימה עדיין תופסות מקום של כבוד בסדר היום המפרך שלו בין תלמוד תורה ולבין עסקי ציבור. לא נחה דעתה לילה ויום, עד אשר גמרה אומר להעמיד את ההיפותזה הזאת במבחן המציאות.

ביום מן הימים הרבים, שבהם ישב ר' חיא ללמוד תורה, ישב הפעם בחצר ביתו הסמוכה לרחובה של עיר. השעה כמעט שעת בין ערביים, השמש השוקעת לאיטה צבעה את הכול בכתם אופיר רך ושלו, החיים נראו נינוחים יותר מתמיד ותלמוד התורה של ר' חיא הגיע לעוצמות רוחניות גבוהות עוד יותר מן הרגיל. ניסה ר' חיא לרדת לשורש עמקו של הפסוק "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" והגיע לתובנות ולחידושים שלא היו כמותם מאז שנתנה תורה ביד משה בסיני. כל זאת עד שהופיעה לנגד עיניו של ר' חיא גברת נאה, לבושה במיטב המחלצות, בצבעים עזים ובמחשוף המגלה טפח מבשרה הלבנבן והענוג, והמרמז לכל בר-בי-רב אילו מכמנים צפונים לו אל מתחת למחלצות אלה. שיערה הסרוק, בגון דארק-בלונד, התבדר ברוח, והשמש הזהובה שנכנסה בין גליו עשתה אותו כים של שיבולים שבין פסח לעצרת. עיניה המכוחלות במסקרה, שרכשה אך לאחרונה במבצע בסופר-פארם, ושפתיה המתוחמות בליינר, שקנתה לה חברתה הטובה בדיוטי-פרי, יצרו גשטאלט קסום, שלא ניתן היה להתעלם ממנו כלל ועיקר. אף לא מיודענו ר' חיא הגדול הגיבור והנורא, לא רק שלא התעלם, אלא שהניח את תלמודו ומדד אותה חזור ומדוד מקצה עקבה, המשך במעלה ירכה, חלציה, עופריה ועד לסיכת הראש שבשערה. אור חדש האיר את יומו של ר' חיא, אור גנוז, אור שבעת הימים. אנחת תדהמה רבה נשתחררה לה מבין שפתיו וואוו.

השלום לה, לגברתי הנאווה? שאל בקול אדיב, אם כי נרעד מהתרגשות. שלום, השיבה הגברת, תוך שהיא מוסיפה: ולאדוני הרב? חכך ר' חיא בדעתו איזו תשובה לתת כך שתשהה את הפנינה הנדירה שזכה לראות בבין ערביים מופלא שכזה. נדמה לי שזאת לא הפעם הראשונה שאנו נפגשים, האם אנחנו מכירים, גברתי? חיוך רחב נסך על פניה של הגברת, וכמין אגב אורחא הפטירה מעבר לכתפה כנגדו: וכי אינך מכיר את חֲרוּתָא, מי לא מכיר את חרותא? אני היא חרותא! ועשתה עצמה כמי שעוד הדרך לפניה והיא פונה ללכת. חרותא? אה כן, כן בודאי, שמעתי עלייך גדולות ונצורות, איך יכולתי שלא להכיר? התוכלי להקדיש לי מעט תשומת לב חרותא יקירתי? את יודעת חרותא ש... אמר כמי שממתיק סוד, שלאחרונה רעייתי שתחיה איננה במיטבה, ואני כדרכם של גוברין יהודאין אינני יכול לקיים מזה זמן רב את מצוות עונתה, או, בינינו, את עונתי שלי, כמעט שאמרתי יבַש לי, אבדה תקוותי, ניגזרתי לי. כנגד דברי כיבושין כאלה, לא יכלה חרותא לעמוד, ולכן אמרה: לך ידידי הטוב, הן בשל מעמדך כרב גדול בישראל והן בשל מסכנותך כבעל חסך חמור אעניק לך מחסדי בתמורה לסכום סמלי בלבד. מיד פשפש ר' חיא בכיסיו ולא מצא אף לא פרוטה שחוקה אחת, שכן רעייתו שתחיה הייתה אמונה על משק הבית ובכלל זה הקופה הקטנה. בכמעט ייאוש שאל ר' חיא את חרותא: האם גברתי מכבדת כרטיסי אשראי? לא ולא קשישי, המקצוע שלי עדיין איננו ממוסד ולכן תאלץ לשלם חמישה סלעים במזומן בלבד, ותהנה מן העובדה שאינני מוסיפה עליהם מע"מ. אולי אתן לך גדי עיזים רך ולבנבן, שאל. שחרותא תסחב עמה גדי?! הגיבה בלגלוג על הצעתו זאת, ובתרגום ללשון דורנו המפותח והמתקדם: תגיד, נפלת על הראש?! יודעת מה, אמר כמוצא פיתרון יצירתי, אפקיד בידייך את כרטיס הפלטינום היוקרתי שלי, שכוחו שווה לפחות כערבות בנקאית חתומה בשני עדים כשרים על גב פפירוס מצרי, עד שאשלם לך מחר בשעה הזאת, ובתוספת טיפ, הולך? הולך! אמרה במין חיוך ערמומי, כאילו הצליחה ללכוד דג שמן ביותר ברשת.

שש ר' חיא עליה כמשוש חתן על כלה, פשט את טליתו, כדי להיפטר מראיית ארבע ציציותיה הטורדניות ובכך יוכל לזנות אחרי עיניו ולבבו כדי לשכוח לשעה מכל מצוות ה'. נפנו והלכו לאן שהלכו לקיים את ה"מצווה", וכדרכו של רב גדול בישראל ביצע ר' חיא את המצווה למהדרין מן המהדרין, גלאט, חלק, ללא כל חשש ערלה... או אולי בעצם עם חשש כזה, אך בעניין זה מוטב שלא לפרט יתר על המידה כדי לא להוזיל את הסיפור עוד יותר ממה שהוא. רק נאמר שהידור מצווה גדול היה שם, אף גדול מזה של בד"צ העדה החרדית, של נטורי-קרתא, או ליתר דיוק מחריבי-קרתא, שדורנו זכה לאסונו ליהנות מגועלם. שט ר' חיא בעמקה, בים חשקה, ויטבע שמה, כמה וכמה רגלים, כהלכות גוברין יהודאין, בני עליה. נפרדו השניים מתוך הבטחה שמחר כעת הזאת יסדירו את נושא התשלום ועד אז תחזיק חרותא במשאב העיקרי של אדוננו מורנו ורבנו הרב רבי חיא בר אשי, זכרותו תגן עלינו אמן.

מן הון להון, רבנו המותש שב לביתו ולרעייתו, והאחרונה מבחינה כי פניו לא כתמול שלשום. זיוה של תורה סר ממנו, פניו נפולות והוא סר וזעף כמי שחרב עליו עולמו בשעה אחת קצרה. שאלה אותו רעייתו לשלומו, היכן היה ומה עשה, אך ר' חיא מילא פיו מים ולא מצא מענה לשון. אם יספר לה את קורותיו היום, יחטוף מחבט על הראש. אם לא יספר לה, הרי שהוסיף חטא על פשע ושיקר לה במצח נחושה. כמו אנשים רבים וטובים שאינם מסוגלים לפתור דילמות מעין אלה, בחר ר' חיא בו ברגע לשים קץ לחייו ולהשליך עצמו אל התנור שהסיקה רעייתו. כך לפחות תמרק האש את חטא יצר הרע שארב לו ימים רבים ועתה הפילו במצודתו. רעיית הרב עצרה בעדו, תוך שהיא צורחת עד לב השמיים: ספר לי מה קרה לך היום, מדוע אתה מתנהג כך? רבנו הקדוש נשבר וסיפר לה את כל קורותיו למן תחילתן המתוקה מדבש ועד לסופן המריר מלענה.

חייכה רעייתו חיוך ממזרי, כזה שהזכיר לו את חיוכה של חרותא הזנזונת, ואמרה לו: טיפשון קטן, שכבת אתי, לא עם חרותא ולא עם שרמוטה. גברים דעתם קלה עליהם, הייתי זאת אני שהתחפשה והתקשטה ופיתתה אותך די בקלות, פתי שכמותך! את ר' חיא דידנו אחז בלבול נוראי. מצד אחד הסיפור שלה מקל עליו, שכן לא בצע עבירה של ממש. מצד שני, הרי שנפל בפח טיפשותו, ואם לשפוט לפי הכוונה ולא לפי המעשה הרי שנותר קרח מכאן ומכאן, גם טיפש וגם עבריין. לא נעים, ממש לא נעימה הסיטואציה המבישה שרבנו הקדוש עומד בה בשעה זאת. ואנחנו הקוראים תמהים, האם רעייתו הקלה עליו בכך שגילתה לו שאכן היא זאת שהתחפשה לחרותאה והיא זאת שעוררה את יצריו הכמוסים עד כה, ככמוסת ויאגרה ממריצה. ר' חיא, לא נחה דעתו, ובמילים ספרותיות יותר משלנו אמר לה: אני לא קונה את הסיפור שלך. ובקיצור לא האמין לה, ואפשר שהיה לו על מה להסתמך. שכן לא הכיר את רעייתו כוירטואוזית שכזאת בשעת התשמיש, והרי שם ידע חמדה שלא הייתה כמוה מאז ומתמיד, והרי הוא שרוי עם רעייתו שנים רבות מידי מכדי להכירה כדבעי. לא, לא ייתכן שרעייתו היא חרותא, לא בשום אופן לא. ובכן יקירי, אם אתן לך סימן מובהק תאמין לי שאכן הייתה זאת אני שהטיבה עמך הערב? אמרה, כמי שמציעה עסקה שלא ניתן לסרב לה. מכיוון שהיה כל כך משוכנע שאין זאת היא, הסכים מיד רבנו חיא לעסקה, והיא לא נותר לה אלא לשלוף את כרטיס הפלטינום ועליו עדיין טביעת אצבעותיו של הרב. נדהם הרב תדהמה גדולה, אף מזאת של רגעי המפגש הראשונים עם חרותא ואף מזאת של רגעי השיא בין הסדינים ופלט אנחה גדולה ומרה מבין שפתיו וואוו.  

רעייתו ואשת חיקו, נכמרו רחמיה עליו, ובאותו  הרגע הבינה אף היא ששחקה משחק מסוכן מידי באש, ולא רק באש התנור שהסיקה בעת שובו הביתה. אמרה לו, שמע נא אישי, יקירי ומחמד לבי, הרי בסופו של דבר שתית מים מבורך, לא עם אחרת היית אלא אתי ועל כן הנח למחשבות הרעות, ושכח מכל הסיפור המגוחך הזה. אך דעתו של רבנו לא נחה כלל ועיקר, שכן אותו הטרידה העובדה שהתכוון לקיים עבירה עוד יותר מאשר ביצע עבירה. מעתה הרהורי העבירה נעשו קשים עליו עשרת מונים מן העבירה עצמה, והוא בילה את שארית ימיו תחת עולה הכבד של תחושת החטא הכבדה. עליו אמרו חכמים: "כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר, עַד שֶׁמֵּת בְּאוֹתָהּ מִיתָה". ואנו הקוראים, מה לנו להוסיף על סיפור שכזה? הרי זוהי המיתה שבאה במחיר המיטה. הרחמן הוא יצילנו מיצר הרע...

הסיפור המקורי

רַבִּי חִיָּא בַּר אַשִׁי הֲוָה רָגִיל, כָּל עִידָן דַּהֲוָה נָפִיל עַל אַפֵּיהּ, הֲוָה אָמַר, "הָרַחֲמָן יַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע". יוֹמָא חַד שְׁמַעְתִּינְהוּ דְּבִיתְהוּ, אָמְרָה, מִכְּדִי, הָא, כַּמָּה שְׁנֵי דְפָרִישׁ לֵיהּ מִינָאִי, מַאי טַעֲמָא קָאָמַר הָכִי? יוֹמָא חֲדָא הֲוָה קָא גָּרִיס בְּגִינְתֵּיהּ, קַשְׁטָה נַפְשָׁהּ, חָלְפָה וְתַנְיָיה קַמֵּיהּ. אָמַר לָה, מַאן אַתְּ? אָמְרָה, אֲנָא (ליה) חֲרוּתָא, דְּהַדְּרִי מִיּוֹמָא, תָּבְעָהּ. אָמְרָה לֵיהּ, אַיְיתִי נִיהֲלִי לְהַךְ רוּמָנָא דְּרֵישׁ צוּצִיתָא, שָׁוַור, אָזַל, אַתְיֵיהּ נִיהֲלָהּ. כִּי אָתָא לְבֵיתֵיהּ, הֲוָה קָא שַׁגְרָא דְּבִיתְהוּ תַּנּוּרָא, סָלִיק וְקָא יָתִיב בְּגַוֵּיהּ. אָמְרָה לֵיהּ, מַאי הַאי? אָמַר לָהּ, הָכִי וְהָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה. אָמְרָה לֵיהּ, אֲנָא הֲוָאִי. לָא אַשְׁגַּח בָּהּ, עַד דִּיְהָבָה לֵיהּ סִימָנָא. אָמַר לָהּ, אֲנָא מִיהָא לְאִיסוּרָא אִיכַוְּונִי. כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר, עַד שֶׁמֵּת בְּאוֹתָהּ מִיתָה (עין יעקב על קידושין טו).

16/05/15

ירושלים

שיר אסכטולוגי לט' באב וליום ירושלים

יְרוּשָׁלַיִם / יעקב מעוז

יְרוּשָׁלַיִם עִירִי הִתְעוֹרְרִי

עוּרִי, עוּרִי  שִׁיר  דַּבֵּרִי.

כִּי עָלָה בַּחוֹמָה גֹּאֲלֶךְ

וְכִי שָׁבוּ בָנִים  לִגְּבוּלֵךְ.

הַר צִיּוֹן נִישָׂא בְּגָאוֹן

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ לַמָּעוֹן.

דָוִד הַמֶּלֶךְ וְרִבְבֹתָיו

בָּאִים לְהֵרָאוֹת  פָּנָיו.

אֵיכָה  קִרְיָה  נֶאֱמָנָה

אַחֲרֵי בְּלוֹתָה נִתְעָדְנָה.

לָבְשָׁה בִּגְדֵי תִּפְאַרְתָּהּ

בְּהִתְקַדֶּשׁ יוֹם חַגִיגָתָהּ.

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

07/05/15

שאלות ותשובות

על היחס שבין שאלות לבין תשובות בשיחת אנשים

שאלות ותשובות / יעקב מעוז

 

תשובות, לעיתים הן מניחות הדעות

אך לרוב בעליל אינן מן המשכנעות

אותן שהן משכנעות, מטבען זמניות

ומיד גוררות אחריהן שאלות נוספות

בקשת פתרון מצמיחה בעיות חדשות

 

נבוכים בארץ אנו בשבילי פתלתלות

אם במופלא לא נשאל, נתנוון חריפות

אם נהין להשיב, נקים עלינו ביקורות

 

דומה אני בעיניי, שכך אנתב הליכות

ניעשה כעזי-פנים בהצגת השאלות

ונלבש בושת-פנים במתן התשובות

12/04/15

אמא

תובנות נוגות על הערך "אמא"

אימא / יעקב מעוז

 

לעיתים, כך נדמה,

החיים הם מסע

לבירור המושג

אימא

 

היא הורה בכאב

ויולדת בעצב

מְדוֹאֶגֶת בוקר וַלֵיל

אימא

 

מְדַדֵיהָ מַרְוָוה

מְפִיתה היא חולקת

יְשֵׁנָה וְלִבָּהּ עֵר

אימא

 

משמחת הכול

מאירה באורה

חיוך על פניה מָשׁוּך

אימא

 

מי ידע את נפשך

מי ישער פועלך

אישה רעיה וַאֵם

אימא

 

המסע אין סופי

ולעולם לא נשלים

את חקר ערכך

יא יומא

 

26/03/15

מקרא ביכורים, פסח-שבועות

פיוט - מקרא ביכורים, כתוב בסגנון קלאסי ובביצוע עכשווי מפי חיים פרחי.

 

מִקְרָא בִכּוּרִים / יעקב מעוז

אֵל הוֹצִיאָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים.

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים,

לְסִינַי הבִיאָנוּ דֶּרֶך רְפִידִים,

וַיֵּרֶד עָלָיו בֶּעָנָן וּבִרְעֲשִׁים.

דֶּרֶךְ אֶרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה.

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מוֹרָשָׁה.

תנ"ך מִדְרָשׁ וְגַם מִשְׁנָה.

אוֹת בַּמֶּצַח כְּאֶבֶן-רֹאשָׁה.

נָסַב הַיַּרְדֵּן מִפָּנֵינוּ לְאָחוֹר,

בְּעֵת עֲלוֹתֵנוּ אֶל הַר הַמּוֹר.

לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו בְּבֶגֶד צָחוֹר,

וְלִגְמוֹר הַלֵּל בְּשִׁיר מִזְמוֹר.

קוּמוּ וְנַעֲלֶה בֵּית הָאֱלֹהִים.

פַּנּוּ הַדֶּרֶךְ הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.

הַשּׁוֹר הֶחָלִיל וְעַם הַכְּמֵהִים,

בָּאתֶם לְשָׁלוֹם אַחֵינוּ הַיְקָרִים.

אֵל הֵבִיאָנוּ לְבֵית קָדָשִׁים.

וַיְהִי מִקֵּץ שִׁבְעָה קְדוֹשִׁים,

בִּפְרִי הָאָרֶץ כְּתֵפֵינוּ חֲמוּשִׁים,

וְנִרְאֶה פָּנָיו בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁים.

 

לאתר: מועדים לשירה

להתכתבות: yaacovmaoz@gmail.com

26/03/15

גפן ממצרים תסיע

מבוסס על מדרש נאה המדבר על צניעות בהתנהגות

גפן ממצרים תסיע / יעקב מעוז

גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ,

שָׁר מִזְמוֹר תְּהִילִים.

עָם מִמִּדְבָּר הִפְצִיעַ,

רַעֲנָן כִּפְרִי הִלּוּלִים.

מוּסָר חֲכָמָיו יַבִּיעַ,

מִדְרשֵׁיהֶם מְעוּלִים.

קוֹל תּוֹרָתָם יַתְרִיעַ,

לַשׁוֹעִים גַּם לַדַּלִּים.

מְאַשְׁכְּלֹת גֶּפֶן יוֹדִיעַ,

לֶקַח טוֹב לַמִּסְתַּכְּלִים:

הַגָּדוֹל נָמוּךְ וּמַצְנִיעַ,

וְהַקָּטֹן יָרוּם כַּסְכָלִים.

חֹק לְיִשְׂרָאֵל יַשְׁמִיעַ:

הֱיוֹת שָׁפָל כַּגְּדוֹלִים,

וְאַל יִתְנַשָּׂא וְיַתְלִיעַ,

יִגְבַּהּ כַּהֲבֵל הֲבָלִים.

גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ (תהילים פ, ט), מה הגפן הזו, יש בה אשכולות גדולים וקטנים, וכל האשכול, שהוא גדול מחברו, נמוך ממנו, כך ישראל, כל מי שהוא גדול מחברו נמוך ממנו  (מדרש שמואל פרשה טז).

26/03/15

ממבוכה ועבדות לנחישות ועצמאות

תובנות מדיניות עקב הקריאה של שביעי של פסח ולקראת יום העצמאות.

ממבוכה ועבדות לנחישות ועצמאות

שני נרטבים בקריאה של שביעי של פסח

 

יעקב מעוז,     מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

 

 חכמינו זכרם לברכה התקינו לדורות סדר קריאה בתורה ובהפטרה בין השאר מתוך כוונה שתכני שתי קריאות ישלימו זה את זה. גם בקריאה רופפת ניתן להבחין די בקלות מהם התכנים העיקריים המקבילים שבין שתי הקריאות. על פי זאת ניתן גם לנחש מה היו השיקולים שעמדו לנגד עיני חכמים כאשר הצמידו הפטרה מסוימת לפרשה מן התורה. אך המפגש בין שני הטקסטים מחולל פרשנות יצירתית ולעיתים אנו מפליגים על כנפי הפרשנות למחוזות שייתכן (אם כי לא בהכרח) והם שונים מכוונת חכמים. זו התחושה שפקדה אותי בעת שקראנו בבוקר היום את הקריאה של שביעי של פסח.

 

נושא הפרשה העיקרי (שמות פרקים י"ד-ט"ו) הוא סיפור ההצלה הגדול של יוצאי מצרים מידי חילותיו של פרעה. מנגד, נושא ההפטרה העיקרי (שמואל-ב פרק כ"ב) הוא הצלתו של דוד מכף אויביו. בשני סיפורי ההצלה הללו ישנו מוטיב מרכזי והוא המים: האחד, "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" (שמות יד, כט-ל). האחר, "וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל בְּגַעֲרַת ה' מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ. יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים. יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִי" (שמואל-ב כב, טז-יח). שני סיפורי ההצלה הללו גוררים שירת תהילה המפארת את האל: האחד, "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'... עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וארממנהו" (שמות טו, א-ב). האחר, "וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת...  וַיֹּאמַר ה' סַלְעִי וּמְצֻדָתִי וּמְפַלְטִי לִי... מְהֻלָּל אֶקְרָא ה'..." (שמואל-ב כב, א-ד). בשתי שירות התהילה קשורה דמות האל בערך המלחמה: האחד, "ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ" (שמות טו, ג). האחר, "מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי" (שמואל-ב כב, לה).

 

פסוקי המלחמה המסיימים את הפיסקה הקודמת כבר מסמנים את ההבדל שבין שני הנרטיבים המוצגים בפרשה ובהפטרה. בעוד שבפרשה עוֹשֶׂה-המלחמה הוא האל "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות שם, יד), הרי שבהפטרה עושה-המלחמה הוא דוד "כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר" (שמ"ב שם, ל). במקרה הראשון ה' הוא איש המלחמה ובמקרה האחר ה' הוא המדריך לשיטות לחימה, כפי שאנו רואים גם במקום נוסף: "לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה" (תהילים קמד, א). ההבדל ניכר, הן מצד האל והן מצד העם או האדם. מצד האל, מתחולל שינוי תפיסה בכך שהוא משנה את תפקידו ממבצֵע למחנך לביצוע. מצד העם, מתחולל שינוי תפיסה עצמית ממבוכה, "נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ(שמות יד, ג), לנחישות, "קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי" (שמ"ב שם, לה). במקרה הראשון קיימת תלות מוחלטת של העם באלוהיו ואילו במקרה האחרון המגמה היא לפתח אקטיביזם, יוזמה ועצמאות, אם כי עדיין הכול בחסות האל.

 

במה באה לידי ביטוי המבוכה הרבה הפוקדת את העם בדרכו להגשמת החזון ההיסטורי הגדול ביותר? ראשית, החרטה על היציאה להרפתקה מסוכנת והתלונות הרבות עקב כך: "וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (שמות יד, יא-יב). לעם ברור בשלב הזה כי לא יוכלו לעמוד במסע, אם מפאת האיום הצבאי ואם מפאת האיום המדברי, מיעוט מים ומיעוט מזון. על חוסר היכולת של העם להתמודד עם האיום הצבאי אומר הרמב"ם: "אין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ובלבנים והדומה להם, ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם 'ילידי הענק' פתאום" (מו"נ ח"ג, פל"ב). עם-עבדים איננו עם-לוחמים ולכן יש היגיון בתלונת העם במקרה זה. אך מה שמעניין כאן יותר הוא הבחירה של העם בחזרה לעבדות תוך ויתור מראש על העצמאות. דומה הדבר במידת מה ליששכר, בנו של יעקב, המקבל את הברכה הבאה: "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (בראשית מט, יד-טו). יששכר בוחר לסבול, לעבוד קשה והעלות מס לשלטון, ולכן ממשילה אותו התורה לחמור. במילים אחרות, ויתור על יוזמה ועל עצמאות הוא לא אחר ממעשה חמורות: "נטה שכמו לסבול - כל משא כאשר יישא החמור ושב כעבד נותן מס וזה הטעם על יששכר שלא היו גיבורים ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם(אבן עזרא שם). התמודדות עם שתי הברירות הקשות הנזכרות כאן, עבדות וסבל מול מלחמה ועצמאות, ראינו גם בתקופות אחרות של ההיסטוריה. ערב פרוץ השואה עמדו קהילות רבות בדילמה הנוראית לסבול או לפעול. הן ההיסטוריה העתיקה (יציאת מצרים, מלחמות שאול ודוד) והן ההיסטוריה המודרנית (מלחמות הפרטיזנים בשואה והמחתרות בעצמאות ישראל) מוכיחות כי מבלעדי היוזמה והפעולה לא הייתה תקומה לישראל. המעטים שקיבלו על עצמם לפעול באופן מלחמתי כנגד הצורר בימי השואה הוכיחו את צדקתם, והיא עומדת לעד.

 

במה באה לידי ביטוי הנחישות של האדם, במקרה שלנו דוד, בבניית עצמאות ישראל? ראשית, דוד כתלמידו של הקב"ה בתכסיסי מלחמה, הנו בהחלט חניך מצטיין (המפקד היה מעניק לו חמשוש כפרס). הוא ממנף את הלימוד הזה ובכוח יזמתו מיישם אותו בעצמו: "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְלוּ תַּחַת רַגְלָי" (שמ"ב שם לח-לט). זהו הלך מחשבה של מנהיג עממי החותר לעצמאות וכך בונים מדינה. השאלה העומדת על הפרק היא לאו דווקא יכולתו המלחמתית של דוד, או אם נרצה יכולתם המלחמתית של יהודים בדורות השונים. השאלה היא יסודית ביותר, האם חברה יהודית בזמן נתון בוחרת לטול את היוזמה לידיה, להסתכן במלחמה ולחתור לעצמאות. לא בכל מלחמות ישראל הצלחנו ולא לכולן היה בסיס מוסרי איתן. אני מדבר כאן על מלחמת אין ברירה, שבה האיום הקיומי עלינו ברור מעל לכל ספק. במקרה זה, מצווה מוסרית מוטלת על העם ועל מנהיגיו לטול יוזמה ולהילחם לחירות ישראל.

 

26/03/15

ביעור חמץ

על סכנת החטא שבמהדרין

ביעור חמץ / יעקב מעוז

שָׁמַעְתִּי פַּעַם אֹמְרִים:

חָמֵץ מֵהַלֵּב מְבַעֲרִים.

שֶׁמִלְחָמָה לָנוּ בַּיְצָרִים,

וּבְעוֹד דְבָרִים נִסְתָּרִים.

נֵר וְנוֹצָה בְּחַיִל חָגָרְתִּי,

וּלְכִבּוּש הַיֵּצֶר גָבַרְתִּי.

רוֹב הָרָע מֶנִּי בִּעַרְתִּי,

וְהַיֵתֶר בְּלִבִּי בִּטַּלְתִּי.

עַתָּה, כְּשֶׁאֲנִי זָךְ וְנָקִי,

גֵּאֶה אֲנִי בִּמְנָת חֵלְקִי,

יָחִיד וּמְיוּחָד בְּדָרְכּי.

וְאֵין שָׁוֶה לִי כְּעֶרְכִּי,

26/03/15

מצה פלורליסטית

עיבוד לסוגיה מן המשנה

מצה פלורליסטית / יעקב מעוז

ישודר בגלי צה"ל 12 במרץ 2009 בשעה 16:45

פורים דאז הדיר שמחה מליבם של חכמים, חכמי היהדות, למן הנשיא, רבן גמליאל ועד לכוכב העולה של אותם הימים הוא רבי עקיבא הזכור לטוב. הסכמה לא שררה ביניהם, עד שנחלקו, לא לשניים בלבד אלא לשלושה ואף יותר. הפסח הקרב ובא הוסיף לחץ על מכאוב ותבע ממועצת החכמים החלטה מידית כיצד ינהגו יהודי אותה העת וכיצד יאפו את מצותיהם באופן כשר למהדרין אך גם יעיל, שכן הזמן והמשאבים לא היו שכיחים ביותר.

מצה כשרה, אל לה לשהות למעלה משמונה עשרה דקות תמימות בתהליך האפייה. שאם לא כן תחמיץ, תרתי משמע. תנורים לא היו מצויים באותם הימים בשפע, בודאי לא תנור חשמלי פרטי במטבחו של כל בית כמו בימינו, אלא תנור המשמש מספר משפחות אם לא שכונה שלמה. כדי ליעל את השימוש בתנור הציבורי ולאפות מצות כשרות נאלצו חכמים לתקן תקנות כדי לשמור על הסדר הציבורי בשעת העומס. או אז נחלקו חכמים.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ נָשִׁים, לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד, זוֹ אַחַר זוֹ. רוצה לומר, כל אחת מן הנשים לעצמה, היא האחראית לכל תהליך האפייה, ואם יחמיץ הבצק ותאבד הכשרות, הרי שזאת הבעיה שלה. חכמים אחרים, לא התלהבו, בלשון המעטה, מגישתו של נשיאם רבן גמליאל. הם היו הם מצפים ליותר מגדול הדור, שיתקין תקנות לתועלת הציבור כולו, ושתהליך האפייה יהיה גם יעיל וגם כשר. על כן אמרו: שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק: אַחַת לָשָׁה, וְאַחַת עוֹרֶכֶת, וְאַחַת אוֹפָה. לשון אחר, שלוש הנשים שנזדמנו לתנור הציבורי תחלקנה את המלאכה ביניהן, לישה, רידוד ואפיה בתנור. כך תעמולנה הנשים בשביל כולן מצד האחד, ואילו מן הצד השני כולן תיהנינה מפירות ההשקעה. ואכן, חישוב כלכלי פשוט מעלה כי בשיטה חדשה זאת ניתן היה לחסוך כחמישים אחוזים של המשאבים, של כוח האדם, של זמן העבודה ואף של העצים להסקת התנור. כמה טוב וכמה יפה.

עובדה אחת נעלמה מתודעתם של בעלי המחלוקת, חבורות הגברים, הדנה בשאלה כיצד נשים אמורות ליעל את עבודתן. עדיין לא נשאלה השאלה האם שלוש הנשים המזדמנות לאפייה רוצות בכלל לעבוד יחד דווקא בצוות המסוים הזה. כבר היו מקרים של נשים אופות שהעלו ניצוצות, תרתי משמע, מיחסי העבודה שלהן. לעובדה זאת היה ער מי נודע באותה העת ביחסו המיוחד לנשים, לנשיות, לאסתטיקה ולארוטיקה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא כָל הַנָּשִׁים, וְלֹא כָל הָעֵצִים, וְלֹא כָל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין (משנה, פסחים, פ"ג, ה"ד). אם לא כולם שווים, אולי מוטב לומר שכולם שונים, ואם כולם שונים, ואנו מכירים ומוקירים את השונות, הרי שהמצות שלנו תהיינה לא רק כשרות מן הבחינה ההלכתית אלא אף מן הבחינה האנושית חברתית. ר' עקיבא, מי יגול עפר מעיניך?!

ועם זאת, אין הדבר אומר שהשונות פוסלת עבודה בצוות, אלא שחברי או חברות הצוות צריכים בראש ובראשונה להיות בעלי רצון להיות שותפים בו, ורק לאחר מכן לשאול שאלות של יעילות העבודה, כגון מי יעשה מה כמה ולמה? הפילוסוף היווני אריסטוטליס, שגם עליו יהיה ראוי לומר זכר צדיק לברכה, בדק את נושא הידידות בספרו הידוע אתיקה. שם נשאלה שאלה בסיסית ביותר: האם אנשים מתאימים יותר להיות ידידים  כאשר הם דומים זה לזה או שונים זה מזה? למשל, שני בעלי מקצוע זהה, לרוב לא יהיו חברים טובים שכן הקנאה והתחרות פועלת באפון כמעט טבעי. יש מי שאומרים שדווקא שואף האדם אל הדומה לו, ואולי מן הסיבה שאין צפויות הפתעות קשות ממי שמתנהג ממש כמוני. אך יש המקדשים את השונות ואומרים כי דווקא היא מעוררת את היצירה, הן בטבע והן בקרב חברת האדם. אנו נוהגים לומר על דברים שונים זה מזה "שמים וארץ", אך לדעת אחד מחכמי היוונים דווקא השונות בין השניים מביאה לידי כך שישאפו זה לזה. האדמה משתוקקת לגשמים, היא אף מזינה אותם בכל פעם מאידיה, ואילו השמיים משתוקקים להגיע לאדמה בכך שהם ממטירים את גשמיהם ארצה. חכם אחר אמר שהמנוגד מועיל, ודוגמה לכך הוא מביא מעולם המוסיקה שסך כל הצלילים המנוגדים שביצירה מוסיקאלית עושה אותה ליצירה מעולה. וכך הופכת היצירה המוסיקאלית ל"סימפוניה" (Συμφωνία) שאינה אלא "הסכמה", הסכמה בין הכלים השונים ובין הנגנים השונים.

כדי ליצור את המצה הכשרה שלנו, לא די ליעל את השיטה ולא די להתחשב בשונות בלבד, אלא נדרשת מעל לכל הסכמה של השותפים לתהליך. יהיה הפסח הזה עלינו כשר ומלא בסימפוניה של טעמים.

26/03/15

רְגָלִים

על שלושה רגלים הלוח העברי עומד.

רְגָלִים / יעקב מעוז

שָׁלשׁ  פְּעָמִים  שָׁנָה בְשָׁנָה

שָׁבִים אֵלֵינוּ בְּאוֹתָהּ הָעוֹנָה

בַּחֲצִי  תִּשְׁרֵי וּבְאֶמְצַע  נִיסָן

וְאַף  בִּתְחִילָת חֹדֶשׁ   סִיוָן.

שָׁלשׁ רְגָלִים הֵם חַגֵּי יִשְׂרָאֵל

חַג הַמַּצּוֹת לִתְּשׁוּעַת  הַגּוֹאֵל

חַג סֻּכּוֹת לַנְּדוּדִים בַּמִדְבָּרִים

וְחַג קָצִיר  לְמוֹעֵד  הַבִּכּוּרִים.

שָׁלשׁ מְגִילוֹת לָהֶם מְיַחֲדִים

יִשָּׁקֵנִי כִּי טוֹבִים מִיָּיִן דֹּדִים

רוּת הַלוֹקֶטֶת בֵּין  הַשִּׁבֳּלִים

דִּבְרֵי קֹהֶלֶת,  הֲבֵל הֲבָלִים.

שָׁלשׁ עוֹנוֹת  יוֹגְבִים  וְכוֹרְמִים

חַג הָאָבִיב רֵאשִׁית הַשְּׂעוֹרִים

חַג הַקַּיִץ  יְמֵי  קְצִיר  הַחִטִּים

וְחַג  הַסְּתָיו לַגְּפָנִים  וְלַזֵּיתִים.

שְׁלשָׁה  לְקָחִים  אָנוּ  לְמֵדִים

לׁא לַעוֹשֵׁק,  כִּי הָיִינוּ עֲבָדִים

אָכֵן לְהַבִין  אֶת  נֶפֶשׁ הַגֵּרִים

וּבְסֻכַּת שָׁלוֹם נֵיעָשֵׂה  דָיָרִים.

 

לאתר: מועדים לשירה

להתכתבות: yaacovmaoz@gmail.com

26/03/15

נקמה

החמץ סוגר חשבון עם כל מי שביער אותו

נקמה / יעקב מעוז

 

נידיתם אותי,

דימתם אותי ליצר הרע,

לשטן עלי אדמות.

רדפתם אותי במסתרים,

בחריצים ובדפנות.

ביערתם אותי,

שרפתם אות גופי,

וברכתם על השמדתי

בשם ובמלכות.

 

אך אני,

סבלנות לי כימי עולם,

עוד מקדם לגן עדן.

ידעתי, כי לא יארך זמן,

לא יותר משבעה ימים,

ותשובו שפלי קומה,

בזיעת אפכם תבקשוני,

ובמיטב כספכם תרכשוני.

איראֵה ואמצֵא

על ראשי שמחותיכם.

תבקשו להינחם,

ואני אינקֵם

אני.... החמץ!!!

26/03/15

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי

פרפרזה על מקרא ביכורים

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי / יעקב מעוז

 

בֵּין אֲרַם לנַהֲרַיִם

בִּמְבוּכוֹת הַמִּזְרָח הַקָּדוּם

אָבִי היה אֲרַמִּי אֹבֵד

 

עַד שֶׁבָּא לְגּשֶׁן מִצְרָיִם

עַל יַד הַיְאוֹר הַקָסוּם

שָׁם נַעֲשֵינוּ לְעַם עוֹבֵד

 

וַנִּצְעַק לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם

ה' אֵל חַנּוּן וְרַחוּם

וַיִּשְׁמַע כִּי הַצַּעַר כָּבֵד

 

בְּיָד חֲזָקָה חִלֵּץ מִנְחוּשְׁתָיִם

לְהוֹבִילֵנוּ בַמִּדְבָּר הַכָּמוּס

אֶל מִשְׁכַּן כְּבוֹדוֹ הַהוֹלֵם

 

וְעַתָּה כָּל חַג בִּירוּשָׁלַיִם

אָבִיא פֵרוֹתַי בְטֶנֶא עָמוּס

בְּתוֹדָה לִשְׁמוֹ נְדָרַי אֲשַׁלֵּם

17/03/15

חמורים מחמירים

האתון שלימדה אותנו תורה ומוסר

 

חמורים מחמירים

יעקב מעוז

מעשה היה בחמורתו של רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, התנא הגדול, שעשה נפלאות וניסים (חולין ז, ע"א), הרביץ תורת מוסר בישראל (כתובות מו, ע"א) ודבריו מהדהדים עד ימינו אנו, כאן ועכשיו. פעם אחת, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, התגנבו בחשאי גנבים אל חצרו של הרב, אשר נם את שנתו העמוקה באפיסת כוחות מלימוד תורה בבית המדרש ומפסקי דינין רבים וסבוכים, שפסק לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. הגנבים הללו, הצליחו להבריח את הבהמה מביתו ועד לביתם, וַתֵּלֶךְ הָאָתוֹן בַּשָּׂדֶה, פוסעת אחריהם לְפִי תוּמָה. הם, המרושעים, בקשו לעבוד בחמורה את עבודת החקלאות ומשק הבית, והיא אכן עבדה "כמו חמור" בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, ויענו אותה ויתנו עליה עֲבֹדָה קָשָׁה. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נתדלדלו כוחותיה של החמורה החרוצה והיא החלה מדדה בין משימה למשימה באיטיות ובחידלון. או אז שמו לב הגנבים לעובדה שהחמורה הגנובה לא אכלה שְׁלשֶׁת יָמִים תמימים, מאז שגנבו אותה ועד לרגע הזה ממש. בכל פעם שהציעו לה ממבחר המטעמים שחמורים נוהגים להעלות על שולחנם, הרי זו סירבה בעקשנות, הייתה מנשבת בהם ולא הביאה אף לא גרגר אחד אל פיה. חישבו ומצאו הערמומיים, כי אם תתמיד החמורה בסרבנותה, הרי שתמות ותהיה עליהם לנטל ולסירחון. טיכסו עצה ופה אחד החליטו כי יש לשלח את החמורה מן המשק המקרטע, אשר נושיו נושפים לו בעורפו ותובעים את חובותיהם בתוקף. הורידו מעליה את הַמַּרְדַּעַת, התירו את הרסן ושלחו אותה בחבטות לדרכה האחרונה, כדי שתמות לה אי שם הרחק הרחק מהם.

בשארית כוחותיה שירכה דרכה ככלב נאמן אל בית בעליה, הלא הוא רבנו הקדוש פנחס בן יאיר, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. בעמדה על סף ביתו של הצדיק  נַהָקָה בִּנְהָקָה אחת גְדֹלָה וּמָרָה, כִּתְּרוּעָה וּכִשְׁבָרִים, שמחה על ששבה לבית בעליה ועצובה על שכך רצתה בה ההשגחה. השגיח הרב בקולה ואמר לתלמידיו: פִּתְחוּ לְאוֹתָה הַעֲנִיָיה, שהרי יש לה שלושה ימים שלא טעמה דבר. אצו רצו התלמידים לפתוח את דלת הבית וקבלוה ברוב ששון והדר, ככה ייעשה לחמורה אשר הצדיק חפץ ביקרה. פקד הרב על תלמידיו להביא אליה מידית מזון חמורים מובחר ומשובח. הרי ידוע לכולנו,  שאהבתם של חמורים אינה נתונה אלא לגרעיני שעורה שמנים ומבוררים, והנה הניחו לפניה ערימה נאה של שעורים טבולים בשמן זית ומלח גס, עם נגיעות של פסטו טרי ועל מצע של חסה מסולסלת. אך למרבה ההפתעה החמורה סירבה בתקיפות לאכול ואף כאן בבית בעליה, רבה ומיטיבה. פנו התלמידים בתמיהה לרבם ושאלו: רבנו, חמורתך מסרבת לזון מן המעדנים שהנחנו לפניה כמצוותך, מהו אומר? שאל אותם הרב: האם עשרתם במעשר דמאי את השעורים? השתוממו עד מאוד התלמידים ואמרו: מורנו ועטרת ראשנו, אתה הוא זה שלימד אותנו כי הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלַבְּהֵמָה... פָּטוּר מִן הַדְּמַאי (דמאי פ"א, מ"ג). השיב להם הרב בחיוך אבהי חביב: מה לעשות, חמורה זו מחמירה על עצמה יותר מידי, שכבר אמרתי: חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (סוטה פ"ט, מט"ו). מיד ניקו התלמידים מהשעורים מעשר דמאי, והנה החמורה אכלה לתיאבון והשיבה את נפשה ואת נפש התלמידים. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'...

ימים פסו ועברו להם, וחכמים גדולים שבו ולמדו את רזי הסיפור הזה שוב ושוב כדי להוציא מחמורתו של רבי פנחס בן יאיר רזי תורה סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין. אמר הבן איש חי: הרב קראה עניה כי נראה היה שבנפשה מגולגלת נפש אדם גדול מאוד בתורה, ואין לך עניות גדולה מזו שנפשו תהיה מגולגלת בנפש בהמה. לכן רמז לתלמידים, שמדרגתם פחותה מן הבהמה הזאת, ואין להחטיא אותה (בניהו בן יהודע חולין ז, ע"ב). חכמים  קדמונים יותר ראו בסיפור ביקורת קשה על הדורות בהם חיו. אמר רבי זירא, אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים. ולא כחמורו... של רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים (שבת קיב, ע"ב). וְנַחְנוּ מָה, בני הדור המדורדר הזה?! עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם! (סוטה פ"ט, מט"ו). ניתן לענ"ד לפרש סיפור מופלא זה בשני אופנים: האחד, כל המחמיר הרי זה משובח. השני, כל המחמיר, הריהו חמור. הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים...

הסיפור מבוסס על: ירושלמי שקלים כא, ב. דמאי ג, ב – ד, א.

28/02/15

מיטתי

אין מקום טוב יותר לברוח אליו...

מיטתי / יעקב מעוז

 

מיטתי היא מבצרי

משגב לתלאתי

ויצועי הוא משברי

מבטח למשובתי

 

בעת מרה שחורה

נכנס אליה כבועה

עוברית היא התנוחה

הכר, הכסת ישועה

 

כשבא זמן להשכים

יומי כהר טרשים

ותפילתי ממעמקים

תן נחת למבקשים

 

בעת תבוא בכייתי

נחמתי היא מיטתי

וביום תבוא פקודתי

אך בה תהה מיתתי

21/02/15

הלכות הפריית מבחנה בלשון חילונית

סיכום דעת ההלכה ביחס לטיפולי הפריה

 

הלכות הפריית מבחנה בלשון חילונית

ד"ר יעקב מעוז

 

פרפרזה על "סיכום דעת ההלכה ביחס לטיפולי הפריה" מאת הרב שמואל דוד, הרב הראשי לעפולה, תבנה ותכונן.

 

הטכנולוגיה הרפואית המתקדמת, בעניין טיפולי ההפריה, מסייעת לזוגות רבים לממש את ההורות שלהם ולהביא ילדים לעולם. בצד זאת, היא מעוררת כמה שאלות הלכתיות, עקרוניות ומעשיות. השאלות מתעוררות בעיקר סביב הפריית מבחנה, המכונה בלשון הרפואית IVF (In Vitro Fertilization). במקרה השכיח שואבים ביצית מהאישה וזרע מהאיש ומקיימים את תהליך ההפריה בתנאי מעבדה. לאחר שנראה כי ההפריה עלתה יפה במבחנה, מחדירים לרחם האישה את הביצית המופרית. כיום לא ניתן למנות את מספר הילדים שבאו לעולם כתוצאה מתהליכים רפואיים כאלה. להלן השאלות הראשונות העולות אגב תהליך שכזה:

 

  1. ההלכה מחייבת כל זוג, איש ואישה, לקיים מצוות "פרו ורבו" בדרך הטבע. האם הפריית מבחנה נחשבת לזוג כקיום המצווה?
  2. ההלכה אוסרת על האיש להוציא "זרע לבטלה", אלא באקט מיני המיועד להולדה בלבד. האם בהוצאת זרע כמה וכמה פעמים למילוי מבחנות לבדיקות או להפריה אין משום עבירה על האיסור הזה?
  3. ההלכה מחייבת את האישה להיטהר במקווה לאחר ששמרה "שבעה נקיים" מתום המחזור החודשי ורק לאחר מכן לקיים מצוות "פרו ורבו". האם החדרת הביצית המופרית טרם הטבילה במקווה אפשרית?
  4. ההלכה אוסרת על "גילוי עריות", יחסי איש זר עם אישה נשואה. האם במקרה שזרעו של האיש חלש מותר להזריע את הביצית בזרעו של איש זר?
  5. ההלכה קובעת כי זהותו הדתית והאתנית של הולד נקבעת על ידי האם בלבד. האם במקרה שהאישה איננה מצליחה ליצר ביציות ניתן להזריע ביצית של אישה זרה בזרע האיש ולהחדיר אותה לאישה? מיהי האם ההלכתית של הולד, בעלת הביצית או האם ההרה?

 

כדי לעגן את הדברים בכתבי חכמים קדמונים יש לאתר דוגמאות דומות להפריה שלא בדרך הטבע. התלמוד (חגיגה טו, ע"א. רש"י שם) מציין מקרה מיוחד ולפיו אישה שרחצה באמבטיה נתעברה מזרע שגבר פלט שם קודם לכן. במקרה אחר נזכרת אפשרות שהאישה תתעבר מכך ששכבה על סדין שגבר זר פלט עליו זרע (טורי זהב קצה, ז). במקרים אלה מתירים את הולד, גם אם האישה נידה וגם אם הזרע שייך לאיש זר. החשש היחידי שמעלים הוא שהולד, לכשיגדל, ישא את אחותו, בת האב שלו. מכאן נלמדו כמה הלכות:

 

א.      אין איסור על הפריה מלאכותית של אישה בעת הנידה.

ב.      אין חשש ממזרות לולד שהופרה מזרעו של גבר זר. יש חשש של נישואי אחות.

ג.       הילד נחשב כבנו של בעל הזרע.

 

אחד הסיפורים ששימש מקור השראה להפריה באמצעות האמבט הוא זה שהחכם בן-סירא נולד מזרעו של הנביא ירמיה, אשר רחץ באמבט ואישה נתעברה ממנו באופן מיקרי (חלקת מחוקק אה"ע סימן א, ח). לדעת הרב שמואל דוד כל הפוסקים יסכימו לכך שאין בהוצאת זרע למטרת עיבור באמצעות מבחנה כהוצאת זרע לבטלה. כמו כן דעת רוב הפוסקים היא שהצוות הרפואי האמון על החדרת הזרע לאישה פועל מכוח שליחותו של האיש ולכן גם אין חשש שהוא לא קיים מצוות פריה ורביה כהלכתה (הר צבי, הגהות הטור סימן א).

 

כאמור, ישנו חשש של השחתת הזרע אם מסתבר שמוציאים אותו לבטלה. ההלכה הזאת נלמדת מהסיפור על אונן כדוגמה למי שהשחית זרע ועל כן האל המית אותו (בראשית לח, ט). במקרה זה התכוון אונן להשחית את זרעו, אך במקרה שהרצון הוא להשיג הפריה הרי שהדבר מותר גם אם מדובר בבדיקה בלבד (ראה אליהו רבה או"ח סימן רמ. יעב"ץ ה, סימן מג). הרב עוזיאל מקבל את דעת הרופאים שההפריה המלאכותית היא "ממש במקום ביאה" (שרידי אש ג, סימן ה).

 

"עקרות הלכתית" של האישה הנו מצב ייחודי, שבו האישה מבייצת מיד לאחר המחזור החודשי אך לפני שהספיקה לשמור על שבעה נקיים, ליהטהר במקוה ולהיות מותרת לקיום מצוות פרו ורבו. האם ניתן, בנסיבות אלה, להזריע את האישה באופן מלאכותי טרם הטהרה? החשש העיקרי שמעלים חכמים הוא שהולד יהיה "בן הנידה". סטטוס זה איננו גורע מאומה מזכויותיו, אך עדיף להמנע ממנו. רוב הפוסקים האחרונים קבעו כי מאחר ההפריה נעשית מחוץ לגוף האישה, הרי שהי מותרת לחלוטין.  

 

האם מותר להזריע אישה בזרעו של גבר זר בזמן שהזרע של האיש שלה איננו פורה? התורה אוסרת לשכב עם אישה נשואה ולכן ישנו חשש ממזרות. ההלכה איננה רואה בהזרעה מלאכותית כסוג של יחסי אישות בין אישה לאיש ומכאן שאין מקום לחשש ממזרות. עדיין ישנו חשש של נישואי אח ואחות, מאחר שקיים סיכוי תיאורטי שהוולד מההפריה המלאכותית יישא את האחותו, בת האב הביולוגי שלו. רוב הפוסקים מתנגדים להפריה מזרע של גבר יהודי.

 

אם תורם הזרע הוא גוי, מתבטל החשש לנישואי אח ואחות. זאת משום שהסבירות שהוולדות, בני תרבויות זרות, ישאו זה את זו הנה אפסית. ההלכה מתגברת על החשש שזרע גויים נמהל בזרע ישראל מאחר חובת קיום שמצוות פרו ורבו עולה על החשש הזה. כמו כן, מאחר שיהדותו של הוולד נקבעת על ידי האם, יהיה הוולד כשר לכל דבר ועניין.

 

בעניין תרומת ביציות ההלכה מתלבטת מיהי האם, התורמת או הנתרמת? אם קובעים שהתורמת היא האם, אזי יש מצב שבנה מהנתרמת יישא את בתה מהאיש החוקי שלה. לכן במצב כזה יש לאסור תרומת ביצית. אם נאמר שהאם ההלכתית היא הנתרמת, אזי אין כל חשש, ויש להתיר תרומת ביצית. רוב הפוסקים נוטים לראות בתורמת כאם ההלכתית, ומכאן שיש לאסור תרומת ביצית. הפתרון שמציעה ההלכה במקרה זה הוא לקבל תרומת ביצית מאישה לא יהודיה. כך מצמצמים את הסבירות של נשואי אח ואחות לאפס. עם זאת, במקרים שאין בנמצא פתרון כזה, יש להתיר תרומה מאישה יהודייה, מאחר שהסבירות הנמוכה של נישואי אח ואחות אינם עומדים אל מול מצוות פרו ורבו.  יש לציין שבמקרה שהתורמת אינה יהודייה, בעת מילת הילוד יש לעשות זאת כאילו מגיירים אותו וכמו כן בעת הגיעו לגיל מצוות יש לטבול אותו במקווה לשם גיור ולקבל עול מצוות.

 

כמו שנאמר למעלה בעניין תורמת הביצית, שרוב הפוסקים סבורים שהיא האם הביולוגית וההלכתית, הרי שבמקרה של אם פונדקאית, אין ספק שההורים הם בעלי הזרע והביצית ולא האם הפונדקאית. מכאן גם שאין חשש לנישואי אחים. למי שמבקש להקפיד יותר, רצוי שהאם הפונדקאית תהייה לא יהודייה. גם במקרה זה יש לנהוג מנהגי גיור ביילוד.

 

תודה לגויים המסייעים לעם ישראל להמשיך את קיומו.

 

לקריאה נוספת

http://www.tik-tak.co.il/web/project/katava1.asp?codeClient=469&id=8100

 

http://www.puah.org.il/UserFiles/File/%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%99%20%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA/hzraha%20melachutit

15/02/15

מגילה בקהילה, ספר דיגיטאלי

קישור למגילת אסתר מהודדרת עם ביאור חדיש ושירה חדשה

ספר דיגיטאלי, לדפדוף ולהורדת קטעים

http://www.yedamatnasim.org.il/flipbook/74_output/web/flipviewerxpress.html

 

קובץ PDF עם אפשרות להורדת כל הקובץ 

 

http://www.matnasim.org.il/_Uploads/3574megila09.pdf

 

15/02/15

מלכתי, לפורים

השיר עוסק בחיזור הגורלי של אחשורוש אחר אסתר.

מלכתי / יעקב מעוז

 

רַצִיתִי  לִקְשׁוֹר לָךְ  מַלְכָּתִי

חוּט   שֶׁל  חֶסֶד   מְאַהבָתִי

לָבָן כְּטָהֳרָתֵךְ וְאָדוֹם כִּתְשׁוּקָתִי.

וְאִם  תֹאמְרִי:   רָבּוּ נָשֶׁיךָ!

וּבָמֶה נִשְׁתָנוּ הַפָּעָם מָעַשֶׁיךָ?

רֹאשִׁי לָךְ נָתוּן וְכֹל הַגִיגַיו

נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ כַּאַיִל בְּקַרְנָיו.

15/02/15

שגיאות מי יבין, פורים

שיר העוסק בשגיאה הגורלית של המן ורעייתו בבואם לטמון פח למרדכי וליהודים.

 

הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד

או

שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין

(מועדים לשירה: http://shituf.piyut.org.il/site/678 )

הָמָן הִפִּיל פּוּר וּבוֹ נָפַל

אָמַר לְהִבָּנוֹת מְחוּרְבָּנֶנוּ.

סָבַב הַגַּלְגַּל וְעָנְשׁוֹ כָּפַל

וְנַהֲפוֹךְ הוּא יוֹם אֵידֵנוּ.

זֶרֶשׁ עָצָה לַעֲשׂוֹת לוֹ עֵץ

בִּהְיוֹתָהּ מַעְלָה עַל הַגָּל.

לֹא שִׁעֲרָה שֶׁהָמָן בּוֹ יִנָּעֵץ

וְנַהֲפוֹךְ הוּא מַטָּה הַגַּלְגַּל.

כִּי כָּךְ אָמַר הֶחָכָם מִכֹּל

עַל הַמְּסוֹבֵב בְּדֶרֶךְ כָחַשׁ,

חוֹפֵר גּוּמָּץ עָמוֹק, בּוֹ יִפּוֹל

וְאִם לֹא דָי, יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.

מַסְקָנָה מֵאֵלֵיהָ מִתְבַּקֶּשֶׁת

קוֹדֵם חַשׁוֹב וְהָבֵן הַשִּׁיטָה,

לִפְנֵי שֶׁתִפְרוֹש אֶת הָרֶשֶׁת,

כִּי אֶפְשַׁר שְׁהַדָּג הוּא אַתָּה.

15/02/15

בנפול אויב

שיר המבוסס על דרשת ר' יוחנן בתלמוד, מסכת מגילה דף י' עמוד ב'.

בִּנְפֹל אוֹיֵב  / יעקב מעוז

משֶׁה  וּבְנֵי  יִשְׂרָאֵל  אָמְרוּ  שִּׁירָה

מִרְיָם   וְרֵעוֹתֶיהָ   יָצְאוּ   בִמְחֹלֹת

לַיְּהוּדִים   הָיְתָה  שִׂמְחָה   וְאוֹרָה

עַד שֶׁלֹּא יָדְעוּ בֵּין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת

מַלְאָכִים בְּגִיל ובִּרְנָנָה הִלְלוּהוּ

וּצְבָא הַשָּׁמַיִם  מְסוֹף וְעַד רֹאשׁ.

בִּרְקִיעַ  עֻזּוֹ   בְּזִמְרָה   שִׁבְּחוּהוּ

וְקָרָא  זֶה אֶל זֶה   וְאָמַר  קָדוֹשׁ.

והקב"ה  חִיל  וּרְעָדָה  אָחֲזוּהוּ

אָבֵל  וַחֲפוּי   כְּיוֹשֵׁב  בְּמחבוֹש.

שְׂמֵחִים בְּמַפֶּלֶת אוֹיֵב אִכְזבוּהוּ

וּבְחֲמַת זַעַם הִשְׁבִּית כָּל מָשׂוֹשׂ.

בְּרוּאִים בְּצַלְמִי הֻשְׁחָתוּ  בַּזִירָה

וּמַעֲשֵׂה  יָדַי  טוֹבְעִים  בִּמְצֻלוֹת.

שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת  הָיוּ לִי לְזָרָא

וְאַתֶּם בָּאִים לְהַחְנִיף וּלְחַלּוֹת?!

וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה...

15/02/15

חשבון היסטורי נוקב, פורים

כיצד סוגרים במדרש מעגל היסטורי בין צעקת עשיו לזעקת מרדכי (האתר מפרק את השורות באופן שרירותי)

פורים, חשבון היסטורי כואב / יעקב מעוז

כאשר נודע למרדכי דבר הגזרה של המן הרשע, הוא יוצא אל תוך העיר, מפגין את אבלותו "וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד, א). רצף המילים הללו הזכיר לחכמי המדרש המפולפלים מיקרה אחר. כאשר נודע לעשו (הרשע?) כי אחיו הצעיר יעקב רימה אותו, וגנב את ברכת אביו "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד" (בראשית כז, לד). שתי הדמויות, מרדכי ועשו, נוהגות באופן דומה בעת מצוקה ובעת שנעשה עמן עוול משווע. ההשוואה המתבקשת הזאת יצרה בעיה חדשה וחמורה מאוד. בעוד שברור לנו שהמן הוא הרשע שבסיפור והזעקה של מרדכי באה לטובת העם היהודי, הרי שבמקרה של עשו יעקב, אביהם של היהודים, הוא שמרע ומעוול, ואילו עשו (הסמל, לא האיש) הוא אביה של "מַלְכוּת הָרִשְׁעָה", שאנו מתפללים בכל יום שלוש פעמים להשמדתה: "מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ". איך מיישבים את הסתירה הזאת? רבי חנינא טוען שהאל לא וויתר על ענישת יעקב המרמה והמעוול, שגנב את הבכורה. אלא שהאל הנו ארך אפיים ואיננו גובה את המגיע לו מיד. הוא המתין כך וכך דורות עד לימיו של מרדכי, ושם בחר לגבות את המחיר מצאצאיו של יעקב. לכן צעקתו של מרדכי דומה כל כך לצעקתו של עשו (בראשית רבה סז, ד. אסתר רבה ח, א). המשתמע מדבריו של ר' חנינא הוא שידיהם של היהודים לא תמיד היו נקיות, וכי עשיו, שחז"ל עשו כל שביכולתם להשחיר את פניו, אולי צדקו פחות בעניין הזה. גם פרשנים מאוחרים מתקשים לעכל את ההשוואה, שממנה עלול לעלות, אם עושים צעד פרשני נוסף, שיעקב אבינו דומה להמן הרשע בהתנהגותו (חס וחלילה וחס). דברים כאלה, שלא יעלו על הדעת במחשבה היהודית, עלו גם עלו. אחד הפרשנים של התלמוד, ר' אברהם חיים שור, בעל תורת חיים על הש"ס, אומר: הענין תמוה, מה ענין צעקת מרדכי לצעקת עשיו? במילים פשוטות יותר, למה ר' חנינא מסבך לנו את העניינים? את המבוכה הזאת הוא מנסה ליישב בכך שאף על פי שהקב"ה הסכים עם יעקב בדיעבד, הרי יש בפעולה שלו "אבק מרמה" (לשון המעטה) ואת מחיר המרמה הזאת משלמים בני דורו של מרדכי (תורת חיים על חולין צב, ע"א). פרשנות שכזאת באה לומר לנו, שחכמי הדורות בקשו להתנער ממעשה הרמייה של יעקב את עשיו, וכמו כן להזהיר אותנו מפני שלילת הגויים, רדיפתם ורמייתם. נסתרות דרכי האל, ישתבח שמו.

מקור ההשראה

איתא במדרש רבה, פרשת תולדות, ובמגילת אסתר, כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה. אמר רבי חנינא: כל האומר רחמנא ותרן הוא, יוותרו בני מעיו. אלא מאריך אפיה, וגבי דיליה. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, דכתיב: ויצעק צעקה גדולה ומרה. והיכן נפרע לו? בשושן הבירה. דכתיב, ויזעק זעקה גדולה ומרה. הענין תמוה, דמה ענין צעקת מרדכי לצעקת עשיו? לכך נראה דהכי קאמר, דכיון דגרם יעקב לעשו לצעוק צעקה גדולה ומרה בשביל הבכורה והברכה, אף על גב דלבסוף הסכים הקב"ה על ידו, מ"מ מעיקרא אבק מרמה מיהא הוי, לכך נענש מרדכי שהיה מבני בניו... (תורת חיים על חולין צב, ע"א)

03/02/15

מחזוריות

שיר קצר על הפילוסופיה של החיים

מחזוריות / יעקב מעוז

 

מפלי המים הענקיים

מיצרים אנרגיית חשמל

המחממת את המים

כדי שנשיר במקלחת.

 

הזבל המאוס שהפרשנו

מצמיח פירות מן הארץ

שאנו אוכלים לתיאבון

לאחר רחיצת ידיים.

 

התשוקה במימוש המיניות

נשברת בשיאה באחת

ושבועת "לעולם לא-עוד"

מחזיקה עד לסיבוב הבא.

 

החיים מתנהלים במחזוריות

בוקר רודף ערב רודף בוקר

תמיד ניתנת הזדמנות שניה

לבד מהחיים עצמם...

20/01/15

קידוש לט"ו בשבט, מילים

מעין קידוש הכתוב בצורת פיוט קלאסי. הולחן ובוצע על ידי רוני איש רן באתר זה. להאזנה לביצוע: http://shituf.piyut.org.il/piyut/1224

 

קידוש לט"ו בשבט / יעקב מעוז

בִּרְשׁוּת  אֵל - חַי, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים,

הַמּוֹצִיא מִן הָאָרֶץ פֵּרוֹת נְעִימִים.

וּבִרְשׁוּת מוֹרוֹתַי וְרַבּוֹתַי הַמְּסוּבִּים,

הָעוֹשִׂים יוֹם חַג לָאִילָנוֹת  הַטּוֹבִים.

נִישָּׂא   כּוֹס בְּרָכָה  בְּרוֹן  וּבְשִׁירִים,

וּנְקַדֵּשׁ בְּשִׂמְחָה אֶת מוֹעֵד הַנִּירִים.

בָּרוּךְ יִשְׂרָאֵל העָמֵל בַּשָׂדוֹת וּבַּגַּנִּים,

וּבְרוּכָה  לוֹ  אֶרֶץ  שִׁבְעַת - הַמִּינִים.

לְחַיִּים  נִּשְׁתֶּה  זְקֵנִים  טַף וְנָשִׁים,

לְאַהֲבָה, לְשָׁלוֹם וּלְטוּב הַמַּעֲשִׂים.

הַמְמַלֵּא  אֲסָמֵינוּ בָּר  וִיְקָבֵנוּ זָנִים,

יִתְבָּרֵךְ אֵל-חַי, בּוֹרֵא פְּרִי הַגְּפָנִים.

20/01/15

קידוש לט'ו בשבט

לקריאת הפיוט: http://shituf.piyut.org.il/story/2665 מעין קידוש לט"ו בשבט, שנכתב בסגנון הקלאסי של הפיוט. זהו ניסיון לתת מענה לצורך בחומרים חדשים המבוססים על המסורת ועל המקורות הספרותיים היהודיים. ט"ו בשבט הנו אחד החגים המתחדשים ביותר בחברה הישראלית. רוב הציבור חוגג את סדרי ט"ו בשבט באמצעות המתכונת שחברתי לפני 13 שנה. עד היום הודפסו והופצו מאות אלפי עותקים, בחסות המחלקה להתחדשות יהודית בקהילה, של החברה למתנסים. כנסו גם לקישור הבא: http://www.youtube.com/user/yaacovmaoz
16/01/15

חרטומים כמשת"פים

מאמר קצר על סתירה אפשרית בדברי התורה

חרטומים כמשת"פים

הגיג קצר על פרשת וארא

יעקב מעוז

בקטע הבא מתוארת הראשונה ממכות מצרים, מכת הדם. השוואה בין מעשיהם של משה ואהרון לבין מעשיהם של החרטומים מעוררת תמיהה.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן, קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, עַל נַהֲרֹתָם, עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם, וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, וְיִהְיוּ דָם. וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. וַיַּעֲשׂוּ כֵן משֶׁה וְאַהֲרֹן... וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם, אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר, וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם, וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' (שמות ז, יט-כב).

השאלה שעולה כן בכל חומרתה היא: מדוע מחמירים החרטומים את מצב האומה שלהם ועושים אף הם מים לדם? שאלה חשובה אחרת היא אם כל כך מודגש הרעיון שמכת הדם הייתה בכל מקווה מים בארץ מצרים, היכן אם כן עשו זאת החרטומים? את הקושי האחרון מעמיד אבן עזרא כך: "ויש לשאול, אם על יד אהרן נהפכו כל מימי מצרים לדם. אנה מצאו החרטומים מים והפכום"? כיוצא בו הריב"א: "מה עשו [החרטומים], הלא היו לדם כל מימי מצרים"?

בתשובה לקושי זה, טוען תרגום יונתן, שמה שעשו החרטומים היה רק בארץ גושן: "והפיכו מן מיא דגושן לאדמא". בארץ גושן כאמור גרו היהודים, ויש להניח שמכת הדם לא פגעה באזור בו גרו. לכן ראו החרטומים את המקום הזה כיעד להפגין גם הם את יכולתם המגית. דברים אלה מקבלים חיזוק מהריב"א: "מימי ישראל... לא נהפכו לדם".

אבן עזרא מתרץ את הקושי באופן אחר, מכת הדם פעלה רק על המים, שעל פני הארץ, ואילו החרטומים נאלצו לחפור ולהוציא מים זכים כדי להפכם לדם. לדידו של רבנו בחיי, רק היאור לקה: "לא אמר כל מימי מצרים אלא כל המים אשר ביאור". אך דברים אלה אינם מתיישבים עם פשוטו של מקרא: "וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם". הפרדס יוסף איננו מקבל את הטענה שלא כל המים נעשו לדם, והוא תוקף את הטו"ז על פרשנותו: "אך דבריו תמוהים, לומר כן, שנשארו מים שלא נהפכו לדם". הוא גם איננו יכול לקבל את דעתו של רבנו בחיי "הקב"ה צווה שני ענינים, האחד הכאת היאור במטה, כדי שיתהפכו מימיו לדם, והשנית נטיית היד במטה בלתי הכאה, על שאר מימי מצרים". ההפרדה בין היאור לבין יתר משאבי המים לא באה לגונן על החרטומים אלא על התורה, העלולה להיקלע למצב של סתירה בין דבריה. כדי להיחלץ לגמרי מן הסתירה הוא גם פוסל את האפשרות שהחרטומים עשו בכלל משהו עם המים: "או אולי מה שיאמר ויעשו כן, הכל עשיה מזוייפת". השערה זו של רבנו בחיי עונה במשהו על השאלה הראשונה למעלה, שהיא חמורה יותר: מדוע הרעו החרטומים עוד יותר את מצב אומתם בהפכם את יתר משאבי המים לדם? לפי רבנו בחיי, הם עשו רק "כאילו".

ההתפתלות של פרשנים נובעת מסיבה פשוטה אחת. ישנה סכנה שסיפור התורה לא יישמע קוהרנטי. הוא עלול לסתור את עצמו והקורא עלול להגיע למסקנות מרחיקות לכת, כפי שכבר קרה עם ביקורת המקרא. מסקירת דברי הפרשנים על הפסוקים הללו עלה שחלק גדול מהם לא נכנס או לא רוצה להיכנס לניסיון ליישב את הסתירה. יישוב סתירות גורר בדרך כלל אחריו מתחים חדשים וסתירות לא צפויות. מי שכבר נכנס לפרשנות על התנהגות החרטומים שעשו אף הם מים לדם, איננו מתמודד עם השאלה מדוע יתרמו החרטומים להחמרת מצב עצמם? הם הרי לא משתפי הפעולה של הציונות.  

15/01/15

היזהרו בכבודן של דתות אחרות

אני לא שרלי הבדו

http://jokopost.com/personal/4972/

03/01/15

באלה הידיים

על יחסי הורים בגיל הזקנה וילדים בגיל העמידה

באלה הידיים / יעקב מעוז

 

אמי נשכבה על מיטת חוליה

ותרדמה עמוקה נפלה עליה.

זרועותיה, שכבדו מאוד מזוקן

נשתלשלו מבין דפנות יצועיה.

 

באלה הידיים טפלה וטפחה

בימי ילדותי, חולשתי ותקוותי.

הנני משיב לה קומץ מהחוב

שש מהמצווה ונוגה ממצבה.

03/01/15

מפוספסים

החרדים וכור ההיתוך של בית החולים הישאלי 

מפספסים / יעקב מעוז

 

ראיתי חרדים מפוספסי כתונת,

מבחירי שונאי מדינת ישראל,

אצים בבית החולים הממשלתי

למען בני משפחותיהם הדוויים.

 

האחד ביקש סעד מרופא סרוג

הגומר את ההלל ביום העצמאות.

האחר מצא נחמתו אצל איזה גוי

שעליו אמור האל לשפוך חמתו.

 

מאושפז ששוחח עם שכנו בערבית

לפתע הציע עזרה ביידיש צחה.

הם השתוממו מנפלאות החברה

ואני תהיתי: מהם מפספסים?!

03/01/15

אַךְ בְּשָׁלוֹם

על יחסי האמת והשלום

אַךְ בְּשָׁלוֹם  / יעקב מעוז

 

הַאֱמֶת מֵאֶרֶץ צוֹמַחַת

וּמְקַבֶּרֶת בָּה אֶת בְּעָלֶיהָ.

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה

גַּם אֹהֲבֶיהָ גַּם נִרְדָפֶיהָ.

 

אֱמֶת, אַךְ בְּשָׁלוֹם תָּקוּם

חָכְמָה הִיא נֹעַם דְּרָכֶיהָ.

בַּעֲנָוָה נַעֲשֵׂית סַם חַיִּים

תְּבוּנָה, שָׁלוֹם נְתִיבוֹתֶיהָ.

28/12/14

תיקון פרעה

על הוקרת התודה של יעקב לפרעה כמכניס אורחים בני עם זר

תִיקוּן פַּרְעֹה / יעקב מעוז

 

פרעה הציל את זֶרַע יִשְׂרָאֵל

בשנים שבני עמו גוועו ברעב 

נתן לנו אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם

לאכול לשובע אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ.

 

וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, פעמיים.

בברכת האורח המוקיר מארחו

שהיו סמוכים על שולחנו וחסדיו

אבות האומה בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.

 

הָרַחֲמָן יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה

שיעלה לו הנילוס עד הקצה

בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה

לא יהיה במצרים רעב שכזה.

27/12/14

כיבוש או כיבושין

על שתי אסטרטגיות בניהול משא ומתן, לאור פרשת ויגש

כיבוש או כיבושין

מה בקש יהודה לעשות עם יוסף המתנכר?

יעקב מעוז 

פרשת ויגש פותחת בנאום כיבושין של יהודה. בנאום זה מאדיר יהודה את יוסף ועושה ממנו לא פחות מ"אֲדֹנֵי הָאָרֶץ" ומקטין את עצמו לדרגת "עַבְדֶּךָ" ואת אביו ל"עַבְדְּךָ אָבִי". בין השורות ניתן לראות כיצד מתפתל יהודה ומנסח את דבריו בזהירות הראויה, כמי שאחראי לשלום בנימין ויתר האחים. כמה פרשנים מדגישים את הלשון הרכה בה נוקט יהודה בנאום הדרמטי הזה (תרגום ירושלמי מד, יח). אך במדרש אנו עדים לנרטיב אחר. יהודה מהלך אימים בארמון יוסף והוא בא לכבוש את המלך בבית. רבי חנין אומר שיהודה כעס מאוד עד שבגדיו היו נקרעים משערות החזה שסמרו (ראו סרטיו של Flash Gordon). כדי להרשים את יוסף ביכולותיו הפיזיות היה תוחב אל פיו "עששיות של ברזל" (כלהטוטנים בכיכר השוק של מרקש). וכך אמר יהודה המדרשי ליוסף: "אם שולף אני את חרבי, ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים" (בראשית רבה צג, ו). מדוע נדרשו חכמים לשכתב את ההיסטוריה ולתקן את הכתוב בתורה? ככל הנראה מפני שהתנהגות רופסת כמו זו המתוארת במקרא פוגעת בגאווה היהודית. במקרה קודם, מבקרים חכמים את יעקב על שכינה את עשו "אדוני" שמונה פעמים, והוא אף נענש על כך (שם עה, י). אז יש לנו שתי אסטרטגיות לניהול משא ומתן, האחת "כיבושין" רכה וענוגה והשנייה "כיבוש" קשה ומאוסה. יבחר הקורא את הראויה לו.

20/12/14

פשר חלומות פרעה

חלום פרעה כשלעצמו

יעקב מעוז

השבת קראנו בפרשת מקץ על חלומות פרעה והפתרונות של יוסף (בראשית מא). החלומות מסופרים בשתי גרסאות שונות במקצת. כאשר פרעה מדווח ליוסף על החלומות (פסוקים יז-כה) הוא מוסיף פרטים שאינם קיימים בסיפור המקורי (פסוקים א-ח). למשל: בחלום המקורי: "וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר", ואילו בחלום המסופר: "בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר". ועוד דוגמה, בחלום המקורי: "וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת... רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר", ואילו בחלום המסופר: "וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת... דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ". אנו מתרשמים שישנם הבדלים בין החלום כשלעצמו לבין החלום על פי פרעה. מה משמעות השינויים וכיצד הסבירו זאת הפרשנים?

בחשיבה מודרנית, נוכל לומר שלפי האבחנה של עמנואל קאנט בין הדבר כשלעצמו לבין הדבר כפי שהוא נתפס בהכרה, לעולם יהיה פער בין הדברים. מכאן שהתוספות של פרעה הנן הכרחיות למחשבת האדם. כמו כן נוכל לומר שלפי זיגמונד פרויד, תמיד תהיה שכבה נוספת של מספר-החלום, ושכבה זאת מרמזת לנו על פשר החלום.

פרשני התורה המסורתיים לא היו רחוקים מפרשנות מודרנית זאת. בעל "הכתב והקבלה" מציין שהתוספות של פרעה באו בהשפעת האל כדי "להודיע ליוסף עניין הפתרון". בעל "העמק דבר" טוען ש"על כל דיוק יש פתרון". משמע, כל השינויים בין החלום כשלעצמו לבין סיפור החלום נועדו לרמוז ליוסף את פשר החלום. מכאן אפשר לומר, שכאשר אנו מספרים חלום, בתוספות ובשינויים שאנו עושים, שם נמצא את פשר החלום שלנו. זהו פירוש פסיכולוגיסטי מעניין שעליו עמדו קדמוני המפרשים.

הפרשנות היותר מדרשית קובעת שפרעה שינה את הדברים כדי לנסות את יוסף (זוהר פרשת מקץ). פרעה מכיר את פרטי החלום ויוסף איננו אמור להכירם אלא לאחר שפרעה מוסר לו אותם. כשיוסף פותר את החלום, הוא גם מדייק בחזרה את סיפור החלום. כך מגלה פרעה שיוסף יודע הרבה מעבר למה שהוא מוסר לו. מכאן הוא משתכנע בעל טבעיותו של יוסף ומכאן שהוא ממנה אותו מידית לסגנו (פרדס יוסף פסוק א). בעל "שפתי כהן" שכינויו מלמד על נטיותיו, מסביר את השינוי מ"עַל הַיְאֹר" ל"עַל שְׂפַת הַיְאֹר" בכך שפרעה מקבל על עצמו את מוצא שפתיו של יוסף (שפתי כהן פסוק א). פרשנות אחרת מעוררת את עניין הבושה. פרעה התבייש לספר ליוסף את החלום כשלעצמו מסיבות פחות חשובות לעניינו כאן (מדרש שמואל אבות א, ג. אגרא לדכלה, מקץ). כמה פעמים חלמנו חלומות שהיינו מתביישים לספרם, אפילו לעצמנו בתוך חדרי הלב?!

בתמונה: יוסף מפרש חלומות פרעה, פטר פון קורנליוס, צייר גרמני, 1867-1783 הגלריה הלאומית, ברלין, גרמניה

המקורות למי שרוצה להרחיב

 

החלום כשלעצמו

החלום ע"פ פרעה

 

 

 

 

(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:

 

(ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

(ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

(ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:

 

 

 

 (ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:

(ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן:

(ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת

 

וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם:

 (ח) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה:

 (טו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ: (טז) וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה:

 

(יז) וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

 

(יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

(יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ:

(כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת:

(כא) וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ:

  

(כב) וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת:

(כג) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם:

(כד) וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת

 

 

 וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:

(כה) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה:

 

לא אמר "על היאור" כמו שחלם... "הנני עומד על שפת", על פי שפתותיך, היאור הוא יוסף כמו שאמרתי...  (שפתי כהן)

האריכה התורה בספור פרטי חלום פרעה אל יוסף, ולא אמרה בקצור ובדרך כלל... ונ"ל כי בא זה הספור להודיענו גדל השגחתו ית' על יראיו, כי אף ששינה פרעה כמה דברים בספור פרטי חלומו, אשר ממשמעותם אין להם שייכות אל הפתרון, בכל זאת מהש"י הייתה נסבה, להודיע ליוסף ענין הפתרון, כפי מה שראוהו פרעה באמת, אף שאינו מוסכם עם סיפורו את חלומו, והוא זה. (הכתב והקבלה)

לא הי' צריך הכתוב לשנות ספור החלום אלא הכי מיבעי "ויספר פרע ליוסף את חלום". אלא משום שיש בהם דברים שנתחדש, שראה גם באיזה דיוקים, שלא נתבאר בראשונה, ועל כל דיוק יש פתרון (העמק דבר)

ובמדרש [במדב"ר י"ד, ה] הביא דכתיב [תהילים פ"א, ו] עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. דקשה, מהיכן ידע פרעה שדברי יוסף אמת, ותיכף המליך אותו על מצרים? ורק י"ל, שפרעה שינה החלום, ואמר לו "על שפת היאור" כדי לנסותו אם ידע מזה. ויוסף ידע בנבואה, החלום שעמד על היאור, ואמר זאת לפרעה, ששינה לו החלום, באמרו "על שפת", ותיכף ידע פרעה שרוח אלקים דובר בו (פרדס יוסף)

ועם זה מפורש אצלי מש"ה ופרעה חולם והנה עומד על היאור, וכשסיפר פרעה החלום אל יוסף אמר בחלומי הנני עומד על שפת היאור, והכוונה שכיון שהיאור הוא אלוהו נתבייש ולא רצה לומר שהיה עומד על אלוהו ממש, לכן שינה ואמר על שפת היאור: (מדרש שמואל אבות א, ג. אגרא לדכלה, מקץ)

ונראה בזה דאיתא בזוהר הקדוש פרשת מקץ רבי חייא אמר פרעה בעי לנסאי ליוסף ואחליף ליה חלמא וכו' אחרי הודיע אחורי היית עיין שם (רק שבזוהר הקדוש אינו מפורש כלל האיך אחליף ליה החלום והאיך אמר לו טעית ובדברינו יובן בעזר השם). (מאור שמש, מקץ)

 

כשפרעה שינה אותו באופנים אחרים ידע יוסף שהיה טועה לפי סדר המדרגות, דרך משל הוא ראה שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ופרעה החליף ואמר בריאות בשר ויפות תואר, ויוסף שלפי הסוד של הפתרון שהודיעוהו היה טועה בין תואר למראה, וכיוצא בזה בכל שאר השינויים: (פירוש הרמ"ז על בראשית 552)

19/12/14

תנאים לאלוהים

http://jokopost.com/personal/4683/

 

12/12/14

מקום לתשובה

על ביקורת ועל מקורות

מקום לתשובה

 

יעקב מעוז

 

בצעירותי ביקרתי את דרכיו העקלקלות של העלם יעקב.

נפשי סלדה מְנִבְלָת-הַרְמִיָה של התאום התמים עשו,

ותיעבתי את מעשה התעתועים ביצחק הנלאה בעיוורונו.

טענתי, כך משתמע, שאמות המידה שלי נעלות יותר,

שעל מייסדי האומה היה להתיישר לפי הסרגל שלי.

 

פעם הרהרתי במסכת חיי, מאז ימי בחרותי ועד הלום.

מצאתי, שקופת-השרצים שלי עולה עליו עשרת מונים,

וכשקראתי את מעשה-שיבתו של יעקב הבוגר, ארצה כנען,

את שבע הנפילות, בקשת הכפרה מהאח, וגינוי שמעון ולוי

הבנתי, עתה בזקנותי, שאף לי יש מקום לתשובה כלפיו.

27/11/14

שבעה מאמרים על חברה ויהדות

http://jokopost.com/author/yama/ לקורא הנבון ינעם ויועיל

 

 

 

 

 

25/11/14

זמן חמקמק

שיר על הזמן הבורח לנו ככל שאנו מתבגרים

זמן חמקמק / יעקב מעוז

 

מי ישיב לי את האתמול

שנמוג עם סערת הזמן

מי ייתן ואוחז את העת

החומקת מבין כפותיי

 

אמרתי אחיה את הרגע

לא אתן לבי אל העבר

כי מה שהיה לא יהיה

ומה שהווה עדיין שווה

 

פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי

אבל דוֹדִי חָמַק עָבָר

בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ

קְרָאתִיו אך לֹא עָנָנִי

18/11/14

צרכיו הרגשיים של הקב"ה

בירור קצרצר של המושג "תפילה צורך גבוה"

צרכיו הרגשיים של הקב"ה

 יעקב מעוז

 פרשת תולדות פותחת בעניין עקרותה של רבקה, אשת יצחק אבינו: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא, וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה). חכמים ניסו לברר מדוע היו כל האימהות עקרות: "א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפלתן של צדיקים" (יבמות סד, ע"א). כאילו עשה הקב"ה מניפולציה על האבות והאימהות. הוא עיקר אותן במכוון כדי לזכות בתפילה ובתחנונים ובכך לספק את צרכיו הרגשיים. רעיון המניפולציה המכוונת חוזר על עצמו בכמה מקומות: "ולמה נתעקרו האמהות?... שהקב"ה מתאווה לתפלתן ומתאווה לשיחתן... למה עקרתי אתכם? בשביל: הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ" (בראשית רבה מה, ד). במקרה האחרון מתאווה הקב"ה לתפילת הנשים דווקא, למה שנקרא בהלכה "קול באישה" (ברכות כד, א). כך גם במקרה הבא: "אמר רבי בירי: כמה כירכורי כירכורים, הקב"ה מתאוה לשמוע שיחתן של צדקניות: וַיֹּאמֶר [לשרה]: לֹא, כִּי צָחָקְתְּ" (ירושלמי סוטה כט, א). לא נגזים אם נאמר שיש כאן פלירטוט בין הקב"ה לבין הצדקת. מכאן גזרו חכמים כלל, שהקב"ה מתאווה לתפילתם של ישראל ומכאן שהתפילה מיועדת בראש ובראשונה למלא את צרכי הקב"ה ולאו דווקא של האדם. לזה קוראים במקורות: "תפילה, צורך גבוה".

 

סיפור אגדה נחמד ממחיש זאת יפה: רבי אלעיזר התפלל בתענית ציבור למען הגשמים, ולא ירדו. בא רבי עקיבא, התפלל וירדו גשמים למכביר. נעלב רבי אליעזר שתפילתו לא נענתה. בא רבי עקיבא לפייסו. אמר לו: משל למלך שהיו לו שתי בנות, האחת חצופה והאחת כשרה. כאשר הייתה נכנסת החצופה לבקש ממנו דבר מה, היה נותן לה מיד ובלבד שתסתלק לה. כאשר הייתה נכנסת הכשרה, היה מתחמד על שיחתה ומאריך עמה מאוד (ירושלמי תענית טו, א). אין כמו התפילות, ובעיקר תפילות נשים, כדי לספק את צרכיו הרגשיים של מי שאמר והיה העולם.  

15/11/14

תופעת החיים

סיכום פיוטי חפוז של הפילוסופיה של הביולוגיה, לפי לייבוביץ

 

תופעת החיים

בעקבות לייבוביץ

 

יעקב מעוז

 

החיים המציאו את האינטואיציה

ובאמצעותה אנו תופסים אותם.

 

אין אנו מסוגלים להגדירם

וכל המבקש להגדיר גורע.

 

לכל היותר, נבדילם מן הדומם

ורק באמצעות האינטואיציה.

 

ישנן מציאויות גבוליות

בהן לא נבדיל בין דומם לחי.

 

יש אומרים דין החי כדין דומם

ויש גורסים החיים מעל לטבע.

 

אלה לוקים בהתעלמות מייחודיותם

ואלה נכשלים בוויתור על המדעים.

 

אין לך גישה נטולת סתירות

מפני שהחיים חוקרים את עצמם.

 

יחס הביולוגיה לתופעת החיים

כיחס הגוף אל הנפש, ולהפך.

 

הכול יוצא ובא מהבעיה הפסיכופיזית

שאותה לא נוכל לפתור לעולם.

 

יהי זכר ישעיהו לייבוביץ

מבורך לעולם ועד.

 

רבי חנניה בן עקשיה היה אומר... 

 

 

14/11/14

משקל עודף

שאלות ילדים שקשה לענות עליהן

משקל עודף

Overweight

יעקב מעוז

 

מה הירח עושה?

שאל הפעוט את אביו,

בטיסת אל על מניו יורק.

ואני חשבתי לעצמי:

מה ניתן להבין משאלתו

ואיך הייתי משיב לו?

המראתי עם כובד השאלות

ונחתִּי עם משמעותן בנתב"ג.

בדין היה ניתן לחייבני

בעומס המשקל העודף.

13/11/14

אבי הערבי עברי

על הקושי לעכל שמות ערביים של יהודים

 

אבי הערבי עברי

יעקב מעוז

 

עשרים שנה לאחר מותו

עִבְרַתִּי את שמו של אבי.

 

ב Bevis Marks Synagogue 

בטבורה של לונדון העיר

נקראתי לעלות לתורה.

פתח הגבאי ואמר:

יעלה יעקב, בן....?

"בן סוּבְּחִי עַזִיז"

השבתי כנדרש.

השם לא ניתן לעיכול

והמבוכה מיהרה לבוא.

 

כשנזדמנתי ל Jewish Center

בצד המערבי העליון של מנהטן

נקראתי בשנית.

פתח הגבאי ואמר:

יעלה יעקב, בן.... ?

"בן שחר מעוז"

השבתי כמתנחם.

 

הפעם, נכנסתי בשלום

ויצאתי בשלום.

יסלח לי אבי

עליו השלום.

25/10/14

התחדשות בחיים

על המניעים לתהליכי התחדשות בחיים הפרטיים והציבוריים

התחדשות בחיים

שלוש גישות יסוד של התחדשות בחיים האישיים והציבוריים

ד"ר יעקב מעוז

התרבות היהודית-ישראלית מציגה בפנינו שלוש גישות יסוד באשר להתחדשות החיים היהודיים. גישות עקרוניות אלו נכונות הן באשר לחיים הפרטיים של כל אחד מאתנו, הן באשר לתרבות הארגונית של מוסדות עם בלי כוונת רווח והן באשר לחיים הדתיים והתרבותיים בישראל ובכלל. נציג להלן את הגישות הללו וננסה בדברים קצרים להצביע על ההשלכות האפשריות שלהן.

הֶחָדָשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה (ערלה פ"ג, מ"ט). הכלל ההלכתי הזה קובע שאין לאכול מן התבואה קודם להנפת העומר; עד שבא ר' משה סופר, המכונה חת"ם סופר (גרמניה 1762-1869), והחיל אותו גם על שאלת חידוש החיים הדתיים. הוא יצא נגד גל ההשכלה והרפורמה, שפקד את יהדות אירופה ואיים לקעקע מן היסוד דפוסי חשיבה ומסורות עתיקות. חוקרים סבורים שהמאבק הזה עם הרפורמה הוליד למעשה את החרדיות היהודית. המחזיקים בדעה של שימור המסורת הקפדני טוענים שיש לקדש ולשמר את העבר הישן על שיטתו ומנהגיו. מכאן שהתנהלות החיים האישיים והציבוריים של בעלי דעה זאת הנה סגורה, שמרנית ובדלנית ביחס לחברה המודרנית.

עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה (האינטרנציונל בתרגום שלונסקי). המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה בראשית המאה הקודמת השפיעה גם על הציונים שעלו ונבנו בארץ ישראל. לשיטתם, דפוסי החשיבה והמסורות העתיקות מן העבר מזיקות לקיום החברה המודרנית ולכן יש להחרים ולהחריב אותן מיסודן. השיר ממשיך ואומר: לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,  מָחָר הַכֹּל. המשמעות של גישה זו היא שבניין העתיד חייב לבוא על חורבן העבר ומחיקתו מן התודעה הציבורית. מבחינה יהודית, משמע החורבן דחייה מוחלטת של מסורת ישראל, ההיסטוריה, הספרות, המנהגים וחיי הקהילה במתכונתם הגלותית.

הַיָּשָׁן יִתְחַדֵּש וְהַחָדָשׁ יִתְקַדֵּשׁ (אגרות הראי"ה קס"ד). אמרתו הידועה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הנה מעין סינתזה של שתי הגישות הקודמות. טענתו כלפי השמרנים היא, שהעולם הישן אותו קדשו חייב להתחדש ולהתעדכן לפי מושגי החברה המודרנית. הוא איננו בא לפסול את העבר כמו שהוא תובע מחסידי העבר שינוי. מאידך הוא מקבל את החידושים של זמנו, שחלקם תוצאת השפעות זרות, ואף מקנה להם ערך של קדושה. כך למשל הוא ראה בציונים הסוציאליסטים כמקדמים את ימות המשיח. בעוד ששתי הגישות הקודמות נמצאות בעימות זו עם זו, הרי שגישתו של הרב קוק מבקשת לגשר ביניהן. אין מדובר בגישור למען פשרה אלא ביצירת דרך שלישית כדרך הנכונה.

גם בחיים הפרטיים שלנו אנו מוצאים את עצמנו נוהגים לפי כל אחת משלוש הגישות הללו. הרמב"ם טוען שטבע האדם הוא לנטות אל המורגל (מורה הנבוכים ח"ג, פל"ב). אנו נוטים לשמר הרגלים ישנים וחידושים נתפסים לעיתים מאיימים ומערערים למדי. מאידך, ישנם מקרים שבהם אנו מואסים בהרגלי העבר ושוברים באחת את מוסכמות העולם שבו גדלנו. תופעה זאת שכיחה אצל צעירים המורדים בהוריהם או אצל זוגות שפרקו את מוסד הנישואין ועוד דוגמאות רבות. בכל המקרים הללו, מסורת העבר מעוררת סלידה וכל מי שמזוהה אתה מתגנה בעיני המהפכנים, החדשנים בעיני עצמם. כך גם בתרבות הארגונית של מוסדות שונים. יהיו ארגונים שישמרו בקנאות את הדפוסים הישנים ויהיו אחרים במרוץ היסטרי אחר החידושים. ארגון שמרני מידי סופו לאבד את הרלוונטיות שלו לקהל לקוחותיו ואילו חדשני מידי מאבד את הזהות המקצועית שלו ויגרום לבלבול אצל קהלי היעד שלו.

לעומת זאת, ארגון היודע לגשר בין מסורות ארגוניות לבין רעיונות נועזים וחדשניים, גם שומר על זהותו המקצועית וגם מספק ללקוחותיו שירות עדכני ויצירתי. חדשנות הולכת בד בבד עם הדרגתיות; עם צמיחה הדרגתית מתוך המסורת הארגונית שהתפתחה עם השנים ותוך שימוש בחכמתם ובניסיונם של דורות העובדים הקודמים. המניע לגישור שבין שני העולמות, הישן והחדש, הוא ההכרה שניתן ליהנות משניהם; והשילוב ביניהם יכול ליצור לנו שלם, שהוא גדול מסכום חלקיו. 

24/10/14

סניגורו של עולם

על עמידה איתנה מול דבר האלוהים....

 

סנגורו של עולם / יעקב מעוז

 

הוא הקדים את אברהם

מרחק פרשה אחת בלבד.

אין מוקדם ומאוחר בתורה

ולכן היה לו ללמוד מממנו.

 

אברהם מסר את נפשו

להציל את סדום הנידחת.

הוא רק ביקש למצוא חן

בעיני צו מצפונו האנושי.

 

נֹחַ הִתְהַלֶּךְ אֶת הָאֱלֹהִים

וַיִּמַח ה' אֶת כָּל הַיְקוּם.

וְאַבְרָהָם עֹמֵד לִפְנֵי ה':

הַתִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע.

 

אז נֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'

וְעָשָׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה.

מי שלא סנגר על העולם

לא ימצא חן בעיני האדם.

20/10/14

היי שלום יקירה Adio Querida

אחד ה-שירים בלדינו... היזהרו מלהתאהב...

 

היי שלום יקירה

Adio Querida

 

מלדינו: יעקב מעוז

 

כשאמך ילדה אותך

ואת אל העולם הגחת

לב היא לא העניקה לך

לאהוב ת'גבר האחד

 

שלום יקירתי היי שלום

לי עוד אין טעם בחיים

אותם מיררת עד תום

 

חפשי לך אהבה אחרת

והתדפקי לך בכל דלת

בך יבעירו אש אוכלת

מתה את אינך קיימת

 

Tu madre cuando te pario

Y te quito al mundo,

Corason ella no te dio,

Para amar segundo.

 

     Adio, adio querida,

     No quero la vida,

     Me l'amargates tu.

 

Va, buxcat' otro amor,

Aharva otras puertas,

Aspera otro ardor,

Que para mi sos muerta.

 

     Adio, adio querida,

     No quero la vida,

     Me l'amargates tu.

04/10/14

סדר התרת נדרים חדש

אותו נדר בשינוי הסדר...

סדר התרת נדרים / יעקב מעוז

 

בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה

עַל דַּעַת הַמָּקוֹם.

וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה

עַל דַּעַת הַקָּהָל.

אֲנַחְנוּ מַתִּירִין:

את כל הנדרים

ואת כל האיסורים

ואת כל הנידויים

ואת כל הקללות,

שהטלנו על עצמנו

ועל זולתנו,

מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר

עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה,

וּמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה

עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיָּבֹא

עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם.

על כולם אנו מתחרטים

וחוזרים בנו מכל אחד מהם.

ויהי רצון

שלא יהיו שרירים

ושלא יהיו קיימים

ונסלח לכל בני האדם.

03/10/14

הגיגי שוא ותפל

על מה שאין לבקש באמצעות הידיעה....
 
הַגִיגֵי שָׁוְא וְתָפֵל / יעקב מעוז

 

אֱלֹהִים כְּבָר לֹא יָכֹל לְעַנְיֵן אוֹתִי יּוֹתֵר.

אֵת הַנִּגְלֹת אֵינֵנִי מְסוּגָל לָדַעַת כֹּל עִיקָר

וְאֵת הַנִּסְתָּרֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

פַּעַם נָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר אַחֲרָיו,

קָרָאתִי חָקַרְתִּי אִיזַנְתִּי שָׁאַלְתִּי וְלָמַדְתִּי.

כָּתַבְתִּי תִּילִין תִּילִין שֶׁל הַגִיגֵי שָׁוְא וְתָפֵל.

יָמָי פָּנוּ, כִלִּיתִי מֵיטַב שְׁנוֹתַי כְמוֹ הֶגֶה.

כַּמַּיִם הַמְאָרֲרִים הִסְתַבֵּר כִּי זהוּא עִנְיַן רָע,

אוֹתוֹ נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ.

01/10/14

השקר הוא כשר

השלום הנפשי והרגשי קודם לאמת...

 

השקר הוא כשר / יעקב מעוז

 

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק

מצווה התורה בתוקף.

עֹשֵׂה רְמִיָּה ודֹּבֵר שְׁקָרִים

לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינֵי השם.

אך לנגד עיני האדם

בהכרח יכון גם יכון.

כלה חיגרת או סומא

נהללה כנאה וכחסודה.

ובמקום של פיקוח נפש

השקר הוא מצווה גדולה.

כי הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק

דֹבֵר אֱמֶת, אך רק בִּלְבָבוֹ.

ומי שמעורב עם הבריות

ישמור אמיתותיו לעצמו.

וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ...

30/09/14

דברים בזכותו של השקר

על הנסיבות בהן יש להעדיף שקר על פני האמת 
 
 
דברים בזכותו של השקר / ד"ר יעקב מעוז

על הנסיבות בהן יש להעדיף שקר על פני האמת

התנגשויות בין ערכים הן תופעה נפוצה בתלמוד. אחת מהקשות שבהן הנה זו העוסקת בשקר למטרות שלום. מתן הכשר לשקר עלול להשחית את המידות. מן הצד השני, הימנעות משלום משמעה מלחמה חברתית ואף סכנת נפשות של ממש. להלן נקודת המוצא לדיון שלנו:

א"ר אילעא, משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אָבִיךָ צִוָּה וגו' כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא נא וגו'. ר' נתן אומר מצווה, שנאמר: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וגו'. דבי רבי ישמעאל, תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו. דמעיקרא כתיב: וַאדֹנִי זָקֵן, ולבסוף כתיב: וַאֲנִי זָקַנְתִּי (יבמות סה, ע"ב).

ר' אילעא פותח את הדיון בטענה ולפיה מותר לאדם לשנות את פני הדברים למטרות שלום. דהיינו, כאשר אדם מתבקש על ידי עמיתו לספר על מציאות מסוימת, הוא רשאי לספר דברים שלא כהווייתם לצורך קידום השלום. נשים לב, שעדיין לא נזכרה המילה שקר בדיון הזה. לעומת ר' אילעא, טוען ר' נתן שלא מדובר ברשות לכופף את המציאות אלא שזוהי מצווה, בתנאי כמובן שהמטרה היא שלום. כל אחד מהחכמים סומך את דבריו על פסוקי מקרא. הראשון, על סיפור יוסף ואחיו. הם חוששים מנקמת יוסף לאחר מות אביהם, יעקב. כדי למנוע את האסון הם מצטטים כביכול צוואה של אביהם אל יוסף "שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם" (בראשית נ, יז). האחרון, ר' נתן, סומך את דבריו על סיפור אחר. שמואל מצוּוה על ידי האל להמליך את דוד תחת שאול, בעוד שאול יושב על כס המלכות. הוא חושש לצאת למשימה פן יבולע לו משאול. או אז מכופף האל בעצמו את סיפור המציאות כדי להונות את שאול באמתלה ששמואל רק בא לזבוח לאל עֶגְלַת בָּקָר (שמואל-א טז, ב). מכאן אנו יכולים להבין מדוע ר' נתן רואה בשקר הלבן מצווה. הוא מציג בפנינו דוגמה אולטימטיבית, האל בעצמו נוהג כך.

הברייתא מבית רבי ישמעאל מוסיפה ואומרת, שבמקרה נוסף האל בעצמו שינה דברים, במטרה לשמור על שלום הבית בין שרה לבין אברהם. כאשר שרה שומעת שהיא אמורה ללדת את יצחק היא צוחקת, קודם על עצמה "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה" ואחר כך על אישהּ, אברהם "וַאדֹנִי זָקֵן" (שם שם יג). משמע דבריה, היא זקנה בלה והוא קשיש אימפוטנט. כאשר האל מדבר אל אברהם, איננו מצטט את שרה הטוענת לקשישותו של אברהם, אלא רק "וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יח, יג), דהיינו, רק אני, שרה, זקנתי. שוב, הקב"ה מכופף את סיפור המציאות לטובת השלום ולכן הוא המודל של האדם, בבחינת מה הקב"ה משקר שקר לבן, אף אני אשקר שקר לבן. מכאן, שיש להתייחס אל השקר הלבן כאל מצווה. אדם חייב לומר שקר לבן בנסיבות של קידום השלום.

כיצד ראו המתרגמים והמפרשים של המקרא את השקרים הלבנים הללו? הנציב מוולוז'ין מחדד את הקושי: הוא תמוה, שהרי יוסף לא זזה ידו מאביו בשעת מותו. ואיך צווה והוא לא ידע?! (העמק דבר, בראשית נ, טז). התרגומים, יונתן וירושלמי, מיחסים את השקר הלבן רק לאחי יוסף מצד בלהה שפחתה של רחל. ז"א, שקר לבן מצומצם יותר, רק לחלק מהאחים ורק לבני השפחה. מבני שפחה, לא ניתן לצפות לאמיתות מוחלטות. רש"י הולך בעקבות האמור למעלה ביבמות: שינו בדבר, מפני השלום (רש"י על הפסוק). במקרה של שמואל ושאול, טוען הרד"ק: וכן צוה לשמואל הנביא תחבולה, אף על פי שהיה הולך במצותו, והטעם כי אף על פי שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו, ברוב הם על מנהג העולם (רד"ק על שמואל-א טז, ב). השקר הלבן של הקב"ה בא לשמש כתחבולה להצלת שמואל משאול ולקידום המטרה של המלכת מלך חדש. כאשר האל מתערב במציאות, הוא עדיין עושה זאת בדרכים שהמציאות מתנהלת בהם. הקב"ה משנה את סיפור המציאות אך לא את המציאות עצמה, מאחר שמנהג העולם החברתי לתחבל ולשקר. במקרה אחרון, בעניין זקנותו של אברהם, ברור למפרשם כי יש כאן שינוי סיפור המציאות: שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה: ואדוני זקן (רש"י על בראשית יח, יג). אך חלק מהמפרשים אינם מסוגלים לסבול את העובדה שדווקא האל, או שליחיו יאמרו דבר שקר, ואפילו שקר לבן. הן אבן עזרא והן הרמב"ן קובעים כי במקום שנאמר ואני זקנתי, "דבריו אמת". כאן לא שינה האל מאומה מן האמת. אלא שהוא לא אמר את כל האמת, וכל האמת הייתה במקרה זה ששרה טענה כנגד אברהם שהוא זקן (זקן מכדי לקיים מצוות פרו ורבו). בעלי התוספות מוסיפים ומחדדים: ויש מי שאומר חלילה שישנה המקום, שהרי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו (דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית יח, יג). רבנו יוסף בכור שור מסביר מדוע נאלץ הקב"ה לשנות את סיפור המציאות: לא היה דרך הארץ לגלות לו שקראתו "זקן" פן יקפיד (רב"ש על הפסוק). אילו האל היה מגלה את אברהם ששרה חושבת שהוא זקן אין אונים, עלול היה אברהם להקפיד, לכעוס עליה, וזה הרי סותר את עקרונות השלום, בין אישה לאיש.

נשוב אל הדיון בקטע התלמודי ונפנה אל מפרשי התלמוד. הרב יעקב אטלינגר מבין את הביטוי "לשנות" במשמעות של "שקר", ולכן הוא תמהה: באמת איך מותר לשקר, הא כתיב מדבר שקר תרחק?! ועוד, מה לשון לשנות? [היה לו לומר] מותר לשקר מפני השלום (ערוך לנר על יבמות סה, ע"ב). הוא מציע שדברי אחי יוסף לא היו בבחינת שקר בוטה אלא "שהם אמרו לישנא דמשתמע לתרי אפי" (שם). לשון המשתמעת לשני פנים, אמנם איננה אמת צרופה, אך גם איננה שקר מוחלט. ההליכה המהוססת על קו התפר שבין שקר לאמת באה לידי ביטוי באפשרות נוספת: דמותר לשנות, אינו לומר שקר גמור, אלא לגנוב דעת (שם). גניבת דעת, שאף היא אסורה מעיקרה, הנה בבחינת גרסה רכה יותר של השקר. הרב אטלינגר מעלה אפשרות נוספת, בעיקר בהקשר שליחותו של שמואל הנביא: דלמא מפני אימת פקוח נפש שדוחה כל [מצוות לא תעשה] שבתורה (שם). אם שמואל מסתכן בנפשו מפני שאול, הרי שהוא חייב לשקר להצלת נפשו. מכאן שבכל מקום שבו קיימת סכנת נפשות הכרח לשקר (ראה: משאת מלך בראשית נ, יז). חכמים שואלים: ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? ומשיבים: אין (בבא בתרא קכג, ע"א). לצדיקים כדוגמת אברהם ויעקב אבותינו, מותר לרמות. על כך מוסיף ר' נתן שטרנהרץ: כִּי הַצַּדִּיק כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין אֱמֶת בָּעוֹלָם הוּא מֻכְרָח לְהַעֲלִים הָאֱמֶת בְּכַמָּה דְּרָכִים כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ. וְדַיְקָא עַל-יְדֵי זֶה הוּא מַכְנִיס הָאֱמֶת בָּעוֹלָם... כֵּן הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מֻכְרָח לְשַׁנּוֹת וּלְהַלְבִּישׁ הָאֱמֶת בְּכַמָּה לְבוּשִׁים כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם (ליקוטי הלכות יו"ד, הלכות ריבית הלכה ה). הרב שטרנהרץ טוען שהשקר הוא אמצעי להישרדותו של הצדיק, שאם לא כן, לא יהיה מי שישכין שלום בעולם.

מנחם המאירי טוען, ששינוי תמונת המציאות, הנו בבחינת התנהגות בלתי הולמת לנציגי היהדות: ואף על פי שאין ראוי לתלמיד חכם לשנות במה ששמע, ולומר דבר שאינו בדבר השלום, מיהא מותר לשנות... (המאירי על בבא מציעא  פ, ע"א). גם הוא כמו אחרים, כמו נאלץ לקבל את העובדה שמותר לשנות. רבנו יוסף חיים מציין שבמקרים שבהם ניתן להשיג שלום בדרכי אמת, הרי שעדיף: אך יש אדם שהוא נח לרצות, ואין צריך לשנות ולשקר לפניו כדי לעשות שלום, אלא השלום יהיה על פי דברי אמת, ובודאי זה משובח יותר מהיות השלום ע"י השקר, ועל זה נאמר והאמת והשלום אהבו (בניהו בן יהוידע על יבמות יד, ע"ב). הוא מבין שבמקרה שבו מי שמקבל על עצמו משימת תיווך בין שני צדדים ניצים השקר הוא כלי עבודה הכרחי: שזה מתווך השלום יהיה מוכרח לשקר אצל זה ואצל זה כדי לעשות שלום ביניהם, וכמו שאמרו רז"ל במדרש על אהרן הכהן ע"ה שהיה אוהב שלום ורודף שלום, שישנה דבריו אצל זה ואצל זה, ואז כשיתראו זה עם זה נעשים אוהבים (שם). ובכל זאת ישנו הבדל מה בין תלמיד חכם, או מתווך בשירות השלום המשקר למען תועלת הציבור לבין מי שמשקר לתועלת עצמו. במקרה האחרון, מתנוסס ספק מעל ניקיון כפיו כאשר הוא משנה את סיפור המציאות.

רבנו יוסף חיים מבקש להרחיב את הכלל למקרים אחרים. הוא סומך את דבריו על סיפור מותו של ר' אליעזר: כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו... נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות. אמר להם: למה באתם? אמרו לו: ללמוד תורה באנו. אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם? אמרו לו: לא היה לנו פנאי (סנהדרין סח, ע"א). הרב חיים מבין שתלמידי ר' אליעזר לא דיברו אמת. הם לא באו עד כה משום שהטילו חרם על רבם, ר' אליעזר הגדול, כתוצאה של פרשת תנורו של עכנאי (בבא מציעא נט, ע"ב). מכאן הוא מסיק: נראה, כשם שמותר לשנות מפני השלום כן מותר לשנות מפני הכבוד (בניהו בן יהוידע על סנהדרין סח, ע"א). הרחבה זו הנה חלק מנטייה של חכמים רבים להעדיף את ההיבט האנושי על פני האמת הצרופה. ידועה מחלוקת בית שמאי ובית הלל בעניין האופן שיש לשיר לפני הכלה. בית שמאי קובעים שיש להתאים את השיר למצבה של הכלה. אם היא נכה בחלקי גופה, אין לשקר ולומר לה שהיא נאה. ואילו בית הלל קובעים שבכל מקרה יש לשיר לה כלה נאה וחסודה, ומסכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (כתובות יז, ע"א). להיות מעורב עם הבריות, משמע להפגין יחס אנושי ורגישות למצבו החברתי, הנפשי והרגשי של הזולת. במקרה שאדם עלול להיעלב מאמירת האמת: מותר [אולי הכרח] לשנות בדבר השלום ולערב דעתו עם דעת הבריות (סמ"ג חלק מצוותה עשה מצווה קז). מכאן אנו למדים, שאנשי-האמת, האומרים כל דבר דוגרי באופן בוטה וישיר לפרצוף, מסוכנים לחברה ויש לחסוך במספרם. 

27/09/14

וידוי

גרסה מעובדת של הוידוי הידוע מן הימים הנוראים (אשמח לקבל הצעות לשיפור)

 

וידוי / יעקב מעוז

עַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים:

בִשְׁגָגָה וּבְזָדוֹן. בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן.

בִּנְטִיַּת גָּרוֹן. לְפָנֶיךָ בְּלָצוֹן.

בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת. בְּעֵינַיִם רָמוֹת.

בְּזִלְזוּל הוֹרִים וּמוֹרִים. בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים.

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מַלְקוּת אַרְבָּעִים.

בְּהוֹנָאַת רֵעַ. בְּשִׂקּוּר עָיִן.

בִּצְדִיַּת רֵעַ. בְּצָרוּת עָיִן.

בְּהִרְהוּר הַלֵּב. בְּדִבּוּר פֶּה.

בְּאִמּוּץ הַלֵּב. בְּטִפְּשׁוּת פֶּה.

בְּבִטּוּי שְׂפָתָיִם. בְּטֻמְאַת שְׂפָתָיִם.              

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִיתָה בִּידֵי שָׁמָיִם.

בְּקַלּוּת רֹאשׁ. בְּעַזּוּת מֶצַח.

בְּצָרוּת עָיִן. בְּלָשׁוֹן הָרָע.

בְּדִבּוּר פֶּה. בְּשִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ.

בְּקַשְׁיוּת עֹרֶף. בִּנְטִיַּת גָּרוֹן.

בְּתִמְהוֹן לֵבָב. בְּיֵצֶר הָרָע.

בְּחֹזֶק יָד.  בְּרִיצַת רַגְלַיִם לְהָרַע.

בִּוְעִידַת זְנוּת. בִּרְכִילוּת, בִּפְלִילוּת.

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מַכַּת מַרְדוּת.

בְּדַעַת וּבְמִרְמָה. בְּכַחַשׁ וּבְכָזָב.

בְּגָלוּי וּבַסָּתֶר. בְּזָדוֹן וּבִשְׁגָגָה.

בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה. בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן.

בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית. בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן.

בְּכַפַּת שֹׁחַד. בְּשִׂנְאַת חִנָּם.

בִּפְרִיקַת עֹל. בִּשְׁבוּעַת שָׁוְא. בְּחִלּוּל הַשֵּׁם.

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין.

27/09/14

וידוי חברתי

על חטאים חברתיים שחטאנו לפני החברה שבה אנו חיים
וידוי חברתי / יעקב מעוז

(רשימה חלקית)

 

על חטאים חברתיים

שחטאנו לפנייך בשגגה או בזדון:

 

בניבול פה ובלשון גסה

בניצול הטכנולוגיה לרעה

באי הסברת פנים לאחר

בכתיבת טוקבקים מרושעים

בהתנהגות אלימה בכביש

ברמיסת זכויותיו של הדל

בחנפנות לבעלי שררה

בעשיית הון מתפקיד בשלטון

ביחס גרוע לנוכרי

בקולניות במרחב הציבורי

בהגברת מפגעים סביבתיים

בהתחמקות משירות צבאי

באי מתן צדקה לעני

בהצרת צעדיו של האחר

בהימנעות ממלחמות צדק חברתי

בעשיית רווח מכלכלה חזירית

בשתיקה לנוכח עוול משווע

בהעלמת עין ממרמה

בהתחמקות מלוויית המת

באי רדיפת האמת

בלעג לאמונות זרות

בהדרת יחידים וקבוצות

בהתחמקות מהתנדבות

בבריחה מקהילתיות

באי מילוי חובות משפחתיות

בהימנעות מניחום אבלים

בבריחה מביקור חולים

בהעלמת חובות ומיסים

באי מתן כבוד לשכן

בהצלחה על חשבון העמית

בהטלת אימה על החלש

באי תשלום שכר הוגן

באי רדיפת שלום

23/09/14

מה ישראלי בשבת

על טיבה של השבת הישראלית

מה ישראלי בשבת / ד"ר יעקב מעוז

השבת ניתנה כ"מַתָּנָה טוֹבָה" לעם ישראל והגדירה אותו לאורך ההיסטוריה. מאז שניתנה ועד קום המדינה הייתה השבת יהודית במהותה, במנהגיה, בסמליה ובהלכותיה. "דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו", והדורות האחרונים יצקו תכנים חדשניים לשבת תוך דיאלוג פורה בין מסורת לחידוש. בשבת הישראלית מובלעת הנחה שקיים שילוב הרמוני בין יהודיות לישראליות. עדיין יש מקום לבירור: מה באמת ישראלי בשבת של ימינו? כמה בחינות:

השיח הישראלי בקהילה ובמשפחה מכיל מרכיבים רבים, שלא היו כדוגמתם באלפי שנות הגלות. בעיות ואתגרים אקטואליים של ניהול המדינה והחברה, כגון ביטחון, כלכלה, חינוך ממלכתי, תקשורת, מגדר, היחס למיעוטים ועוד נידונים בעיקר ביום שבו אנו פנויים יותר, בשבת. במתנ"סים מקיימים "שבת תרבות", מפגשים עם מדינאים ואנשי רוח, שכל עניינם הוא בסוגיות חברתיות אקטואליות. שיח זה ממלא חלל רוחני במקומות שתלמוד תורה ודרשות רבנים נעשו פחות רלוונטיים.

השירה והפיוט אף הם ממורשת השבת. החברה הישראלית פיתחה מסורת חדשנית של שירה, המושפעת ממסורת היהדות וממסורות זרות. בבתי כנסת וסביב שולחן השבת המשפחתי נשמעים יותר לחנים ושירים עבריים חדשים של יוצרים חילוניים. יצירות המשמשות כגשר בין חילוניים לדתיים ובין דור ההורים לצעירים. במקביל, רבים הנתפסים כחילוניים, שרים בדבקות מיסטית שירה יהודית מקודשת. הדיאלוג הפואטי בין מסורת לבין חידוש הוא שמוסיף חן לשבת הישראלית.

השאיפה לשוויון ניכרת בעיקר בשבת. הרעיון המקראי של מנוחה לכל, דין אחד לכל, מגלם בתוכו את רעיון השוויוניות, ממאפייני דורנו. קהילות בעלות תודעה מודרניסטית שואפות להביא לידי ביטוי את רעיון השוויון בפעולות ובטקסים. גם בקהילות ההלכתיות נשים תופסות יותר ויותר מקום בהנהגה הרוחנית. קהילות ישראליות מעורבות יותר בסדר היום החברתי ופועלות לתיקון עוולות חברתיות. חירות, שוויון וצדק חברתי, שאיננו מפלא בין דתות גזעים ומינים, מבטאים את תפיסת קהילות השבת המתחדשות.

החתירה לסובלנות דתית ובכלל, אף היא ממאפייני דורנו. נלאנו ממלחמות הדת, מכפייה דתית או אנטי דתית. מתברר כי הלכידות החברתית בין הגוונים השונים ביהדות חשובה לא פחות מ"הֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה" של דקדוקי ההלכה. השבת היא סלע קיום ולא סלע מחלוקת. אותה אנו חוגגים עם אזרחי ישראל האחרים מבלי לפשפש באמונות, בדעות, במנהגים ובנטיות שלהם. זוהי שבת של שלום, ושמירתה היא שמירת הלכידות החברתית.

20/09/14

הערות לתקיעות

על ההיבטים החברתיים של תקיעת שופר / ד"ר יעקב מעוז

 

גברים נאנחים ונשים מייללות

על מקור ההשראה לסדר התקיעות בשופר

לפי הרמב"ם (הלכות שופר פרק ג), סדר התקיעות הבסיסי מכיל שלושה מרכיבים: "תקיעה, תרועה, תקיעה". אבל במחזורים לראש השנה ויום הכיפורים אנו מוצאים עוד מרכיב: "שברים". מכאן שסדר התקיעות הבסיסי מכיל ארבעה מרכיבים: "תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה". מדוע נכנס המרכיב הנוסף? כי התעורר ספק כיצד יש לבצע את החלק שנקרא "תרועה". ישנן שתי אפשרויות, כפי שמתאר אותן באופן ציורי מורנו, הנשר הגדול, הרמב"ם, להבין את המושג "תרועה": האחת, "כדרך שייאנח האדם, פעם אחר פעם, כשידאג לבו מדבר גדול". השנייה, "היללה שמיללות הנשים בנהייתן בעת שמיבבות". במילים פשוטות: גברים נאנחים אנחות קצובות מקוטעות וארוכות ולכן מייחדים להם את התקיעה הנקראת "שברים" (טו הפסק טו הפסק טו). נשים מייללות יללה דקה ארוכה ונרעדת ולכן מייחדים להם את התקיעה הנקראת "תרועה" (טו טו טו טו טו טו טו טו טו ללא הפסק). מדוע בכל זאת הקדימו את אנחת הגברים ליללת הנשים? גם לכך הסבר: "שכך דרך הדואג, מתאנח תחלה ואחר כך מילל". ויהי רצון שלא נדאג ולא נאנח ולא ניילל בשנה הבאה עלינו לטובה. אמן.

 

תקיעת נשים

על שלוש חלופות בתקיעת נשים בשופר

הכלל ההלכתי קובע: "הכול חייבים לשמוע קול שופר", וכמו תמיד יש יוצאים מן הכלל "נשים ועבדים וקטנים". ישנם גם מקרים פחות מובהקים, שגם הם, לפי הרמב"ם חייבים: "מי שחציו עבד וחציו בן חורין, וטומטום, ואנדרוגינוס" (הלכות שופר פרק ב). חצי עבד, הוא מי שטרם קנה את מלוא חירותו. טומטום, הוא מי שלא התברר מהו מינו/ה, יש גם כאלה. אנדרוגינוס, הוא איש-אישה בעל/ת שני מינים, ויש גם כאלה. נניח שבחברה המודרנית, אין עבדים ובאמצעות טכנולוגיה רפואית ניתן להבין מה מינו של האדם, ולכן נפטור עצמו מדיון בשאלות מטומטמות אלה. אך מה נעשה, אנחנו בני דור השוויון המגדרי, לנוכח הדרת הנשים הן משמיעת שופר והן מתקיעה בשופר? שכן הכלל הבא אומר: "כל מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא את החייב ידי חובתו. לפיכך, אישה או קטן, שתקעו בשופר, השומע מהן, לא יצא". בעניין זה עומדות שלוש חלופות בפני המבקשים להתמודד עם איסור תקיעת נשים:

1.      להישמע לקול ההלכה ולהימנע מתקיעת נשים בשופר.

2.      לחולל פסיקת רבנים חדשה שתתיר תקיעת נשים, כשם שמתירים קריאת נשים במגילה.

3.      להתעלם מההלכה ולאפשר תקיעת נשים משום עקרון השוויוניות.

לכל אחת מהחלופות הללו מחירים לא פשוטים. בראשונה, נשים תשארנה מודרות ומדוכאות. בשנייה, רבני ימינו לא יעזו לצאת נגד הפסיקה, ואם כן, יסתכנו בחרמות ונידויים שאפילו "כל נדרי" של יום הכיפורים לא יתיר אותם. בשלישית, יהיה זה עוד שלב של התנתקות והתרחקות ממקורות היהדות. ויהי רצון שנשכיל למצוא פתרונות יצירתיים ולא נשלם מחירים כבדים. אמן.

 

קול שופר גנוב, מותר

על ההבחנה בין שופר גזול לבין לולב גזול

גניבה של תשמישי קדושה, כביכול לצורך ביצוע מצווה, היא גם אחד החוליים של החברה של ימינו. ההלכה עומדת על כך ובפניה שתי ברירות: לאשר בדיעבד את קיום המצווה, ולתת בכך הכשר לתופעת הגניבות. או לאסור את קיום המצווה בנסיבות אלה, ולמנוע מצווה אחת מן הגנבים. שתי דוגמאות נפוצות בהלכה לתשמישי קדושה גנובים: הראשונה, לולב. השנייה, שופר. נתחיל עם הלולב, שבעניינו ההלכה ברורה יותר: "ארבעת-מינים האלו, שהן לולב והדס וערבה ואתרוג, שהיה אחד מהן יבש או גזול או גנוב... הרי זה פסול" (הלכות לולב פרק ח, ה"א). אם הלולב פסול משום גניבה, מן הסתם גם המבקשת לעשות בו מצווה אינו יוצא ידי חובתו. מכאן שההלכה בוחרת באופן חד משמעי את האפשרות השנייה, לאסור בכל מקרה את גזלת הלולב. בעניין השופר, אנחנו במצב שונה במקצת: "שופר הגזול, שתקע בו, יצא, שאין המצווה אלא בשמיעת הקול". מדוע לכל הרוחות מאשרת ההלכה את קיום המצווה בשופר גזול? ההסבר הוא: "ואין בקול דין גזל... שאין בקול דין מעילה" (הלכות שופר פרק א, ה"ג). השופר הגזול אסור, הקול של השופר הגזול מותר. אוהבים את זה או לא, זה מה שיש! ויהי רצון שלא נזדקק לשמוע קול שופר גזול, אמן.

 

https://www.youtube.com/watch?v=SoZC0LFY7uc

https://www.youtube.com/watch?v=pVfV09CDmus

 

 

13/09/14

תכלה שנה וקללותיה

לימוד (האתר חותך את השורות באופן שרירותי)

תכלה שנה וקללותיה

סדר לימוד למיטיבי-למד

להלן קטע מן התלמוד ולאחר מכן פרשנות פשוטה, המתחקה אחר מקור הביטוי: תכלה שנה וקללותיה. אנו מכירים ביטוי זה מן הפיוט "אחות קטנה" של רבי אברהם חזן גירונדי, שקהילות המזרח נוהגות לקרוא בבית הכנסת בערב ראש השנה. למתקשים, מומלץ לדלג על הקטע התלמודי.

 

הגמרא

בתעניות ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות: מנא הני מילי? אמר רב חייא בר גמדא, אמר רבי אסי: דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס. ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן. אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה פוסק. מאי טעמא? הללו בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן. לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי. אמר לו: אכנפשך, לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים, אבל שבמשנה תורה פוסק. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל, שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי, ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא, שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא? אין, עצרת נמי ראש השנה היא. דתנן: ובעצרת על פירות האילן (מגילה לא, ע"ב)

 

ביאור

המשנה פותחת בקביעה, שבעת שקוראים בתורה בציבור ומגיעים לפרשיות המכילות את הקללות על עם ישראל, אין לנהוג לפי סדר העליות לתורה הרגיל. אין לחלק את פסוקי הקללות לעליות שונות, ואין להפסיק ביניהם, אלא אחד העולים קורא את כל סדרת הקללות בעליה אחת.

הגמרא שואלת: מה הטעם לכך שאין מפסיקים בין פסוקי הקללות? ר' חייא בשם ר' אסי מנמק זאת מפסוקי משלי: מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס. עד כאן הציטוט. עיון בהמשך הפסוקים מאיר יותר את הרעיון: וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה (משלי ג, י-יא).מן הפסוקים עולה שמדובר על מוסר-התוכחות של האל לעם, הבא מאהבה. המשל לכך הוא תוכחת האב לבנו. מכאן שהקללות הנזכרות בתורה הן ביטוי של אהבה. מטענת ר' חייא לא ניתן להבין מדוע אין מפסיקים בין פסוקי הקללות. ריש לקיש טוען שאין אומרים ברכה על הפורענות. דהיינו, המברך את ברכות העלייה לתורה איננו יכול לברך כאשר הוא עומד לקרוא את פסוקי הפורענות הנוראיים הללו. הגמרא מציעה פתרון המסתמך על דברי תנאים: אם איננו יכול לברך על הפורענות, כך יעשה: יתחיל לקרוא בפסוק שלפני הקללות ויסיים בפסוק שאחרי הקללות. באופן זה, ברכות התורה שיברך לא יחולו על הקללות, אלא על פסוקי תורה רגילים.

אביי מבקש להבחין בין הקללות הנזכרות בספר ויקרא (תורת-כוהנים) לבין אלו שבספר דברים (משנה-תורה). כאשר קוראים בתורה בציבור בספר דברים ניתן להפסיק ביניהן ולהעלות קוראים נוספים. שואלת הגמרא מהו הטעם לכך? ומשיבה: הקללות בספר ויקרא אמורות בלשון רבים. לדוגמה: וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם, וְרָדוּ בָכֶם שׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם (ויקרא כו, יז). כמו כן קללות אלו שבספר ויקרא נאמרו מפי הגבורה, דהיינו האל בכבודו ובעצמו אמר אותם. זאת לעומת הקללות שבספר דברים, שנאמרו מפי משה רבנו בעצמו. כמו כן, קללות אלו בלשון יחיד נאמרו. לדוגמה: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן (דברים כו, טז). לאור ההבדלים הללו בין התוכחות/קללות הרי שניתן להפסיק בין קריאת פסוקי ספר דברים. הגמרא מציגה מקרה שבו חכם מחכמי התלמוד, לוי בר בוטי, קרא בתורה במקום שבו מופיעות הקללות של ספר דברים, והחל מגמגם (כנראה לא ידע אם לקרוא ברצף או לפסוק). על כך העיר לו רבו, רב הונא, שבמקרה זה שנו חכמים שניתן לפסוק. דוגמה זו ממחישה את טענת אביי למעלה.

הגמרא מביאה ברייתא בשם רבי שמעון בן אלעזר. לפי ברייתא זו קבע עזרא הסופר שיש לקרוא בתורה בציבור את התוכחות שבספר ויקרא לפני עצרת, חג השבועות. ואת התוכחות שבספר דברים לפני ראש השנה. שואלת הגמרא לטעם התקנה הזאת, ומשיבה בשמם של אביי ו/או ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. משמע, יש להיפטר מקריאת הקללות לפני תחילת השנה החדשה ובכך להיכנס אליה נקיים ושלמים יותר. על כך מקשה הגמרא: נניח שאנו מבינים את הרעיון של תכלה שנה וקללותיה בכל הנוגע לספר דברים. אבל עצרת, חג השבועות, איננה נחשבת לראש השנה ולכן אין לנהוג בה באותה המידה. על קושי משיבה הגמרא, שאף עצרת נחשבת לראש השנה, וזאת על פי המשנה: בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן: בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה... וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם (משנה ראש השנה פ"א, מ"ב). משמע, דין עצרת כדין ראש השנה.

הערות נוספות

במדרש רבה (דברים ד, א) מביאים נימוק נוסף מדוע אין לברך על הקללות: א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אמר הקב"ה, אני כתבתי על כבודי: עמו אנכי בצרה (תהלים צא), אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך. רוצה לומר, שגישתו הבסיסית של האל היא להיות עם עמו בעת צרה, ועתה כאשר ניחתות עליו קללות שכאלה, לא נאה לברך את שמו עליהן.

בתלמוד הירושלמי (מגילה כו, ב) מוסיפים על הנימוק הנ"ל: א"ר יוסה בי ר' בון: זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בהדבר טוב. מכאן שיש להוסיף פסוקים על פסוקי הקללות כדי לפתוח ולסיים בטוב.

תוספות יום טוב על המשנה (משנה מגילה פ"ג, מ"ו) מקשה שבסוף מסכת ברכות נאמר: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. לפיכך, ניתן לברך את ברכות התורה גם כאשר ישנן קללות, ואין צורך להנהיג קריאת פסוק קודם לקללות וקריאת פסוק לאחר הקללות. על כך הוא משיב שאין המקרה דומה. במקרה שאדם חייב לברך על הקללה זוהי הצדקת הדין, ואילו כאן אין הצדקת דין וצריך להוסיף פסוקים ולהימנע מברכה על הקללות.

https://www.youtube.com/watch?v=l6ER2cAiWQ0

https://www.youtube.com/watch?v=JY59Wf0Hb7Q

12/09/14

הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם

שוויוניות בפרשת כי תבוא

הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם

רק בפרשה זו, לקראת סוף ספר דברים וסוף חמישה חומשי תורה, מכריז האל (סטייל בן גוריון) יש לנו עם: וַיְדַבֵּר משֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כז, ט). וכל רשתות הטלוויזיה ממצריים ועד בבל פתחו את מהדורות החדשות בידיעה זאת.

מה מגדיר את הקיבוץ הזה של יוצאי מצרים כעם? כל הפרשנים קובעים שהברית שבין העם לאל, התורה, היא שמגדירה אותנו כעם. עד כאן, מוכר וברור וידוע. מדרש אחד משך את תשומת לבי במיוחד: א"ל משה [לכהנים]: רצונכם שיכרתו לכם ברית, שכל מי שמבקש ללמוד תורה לא יהא נמנע? אמרו לו: הן. עמדו ונשבעו, שאין אדם נמנע מלקרות בתורה... אמר להם משה: היום הזה נהיית לעם (ילק"ש דברים כז, תתקלח). הדגש הוא, שאין אדם נמנע מלקרוא בתורה. התורה נגישה לכל ואיננה שייכת רק לקבוצה אליטיסטית כמו הכוהנים. חינוך מיועד לכל מי שרוצה להתחנך.

המסקנה האקטואלית כמו מדברת בעד עצמה. על החברה הישראלית להנגיש את התורה, במובנה הרחב, לכל שכבות האוכלוסייה, ללא כל אבחנה. ולכן, כאשר מדברים על שכר לימוד, ועל תנאי קבלה ועל מחסומים ממחסומים שונים המונעים השכלת המונים, מוטב שנעיין שוב ושוב בטקסט המכונן שלנו, התורה.

שבת של שלום

03/09/14

דימויים נשיים במגילת איכה

מאמר קצרצר על דימויי האהבה האלגוריים במגילת איכה. האתר חותך את השורות באופן שרירותי.

דימויים נשיים במגילת איכה / ד"ר יעקב מעוז

הבת הבתולה

גם במגילת איכה פועל המודל האלגורי, שלפיו האל הוא איש ועם ישראל אישה. האישה של מגילת איכה מוצגת בכמה מופעים. אחד המופעים, שכנראה נועד לעורר את רגשי הרחמים על השבר הגדול הוא מופע הבת: וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה (ב, ה), חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה (ב, יח), וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי (ד, ו), בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי (ד, י), סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ (ב, טו). הפסוק האחרון מוסיף מידע רלוונטי למודל הבת, שהיא יפה מאין כמותה בעולם. משלימים את המודל הפסוקים הבאים: מָה אֲעִידֵךְ, מָה אֲדַמֶּה לָּךְ, הַבַּת יְרוּשָׁלִַם?! מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ, בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן?! (ב, יג), גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה (א, טו). אם כן יש לנו כאן בת בתולה, צעירה, יפהפייה ועצובה הנתונה במשבר. מופע שכזה בוודאי יעורר את רגשי ההזדהות של הקורא, ואנו מכירים זאת היטב מן הספרות ומן הקולנוע.

האישה הנבגדת

מודל האישה מקבל ממד נוסף במגילה, כאשר היא מוצגת כבוגרת, שאיננה יודעת לנהל את חיי האהבה שלה. כתוצאה מכך היא נבגדת: בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים (א, ב), קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי (א, יט). המודל מתפתח וכאן נכנס גורם שלישי למערכה. עד עתה נכחו שתי דמויות, האל הגבר והאישה עם ישראל. עתה נכנסים המאהבים, המשבשים את יחסי האהבה הטהורים. לא זו בלבד שהם משבשים את הזוגיות אלא שהם גם בוגדים במאהבת התמימה.

האישה הבזויה

השיבוש הנורא של הזוגיות, עקב התנהגות בלתי הולמת של האישה, מביא עליה את אסונה: חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַם, עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה, כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ, כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ, גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ... (א, ח-ט), הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם (א, יז). האסון כפול ומכופל. המאהבים הבוגדים מתייחסים אליה בזלזול. ערוותה גלויה לעיני כל והיא מתוארת כנידה וכטמאה. דם הנידה ניגר על שולי שמלתה ולכן הם מנדים אותה ומניחים לה להתבוסס בדמיה. הרחבות בנושא זה ניתן למצוא גם בישעיה: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה (א, כא), ביחזקאל: הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ... וַתַּעֲשִׂי לָךְ צַלְמֵי זָכָר וַתִּזְנִי בָם... וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנוּתָיִךְ... (טז, ו-כה). די בכך כדי להבין: כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה (שה"ש ח, ו). בה במידה שהאהבה מרוממת ומשגיבה היא גם משחיתה ומשפילה (אל תנסו את זה בבית).

קנאת נשים

הסאגה מסתיימת ב happy end, כאשר בת ציון מתוארת כמי ששילמה את מחיר התנהגותה הקלוקלת, אך לא בלי מרכיב נוסף ההכרחי לכל טלנובלה טובה, הנשים המקנאות: שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם, יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ, גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס, תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי. תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ, פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם, גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ (ד, כא-כב). בת אדום, אשר שמחה כל כך על מפלתה של בת ציון, תשתה אף היא מכוס התרעלה ותבוא על עונשה הכבד (וגם זה סוג של נחמה).

02/09/14

כי תצא, פרשה מבלבלת שכזאת

על ההיפוך הרעיוני שבפרשה (האתר חותך את השורות באופן שרירותי)

פרשה מבלבלת שכזאת

כל הקורא את הפסוק הפותח של פרשת כי תצא, כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ (דברים כא, י) נאזר ברוח קרב, חוגר אפוד, חובש קפל"ד ואץ רץ להילחם באויבנו הרבים והרעים. אך בפרשה הזאת נכונה לנו הפתעה מתוקה. זוהי פרשה בלתי מלחמתית בעליל, ואם יש בה סוג של מלחמה הרי שהיא מלחמה ביצר לב האדם. נאמנים הם דברי חכם משלי "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (טז, לב), ונאמנים לא פחות דברי בן זומא: אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ (אבות פ"ד, מ"א), עד שאנחנו יכולים להתיך את פתיחת הפרשה עם דברי החכמה הללו ולומר: כי תצא למלחמה על יצרך, שהוא אויבך הגדול והמסוכן לא פחות.

כמה וכמה דברים בפרשה מלמדים על מלחמת היצר והיא מטילה סייגים חמורים על תאוות האדם הטבועה בו בעל כורחו: למשל, לוחם שמצא שבויה יפהפייה והוא חושק בה. הוא רשאי לקחתה לאישה (ויש מי שיחלקו בדין על היתר זה). אבל, אסור לו לענות אותה ולהתעמר בה ובטח שלא למכור אותה (כפי שאנחנו רואים את פושעי האסלאם הקיצוני עושים ממש בימים אלה). על גבר להימנע מעשיית הון על חשבון האישה הנתונה לחסדיו. די בכך שעקר אותה מבית הוריה וממולדתה.

אדם רשאי לשאת שתי נשים (גם כאן, מי שיחלוק יחלוק). תמיד, יהיה לבו נתון לטובת האחת על חשבון האחרת (ומי שחושב שניתן לאהוב את שתיהן במידה שווה, יבושם לו. אולי הוא מדבר מתוך ניסיון אישי). התורה, שמקבלת נטייה טבעית זאת, אוסרת לקפח את ילדי האישה הפחות אהובה (במקור: שנואה). על האדם להתגבר על נטייתו הטבעית ולעשות דין צדק (אמנם במושגי אותה העת).

משפט מוות, גם הוא תופעה לגיטימית בתורה. חברה הסובלת מטרור ומפשע קיצוני במיוחד, נוטה לנקום בפושעים ואף לעשות בהם לינץ' (וכבר היו דברים מעולם, גם בישראל המודרנית).  באותה העת היה מקובל לתלות על העץ או על החומה את הנידון למוות, לאחר שהמיתוהו. כנראה, למען יראו וייראו. תליה מבזה את צלם האדם, והתורה שמה סייג לביזוי האדם, פושע ככל שיהיה, ומצווה שלא להשאירו תלוי לאחר רדת הערב. נקמה בגופת המת, מטמאה את האדמה אשר עליה אנו חיים ואת החברה שבה אנו חיים (ונוקמים בזויים בגופות לא חסרים גם בדורנו).

אדם הולך בשדה ורואה את רכוש העמית שלו בסכנה, השור, השה או החמר תועים, השמלה והלבוש או כל אבדה שהיא. זוהי האחריות של המוצא להגן על הרכוש הזה, מה שכרוך במאמצים ובאי נעימות. אך גם כאן הוא חייב להתגבר על הנטייה שלו להתעלם ולעבור לסדר היום. הוא חייב לדחות עיסוקים חשובים שלו ולהתפנות לשמירה על רכוש העמית, וזו בהחלט מלחמה לא קלה ביצר. הוא הדין אם הוא רואה את בהמת המשא של העמית כורעת תחת נטל המשא. בעל הבהמה איננו מסוגל להקים לבד את הבהמה עם המשא ונזקק לעזרת השכן (כמו שפעם היינו דוחפים מכונית כדי להתניעה). חובת השכן להתפנות, לכלכך את ידיו ובגדיו, להזיע ולסייע לעמית (כמו שאנו נדרשים לסייע למישהו שנתקע עם תקר בגלגל ואנחנו לבושים בבגדי לבן). לא פשוט, הא? כמה פעמים התעלמנו ממקרים כאלה? את הפעמים שאני התעלמתי, כבר אינני יכול לספור...

אדם מוצא עוף או ציפור מקננת ולה גוזלים או ביצים. הוא רשאי לאסוף את הגוזלים או את הביצים. נשמע אכזרי? זה פחות אכזרי מהלולים המודרניים שלנו, שבהם התרנגולת מבלה את כל ימי חייה בצינוק, מואבסת באוכל סינטטי, מוזרקת בהורמונים, מטילה ביצה בכל יום, עד שהיא מובלת אחר כבוד למשחטה ואנו פוגשים בה כשניצל דפוק עד דק. הסייג שמטילה התורה במקרה זה, שהמוצא את הקן חייב לשחרר את הציפור. הוא חייב להתגבר על היצר הטבעי שלו להגדיל את ההון ועליו לוותר על חלקו. וראו כמה היגיון כלכלי יש בדבר, שהרי האם יכולה להניב עוד ועוד ביצים וגוזלים, ואז יתר החברה האנושית נהנית ממנה בהזדמנויות הבאות. איזה ריסון היצר נדרש כדי להימנע מלגרוף את ההון הזה ולהשאירו לטובת הטבע, לטובת יתר החברה ולטובת הדורות הבאים. לזה אפשר לקרוא שיווי משקל נאש, כפי שנהוג לומר בתורת המשחקים.

ישנם עוד כמה וכמה נושאים בפרשה העוסקים ביציאה למלחמה ביצר ובתאוות האדם הטבעיות, ואני ממליץ לעיין בפרשה המפליאה הזאת בעיון רב. שבת של שלום.

30/08/14

אהבתיך

עוד על אהבת התורה

אהבתיך / יעקב מעוז

 

אינני באמת יודע

אם אמצא בתוכך הכול

רק במידה שאהפוך בך

 

מנגד ידוע לי

מעט מן הסתירות שלך

בהיגיון אף במוסר

 

עם זאת לעולם אדע

כי לא תיעקר מלבי

אהבתי העזה לך

 

יונתי, תמתי, תורתי...

30/08/14

קריאה

על אהבת התורה

קריאה / יעקב מעוז

 

אני קורא אותך

ואת נענית לי

ומציעה ממכמנייך

הנחמדים מזהב

ומתוקים מדבש

 

אני קורא בך

ואינני מבין כדבעי

פעמים גלוי וברור

פעמים סמוי ועכור

ואני נבוך ותועה

 

אני קורא לך

נפשי מבקשת לכובשך

ואת זהירה כמהססת

טיפין  מגלה ומוסרת

וטיפין נכלמת ונעלמת

 

אני קורא אלייך

וככל שאבקש להשביע

נעשה רעב אף יותר

עד שמבשרי אני למד

כי לעולם לא אשכיל לקרוא

 

יונתי, תמתי, תורתי...

22/08/14

תפילה חדשה לשלום חיילי צה"ל

מתוך ניסיון לאחד חילוניים ודתיים סביב נוסח אחד

ברכה (חדשה) לשלום-חיילי-צה"ל

נוסח משופר ומנוקד

 

נְבָרֵךְ אֶת חַיָּלוֹת וְחַיָּלֵי צְבַא הֲגַנָּה לְיִשְֹרָאֵל, הַיּוֹצְאִים חָלוּץ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה לַהֲגַנָּת הַחֶבְרָה הַיִּשְֹרָאֵלִית וְעֶרְכֵי הַחֵרוּת, הַשִּוְיוֹן וְהַצֶּדֶק. יִהְיוּ נָא מַצְלִיחִים בְּכָל מְשִֹימוֹתֵיהֶם, בַּיַּבָּשָה בָּאֲוִיר וּבַיָּם, בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה וּמִחוּץ לִגְבוּלוֹתֶיהָ, וְיָבוֹאוּ מִן הַקְּרָב עֲטוּרֵי תְּהִילַת-נִצָּחוֹן. יְהִי רָצוֹן שֶיָּשוּבוּ לְבָתֵּי מִשְפְּחוֹתֵיהֶם שְלֵמִים בְּגוּפָם וּבְרִיאִים בְּנַפְשָם, נְקִיֵּי-כַּפַּיִם מִּכָּל הֶרֶג-חִנָּם וּבְרֵי-לְבָב מִּכָּל כַּוָנַת-זָדוֹן. וִיהִי רָצוֹן שֶיְּקֻיָּם בְּכָל צִבְאוֹת הָעוֹלָם מִקְרָא שֶכָּתוּב: וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְנֹאמַר אָמֵן. (יעקב מעוז)

20/08/14

צוק איתן, עזה ועזאזל

ניסיון לנחש מהיכן צמח המושג צוק איתן

צוק-איתן, עזה ועזאזל / יעקב מעוז

לא דברתי עם ה-Copywriter  של מבצע צוק איתן, אבל אני מוכן להסתכן ולנחש מה עבר לו בראש כאשר טבע את המושג צוק-איתן. ראשית, אציין שאין לפי מיטב ידיעתי צירוף כזה צוק-איתן במקורות ישראל. כל אחת מן המילים מסמלת משהו בנפרד והצירוף שלהם יוצר רעיון חדש מבית מדרשו של המחבר המושג.

המונח "צוּק" קשור במונח "עֲזָאזֵל". התורה מצווה את הכוהנים במקדש לקחת שני שעירי עיזים ביום הכיפורים. אחד מהם יש "לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה" (ויקרא טז, י). המשנה באה ומוסיפה פרט חשוב ולפיו המקום עזאזל הנו הר גבוה במדבר המכונה "צוּק". את השעיר לעזאזל היה צורך לדרדר ממרום הצוק עד לתהום "וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים" (משנה יומא פ"א). מכאן אנחנו יכולים להבין שמחבר כותרת המבצע דימה בעיני רוחו שישראל הם הצוק, הם העזאזל של העזתיים.

המונח "אֵיתָן" בא להשלים את הרעיון הקודם. בברכת יעקב לבניו הוא מתאר את סבלותיו של יוסף בנו, עד שהוא משיב מלחמה: וַיְמָרֲרֻהוּ... וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים. וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל (בראשית מט, כב-כג). לא קשה לדמות את החיצים שהפנו אויבי יוסף כנגדו כמו הטילים שמשגר החמס כנגד ישראל. התגובה הישראלית היא השבת מלחמה באופן "אֵיתָן" כ"צוּק", ומי שעומד מאחורי כל האופרציה הזאת הוא האל בכבודו ובעצמו: הקב"ה, שהוא אביר יעקב (רמב"ן על הפסוק).

כללו של דבר, יש כאן אנאלוגיה שלפיה אנחנו מבקשים לרסק את החמאס כפי שנהגנו לרסק את השעיר. הדמיון בין המונח עזה למונח עזאזל השפיע כנראה על שם המבצע. אנחנו איתנים כאותו הצוק שממנו דרדרו את השעיר לעזאזל.

חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'...

16/08/14

קללת עץ הדעת

ללמוד? טוב. אך לא יותר מידי.

קללת עץ הדעת / יעקב מעוז

 

אלוהים לא גילה לאדם

במה ארר אותו בנוסף

על תשוקת אישה ואיש

על מריבה עם הנחש

ועל עבודת האדמה ביזע

 

רק הוביל אותו בשבילי התנ"ך

בנפתולי הלמידה המייסרת

מספר בראשית ועד קהלת

שיגלה את סוד עץ הדעת

שהמרבה חכמה מרבה כעס

והמוסיף דעת מוסיף מכאוב

01/08/14

הדר גולדין, תפילה

זעקה להצלתו של סג"מ הדר גולדין ולשובו מן השבי.

הדר גולדין, תפילה / יעקב מעוז

 

אַב הָרַחֲמִים,

בִּנְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ,

יָצָא לְהָגֵן עַל עַמְּךָ,

עָמַד עַל מִשְׁמָר הָאָרֶץ,

וְנָפַל בִּשְׁבִי צַר וְאוֹיֵב.

 

אֲדוֹן עוֹלָם,

הֱיֵה עִמּוֹ בַּצָּרָה,

חַזְּקֵהוּ בְּסִבְלוֹתָיו,

הוֹצִיאֵהוּ מִמַּסְגֵּר,

בָּרִיא בְּנַפְשׁוֹ,

וְשָׁלֵם בְּגוּפוֹ.

 

אֱלוֹהֵי אַבְרָהָם,

יִשְׁמְעֵאלִים קוֹרְאִים בִּשְׁמֶךָ,

אוֹחָזִים בוֹ בְּחָזְקָה.

טַע בָּהֶם מִידָת הַחֶסֶד,

וְיִנְהָגוּ בּוֹ כִּבְנֵי אנוֹש.

 

צוּר יִשְׂרָאֵל,

תֵן עֵצָה וּתְבוּנָה,

לְרָאשֵינוּ וּלְנִבְחָרֵינוּ,

לְהָאִיר דַּרְכָּם,

וּלְהַשִיבוֹ לִגְבוּלוֹתֵינוּ.

 

שְּׁכִינָה מְרָחֶמֶת,

לָוִוי אֵת מִשְׁפַּחְתוֹ,

בְּדֶרֶךְ היִיסוּרִים הַזֹּאת,

שֶׁלֹּא תִּיפּוֹל רוּחָם,

עַד כִּי יָבֹא בִּמְהֵרָה.

 

אֱלוֹהֵי הָאִמָּהוֹת וְהָאָבוֹת,

הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה,

הָעוֹנֶה בְּבֵית כֶּלֶא לְיוֹסֵף,

עֲנֵה עָנִי בְּשִׁבְיוֹ,

וְהָשֵׁב אֶת שְׁבוּתוֹ.

אָמֵן.
27/07/14

פאר תחת אפר, חוברת מהודרת לתשעה באב עם מגילת איכה בביאור חדשני

קישור לחוברת מהודרת לתשעה באב עם מגילת איכה מאירת עיניים ומבוארת בביאור רציף וחדשני.

ספר דיגיטלי

http://www.yedamatnasim.org.il/flipbook/81_output/web/flipviewerxpress.html

קובץ PDF 

http://www.byachad.org.il/pdf-byachad/TishaaBeeav.pdf

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

27/07/14

עוד תשעה באב חי

קינה אקטואלית לתשעה באב

עוֹד תִּשְׁעָה בְּאָב חַי / יעקב מָעוֹז

מִן הַחוּץ צָר הַצּוֹרֵר

לְהַכְחִיד הָעָם בָּרָעָב

אִישׁ בְּאָחִיו שָׁלְחוּ יָד

הֵמִיטוּ  אָסוֹן   מִבַּיִת

זֵדִים עָלוּ עַל הָעִיר

עָשׂוּ  אוֹתָהּ  לְעִיִּים

דָּם    יְהוּדִי   נִדְכָּא

קָצַף כְּגַלִּים סוֹאֲנִים            

נַחֲלֵי יִשְׂרָאֵל הַחֲרֵבִים

נַעֲשׂוּ  לִנְהָרוֹת  גּוֹאִים

אָבַד מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ

קִרְיָה  נֶאֱמָנָה  נִבְגָּדָה                 

מִשְׁכָּן   לֶאֱלֹהֵי   הָאָרֶץ

נַעֲשָׂה כִּמְאוּרַת שׁוּעָלִים

עַם  סְגֻלָּה   הֻגְלָה             

הָיָה לְחֶרְפָּה בַּגּוֹיִים

עוֹד  תִּשְׁעָה  בְּאָב  חַי

שׁוֹאָה רוֹדֶפֶת חֲבַרְתָּהּ

אוֹיְבִים עוֹשִׂים מִשְׁמָרוֹת

בְּכָל  דּוֹר קָמִים  לְכַלּוֹת

אַף  אַחִים הָיוּ  כְּמוֹתָם

לְשַׁמֵּר הַמַּחֲלֹקֶת בָּעָם                

וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא

לְנַתֵּץ  הַמַּעְגָּל    הַזֶּה

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

27/07/14

ים של דמעות, קרליבך

שיר סיפור בלווי מוסיקאלי של הרב שלמה קרליבך.

ים של דמעות / הרב שלמה קרליבך

יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

רבותי, לפעמים, אני ואתם מסתובבים בעולם, ואנחנו רואים ילדים בוכים לפעמים, והאבא או האימא או מישהו אחר אומרים להם: תפסיקו לבכות! אתם יודעים שזו עבירה חמורה מאוד, אווא, עבירה חמורה מאוד?!

אתם יודעים מה כוח של זה מאוד? אתם יודעים מה שאומרים ביום הכיפורים: שׁוֹמֵעַ קוֹל בִּכְיוֹת... שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ... לִהְיוֹת...

הרבי מצאנז אמר: שום דבר לא מרעיד את ליבי, אני לא מפחד משום דבר, אבל מדמעות, מדמעות אני מפחד.

כולם יודעים, שרבנו הקדוש דער הליגער (הקדוש) רב יצחק מוורקא, היה למוד אהבת ישראל ואהבת הבריות. מי יכול להשיג אהבה שכזאת? מי יכול להשיג עמכות שכזאת? ולמרות שלרבי קוצקעל'ה שיטה אחרת, אצלו העיקר הוא האמת. אבל, שניהם היו הידידים הכי טובים שבעולם.

אחרי שרבנו הקדוש מוורקא הסתלק לעולמו, בא אליו בנו, רב מנדעלה, המפורסם בשם "הרבי השותק", מי יכול להשיג את קדושתו של רב מנדלי, הרבי מוורקא?! הוא בא אל רב מנדעלי מקוצק, הוא בא אל הרבי הקדוש ואמר לו: רבי הקדוש, אני דואג לאבא שלי. הייתי בטוח, שאחרי שהוא נפטר לעולמו, הוא יבוא לבקר אותי, לדבר אתי, לכל הפחות בחלום. זה כבר חודש, שלא שמעתי ממנו.

והרבי מקוצק עונה לו לעומתו: דע לך, שגם אני לא הבנתי את האבא שלך. כשהיה בחיים, דבר אתי כל הזמן, ופתאום עכשיו, כשהוא בעולם אחר, מדוע הוא לא בא לבקר אותי?

אז חשבתי, שאם הוא לא בא לבקר אותי, אז אני אלך לבקר אותו. עליתי לשמים, עשיתי "עליית נשמה". באתי להיכלם של כל האחרונים הגדולים הצדיקים: ר' עקיבא היגער, כל גדולי עולם, כל גדולי עולם: הש"ח, הת"ס, הב"ח, הבית יוסף, רש"י, הרמב"ם, הגאונים ר' היי גאון, רב סעדיה גאון, אביי ורבא, ולמעלה למעלה ר' עקיבא, עד אברהם אבינו.

כולם אמרו לי אותו הדבר: הא ידידך, ר' יצחקעל, הוא היה כאן אבל המשיך בדרכו. ואני שואל את מלאכי השרת: ראיתם את ידידי הקדוש והנפלא, ר' יצחק מוורקא? וכך אמרו לי: דע  לך, דע לך, שבשמיים, שבשמיים, יש ים חושך, חושך, חושך, חושך בלי סוף. אם יש לך אומץ לעבור את הים עד הסוף, שם תמצא את ידידך, רב יצחק מוורקא.

עם כל האומץ, עם כל הכוח ועם כל הביטחון והאמונה שיש לי, עברתי את הים, חושך כפול ומכופל. ופתאום, אני רואה ים... גלי גלים של הים, עולים עד לרקיע, ושמעתי את הגלים בוכים, וזו לא בכייה פשוטה, מעולם לא שמעתי בכיות כאלו. הגלים עולים לשמים ואחר כך הם יורדים,

ופתאום, פתאום, פתאום, אני רואה את ידידי, רב יצחקעל, נשען על מקלו, ומסתכל על הים כל הזמן, ואומר לי: מנדעלי, אתה מכיר את הים הזה? אמרתי לו: לא. יצחקעל, מה זה כאן? והוא אומר לי: זה הים של דמעות, דמעות עמך ישראל, ים של דמעות עם ישראל, מזמן חורבן בית המקדש. ואני נשבעתי, ואני נשבעתי, שאני לא הולך מכאן, עד שהוא ברחמיו יקיים מה שהוא הבטיח: וּמָחָה השם דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים...

ורבותי, מה יהודי אמית עושה, כשהוא שומע את הילדים בוכים? הוא בוכה אתם, עד שמתחילים לצחוק! אם אתה רואה אדם ברחוב בוכה, אל תגידו לו: תפסיק עם הבכיות. אתם יודעים איך הקב"ה מוחה דמעות עם ישראל? הוא בוכה אתנו "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהילים צא, טו). הרי כך הדמעות שלנו, דמעותיו של הקדוש ברוך הוא, עולים לשמיים ומביאים גאולה לכל העולם כולו.

אני ראיתי פעם, אחד הצדיקים, כשהילדים שלו היו בוכים, היה שם את ידיו על הדמעות, והיה שם אותם על המצח שלו. ואמר לי: דע לך, שהדמעות של הילדים הם כמו מקווה, שמקדשים את כל הגוף, מקדשים את המוח, מקדשים את הלב...

27/07/14

ט"ו באב, פרשנות עכשוית

פרשנות עכשווית לרעיונות העולים מחג ט"ו באב

מט' עד ט"ו

בין תשעה באב לט"ו באב

ד"ר יעקב מעוז

הכלל הבלתי כתוב אומר: במקום שישנו ריבוי הסברים למסורת מסוימת, דע לך שהטעם המקורי נעלם מאתנו. כך למשל רבים ההסברים לשאלה מדוע אוכלים דברי חלב בשבועות, והוא הדין מדוע נעשה ט"ו באב לחג בעל מעמד לא פחות מזה של יום הכיפורים: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים". המשנה מציעה את ההסבר הבא: "בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן... יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים... הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ..." (משנה תענית פ"ד, מ"ח). במילים פשוטות יותר, יריד שידוכין פתוח, קצת יותר מתירני מימינו, שבו הבחורות מציעות את עצמן והבחורים בוררים להם על פי קנה מידה של יופי גופני ומוסרי, כל אחד לפי טעמו האישי. מה שהיה ברור לחכמי המשנה, לא היה לגמרי ברור לחכמי התלמוד, ולכן שואלים שם שוב: אֶלָּא ט"ו בְּאָב, מַאי הִיא? (תענית ל, ע"ב). רב יהודה מציע: "יוֹם שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בְזֶה". רב יוסף גורס: "יוֹם שֶׁהֻתַּר שֶׁבֶט בִּנְיָמִין לָבֹא בַקָּהָל". רבה בר בר חנה טוען: "יוֹם שֶׁכָּלוּ בּוֹ מֵתֵי מִדְבָּר". עולה מספר: "יוֹם שֶׁבִּטֵּל בּוֹ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה פַּרְסְדָּאוֹת [מחסומים] שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל". רב מתנה אומר: "יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בוֹ הֲרוּגֵי בֵיתָר לִקְבוּרָה". בדבר אחד מסכים התלמוד למשנה, והוא עניין שוק השידוכים: "מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה נִפְנָה לְשָׁם", ויש אומרים גם מי שיש לו אישה.

שאלת האמת ההיסטורית, מה באמת היה הטעם לחג ט"ו באב, פחות חשובה לענייננו. אדרבה, עלינו לקבל בברכה את מגוון ההסברים, שכן הם מלמדים על תפיסה פלורליסטית של חכמים, ולנו, בני הדור הזה, הם מאפשרים מגוון דרכים להתחבר לתכני החג. אשר על כן, עלינו לשאול: מה מבין ההצעות ששמענו רלוונטי לימינו אנו? ושאלה נוספת היא: כיצד אנו מעבדים את החומרים הללו? העובדה שבנות ישראל הכשרות, יוצאות בעצמן ומיוזמתן וחולות בכרמים, מלמדת על פתיחות ואימון חברתי שהיו שוררים באותה העת. בחוגים מסוימים בחברתנו היו מכנים בנות כאלה בשמות, ולא לשבח. גם מוסד השדכנות שצמח עם השנים בתרבות היהודית כנראה שהיה פחות שימושי באותם הימים, וככל הנראה חכמים דגלו כבר באותה העת במשא ומתן ישיר ובלי תנאים מוקדמים. העניין של התרת השבטים לבוא זה בזה, הוא בהחלט מרשים, בעיקר על רקע פרשיית עמנואל. כבר בעת העתיקה נתברר כי תפיסה שבטית אין בה כל תוחלת, ואולי יש בה נזק חברתי היכול להיות מתורגם אף לנזק בטחוני. נישואין של בני ובנות השבטים אלו עם אלו יצר מגמה של לכידות חברתית ואחריות הדדית. כשהדיחו שבט מסוים ממערך הנישואין לא עשו זאת על רקע עדתי, אלא על רקע מוסרי. כך למשל לאחר פרשת פילגש בגבעה (ראה שופטים יט), החרימו את שבט בנימין, והנה בא יום ט"ו באב ושימש כהזדמנות להתיר את החרם. היה ברור לכל, שהמשכו של החרם יגזור כליה על השבט, ועם זאטוט שכזה לא יכול לוותר על אחד חלקי שניים עשר, בקלות רבה כל כך, כמו שחלקים מאתנו היו מוותרים בקלות רבה יותר על שני מליון רפורמים החיים בארה"ב. כמובן לא לפני שיקבלו את התרומות הכספיות ואת התמיכה הפוליטית בוושינגטון. עניינים כאלה ועוד באים להמחיש לנו כיצד ניתן לעשות את החג לאקטואלי ולרלוונטי. תמיד אפשר להתווכח על הקישורים האקטואליים, ולמען האמת צריך להתווכח ולקיים דיון נוקב, אבל רק במידה שהוא סובלני ומכבד. אם אנו חפצים בהחייאתה של התרבות היהודית בימינו, אין לנו אלא לעשות זאת באמצעות הדיון במצב החברתי של היום לאור המצב החברתי של אז. אולי כך, יעפיל החג הזה מעט מעבר למסיבות ריקודים ואלכוהול עד אור הבוקר, ולא שיש לי משהו נגד ריקודים ואלכוהול.

עניין אחר שמזמנת לנו העת הזאת הוא המעבר הקצר והחריף שבין ט' לט"ו, בין תשעה באב לבין ט"ו באב. האם היה זה מקרי ששני מועדים אלו נפלו בסמיכות כה רבה זה לצד זה?! מצד אחד, תשעה באב מציין את חורבנה של החברה היהודית בישראל בשתי הזדמנויות ומצד שני חג שכולו שמחה ואהבה. השאלה המתבקשת היא: איך ניתן בכלל להשתקם כל כך מהר? אין לכותב שורות אלו תשובה מחכימה, להוציא העובדה שזוהי אחת מסגולותיו של העם הזה, שהוא יודע לאסוף את עצמו גם לאחר שואות, להתקומם ולהעמיד מחדש חברה יהודית, שעלי הנאמר "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר". אם אנו חפצים בהמשכיות קיומנו מוטב שנלמד מן ההיסטוריה היהודית. תופעה ייחודית זאת, שמשה כמקור השראה לבעל השיר  הבא:

אב ותנחומיו / יעקב מעוז

מ-ט'  עד  ט"וּ  שישה  ימים

מבכי ונהי אל חגיגת האהבה.

חודש  אב  שולח  תנחומים

ממציא מזור לאומה כאובה.

הופך  מספד  למחול  בכרמים

עושה יום טוב לכל נער וריבה.

"לא היו טובים כאלו הימים"

לא ידענו כזאת  שעה טובה.

כזוג אוהבים בשעת הדמדומים

עם  ואלוהיו  עושים   תשובה.

27/07/14

הַרְנִינוּ גוֹיִם

יום השואה, תשעה באב

 

הַרְנִינוּ גוֹיִם / יעקב מעוז

הַשָּׁמַיִם הֵאזִינוּ,

וְגוֹיִם הֵרְנִינוּ.

הַלֶּקַח עָרַף,

וְהַמַּאֲמַר שָׁטַף.

לַדֶּשֶׁא כִּשְׂעִירִים,

וְלַעֶשֶׂב כִּרְבִיבִים.

אֲבָל

הָעָם נָבָל,

וְהַדּוֹר קָמָל.

הַלֶּקַח עָבָשׁ,

וְהַמַּאֲמַר יָבָשׁ.

נִסְתָּר הָאֵל,

וְהָעָם לַעֲזָאזֵל.

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

27/07/14

איכה

אֵיכָה / יעקב מעוז

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם,

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה.

אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן,

אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ בְּנֵי צִיּוֹן.

אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב,

אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה.

אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם,

אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם,

אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה.

אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן,

אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה',

אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ.

אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת,

אֲהָהּ אֲדֹנִי, אֵיכָה נַעֲשֶׂה???

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

27/07/14

אב ותנחומיו

על היגון ועל השמחה של חודש אב

אב ותנחומיו / יעקב מעוז

מ-ט'  עַד  ט"וּ  שִׁשָּׁה  יָמִים

מִבֶּכִי וָנֶהִי אֶל חֲגִיגַת הָאַהֲבָה.

חֹדֶשׁ  אָב  שׁוֹלֵחַ  תַּנְחוּמִים

מַמְצִיא מָזוֹר לְאוּמָה כְּאוּבָה.

הוֹפֵךְ  מִסְפֵּד  לְמָחוֹל  בַּכְּרָמִים

עוֹשֶׂה יוֹם טוֹב לְכֹל נַעַר וְרִיבָה.

לֹא הָיוּ טוֹבִים כָּאֵלֶּה הַיָּמִים

לֹא יָדַעְנוּ כָּזֹאת  שָׁעָה טוֹבָה.

כְּזוּג אוֹהָבִים בִּשְׁעָת הַדִּמְדוּמִים

עַם  וֵאלֹהָיו  עוֹשִׁים   תְּשׁוּבָה.

 

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

27/07/14

צר לאמא

צר היה לאמי

ולא על מר גורלה.

בין שאיפה לנשיפה

מתוך מכונת החמצן

הצליחה לסנן מילים:

אני עצובה...

אמי, עטרת ראשי, מדוע?

שאלתיה כנחרד.

על החיילים, שנהרגו בעזה

השיבה ולא יספה.

(יעקב מעוז)

22/07/14

מקום לצער נוסף

צער הנוסף על זה של האבידות שלנו במלחמת עזה

מקום לצער נוסף / יעקב מעוז

 

אנחנו נלחמים על קיומנו

וסופרים את מתינו

אבלים עם המשפחות

אומה פצועה ודוויה

 

לבנו עם החיילים בחזית

השמים נפשם בכפם

כדי לריב את ריבנו

ולהילחם את מלחמתנו

 

אך לבנו הדואב רחב

למצוא מקום לצער נוסף

על בית שנחרב וילד שנקטף

ברצועה הארורה עזה

22/07/14

אחדות הגיבורים

אחדות הגיבורים, הרהורים על לוחמים

התנא בֶּן זוֹמָא, אחד מבין ארבעת יחידי הסגולה, שנכנסו לפרדס (תוס' חגיגה ב, ב), אימץ את דעתו של ספר משלי: טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר (משלי טז). משמע, אנחנו אמורים להעדיף את בעל השליטה העצמית מבעל השליטה הצבאית. מכאן הוא גוזר: אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ (אבות פ"ד, מ"א). לכאורה לפנינו מודל אחר של גיבור, זה המסוגל לעשות את המלחמה הפנימית בתוכו ולהכניע את היצר, והוא עדיף על מי שמסוגל להכניע עיר שלמה במבצע צבאי. מכאן הגיעו כמה מחכמי ימינו למסקנה האומללה, שיש לבטל את הגבורה הצבאית ולבכר את הגבורה המוסרית. אך לא בן זומא התכוון לכך ואף לא ההיגיון החברתי מדיני סובל זאת. כך למשל נאמר לגדעון השופט: "ה' עִמְּךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שופטים ו, יב) וזאת כדי להציל באמצעות מלחמה צבאית את ישראל מן המדיינים (שאינם רחוקים באופיים מן החמאס). "שופט" הוא המודל של הגיבור הכפול, של הגיבור האידיאלי, האמור לאחד באישיותו בין הנהגה מוסרית לבין יכולת צבאית. דברים אלה נאמרים בהקשר של שאלת מידת מוסריותו של צה"ל. האם "לוכד העיר" (סוג'עיה למשל) יכול להיות גם "מושל ביצרו" ולהימנע מהרג ומהרס חינם? תשובתנו לכך תהיה חיובית באופן חד משמעי. גיבור הוא לא זה שיש לו את הפריווילגיה לבחור בין שתי הברירות מתוך כורסת-הנוחות שלו. גיבור הוא זה הנאלץ להכיל את שתי הגבורות בעת ובעונה אחת, ולזה אנו קוראים אחדות הגיבורים. משופטת אחרת, דבורה הנביאה, אנו למדים על כך, כאשר היא מהללת את גבורתם הצבאית של בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם ויָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי. מכאן אנו רשאים לחתום בפסוק הנפלא מאותה השירה: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה, לא). עוצמתם הרוחנית והצבאית של חיילי צה"ל כעוצמתה של השמש. ויהי רצון כי יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל. 

07/07/14

ידינו שפכו את הדם הזה

וידוי חברתי על רוצחים שהם יהודים 

ידינו שפכו את הדם הזה

(לפי דברים כא, א-ט)

הנה נמצא החלל באדמה

אשר ה' אלוהינו נתן לנו

הרוּג, רצוּח ושרוף בשדה

ולחרדתנו נודע מי היכהו.

יהודים, כשרים להלכה

"רחמנים בני רחמנים"

חטפו, חנקו, שרפו וסקלו.

ובאו זקני העיר הקרובים

ולא יכלו לרחוץ בניקיון כפיהם

כי ידינו שפכו את הדם הזה

ועינינו ראו את פשעינו

ולא ביערנו הרע מקרבנו

ונתנו על עצמנו דם נקי.

(יעקב מעוז)

05/07/14

עיון פרצוף

על הנטיה להתבונן בפרצופיהם של אנשים

עיון פרצוף / יעקב מעוז

 

אני נוטה לעיין כמטריד

בפרצופיהם של אנשים ונשים

וכשהמבטים מצטלבים

אני משפיל עיניי במבוכה

ושב וחוזר לסורי

 

לרכבת התחתית עלה איש

סומה בעיניו השתיים

כל פניו אמרו טוב

ואני חקרתי את מבעי פניו

 

עלמה קסומה ויפת שפתיים

מלמלה שיר הנשמע לה בנגן

עצמה את עיניה והייתה כסומה

ואני בחנתי את שיפולי פרצופה

 

אחת, יפה עד כאב משתק

הישירה מבט באופן מפתיע

כילד נתפס בקלקלתו נכלמתי

והיא חייכה כיודעת נפש בהמתה

 

אני נוטה לעיין בפרצופים

הרגל מגונה שנעשה לטבע שני

ומתפלל בכל פעם מחדש

אל תראוני שאני רואה

05/07/14

העין של לונדון London Eye

משל על מעגל החיים

העין של לונדון, גלגל החיים / יעקב מעוז

 

באתי אל הגלגל

הגדול והעצום והרב

ונכנסתי אל הבועה

כשב אל שליית יולדתו

 

פתח הגלגל במסע

העולה לאיטו למרומים

ואני כילד נלהב

מגלה את מכמני החיים

 

שלב אחר שלב

תמונה אחר תמונה

ידיעה אחר ידיעה

כוח מתחדש ועולה

 

שם במרומי העיר

בפסגת תרבות המערב

היה כוחי במתניי

וראשי בענני עולם ומלואו

 

אך הגלגל מטבעו חוזר

ושוקע לאיטו לתחתית

וכוח ראייתי כלה והולך

ודמיון עמום נותר בראשי

 

עתה מאיצים השומרים

זמנך עבר אורח לרגע

צא אל עולם האמת

ובלה שם את הנצח

 

העין של לונדון משל

ואני ואתה הנמשל

הגלגל אדיש לפרטיו

ואנחנו חולפים ביעף

01/07/14

שירת השבת, העתק דיגיטלי

חוברת חדשנית ומופלאה לקבלת שבת בקהילה ובמשפחה. ניתן להוריד בקישורים המצורפים וניתן להשיג עותק במתנ"ס הקרוב.

  http://www.matnasim.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/shabat0314.pdf

 http://www.matnasim.org.il/?CategoryID=260&ArticleID=7130

 

29/06/14

עמיחי בלונדון

מחווה ליהודה עמיחי

עמיחי בלונדון / יעקב מעוז

(בעקבות פתוח סגור פתוח)

 

יהודה עמיחי נסע אתי ללונדון

פתח דבר אחד וסגר שניים

ושב ופתח וחזר חלילה.

בין שאון הרכבות, רָצוֹא וָשׁוֹב

לִמְדָנִי פרקים ראשונים

על שכחה וזיכרון ושכחה

על אהבת אלוהים ואישה

על החיים ועל המוות בחיים

יְהוּדָה כָּרַע רָבַץ בְקִרְבִּי

מִי יְקִימֶנּוּ?!

15/06/14

השב בנים לגבולם, תפילה

תפילה להצלתם של שלושת הנערים: נפתלי פרנקל, גיל עד שאער, אייל יפרח.

הָשֵׁב בָּנִים לִגְבוּלָם (תפילה) / יעקב מעוז

 

 

אַב הָרַחֲמִים

בָּנֶיךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

קָמוּ מתַלְמוּד תוֹרָתֶךָ

לִשְׁמוֹר שַׁבַּתְךָ בְּבָתֵּיהֶם

וְנָפַלוּ בִּשְׁבִי צַר וְאוֹיֵב

 

אֲדוֹן עוֹלָם

הֱיֵה עִמָּם בַּצָּרָה

חַזֵק אוֹתָם בְּסִבְלוֹתָם

הוֹצִיאֵם מִמַּסְגֵּר

בְּרִיאִים בְּנַפְשׁם

וּשְׁלֵמים בְּגוּפָם

 

אֱלוֹהֵי אַבְרָהָם

יִשְׁמְעֵאלִים קוֹרְאִים בִּשְׁמֶךָ

אוֹחָזִים בָּם בְּחָזְקָה

טַע בָּהֶם מִידָת הַחֶסֶד

וְיִנְהָגוּ בָהֵם כִּבְנֵי אֶנוֹש

 

צוּר יִשְׂרָאֵל

תֵן עֵצָה וּתְבוּנָה

לְרָאשֵינוּ וּלְנִבְחָרֵינוּ

לְהָאִיר דַּרְכָּם

וּלְהַשִיב בָּנִים לִגְבוּלָם

 

שְּׁכִינָה מְרָחֶמֶת

לָוִוי אֵת מִשְׁפַּחְותיהם

בְּדֶרֶךְ היִיסוּרִים הַזֹּאת

שֶׁלֹּא תִּיפּוֹל רוּחָם

עַד כִּי יָבֹאו בִּמְהֵרָה

 

אֱלוֹהֵי הָאִמָּהוֹת וְהָאָבוֹת

הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה

הָעוֹנֶה בְּבֵית כֶּלֶא לְיוֹסֵף

עֲנֵה עָנִיים בְּשִׁבְים

וְהָשֵׁב אֶת שְׁבוּתָם

אָמֵן.

09/06/14

להיעשות אביר-האדם, Become the person's champion

על רגישות ותבונה 
להיעשות אביר-האדם
Become the person's champion
(for English see bellow)

כולנו זקוקים למישהו שיחשוב שאנו מיוחדים, מישהו שיאמין שאנחנו מסוגלים להגיע רחוק, עד לירח. לעיתים קרובות, הדרך שבה אנו תופסים את עצמנו מושפעת מאוד ממה שהאחרים חושבים עלינו.

הרבה אנשים המאתגרים אותנו, נראים בעינינו דרך ה"מגבלות" שלהם ודרך "בעיות ההתנהגות" שלהם. כדי לעזור לאדם לצמוח ולהתפתח, עלינו לראות את סגולותיו ואת הפוטנציאל הטמון בו.

עשה את עצמך כאביר-האדם. התחייב לכך שתסייע לאדם ליהנות מכל יום נתון. עזור לאחרים לראות את החוזקות והסגולות שלו יותר מאשר מגבלותיו וחסרונותיו. במקום שתהיה עוד אחד ש"עובד על" האדם, הפוך לאחד ש"עובד עם" האדם. דבר על ההתמודדויות שלו באופן שמעניק להן כבוד. אפשר לו לשמוע שאתה מדבר עם אחרים בשבחו. אם אינך יכול להיות אביר-האדם שלו, אחריותך היא לסייע לו למצוא את האחד. זהו תהליך ריפוי עצום. 

דוד פיטוניאק

Become the person's champion
We all need someone who thinks we are special, someone who thinks we "hung the moon." Often, how we think of ourselves is shaped by how others see us.
Many people who challenge us are seen only for their "limitations" or "problem behaviors."
Helping a person to grow means that we must take responsibility for "seeing" the person's gifts and potential.
Become the person's champion. Make a commitment to help the person to find joy each day. Help others to see the person's strengths and gifts rather than limitations and shortcomings. Instead of being one more person who "work on" the person, be someone who "work with" the person. Speak about the person's struggles in a way that is respectful of those struggles. Let the person overhear you saying good things about him/her. If you can't be the person's champion, take responsibility for helping the person to find a champion. It's powerful medicine. 
David Pitonyak
06/06/14

בהעלותך, הגיגים עכשוויים

כמה מחשבות על החברה הישראלית דרך פרשת בהעלותך (האתר חותך את השורות בשרירותיות)

בהעלותך

הלוויים, הפנסיה והייעוץ האישי

וויכוח גדול קיים בחברה הישראלית סביב השאלה באיזה גיל פורשים לפנסיה. בעיקר מדובר בעובדי השירות הציבורי, שמשמעות יציאתם המוקדמת לפנסיה היא נטל נוסף על הקופה הציבורית. אם נוסיף לזה את תוחלת החיים הגדלה ועולה, אזי החברה צריכה להשקיע יותר משאבים כדי לקיים את הפורשים. התורה רומזת לנו בפרשת השבוע, בהעלותך, מהו גיל העבודה ומתי אדם יכול לפרוש מן השירות הציבורי: "זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם, מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא, בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה, וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד (במדבר ח, כד-כה). ישנם כל מיני הסברים מה יעשה האדם לאחר גיל חמישים. מחד, הוא מקבל הקלה משמעותית, אבל מאידך, הוא עלול לחוש מנותק וחסר משמעות. רש"י אומר שהוא אמנם פטור מהעבודות הפיזיות אבל הוא צריך לשיר יחד עם הלוויים (ובאמת אנו רואים כיום את בני הגיל הזה ומעלה בשירה בציבור). אבל ההסבר החביב ביותר עלי הוא זה של רבנו עובדיה מברטנורא. על מאמר חז"ל: בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה... (אבות פ"ה, מכ"א), הוא אומר: מהו השירות, שהלוי ייתן לאחר גיל חמישים? ומשיב: עצה! יצאת לפנסיה? תהיה יועץ בתחום התוכן שבו צברת התמחות בכל הקריירה שלך. יש לך אוצר ביד (ידע עצום וניסיון רב), אל תהסס לממש אותו. זו עצתי, ואני כבר עמוק בגיל העצה. שבת של שלום.  

 

בהעלותך, צרכים מיוחדים והזדמנות שניה

הפרשה שלנו, בהעלותך, מצווה כל אחד מאתנו להקריב את קורבן הפסח "בְּמֹעֲדוֹ" ביום ה-14 לחודש ניסן בין הערביים. מצווה היא מצווה, ואותה צריך לקיים. אמה מה?! כמו כל דבר בחיים יש גם חריגים, כאלה שנבצר מהם (נבצרות זמנית) להשתתף במצווה, שהיא זכות לא פחות מאשר חובה. לחריגים אלה נקרא בלשון ימינו, אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. ואנו שואלים האם התורה מתחשבת בצרכים המיוחדים שלהם וכיצד. דוגמה מספר אחת: אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא. התורה קובעת שטמא לא יכול להקריב, ואם כן הוא מפסיד מצווה אחרת שקובעת אותה התורה. דוגמה מספר שתיים: האנשים אשר הם בְדֶרֶךְ רְחֹקָה. כדי לקיים את המצווה צריכים להתקיים לפחות שני תנאים, זמן ומקום (זמן-ערב פסח, מקום-המקדש). הפרשה קובעת כי חריגים אלה חייבים לקיים את המצווה באותו המקום ובאותו הזמן, אבל.... בדיוק חודש מאוחר יותר: בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ (במדבר ט). לזה קוראים פסח שני, ואת זה אנו קוראים כהזדמנות שנייה לכל מי שאין ידו משגת מסיבות כאלה ואחרות. שמא נלמד מכך לקח כלשהו באשר לחברתנו האהובה והדוויה?!

 

הגשש הבדואי הראשון והעיניים של המדינה

יתרו, הנקרא בפרשת בהעלותך "חֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי" הוא כנראה הגשש הבדואי הראשון של עם ישראל. משה מבקש ממנו דבר מוכר לנו מהמציאות שלנו כיום: לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ... כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם (במדבר י). אם תצטרף אלינו, חרף זהותך האחרת, אזי נתן לך הטבות שכר, תוספת סיכון, תוספת שטחים ופנסיה מוקדמת וכדומה. מדוע צריכים כל כך את הבדואי המדייני (אביה של האישה הכושית) הנוכרי הזה? מפני שהוא מכיר היטב את המדבר שבו גדל והוא זה שיכול לשמש לכל עם ישראל עיניים. הפרשנים לא מתלהבים מהעובדה שהגוי הזה יהווה לא פחות מאשר העיניים של עם הסגולה הנבחר וישמש להם מורה דרך (הוא זה ששמש להם קודם לכן כיועץ ארגוני). כך למשל אונקלוס המתרגם, טוען שהביטוי "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" משמעו ראית בעיניך את כל הניסים שאירעו לנו, ורבים הולכים בעקבותיו. תרגום יונתן נותן לו מעט יותר קרדיט ומפרש את הביטוי כך, שתהיה חביב עלינו כבבת עינינו. רש"י, באחת ההצעות שלו להבין את הביטוי, אומר משהו הרבה יותר מתקדם, תהיה מאיר עינינו. דהיינו, לך היכולת להאיר את עינינו במקום שאנחנו עיוורים, ומה לעשות גם עם סגולה רם ונישא שכמונו לוקה לעיתים (אולי קרובות מדי) בעיוורון רוחני וחברתי כאחד. רק אבן עזרא הפשטן והדיקן מפרש את הביטוי, להראות הדרך. הוא זה שעשה פתיחת צירים והזהיר מפני מוקשים ומארבים. ויהי רצון שנלמד להעריך את חכמת הגויים ונדע לגמול טובה תחת טובה למי מהם שמסייע לנו, חוצה את הגבולות הלאומיים, מסכן את נפשו ומאיר את דרכנו. אמן. 

31/05/14

אל תחיה

על החיים ועל המוות

אל תחיה / יעקב מעוז

 

אל תנהג אולי תתנגש

אל תטייל שמא תאבד

אל תאכל כי תשמין

אל תשחה אפשר שתטבע

אל תנשום מפני הזיהום

אל תאהב סוף שתתאכזב

אל תחיה פן תמות

25/05/14

שיר השירים Άσμα ασμάτων, שואה, הבלדה לנערה ממאוטהאוזן

תרגום ליצירת מופת של יאקובוס קמבנליס. השיר מתאר סיפור אהבה בין צעיר לצעירה במחנה הריכוז מאוטהווזן בסיגנון שיר השירים.

שיר השירים / יעקב מעוז

הבלדה על הנערה ממאוטהאוזן

מילים: יאקוֹבוֹס קַמְבַּנֶליס

לחן: מיקיס תיאורדוראקיס

מיוונית: יעקב מעוז

מה יפה היא האהבה שלי,

בשמלת היום יום שלה,

ובסיכת הראש הקטנה שבשערה.

איש לא ידע עד כמה יפה היא?!

עלמות מאושוויץ,

בחורות מדאכו,

הלא ראיתן את אהבתי?

ראינוה בנוסעה למרחקים,

ללא שמלת היום יום שלה,

ובלעדי סיכת הראש שבראשה.

מה יפה היא האהבה שלי,

החיבוק האחרון של אמהּ,

ונשיקות הפרידה של אחיהּ,

איש לא ידע עד כמה יפה היא?!

עלמות ממאוטהאוזן,

בחורות מבלזן,

הלא ראיתן את אהבתי?

ראינוה בכיכר המקפיאה,

מספר חקוק בזרועה הלבנה,

וטלאי צהוב תלוי לה על ליבה.

מה יפה היא האהבה שלי,

החיבוק האחרון של אמה,

ונשיקות הפרידה של אחיה,

איש לא ידע עד כמה יפה היא?!

 

מקהלת בית הספר אלימו

http://www.youtube.com/watch?v=aJrRDRQJjKQ

יפה מאד יעקב, אני שמחה לשמוע ושמחה לקרוא את התרגום היפה מיוונית ולשתף בו את הציבור. אינני מוזיקולוגית לצערי ואינני יודעת לנתח מדוע השירה הזו מפעימה בעיני ומכמירת לב, אבל אין לי ספק שזה אחד מהרגעים השיריים הגדולים של המאה העשרים בכל הקשר אפשרי, מילים, מוזיקה, שירה, ביצוע, הלחנה, ניצוח וחדירה למעמקי נפש האדם האוניברסלית מבעד לזוועות הפרטיקולריות. פרופסור רחל אליאור.

 

 

Άσμα ασμάτων     

Στίχοι: Ιάκωβος Καμπανέλλης
Μουσική:
Μίκης Θεοδωράκης
Πρώτη εκτέλεση:
Μαρία Φαραντούρη
Άλλες ερμηνείες:
Αλέξια

Τι ωραία που είν' η αγάπη μου
με το καθημερνό της φόρεμα
κι ένα χτενάκι στα μαλλιά.
Κανείς δεν ήξερε πως είναι τόσο ωραία.

Κοπέλες του Άουσβιτς,
του Νταχάου κοπέλες,
μην είδατε την αγάπη μου;

Την είδαμε σε μακρινό ταξίδι,
δεν είχε πιά το φόρεμά της
ούτε χτενάκι στα μαλλιά.

Τι ωραία που είν' η αγάπη μου,
η χαϊδεμένη από τη μάνα της
και τ' αδελφού της τα φιλιά.
Κανείς δεν ήξερε πως είναι τόσο ωραία.

Κοπέλες του Μαουτχάουζεν,
κοπέλες του Μπέλσεν,
μην είδατε την αγάπη μου;

Την είδαμε στην παγερή πλατεία
μ' ένα αριθμό στο άσπρο της το χέρι,
με κίτρινο άστρο στην καρδιά.

Τι ωραία που είν' η αγάπη μου,
η χαϊδεμένη από τη μάνα της
και τ' αδελφού της τα φιλιά.
Κανείς δεν ήξερε πως είναι τόσο ωραία.

12/05/14

האמת נסחרת

לאור ריבוי עסקאות הטיעון בישראל...

האמת נסחרת / יעקב מעוז

 

המאשים לוקה בהוכחה

והנאשם בהפרכה.

באים השניים לעסקה

ע"ח האמת המציקה.

האחד יעגל פינתה

והאחר יודה במקצתה.

על הדיין הדין כטרחה

ומחסל עוד תיק באבחה.

ידיים לוחצים השניים

ורוחצים בניקיון כפיים.

הערכאה בחותם מאשרת:

תהי האמת נסחרת.

הציבור למד כמנוצח,

שאמת ממשפט לא תצמח.

 

http://www.criminal-lawyer.co.il/%D7%A2%D7%A1%D7%A7%D7%AA_%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%9F/
06/05/14

אדום התפוח , Milo Mou Kokino, Μήλο μου κόκκινο

תרגום ועיבוד עברי לשיר אהבה יווני ממקדוניה, עם גרסת המקור וקישורים לביצועים בהמשך. השיר עממי וישנן גרסאות שונות שלו. הביצוע הנבחר במקרה זה של קבוצת ילדים, ביתר הקישורים ביצועים  של כמה מגדולי הזמר היווני.

אדום התפוח / עממי

מיוונית: יעקב מעוז

מועדים לשירה

yaacovmaoz@gmail.com

כפלח רימון אדום, תפוח-העץ שלי

כפלח רימון אדום, תפוח-העץ שלי

למה תמררי חיי, אני קמל לי

למה תמררי חיי, אני קמל לי

הולך אני ושב, אותך איני מוצא

הולך אני ושב, אותך איני מוצא

דלת ביתך סגורה, אין בא ואין יוצא

דלת ביתך סגורה, אין בא ואין יוצא

אור גדול קורן, מחלונות ביתך

אור גדול קורן, מחלונות ביתך

במפתנך עומד, שואל היכן גברתך

במפתנך עומד, שואל היכן גברתך

אל הבאר גברתי יצאה, על כן איננה

אל הבאר גברתי יצאה, על כן איננה

במים למלא כדה, ולהרוות צימאונה

במים למלא כדה, ולהרוות צימאונה

Μήλο μου κόκκινο     


Στίχοι: Παραδοσιακό
Μουσική:
Παραδοσιακό
Εκτελέσεις:
Νίτσα Τσίτρα || Άλκηστις Πρωτοψάλτη

Μήλο μου κόκκινο ρόιδο βαμμένο
μήλο μου κόκκινο ρόιδο βαμμένο
γιατί με μάρανες τον πικραμένο
γιατί με μάρανες τον πικραμένο

Παένω κι έρχομαι μα δε σε βρίσκω
παένω κι έρχομαι μα δε σε βρίσκω
βρίσκω την πόρτα σου μανταλωμένη
βρίσκω την πόρτα σου μανταλωμένη

Τα παραθυρούδια σου φεγγοβολούνε
τα παραθυρούδια σου φεγγοβολούνε
ρωτώ την πόρτα σου "πού πάει η κυρά σου;"
ρωτώ την πόρτα σου "πού πάει η κυρά σου;"

Κυρά μ' δεν είνι δω πάεισι στη βρύση
κυρά μ' δεν είνι δω πάεισι στη βρύση
πάεισι να πιει νερό και να γεμίσει
πάεισι να πιει νερό και να γεμίσει

Μηλο μου κοκκινο

http://www.youtube.com/watch?v=uFWIyPSBdZs

G.DALARAS- E.TSALIGOPOULOU : MILO MOU KOKKINO

http://www.youtube.com/watch?v=DMlkeGppUGI

ΧΟΡΩΔΙΑ ΛΑΜΙΑΣ - ΜΗΛΟ ΜΟΥ ΚΟΚΚΙΝΟ

http://www.youtube.com/watch?v=Bb-_4r5zF1s

Μήλο μου κόκκινο - Παραδοσιακό Μακεδονίας

http://www.youtube.com/watch?v=XZH_YQ3h2_0

Γλυκερία - Μήλο μου Kόκκινο και Πω πω πω Μαρία

http://www.youtube.com/watch?v=YRmc75niJ-E

ΜΗΛΟ ΜΟΥ ΚΟΚΚΙΝΟ -ΠΟΠΟΠΟ ΜΑΡΙΑ ! ΝΙΚΟΣ ΔΕΛΗΣ

http://www.youtube.com/watch?v=fNWKfqGKsis

Macedonian Traditional Songs Μήλο μου κόκκινο. Πέτρος Γαϊτάνος

http://www.youtube.com/watch?v=M5vGcxmeld0

Katevas - Greek Folk Dances (Macedonia 1)

http://www.youtube.com/watch?v=J5RjkPhlD1A

Ιωάννα & Αλεξάνδρα Χαραλαμπάκη μήλο μου κόκκινο

http://www.youtube.com/watch?v=JW_YdKx--zo

Zouzounia - Milo mou kokkino

http://www.youtube.com/watch?v=9m5K8udla4k

 

03/05/14

מכאן ומכאן

צרות של גברים

מכאן ומכאן / יעקב מעוז

 

אז הכול שפע עד צוואר

ולא העליתי זאת בדעתי.

באו ימים ופדחתי המתדלדלת

החלה רואה את עין השמש.

הבנק שבצדעי השמאלית

הואיל להלוות לי לזמן קצוב.

וכשפניתי לצדעי הימנית

קבלתי אשראי מתקצר והולך.

עתה אזלו כל המשאבים

ונותרתי קירח מכאן ומכאן.

 

מעשה שישבו רב אמי ורב אסי ללמוד תורה מפיו של רבי יצחק הנפח. אחד מהם בקש ממנו לפתוח בדברי הלכה, והאחר בקש בדברי אגדה. התחיל לדבר בהלכה, לא הניח לו האחד, התחיל באגדה לא הניח לו האחר. אמר להם: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? לאדם שיש לו שתי נשים, האחת צעירה והשניה קשישה. הצעירה מלקטת משיער ראשו את הלבנות ואילו הזקנה מלקטת את השחורות. נמצא קירח מכאן ומכאן (ילקוט שמעוני שמות כב, שמה)

02/05/14

מדרש תג מחיר

מדרש אקטואלי חדש

מדרש תג מחיר

(בבקשה לקרוא בתשומת לב עד הסוף)

מדרש תג מחיר

(בבקשה לקרוא בתשומת לב עד הסוף)

 

מהו שכתוב: וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס (בראשית ו, יא)? אלו בני יעקב, שנאמר: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם (שם מט, ה). ומהו שכתוב: כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס (יחזקאל ז, כג)? אלו אֲחֵי דִינָה, שנאמר וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר... וַיָּבֹזּוּ הָעִיר... וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ (בראשית לד, כט). ומהו שכתוב: ה' צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב-חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהילים יא, ה)? אלו שמעון ולוי, שנאמר: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי (בראשית מט, ו) ונאמר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה (שם ז). אמר יעקב דמן עיר-שלם, אמר מבקש שלום: חמסם של ישראל קשה מחמסם של גוים. ועוד אמר: באנשי תג-מחיר ובפושעי-ישראל הכתוב מדבר. עליהם אומרת כנסת ישראל: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי (שם לב, יב). וכן היא זועקת ואומרת: מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי (תהלים יח, מט). וכן היא בוכה ואומרת: עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ (בראשית לד, ל). וכן היא מוחה דמעתה ואומרת: סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים (איכה ג, מה). ורוח הקודש צווחת ואומרת: אַנִי אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם (תהלים פב, ו), כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים... וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה (דברים ד, ו), ומתנחמת ושבה ואומרת: עַם נָבָל וְלֹא חָכָם (דברים לב, ו).

יעקב מעוז

02/05/14

תג מחיר

גם אז גם היום

תג מחיר

 

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם

 כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס

 עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ

ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ

בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה

26/04/14

החילוניים של פרשת אמור

נתגלה מקור הביטוי חילוני (האתר חותך את השורות באופן שרירותי)

החילוניים של פרשת אמור

כאשר מונה הפרשה את האנשים המנועים מאכילת התרומות למקדש היא קובעת "וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ" (ויקרא כב, י). שני המתרגמים הידועים אונקלוס ויונתן מתרגמים את הביטוי "זר" לביטוי "חילוני". השאלה המתבקשת מיד, בעיקר לחילוניים שכמונו, מיהו אותו החילוני שעליו מדברים? בעניין זה פותחים הפרשנים אפשרויות שונות. אבן עזרא טוען שמדובר במי שאינו מזרע אהרון, ובמילים פשוטות מי שאינו כהן. גם רש"י סבור כך כאשר הוא מפרש את הביטוי "איש זר" בהמשך הפרק בפסוק יב, ומציין שמדובר בלוי ובישראל. כדי לדעת למה התכוונות המתרגמים היה צורך לסרוק את כל המקומות בהן מופיעה מילה חילוני ולראות באיזה הקשר היא באה. המילה מופיעה בשניים-עשר מקרים בתרגומים למקרא, והיא באה בהקשרים הבאים: א. איסור רקיחת קטורת ואיסור הקטרתה (שמות ל, לג. במדבר יז, ה). ב. איסור מינוי מלך נוכרי: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא (דברים יז, טו). ג. עַם אַחֵר (דברים כח, לב. איוב טו, יט שם יט, כז). ד. אֵל נֵכָר (תהילים פא, י). ה. אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ (תהילים קלט, ג). זרית, מתרגם אתעבדתא חילוני. ו. איש זר, שאינו ממכריך (משלי יא, טו. שם כו, ב). נראה שהסקירה לא פתרה לנו את השאלה האם מדובר ביהודי שאיננו מיוחס, ככוהנים או בגוי, שאינו מזרע ישראל. שתי האפשרויות שרירות וקיימות. ישנו סיפור אגדה היכול לשפוך מעט אור על השאלה שלנו: אמר רבי שמואל בר נחמן: משל לכהן גדול, שהיה מהלך בדרך. נזדמן לו חלוני אחד. אמר לו: אלך עמך. אמר לו: בני, כהן אני, ובדרך טהור אני מהלך, ואין דרכי להלוך בין הקברות. אם אתה הולך עמי, מוטב. ואם לאו, סוף שאני מניחך והולך לי (ויקרא רבה כד, ז). מאגדה זו אפשר לומר שמדובר בחילוני יהודי, או אולי במי שאינו בקיא או אינו מדקדק במצוות. מכל מקום, אנו למדים כי גם לחילוני היה חשוב להתלוות לכהן הדת וגם לכהן היה חשוב להבהיר את מגבלות החברותא המזדמנת הזאת. בערבית אומרים: سال على الرفيق قبل الطريق סאל ען אלרפיק קבל אלטריק. משמע, בדוק מיהו בן לווייתך בטרם תצא אל המסע. ולכן קוראים יקרים, הייתם צריכים לשאול על כותב שורות אלה בטרם תקראו את דבריו המשמימים, משום שהוא התיימר לפתור את השאלה ולא עלה בידו. העיקר הבריאות. יעקב מעוז.

26/04/14

קדושים תהיו

סידור אמנותי של פסוקי הפרק הראשון מפרשת קדושים ופרק ההפטרה מיחזקאל

קְדשִׁים תִּהְיוּ / יעקב מעוז

 

כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי קְדשִׁים תִּהְיוּ

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ

וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ

אֶל הָאֱלִילִם אַל תִּפְנוּ

וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ

לִרְצֹנְכֶם זֶבַח שְׁלָמִים תִזְבְּחוּ

לֹא תִּגְנֹבוּ

וְלֹא תְכַחֲשׁוּ

וְלֹא תְשַׁקְּרוּ

בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר לֹא תִשָּׁבְעוּ

עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תַעֲשׂוּ

אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ

עַל הַדָּם לֹא תֹאכְלוּ

לֹא תְנַחֲשׁוּ

וְלֹא תְעוֹנֵנוּ

פְּאַת רֹאשְׁכֶם לֹא תַקִּפוּ

וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ

וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ

אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ

וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ

אֶל הָאֹבֹת אַל תִּפְנוּ

וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ

גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ

בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה עָוֶל  לֹא תַעֲשׂוּ

כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי קְדשִׁים תִּהְיוּ 

 הפטרת קדושים (יחזקאל כ)

וַיַּמְרוּ בִי וְלִּשְׁמֹעַ לֹא אָבוּ

אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ

וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ

בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בִי יַּמְרוּ

בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ

וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ

וְאֶת שַׁבְּתֹתַי מְאֹד חִלְּלוּ

יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ

וְאֶת חֻקּוֹתַי לֹא בָהֶם הָלְכוּ

וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ

וָאֹמַר בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ

וְאֶת מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל תִּשְׁמֹרוּ

וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל תִּטַּמָּאוּ

בִי הַבָּנִים יַּמְרוּ

בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ

וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא שָׁמְרוּ

אֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ

יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא עָשׂוּ

וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ

וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ

וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם עֵינֵיהֶם הָיוּ

וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים בָּהֶם לֹא יִחְיוּ

עוֹד זֹאת אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם גִּדְּפוּ

ושָׁם אֶת זִבְחֵיהֶם יִּזְבְּחוּ

ושָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם יִּתְּנוּ

וַשָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם יָּשִׂימוּ

וַשָׁם אֶת נִסְכֵּיהֶם יַּסִּיכוּ

וָאֲטַמֵּא אוֹתָם לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ

25/04/14

חשדות בחדשות

סיפור קצר ומאלף המבוסס על אגדה תלמודית, האתר חותך את השורות באופן שרירותי, וסליחה.

חשדות בחדשות / יעקב מעוז

כולנו אנשים טובים, כך לפחות אני מאמין, אבל... לדון את חברנו לכף זכות, זו לא משימה קלה כלל ועיקר, בטח לא כאשר הוא מאוד מאכזב אותנו או כאשר עולים חשדות כבדים לגבי התנהגותו המוסרית והחברית, ואני מניח שכל אחד מאתנו ספג אכזבה אחת או יותר מחברים. לעיתים, האכזבה או החשד נובעים בפשטות מאי הבנה של החושד בחברו החשוד. החדשות הטובות הן, שמבלעדי אי הבנות אלה לא היו לנו חיים חברתיים עשירים ולא הייתה לנו ספרות מדהימה מהטרגדיה היוונית ועד לרומן המודרני. החדשות הרעות הן, שאף אחד מאתנו לא יסכים מראש לחוות חוויית אי הבנה חמורה הן כחושד והן כנחשד. ספרות התלמוד מלאה בדוגמאות כאלה, כאשר כל כוונת מספרי הסיפורים הללו באה לטעת בנו את הגישה של מתן יותר קרדיט לחבר/ה גם כשהדברים נראים על פניהם גרועים ביותר. אז הנה לנו אחת מן הדוגמאות (שבת קכז, ע"ב):

מטרוניתא הוא שם כללי לגברת נכבדה ביותר המצויה היטב במסדרונות הפוליטיקה ומקבלי ההחלטות. על פיר רוב המטרוניות האלה היו משתמשות בכישוריהן הנשיים, ובכלל זה שפת הגוף, כדי לקדם את ענייניהן. אפשר לומר שהן נהגו לקיים בקפידה רבה דָּבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה. גם אז, פוליטיקאים נפלו שבי בקסמיהן, ומבחינה זו לא השתנה דבר בחברה הישראלית. אנחנו רק ממשיכים את מסורת אבותינו (או ליתר דיוק אבותיהם) בעניין הזה. באחת מבתי המדרש המרכזיים  של תנאים התעורר צורך לקדם עניין חשוב ודחוף ביותר אצל השלטונות. חישבו חכמים ומצאו כי הדרך היעילה ביותר היא להשתמש בשירותי התיווך המפולפלים של אחת מן המטרוניות הידועות ביותר ברומי, שכן "כל גדולי רומי מצויין אצלה". מה משמע "מצויים אצלה", נשגב מבינתנו. עכשיו צריך להחליט מי מקבל על עצמו את השליחות הגורלית הזאת, להיכנס אצל המטרוניתא הלא חסודה ולהידבר אתה כך וכך. כאות של מופת אישי, התנדב ראש בית המדרש, ר' יהושע, אחד מגדולי התנאים, לצאת למשימה המסוכנת מבחינות רבות. יצא ר' יהושע עם פמליה של תלמידיו לדרך, עד שהגיעו למפתן ביתה של המטרוניתא. טרם נקש על הדלת, חלץ את התפילין והסיר את הטלית (שעליה נאמר: וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'... וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם). נעל ר' יהושע את הדלת מאחוריו, תלמידיו נותרו לקסוס ציפורניים בחוץ, ולאיש לא היה מושג מה התרחש בתוך ביתה של המטרוניתא בעת ששהו השניים עם או בלי חשש ייחוד.

בצאתו, מיהר ר' יהושע אל המקווה המקומי פָּשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג ככהן גדול ביום הכיפורים. החל מלמד את תלמידיו תורה כדרך שהיה מלמדם מיני אז. אך המבטים התמוהים של תלמידיו והצימאון לדעת מה התרחש בחדרי חדריה של המטרוניתא יצר הפרעת קשב חמורה ולא הניח לתלמידים לשמוע את דברי תורתו, ככל שהיו חוצבי להבות אש. פנה אליהם ר' יהושע בפתאומיות ושאל: אמרו לי תלמידיי היקרים, כאשר חלצתי את התפילין, במה חשדתם בי? נדהמו התלמידים, הרהרו והשיבו: חשבנו שרבֵּנו סבור שאין להכניס דברי קדושה למקום טומאה. ובשעה שנעלתי את הדלת מאחורי, במה חדשתם בי? הלחץ בין התלמידים החל מתגבר מרגע לרגע ומשאלה לשאלה. אמרנו לעצמנו: שמא דבר-מלכות יש בינו לבינה (ועל דברי-מלכות מוטל חיסיון). אבל השאלה האחרונה הייתה קשה מכולן. בשעה שירדתי למקווה וטבלתי, במה חשדתם בי? (ובעצם, ממה הייתי צריך להיטהר לדעתכם, תלמדי היקרים?). השיבו: שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. ואנחנו הקוראים שואלים מהי צינורא, ומניין היא ניתזת, ומדוע היא ניתזת, ועד כמה היו קרובים השניים כדי התזת צינורא? פרשנים אומרים שזהו רוק שעף או עבר (כל אחד לפי מיטב דמיונו) מהגברת לרב. נשבע להם הרב: העבודה, כך היה. והוסיף: ואתם, כשם שדנתם אותי לזכות, המקום ידין אתכם לזכות. ואנחנו  הקוראים מוסיפים: אשריהם של תלמידים שלא מעלים חשדות כלפי רבם, ואשרי הרב הרואה עצמו חשוד מסיבות השמורות עמו.

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת (אבות פ"א, מ"ו)

 נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, וּמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם (אבות פ"ו, מ"ו)

תנו רבנן, הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות (שבת קכז, ע"ב). 

24/04/14

שואה, מקורו של הביטוי

שואה, מקורו של הביטוי, ובקשת עזרה מהקוראים... (האתר חותך את השורות באופן שרירותי)

הביטוי שואה נזכר במקרא כמה פעמים. לעיתים בכתיב מלא ולעיתים בחסר. מעיון בהקשר הפסוקים שלהלן, ניתן להבין על פי המילים הנרדפות לאיזה שדה סמנטי שייך הביטוי: וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ, וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ, וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי (ישעיה מז, יא). תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע, וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ (תהילים לה, ח). בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הָעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה (איוב ל, ג). כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ (איוב ל, יד). לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ. לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶשֶׁא (איוב לח, כו-כז). יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל (צפניה א, טו). המילים המקבילות הברורות לנו הנן: רעה, מלכודת, חסר, רעב, ציה, מדבר, מצוקה. מן המילים הללו אפשר להבין שמושג שואה הנו שלילי והוא בא בהקשרים שליליים תמיד. פרשני המקרא הקלאסיים  מוסיפים עוד נדבך להבנתנו: אסון מתרגש, עקה, שבר, שממה, חושך, חושך פתאומי, שוחה, שיממון, בוקה ומבולקה. בין כל הביטויים הללו ישנו מכנה משותף והוא הממד השלילי. אך הם נבדלים זה מזה במובנים רבים. מריבוי הפרשנויות ניתן כמובן להסיק שהביטוי הייחודי הזה לא היה נהיר לכולם. מי במאה העשרים בחר להשתמש בביטוי מקראי זה? אינני יודע, ואשמח לקבל את עזרת הקוראים. שלא נדע מצרות, אמן. (יעקב מעוז)

22/04/14

חילופין, שיר על אמא

השנים החולפות גורמות לחילופי תפקידים בין הורים וילדים

חילופין / יעקב מעוז

 

אמא הייתה ניגשת אלי

בלילות החורף הגשומים,

בודקת שוב ושוב

ומיטבה את מצעיי.

ידיה הרחומות,

נשיפותיה החמימות

ונשיקותיה הקסומות

נצורים בלבי.

 

אמש, נגשתי אליה,

בחצות הליל,

להטיב את מיטתה,

לכוון את החמצן,

את מכונת ההנשמה,

להסדיר את נשיפותיה,

ואותם ימים

עלו במרירות

בזיכרוני.

21/04/14

דבר השמיטה

לקראת שנת השמיטה הבאה עלינו לטובה בתשע"ה

דְּבַר הַשְּׁמִטָּה / יעקב מעוז

(ציטוט סלקטיבי)

 

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ

וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ

וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' אֱלֹהֶיךָ

 

לֹא תִקְצוֹר אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ

וְלֹא תִבְצֹר אֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ

כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ

 

אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ

וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ

לְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ

וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ

 

כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ

אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ

21/04/14

עת לשמוט

לקראת שנת השמיטה הבאה עלינו לטובה בתשע"ה

עת לשמוט / יעקב מעוז

 

אחוז בזה וגם בזה

אכול הכול לשובע

אגור הון רב ומקנה

נסוק לכל הגובה

 

זכור ושמור באחת

כי עת עתה להרפות

ובשביעית לשמוט

18/04/14

ציטוט

סידור מחדש של הפסוקים העוסקים במצוות צדקה עם העני. על טהרת המילים המקראיות.

ציטוט / יעקב מעוז

 

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן

לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ

כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח

וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ

נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ

וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ

כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן

תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ

בִּגְלַל זֶּה יְבָרֶכְךָ ה'

בְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.

 

(דברים טו, ז-יא)

15/04/14

גבעת הערלות

על ביטחון ומוסר לאומי בקריאה ובהפטרה של ראשון של פסח (האתר חותך את השורות באופן שרירותי, וחבל)

גבעת הערלות, על מוסר וביטחון לאומי

היום קראנו בתורה, שאסור לערל (מי שלא נימול, יהודי או לא יהודי) להיות שותף באכילת קורבן הפסח: "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מח). ההפטרה, שבאה להשלים את הרעיון, מספרת את המילה ההמונית שביצע יהושע בן נון לכל הזכרים בעם ישראל ערב כניסתם לארץ ישראל: "וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים, וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת" (יהושע ה, ב-ט). האגדה מספרת שמרוב ערלות, פיסות עור זעירות שחתכו לכל אחד מקצה ה... שלו, "עשו מן הערלות הר" (במדבר רבה יד, א). חשבתי לעצמי, איזה סיכון בטחוני לאומי הוא להשבית את כל הגברים בישראל בבת אחת לכמה ימים עד שיחלימו מהגזירה, תרתי משמע. ונזכרתי, פעם היו אלה היהודים דווקא שחיסלו ציבור שלם במעשה מרמה הקשור לעורלות. שמעון ולוי, אחי דינה, "שיצאה" עם שכם בן חמור, דורשים מהם לעשות מילה המונית של כל הזכרים בתמורה להסכמה שדינה אחותם תינשא לו: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה, אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר". היה זה תרגיל "מסריח" תוצרת כחול לבן, שעליו יעקב אבינו אמר "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי" (בראשית לד). אז מה יש לנו כאן? שוב אנחנו לא למדים מההיסטוריה. אנחנו מלים ומשביתים את עצמנו, ומפקירים את ביטחוננו. כשכל הזכרים כואבים במקום החשוב, מסובך יותר להגן על העם, ושום גימלים מהרופא הגדודי לא יעזרו.

הבדיחה מספרת, שבעת המנדט הבריטי, אחד מהנציבים העליונים ביקר בבית החולם שערי-צדק בירושלים. כאשר הגיעו לחדר ברית המילה, ראה מיכל גבוה מאוד מלא בעורלות של תינוקות. שאל הנציב העליון, מהו הדבר? השיבו לו שהיהודים נוהגים למול את ילדיהם. שאל, ומה אתם עושים בכל הערלות הללו? השיבו לו, בכל פעם שהמכל מתמלא עד הסוף, אנו משגרים זאת לממלכה הבריטית ומקבלים בתמורה נציב עליון חדש.

01/04/14

הרהור חברתי לסדר פסח

הרהור על ההיבטים החברתיים של סדר הפסח (האתר חותך את השורות באופן שרירותי, וחבל מאוד)

הכלל העתיק, שקבע עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל, ביהדות אומר: דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ... (אבות פ"ג, מ"א). חכמים בקשו להחדיר את התובנה בבן האנוש, שלחיי האדם יש משמעות, ואת המשמעות הזאת ניתן להשיג בהתבוננות על ההתחלה והסוף של החיים. אילו היה בא נוכרי אחד ומבקש ממני: למדני את כל סדר הפסח כולו כאשר אני עומד על רגל אחת, הייתי אומר לו: סדר פסח הוא "דע מאין באתה" מן הבחינה החברתית לאומית. אנחנו אמנם מציינים את הגאולה את הניסים ואת הנפלאות שעשה האל לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, אבל עיקר העניין, לעניות דעתו של בעל שורות אלו, הוא התובנה מהיכן בדיוק התחיל העם הזה את דרכו, מאיזה מצב ומאיזה הלך רוח. תובנה זו הנה מכרעת לשאלה הבאה, החשובה לא פחות ויש אומרים אף יותר, והיא: "לאן אתה הולך", לאן הולך העם הזה, לאן הולכת החברה הזאת, מהם היעדים הגדולים שלה ואיך הייתה רוצה לראות את עצמה במצבה המיטבי? ההגדה של פסח נותנת לנו שלל של ביטויים מאין באנו: אחד הקטעים הידועים, ששמו הוא "מקרא ביכורים", פתח במשפט " אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט" (דברים כו, ה), מה, אבותינו, שהיו מאז ומתמיד למופת בעינינו, נחשבו לאובדים? כן, כך אומרת התורה! גם אבותינו, שהם ראשית האומה היהודית התחילו את דרכם כאובדים הן מבחינת האמונה וההתנהגות המוסרים והן מבחינת ההיאחזות בארץ ישראל. ולכן ההגדה מזכירה לנו: מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ... וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים". כאילו סדר פסח בא להזכיר לנו את בושתנו ולאו דווקא את תהילתנו. חכמים קבעו את המתודולוגיה של הסדר כך ש"מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח" פסחים פ"י, מ"ד). משמע, אם נשכיל להבין, שתחילת דרכנו הייתה מגונה, אפשר שנדע לאן אנו הולכים והמשכה של הדרך הזאת יהיה אולי נאה יותר, מוסרי יותר ומוצלח יותר. רעיון זה עובר כחוט השני הן בהגדה של פסח והן ביתר מקורות היהדות: עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם... (מתוך ההגדה), וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם (דברים ה, טו), ועוד ועוד. ושוב, מודעות גבוהה לתחילתנו המגונה תבטיח התנהגות ציבורית שקולה בימים הטובים שלנו, כאשר כוחנו ועוצם ידינו עומדים לזכותנו. כך למשל, כאשר אנחנו מונים את המכות שהנחית הקב"ה על המצריים במצרים, וכאשר אנחנו מסיימים בגרנד-פינאלה, מכת בכרות הנוראית, נזכור תמיד, שהתורה מצווה אותנו: לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ (דברים כג, ח), וכמו כן "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ", מדוע? מפני "פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו" (משלי כז, טז-יז). אנחנו צריכים לשמוח בערב הפסח ובכל יום על הגאולה, שזכינו לה וגמור את ההלל עליה בשירה, גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה וְחֶדְוָה. אבל אין מקום לשמוח על מפלתם של המצריים, ואף אסור לנו לתעב אותם, מפני שאחרי הכול התאחרנו אצלם כך וכך שנים, והיו גם שנים טובות שבהם שברנו שבר, אכלנו מפיתם ושתינו ממימיהם. העניין של התחילה המגונה יכול לעמוד לזכותנו החברתי מבחינה נוספת. כאשר אנו מזכירים לעצמנו "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ". העינוי והעוני נגזרים מאותו הרעיון, ולכן יש מקום להרהר בערב הפסח בתופעת העוני בחברה שלנו, באותם אלו שמתענים בשל מצבם הכלכלי הירוד ובאותם אלו שמתענים בגלל שמנהיגי הציבור לקו בשחיתות והפקירו אותם. בתוך כל הבלגן המשפחתי השמח והיפה של סדר פסח האהוב, אנחנו מוזמנים גם להרהר במצבנו החברתי לאומי. אביב טוב ופסח שמח.

 

28/03/14

איסור קטניות, שיר ללא סוף

אבקש את עזרת הקוראים להשלים את החסר בבית השלישי והצעות לבית רביעי. תודה.

 איסור קטניות

 

מרנן ורבנן הסבו לסדר,

אור נגוהות מילא את החדר.

הפכו באגדה ימין ושמאל,

הקשו ותירצו קטן וגדול.

 

הקשיש, שביקש לעורר עניין,

הקשה קושיא איתנה כבניין.

בלשון  תורה, ועם זאת מדעית:

"מדוע נאסרה עלינו השעועית"?

 

הצעיר שבהם חמד לו לצון,

ולגאוות הוריו ענה ברצון:

(איך הגיב הצעיר, ומה אמרו הוריו הגאים בו?) 

21/03/14

פייטנים, היזהרו בדבריכם

הרמב"ם על השירה והפיוט 

פייטנים, היזהרו בדבריכם!!! / יעקב מעוז

הרמב"ם מתרה בנו לדבר בלשון נקיה וקצרה. בדברי יום יום, יש להמעיט. בשירה ופיוט להימנע מלשון גסה ודברי חשק ועל אחת כמה וכמה שלא לשלב פסוקים בפיוטים שכאלה. אם ממש רוצים לשיר שירי חשק במשתאות ומסיבות, אזי עדיף לשיר אותם בלשון הערבית או בלעז ולא בלשון הקודש. להלן דבריו:

ודע, שהשירים המחוברים מאיזה לשון שיהיו, צריך שייבחנו בענייניהם, אם הם הולכים על דרך הדיבור אשר חילקנוהו [חולין, הכרחי. נמאס או אהוב], ואמנם ביארתי זה אע"פ שהוא מבואר, מפני שראיתי זקנים והחסידים מאנשי תורתנו, כשיהיו במשתה יין, כחופה או זולתה, וירצה אדם לשיר ערבי, אפילו ענין השיר ההוא שבח-הגבורה או הנדיבות, והוא מן החלק האהוב, או בשבחי היין, ירחיקו זה בכל צד מן ההרחקה ואין מותר אצלם לשמעו, וכשישורר המשורר פיוט מן הפיוטים העבריים, לא ירחיקוהו ולא ירע בעיניהם, עם היות בדברים ההם המוזהר ממנו או הנמאס, וזה סכלות גמורה, שהדיבור לא יאסר ויוּתר, וייאהב ויימאס, ויצווה באמירתו מצד הלשון שנעשה, אבל מצד ענינו, שאם יהיה ענין ההוא מעלה, יתחייב לאומרו באיזה לשון שיהיה, ואם יהיה כוונת השיר ההוא פחיתות, באיזה לשון שיהיה אסור לאמרו. גם יש לי בזה תוספת, כי כשיהיו שני פיוטים, ולשניהם ענין אחד מהעיר [לעורר] כוח-התאווה ושבח אותה, וישמח הנפש בה, והוא פחיתות, והוא מחלק הדיבור הנמאס, מפני שהוא מזרז ומעורר על מדה פחותה, כמו שהתבאר מדברינו בפרק הרביעי, ויהיה אחד משני הפיוטים עברי והאחר ערבי או לעז, יהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר נמאס אצל התורה, למעלת הלשון, שאין צריך שישתמשו בו אלא במעלות, כל שכן אם יצטרף אליו, שישימו בו פסוק מן התורה, או משיר השירים, בעניין ההוא, שאז יצא מחלק הנמאס לחלק הנאסר, ומוזהר ממנו שהתורה אסרה לעשות דברי הנבואה מיני זמר, בפחיתות ובדברים מגונים (אבות פ"א, מי"ז). 

17/03/14

הצעקות שלא נספרו

הצעה לתיקון חברתי באמצעות תפילות תענית הציבוריות (האתר חותך את השורות באופן שרירותי)

הצעקות שלא נספרו / יעקב מעוז

המשנה, במסכת תענית, מתארת את התפילות המיוחדות שבתענית ציבור. היא קובעת כי שליח הציבור "אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכְָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ" (תענית פ"ב, מ"ג). רוצה לומר, 18 ברכות של תפילת עמידה (כיום 19) ועוד שש ברכות מיוחדות. בפועל, מונה המשנה, מיד לאחר מכן במשנה ד', שבע ברכות נוספות. ברכות אלה באות להזכיר, אם לקב"ה ואם לציבור המתענים כי היו כבר תקדימים בתולדות ישראל בהן נצעקה צעקה והקב"ה נענה אליה. הדבר מעניק למתענים אופטימיות שקריאתם תיענה, ובמקרה דנן, יפתחו ארובות השמיים ותמנע שואת הבצורת. המאמר הקצר הזה מבקש להציג את שבע הברכות הללו, לאפיין אותם ולאחר מכן להציג סדרת צעקות נוספות, שלא נספרו על ידי חכמי המשנה. השוואה בין שני סוגי הצעקות מסבירה על נקל מדוע הן לא נספרו, ומדוע ראוי שאנו, בני החברה המודרנית נספור אותן בראש כל חוצות. הצעקות הנוספות, שהן תפילות, מנוסחות על פי המודל הקיים במשנה תענית ואפשר להשתמש בהן בתפילות ציבוריות עדכניות.

להלן שבע הברכות המנויות בתענית, בקיצור הדברים שחוזרים על עצמם. הראשונה מובאת באופן מלא: עַל הָרִאשׁוֹנָה הוא אוֹמֵר: מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. עַל הַשְּׁנִיָּה... מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה... בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת. עַל הַשְּׁלִישִׁית... מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל... בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה. עַל הָרְבִיעִית... מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה... בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה. עַל הַחֲמִישִׁית... מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל... בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עַל הַשִּׁשִּׁית... מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה... בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. עַל הַשְּׁבִיעִית... מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם... בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ". המאפיין הבולט של התפילות הללו הוא שמדובר בגברים בלבד, בעוד שיש גם יש במקרא תפילות נשים. המאפיין השני, הוא שמדובר בגיבורים לאומיים, הנחשבים במסורת ישראל לסמלים מכוננים (באשר ליונה יש ספק). המאפיין האחרון הנראה לענ"ד הוא שלרוב מדובר בציבור ולא בפרט. לרוב, אך לא תמיד, וגם במקרים הנראים כמקרים פרטיים, כמו אברהם וכמו יונה, הרי שהמשמעות של ההיענות לצעקה הנה בעלת ערך ציבורי (צאצאיו היהודים של אברהם והחזרה בתשובה של אנשי נינווה).

אבקש להציע בחלק הבא עוד שבע צעקות ותפילות אפשריות, שחכמי המשנה בחרו שלא למנות אותן בכלל הצעקות והתפילות, כנראה מהסיבות שמנינו בפסקה הקודמת. בצעקות אלו ישנה נוכחות גבוהה של נשים וכמו כן מציגות גם מקרים פרטיים, בהן קופחו זכויות יסוד של הפרט והקב"ה גם לעזרתו. העובדה שהאל נענה לקריאות אלה, או שמראש קבע חוק הבא למנוע מצוקות המעוררות צעקות כאלה, די בה כדי להעניק את ההכשר לתוספת המוצעת. זאת ועוד, יש בצעקות אלה עדיין מידה רבה של אקטואליות ורלוונטיות לחברה המודרנית. הצעקות הללו מנוסחות כאמור על פי המודל הקיים בתענית עם השינויים המתבקשים. שינוי בעל משמעות יתרה הוא הסיומות של הברכות, המשלבות ענייני מגדר, נוכרים, חלשים והומניסטיקה.

על הראשונה אנו מבקשים:

מי ששמע את קול ישמעאל, בן הגר המצרית, במדבר באר שבע,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

ברוך אתה ה' גואל ישראל והעמים.

(בראשית כא, יז. מדובר בצעקת מי שנחשבים לא יהודים. היא משלימה את צעקת אברהם בתענית)

 

על השניה אנו מבקשים:

מי ששמע את זעקת עשיו הגדולה והמרה באוהל יצחק,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

ברוך אתה ה' זוכר שוועת עשוקים.

(בראשית כז, לד. במדרש משווים את צעקת עשיו לזעקת מרדכי היהודי, אסתר רבה ח, א)

 

על השלישית אנו מבקשים:

מי ששמע את קול הנערה האנוסה בשדה ואין מושיע לה,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

ברוך אתה ה' שומע צעקת אנוסות.

(דברים כב, כז. החוק התורני הוא הישמעות מראש לצעקת הנערות האנוסות)

 

על הרביעית אנו מבקשים:

מי ששמע את תפילת חנה אם שמואל בשילה

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,  

ברוך אתה ה' אוהב תפילת נשים.

(שמואל-א פרקים א-ב. במדרש: הקב"ה מתאוה לשמוע שיחתן של צדקניות, ירושלמי סוטה כט. קריאה זו משלימה את מקבילתה בתענית)

 

על החמישית אנו מבקשים:

מי ששמע לקול זעקת מרדכי ולתענית אסתר ונערותיה בשושן

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

ברוך אתה ה' עונה תעניות

(אסתר ד, א. שם שם טז. וכאמור משווים במדרש לצעקת עשיו. זעקת מרדכי יכלה להתאים מכל בחינה לסדרת הצעקות שבתענית, ותענית אסתר פחות מזה מאחר שהיא אישה)

 

על השישית אנו מבקשים:

מי ששמע את קול תחינת השונמית והחיה את בנה על ידי אלישע

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

ברוך אתה ה' נעתר לקול אימהות.

(מלכים-ב פרק ד. זו דוגמה לנס גדול, אך זהו מקרה פרטי התואם פחות תענית ציבור)

 

על השביעית אנו מבקשים:

מי ששמע את קול דמי הבל צועקים מן האדמה ותבע את דינו,

הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הבריות.

(בראשית ד, י. משער שצעקה כזאת לא נספרת משום שהיא גם מקרה פרטי וגם קדמה ליסודו של עם ישראל)

 

13/03/14

אבי

מסורת אבותינו בידינו...

אבי / יעקב מעוז

 

אבי, רכב ישראל ופרשיו

עלה השמימה בסערה

ולא השלים ס"ג שנים

מעט ורעים היו לנו ימיו

 

אבי הוריש לי מתפארתו

ואני הגדלתי ממנו לעשות

שב ומקיים צוואתו יום יום

שותה ומקלל, סובא ומנבל

28/02/14

מעשה ידי טובעים

עיבוד לסוגיה תלמודית

מעשה ידי טובעים / יעקב מעוז

אין כמו חגי ישראל האהובים עלינו כדי להרבות גיל ושמחה בציבור היהודים בכל הארץ. בכמה וכמה מקומות אנו מצווים להיות אך שמחים, לשמח את בני ביתנו ואף לשמח את עניי העיר במתן מעות של צדקה ואף ביין טוב לסדר פסח. ומי לנו כפורים, חג עתיר שמחה אשר שלל של ביטויים מרנינים נכרכו בו: שושנת יעקב, צהלה ושמחה... ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון... אני פורים שמח ומבדח, ולכן היינו רוצים שיתקיים לפחות פעמיים בשבוע, ולא בשבת. אף פסח, החג המשמעותי ביותר בתולדות עם ישראל, שופע שמחה רבה, שכן אביב הגיע ופסח כבר בא. כמה טובים הם לנו חגי ישראל.

אך אליה וקוץ בה... בשמחות של שני חגים חשובים אלו, מה לעשות, קיים פגם חמור!

רבי יהושע בן לוי, אחד מגדולי חכמי התלמוד, לא נחה דעתו מן השמחות הללו, בפרט לאור חינגת ההרג, שמחת הנקם ומניין הקרבנות הבלתי נתפס. שהרי בסיומה של מגילת אסתר ובאותו רצף פסוקים נמנים מצד אחד שבעים וחמישה אלף ושמונה מאות הרוגים ומצד שני עשיית היום למשתה ושמחה. הוא הדין באשר לסיפור העומד מאחרי שמחת הפסח, קריעת ים סוף וטיבוע כל חיל פרעו ופרשיו בים. אך סגר הים על המצריים ובני ישראל שרים שירה, יוצאים בתופים ובמחולות וחוזרים חזור והדגש על תיאור ההרג שנעשה במצריים. הדמיון שבין שני הסיפורים והסלידה מן השמחה לאידם של האויבים מניעים את רבי יהושע בן לוי לייחד את דרשתו לפורים לעניין זה.

רבי יהושע בן לוי פותח בשאלה רטורית מבחינתו: וכי שמח הקב"ה במפלתם של רשעים?! אמנם כן, הרשעים בשני המקרים הללו בקשו את רעתם של ישראל. ואף על פי כן, האם אנו רשאים לשמוח במפלתם? אם אין הקב"ה שמח במפלתם של רשעים, ויש לנו ללמוד ממנו מוסר, הרי שאל לנו, בני האדם, לשמוח. או למצער, עלינו לרסן את שמחתנו.

דרשתו של רשב"ל שמשה כבסיס לדיון של חכמים נוספים בתלמוד. אחד הבכירים שבהם, ר' יוחנן, מפתח יותר את הרעיון של איסור השמחה לאיד בהקשר של יציאת מצרים. הפסוק המתאר את המרדף של המצריים אחר ישראל טרם חציית ים סוף, מציין שמחנה המצריים לא הצליח לחצות את קו האש שהציב האל ולכן לא הצליח להדביק את מחנה ישראל: "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה". פסוק זה נדרש על ידי ר' יוחנן במשמעות אחרת "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת". לפי המסורת היהודית, כיתות של מלאכים עושות משמרות כדי לשיר ולהלל את האל מידי יום ביומו AM PM. והנה פתאום משהו משתבש, כשם שהמחנות של המצריים וישראל לא קרבו זה אל זה כל הלילה, כיתה אחת של מלאכים לא יכלה להתקרב לרעותה כדי להחליפה באמירת שירה לפני הקב"ה באותו הלילה. הקב"ה עוצר את סדרי ממלכת השמיים ובחמת זעם מתריס כלפי כיתות המלאכים: מעשה ידי טובעים  בים, ואתם אומרים שירה? ובמילים פשוטות, האם אין די באסון המתרחש מטה, כדי להשבית את השירה והשמחה של מעלה?!

המסקנה כמו צועקת מדברי חכמים, אך למען האמת היא נוסחה ברורות כבר במשלי "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו". ואם זה לא מספיק, אזי "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה". ולא נותר לנו אלא לאחל לעצמנו "חג שמח".

ראה גם: http://shituf.piyut.org.il/story/1117

הפרשה המקורית בתלמוד

רבי יהושע בן לוי פתח את דרשתו לפורים בפסוק הבא:

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם כן ישיש להרע אתכם.

וכי שמח הקדוש ברוך הוא במפלתן של רשעים?!

והרי כתוב: "בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

ואמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר "כִּי טוֹב" בהודאה זו?

לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים.

ואמר רבי יוחנן מה משמע הכתוב "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה"?

בקשו מלאכי השרת לומר שירה.

אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה?!

אמר רבי אלעזר: הוא אינו שָׂשׂ, אבל אחרים מֵשִׂישׂ

וגם הכתוב מדקדק כֵּן יָשִׂישׂ ולא כתיב יָשִׂוּשׂ.

בבלי מגילה י, ע"ב

25/02/14

יהודים שהם ערבים

שאלה של זהות

יהודים שהם ערבים / יעקב מעוז

 

רופא ערבי צעיר נגש אלינו,

כשאמי נאנקה מכאבים.

על פניו ניכר כי התייסר,

ולכן התאמץ להבין ולהקל.

 

מה שמך, שאל את אמי,

בעברית מטובלת במבטא.

ואף היא השיבה במבטאה

נָגִ'יָה... אני נג'יה עזיז.

 

הוא ביקש באדיבות:

הניעי יד, קפלי הברך,

ואני תרגמתי ללשונה,

כורדית ארמית נכחדת.

 

לקראת סיום, העז לשאול,

לשפה ולמקום משם באנו.

וכשאמרתי כורדים-עיראקים,

הנהן, חייך ופנה לדרכו.

21/02/14

געגועים לזאכו

למה עוד יכול האדם להתגעגע?! בקליפ, צילום חובבני של הגשר הגדול והישן של זאכו, ה-מזכרת של כל יהודי שעלה משם.

געגועים לזָאכוֹ / יעקב מעוז

 

אני מתגעגע

למקום שלא הייתי בו מעולם

אל המכורה כורדיסטן

 

אני מתגעגע אל הריחות

אל הלחם הנאפה בחצר

ועצי השריפה המעשנים

 

אני מתגעגע אל הקולות

אל התופים והחליליות

ורקיעות מעגלי הרוקדים

 

אני מתגעגע אל הנופים

אל הגאיות אל ההרים

ועדרי הצאן הגולשים  

 

אני מתגעגע אל הבכייה

אל קינות הארץ הגזולה

ושירה החורכת לבבות

 

אני מתגעגע

למקום שלא הייתי בו מעולם

אל מחוזות דָהוֹק

 

אל מימי השלגים המפשירים

המפכפכים בינות עמודי

הגשר הגדול של זאכו.

 

שם נעוצים שורשיי

ויונקים מן התהומות

של הלשון הארמית

 

של אבותיי האובדים

של העולם הנעלם.

20/02/14

פליטים

באיחור של שישים שנה... סיפור הנישול של הורי מנכסיהם בעיראק.

פליטים / יעקב מעוז

 

בטרם עלו הורי למטוס,

בחורף חמישים ואחת,

כיבדו אותם, השוטרים,

במזכרת עוון עיראקית.

 

אבי, איש צעיר וחסון

קיבל יריקה לפרצוף,

סטירת לחי משפילה

ולענה ערבית נמרצת.

 

אמי, נהנתה מיחס מקל.

חייל רמס, לעיני כל,

את כוסות הנוי שרכשה

ערב יציאתה את בגדד.

 

במחווה אבירית חריגה,

התירו הקלגסים להורי,

להוציא רכוש מארצם:

שמיכה לאחותי התינוקת.

 

היה בית ואיננו עוד.

חיים שלמים נגזלו.

רק הביזיון עלה אתם

כבד כשק של נדודים.

 

אבי נשא אותו אל קברו

ואמי עודנה מספרת בו.

 

http://www.economist.com/news/middle-east-and-africa/21596578-compensation-jews-pushed-out-arab-lands-may-become-yet-another-issue-dont

 

15/02/14

חללים

מחשבה בין דתית אקטואלית

חל[א]לים / יעקב מעוז

 

בקודס א-שרקיה במסעדה

על מרפסת גג עליונה

הצופה פני שער דמשק

חככתי בדעתי להזמין.

 

נגש אלי גרסון מוסלמי

והציע פירות-ים משופדים

האסורים עלי מד"ת

ואני מיאנתי להיענות.

 

וכשגמלה החלטה בלבי

בקשתי מעט מזטים

וכוס בירה הגונה

האסורה עליו מדתו.

 

מה היה אומר הנוצרי?

מחייך באירוניה ממזרית:

גוי אל גוי נושאים חרב

ומבקשים להיעשות חלאלים.

* * *

קודס א-שרקיה,  القدس الشرقية, ירושלים המזרחית

שער דמשק, Damascus Gate, باب العامود, שער שכם.

גרסון, garçon, מלצר בצרפתית, ביטוי נפוץ בקרב הערבים.

מזטים, المزة, כיבודים קטנים (בתימנית ג'עלה, ביוונית μεζέδες)

מד"ת – כפל משמעות, גם דת, וגם דין תורה.

חלאל حلال, כשר לאכילה, כשר לכל דבר ועניין (עלול להשתמע חלל - הרוג)

15/02/14

הכניסה לארון

הפתרון בסוף השיר.

הכניסה לארון / יעקב מעוז

 

הכרתיו עוד בימי בחרותי

עבר לידי בחיוך מהוסס

ורטט עבר בחוט שדרתי.

 

חשבתי, בתום-ילדותי

הנה האיר לי פניו

ואנוח על זרי דפנתי.

 

מאז הימים שבא בקרבתי

הסתיר פניו ממני כליל

והותירני בישימון דלותי.

 

פעם, אותו באקראי ראיתי

אך נס ממני כמפני מצורע

ואני רדפתיו ולא מצאתי.

 

עודני עמל להביאו אתי

במשחקי קובייה ובדומיהם

בקוצר רוח ובקשי-עבודתי.

 

והוא בחר להתנכר לדמותי

נכנס לארון ונעלו מתוכו

בלע מפתחו וחתם קצבתי.  

 

מאז, חי בחלום מחשבתי

רק על משכבי בלילות

המזל הכספי שלי אתי.

01/02/14

אמא צועקת אמא

עוד שיר על אמא המזדקנת ומתייסרת...

אמא צועקת אמא / יעקב מעוז

 

אמי הגיעה לגבורות,

בשני מובני המילה.

חנה, אשת החן, אמהּ      (מפיק ב-ה)

 כבר בבית עולמה

מזה חמישה עשורים.

כבת חמישים הייתה,

צעירה מכפי שהנני.

אמי, פונה אלי תדיר,

כשמכאוביה תוקפים.

מבקשת סעד בתחינה,

להקל במעט על סבלה.

אך כאשר היא שחה,

כך בין עצמה לבינה,

ומבכה את מר גורלה,

את כאביה הגופניים,

כמו ייסוריה הנפשיים,

היא צועקת אל אמה:

אח' יא אמא...

31/01/14

ימי המשפחה בספר בראשית

מאמר קצרצר לרגל יום המשפחה תשע"ד (האתר קוטע את השורות באופן שרירותי - מצער מאוד)

ימי המשפחה בספר בראשית / יעקב מעוז

המושג משפחה נזכר לראשונה בבראשית בהקשר של שושלת: "בְּנֵי נֹחַ, שֵׁם חָם וָיָפֶת, וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל... אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל (בראשית י'). המשפחה לפיכך, הנה הגרעין שממנו נוצרת חברה וממנו נוצר עם. אך במקרה זה מדובר בדיווח יבש למדי וללא אזכור של יחסים בין בני המשפחה. יחסים בין בני משפחה כבר נזכרו קודם לכן בפרשת אדם וחוה, קין והבל: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן..." (שם, ד, א). כאן מוזכרים לראשונה יחסי אישות בין בני זוג וכמו כן תוצאת היחסים, הולדת בנים. אך יחסי גומלין של ממש נזכרים לראשונה בין שני האחים: "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (שם שם, ח). היחסים בין בני משפחה המוזכרים כאן, הנם שנאת אחים טהורה המגיעה עד כדי רצח (מחקרים מראים שאלימות, רצח ואונס, שכיחים יותר בין בני משפחה מאשר בין זרים). שנאת אחים דומה מוכרת לנו מפרשת יוסף ואחיו. הוא בז להם והם שונאים אותו "עד מוות". כיצד צומחת שנאת אחים? פשוט מאפליה של ההורים: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו... וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". אם לא די באפליה, בא הבן המופלא לטובה ומתעלל באחיו המופלים לרעה: "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם... וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם... וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו: הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ? וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו" (שם לז). התוצאה של המהלך הזה, עגומה למדי וכך מבקשים האחים להיפרע ממנו: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" (שם). ליחסי המשפחה האלימים הללו נוסף מרכיב הרסני אחר; האחים מתכננים ומבצעים שקר קר ומנוכר לאביהם, ולמותר לציין, שבהזדמנות זאת גם עוברים על הדיבר היסודי: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ"  (שמות כ, יב), או: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז). השקר הזה נמשך בפרשיה משפחתית אחרת בבית יעקב, בפרשת דינה, כאשר הם נושאים ונותנים על מחיר הטומאה של האחות: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה" (בראשית לד, יג). המרמה, שלא על דעת יעקב האב, מובילה לטבח המוני בבני שכם. התגובה החריפה של יעקב כלפי בניו הסוררים נזכרת בשני מקומות: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ"  (שם שם ל). הבנים מבאישים את ריח האב, מבחינה חברתית מדינית. וכמו כן: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי... אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (שם מט, ה-ז). יעקב האב ממיט על בניו הבכורים קללת עד. כך מתגלגלת תרבות המרמה, שהתחילה ביעקב עצמו. כאשר הוא ואמו רבקה מתכננים בקפידה את המרמה כלפי יצחק הזקן והעיוור, יעקב טוען: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (שם כז, כב). הביטוי "חלק" מקפל גם משמעות של חלקלקות, של מרמה. חז"ל אמרו משפט נאה במקום אחר, כאשר חשדו בבעלי בתי הבד באי מילוי מצוות התלויות בארץ: "והלב יודע, אם לעקל ואם לעקלקלות" (תוספתא שביעית ג, ה). הם משחקים על הביטוי "עקל" (סל מעוקל לסחיטת הזיתים) ועל הביטוי "עקלקלות" (דרכי מרמה עקלקלות). על משקל זה ניתן להוסיף ולומר: הלב יודע אם לחלק ואם לחלקלקות. מכל מקום, פרשת המרמה של יעקב כלפי אביו יצחק צמחה על רקע שנאה וקנאה בין אחים, בין יעקב לעשיו, ובכך נמשכת מורשת קין והבל, אם כי ללא שפיכות דמים, או כמעט ללא שפיכות דמים. אפליה, התנשאות, מזימות ושאר מרעין ובישין עושים את חיי המשפחה לבלתי אפשריים. עניין האפליה בבית יעקב בא לידי ביטוי בין השאר ביחסו של יעקב לנשיו. כאשר הוא עומד לפגוש את עשיו לאחר גלות ארוכה, הוא חושש בצדק לחייהן. אך החשש הזה איננו שווה לכולן. הוא מסדר את המחנות כך: "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (בראשית לג, ב). אם תבוא הרעה מצד עשו, ייפגעו יותר הראשונים בתור ויישמרו יותר האחרונים בתור. אמנם קשה למדוד אהבה במונחים אבסולוטיים, אך בהחלט ניתן למדוד אותה במונחים יחסיים. הראשונים, פחות אהובים והאחרונים יותר, ולזה קוראים אפליה בתוך המשפחה. גם המפגש בין שני האחרים לאור ההיסטוריה הלא נעימה, והיחס של עשו ליעקב מיוחד ומפתיע: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ". עשו, נוהג באצילות ובהתאם לכלל: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ... לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא ט, יז-יח). במקרה זה, לא נניח לחז"ל האהובים לקלקל לנו את חגיגת ההתפייסות בין האחים. הם טענו, שעשו לא נשק ליעקב אלא נשך אותו (בראשית רבה עח, ט). טריק פרשני נחמד, המחליף את האות ק' באות ך'. נחמד, אך לא מקובל. התפייסות דומה ובכי כן מצאנו גם אצל יוסף ואחיו: "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק... וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי... וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי... וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי" (בראשית מה). התפייסות בין איש לאשתו, בין אח לאחותו, בין פרט לחברה, בין עם לעם תמיד, תמיד, תמיד תהיה רצויה.

24/01/14

קרנות המזבח המודרניות

דרשה לפרשת משפטים, קהילת הראל, תשע"ד (האתר מפרק את השורות לגורמים, מתנצל בשמו)

קרנות המזבח המודרניות / יעקב מעוז

 

לאחד ה"משפטים" (חוקים, בלשון מודרנית), שמצווה אותנו התורה, בפרשת משפטים, נודעת השלכה ישירה לחיינו כאן ועכשיו. הפסוק תובע מאתנו: וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת (שמות כא, יד). התורה מודעת לעובדה, שהרוצח עלול לנצל חסינות אפשרית, בכך שהוא אוחז בקרנות המזבח, ולכן היא מבהירה, שבמקרה כזה, חובה לעקור אותו מן המזבח ולעשות בו דין. ישנם שני מקרים בהם רוצח מבקש ליהנות מחסינות שכזאת: האחד, אדם מן השורה מבצע פשע, רץ למקדש ואוחז בקרנות המזבח. למקרה זה, ניקרא תקדים יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה. דוד המלך מצווה את שלמה בנו להוציאו להורג, מפני: אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל, לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר, וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם. הוא מבקש להציל את נפשו: וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה' וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ (מל"א ב, ה). מקרה אפשרי אחר, שעליו מדברים הפרשנים: מי שמבקש ליהנות מהחסינות שמעניק המזבח הוא דווקא הכהן ששליחותו היא עבודת המזבח. דהיינו, נושא משרה ציבורית פושע בציבור אותו אמור לייצג. גם אותו יש לעקור מן המזבח, אם פשע, ולעשות בו דין. חכמים מתחבטים בדילמה מה דוחה את מה "רציחה" או "עבודה". אם הכהן, העובד את האל, רוצח, ואין כהן אחר שימלא את מקומו, האם יש לבטל את עבודת ה' לטובת עשיית דין ברוצח? התשובה בסופו של דבר חיובית. מוטב שלא תתקיים עבודת ה' ובלבד שייעשה דין ברוצחים. למצווה שבין אדם לחברו, עדיפות ברורה על מצווה שבין אדם למקום. לשני המקרים שמנינו עד כה מכנה משותף: הרוצח, מפר החוק, מבקש ליהנות מהחסינות שמעניק החוק. במילים אחרות, מפר המצווה האלוהית מבקש ליהנות מהחסינות האלוהית. אבסורד שכזה, אין התורה סובלתו.

ומה קורה בימינו, אנו? ובכן, החדשות לא מרנינות במיוחד. אמנם, בעוונותינו, אין מקדש ואין מזבח. אך טבע האדם לא השתנה כלל ועיקר. החברה המודרנית יוצרת מזבחות חדשים, ועבריינים מבקשים להיאחז בהם, החל מפשוטי העם וכלה בנושאי משרות בכירות ביותר. שלוש תופעות מעניינות מתרחשות לנגד עינינו מידי יום, ואנו עדים למחזות חוזרים ונשנים כאשר אנו צופים בחדשות הערב. רוב העבריינים היהודים בוחרים לחבוש כיפה כאשר הם מובאים לדין. מה פשר הדבקות הדתית הזאת שפוקדת אותם במלא עוזה רגע לאחר שנתפסו בקלקלתם? האם בקיומם של ארבעת גדרי-תשובה מדובר? כנראה שלא. עבריינים בעלי ניסיון גדול משלי בעבריינות טוענים, שאסיר "דתי" זוכה להקלות במתן אוכל מיוחד, בשיכון באגף התורני ובהקצאת זמן ללימוד תורה. כמו כן, ישנם עבריינים הסוברים, שהשופטים התמימים יאמרו בליבם: "אומלל זה, שומר מצוות הוא. הרי לא ייתכן, שיהודי דתי שכזה יפר חוק תורני, יגנוב, יאנוס או ירצח". מה הבעיה מבחינה יהודית, שמעלים עבריינים אלה בפנינו? הבעיה היא שאנחנו הצופים, יושבים כל ערב לצפות בחדשות ורואים, שבאופן עקבי כל העבריינים נראים כדתיים. או אז נקשר קשר לוגי מעוות במוחנו, ולפיו זהו פרצופה המכוער של היהדות. להפיכת פניה של היהדות למכוערות קוראים במקורות חילול-ה'. וה', כפי שידוע לי מהיכרות אישית אתו, לא ממש אוהב את מחללי שמו. כך שבחבישת כיפה לרגל הרשעתי בפלילים לא רק שאיני מביא תועלת לעצמי, אלא אני מסב נזק נוסף לציבור שבו כבר פשעתי.

 

ישנם גם "כוהנים גדולים" מודרניים המבקשים ליהנות מחסינות פורמאלית שמעניק להם החוק. למזבח המודרני קוראים כנסת, והיא שמעניקה לחבריה כוהני הדמוקרטיה הנאורים חסינות מפני רדיפה פוליטית. זהו עיקרון דמוקרטי, שיש לשמור עליו. אלא מה? כמה מן המחוקקים הללו מפרים את החוק בריש כל חוצות, ומהווים דוגמה שלילית לציבור, שאותו הם מתיימרים להנהיג. ישנם מקרים מיוחדים בהם חבר כנסת פועל מבחינה פוליטית בניגוד לחוק, ובכל זאת אין להסיר את חסינותו. למשל, במקרים שחברי כנסת מדברים עם מי שנחשבים לאויבי המדינה. כבר ראינו, שבכירי אויבנו של אמש יושבים אתנו כיום למשא ומתן לגיטימי.  אבל, כאשר חבר כנסת (או אף קצין משטרה) נוהג במכוניתו באופן פרוע, מפר חוקי תנועה ומסכן את חיי הציבור ששלח אותו לכנסת, איזה מקום לחסינות פוליטית יש כאן? האם אין מקום לעקור אותו ממזבח החסינות ולהביאו לדין כאחד העבריינים? אם במקרה הקודם, העבריין חובש הכיפה, מחלל את שם השם ברבים, הרי שכאן נבחר הציבור מחלל את שמו של המוסד אותו הוא מיצג, ומחלל את שמו של החוק אותו הוא מחוקק, ומחלל את שמו של הציבור שבשמו הוא מדבר. בלשון הילדים, קורים לזה "פויה", ובלשון המבוגרים "מעשה זנות".

דוגמה אחרונה לקרנות מזבח עכשוויות באה מן השכונה שבה גדלתי. מידי ערב יום כיפור, לפני תפילת כל נדרי, כאשר "מכרו" (במכירה פומבית) את ספרי התורה לציבור, לצורך גיוס משאבים לקהילה, היה מופיע אחד מבכירי העבריינים ו"קונה" את ספר כל נדרי בדמים רבים. אף אחד לא יכול היה לעמוד בתחרות נגדו. הוא היה זוכה לכבוד מלכים, ומשך כל יום הכיפורים דיברו בשכונה על רוחב ליבו ונדיבותו המופלגת של הפושע. אף אחד לא נתן את דעתו, מניין הגיעו כספים אלו לידיו (אולי מבתי התושבים של הקהילה עצמה), ואף אחד נתן לא את דעתו, איזה אינטרס אישי הוא מקדם באמצעות התרומה הנדיבה למקדש-המעט של שכונת העניים שלנו? ישנה מחלוקת בקרב פוסקים, האם ניתן לקבל תרומות מעבריינים. ישנם סוברים, שעל פי הכלל: לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם (דברים כג, יט), על פי כלל זה אין לקבל תרומות ממקורות לא כשרים. אך מעבר לזאת, עבריין המבקש להתנקות בכסף טמא, אין תרומתו תרומה; הקהילה איננה רשאית להעניק לו תעודת יושר, ואיננה רשאית להעניק לגיטימציה להתנהגותו העבריינית. 

22/01/14

על ראש חרפתי

חוויה לא מרנינה...

על ראש חרפתי / יעקב מעוז

 

הרמזור התחלף מאדום לירוק,

צפירות היסטריות הרעישו את הרחוב,

מאחורי מכוניתי הממאנת להתקדם.

נהגת עקפה בחוסר סבלנות מופגן.

נהג אחר הצליח לחלוף על פניי,

וכיבד אותי במחווה ישראלית נאצלת,

אצבע משולשת בתנועות עולות ויורדות.

אך אני, אני על עמדי עומד, נטוע בכביש,

בולדוזר לא יניעני ממקומי הנחוש כצור חלמיש.

רק מביט בלב נחמץ במחזה שלחזית מכוניתי.

גווה היה כפוף בתשעים מעלות ויותר,

ועיניה היו מושפלות כלפי ארץ, לכביש השחור,

לצידה נלוותה עובדת זרה במבט המום,

מההמולה המקומית, שהייתה לתפארת ישראל.

והיא, הקשישה, תמכה ידיים רועדות בהליכון

וברגליים כושלות חצתה באטיות מופלגת

את הרחוב בתוככי העיר, שחוברה לה יחדיו.

באותה השעה, עלתה ירושלים על ראש חרפתי. 

03/01/14

קיימות

דברים שרואים בגיל כזה ולא רואים קודם לכן...

קַיָמוּת / יעקב מעוז

 

אמי קיימה את המושג הזה,

שנים רבות בטרם יצא מרחם.

 

את מימי-ירקות הַחַמוּסְטָה,

שטפה בשישי לגינתה הקטנה,

להחיות צמחים בקיץ השחון.

 

את פתיתי האורז השדופים,

גירדה מתחתית סיר-הַמָבּוֹסֵה

ופזרה במוצ"ש לעוף השמיים.

 

את יתרת החלה המתיישנת,

ריסקה בראשון כפירורי לחם,

לאוורר קציצות אוּרְגֵ'ה מטוגנות.

 

ובשייריה של הַכְּסֵסָה-מְחוֹשֵׁסָה,

עצמות חלולות, עור וגידים,

הזינה לעת-מצא חתולים וכלבים.

 

אמי, שחיה בעוני כל ימי חייה,

מקיימת בעושר את הקיימות.

 

***

חַמוּסְטָה – תבשיל קובה ירוק וחמצמץ.

מָבּוֹסֵה – חמין על בסיס בשר ואורז.

אוּרְגֵ'ה – קציצות מטוגנות של בשר אדום.

כְּסֵסָה-מְחוֹשֵׁסָה – תרנגולת פטומה באורז, בשר, ירקות ותבלינים.

27/12/13

עדינות נפש מוגבלת

עוד שיר הבא מאוסף החוויות מן השהות במחיצת אמי הקשישה והנלאית.

עדינות נפש מוגבלת / יעקב מעוז

 

אלוהים עדי, נפשי סולדת מפגיעה בחי

ואף כי בגופתו של חי, שאינו מדבר

בעל סנפיר, כנף או יונק לוחך עשב

שכן מדיר אני עצמי מבשרם במטבח

 

אמי פקדה על הכנת תבשילי השבת

עוף שחוט, ראשו על כרעיו ועל קרבו

וכשפילחתי את החזה בסכין חריפה

בטלה עדינותי, לעשות רצוני כרצונה.

20/12/13

הזכות להצטער

על הזקנה האיומה ועל ברכותיה...
הזכות להצטער / יעקב מעוז
מעולם לא הייתי כה שלם בצערי הכבד,

שמח על הזכות, שנפלה בחלקי להתייסר.

לגעת בזקנה המאיימת, מתוך שליחות.

לעשותה מעט פחות נוראית ממה שהיא.

הרי, בסופו של יום, זה חלקנו בחיים,

להשיל מעלינו בכל יום כושר נוסף,

ולהיפרד מחוסננו בכל שעה נתונה.

גלגל החיים מסדר אותנו בתורנות.

היום אנחנו סועדים את הורינו הקמלים,

ומחר ילדינו, אם ברי מזל אנחנו, יסעדונו.

אגיד לך, מהו האדם ומהי אנושיות?

מתן סעד לאחר במה שאנו יראים ממנו,

להציע עזרה לאדם במה שאנו מדחיקים,

עשות מה, שבאופן טבעי נפשנו סולדת.

וזאת מתוך שמחה ושלמות, שזכינו לכך.

עיננו במר בוכה, אך הלב, הלב שמח.

זהו חלקי עם אמי בימים אלו, תודה לאל.

 

12/12/13

שלום לדודי

שיר תודה על הזכות לישבה בארץ ישראל ועצמאות מדינת ישראל

שלום לדודי / יעקב מעוז

 

שלום אפרוס לדוֹד

אשר בִּמְעוֹן עליון

ברכה שלוחה מאת

בתולת בת ציון

 

הקֵץ לעת נְדוֹד

שובי אל הארמון

שִׁבְתי בִּמְכוֹרָתִי

חופשי מן הַהֵגְמוֹן

 

אֵלִי אֵקְרָא מאוד

אתה הוא הריבון

אודיע עלילות

מְעֵצְיוֹן עד חרמון

 

כי לי הֵשִׁיב כבוד

שַֹמַנִי כַּראשון

ידידי לא שכח

אֵשְֹחַק לְיום אחרון

11/12/13

נרות השבת של אמא

על המאבק של אמי הקשישה להדליק נרות שבת

 

נרות השבת של אימא / יעקב מעוז

 

אמי בקשה להדליק נרות שבת.

סמוכה על משענת הליכתה

וברגליה הכבדות כסלעים

עשתה את דרך הייסורים

ממיטת חוליה לפינת המטבח.

מתנשפת בכבדות מרובה

נגשה למבצע ההדלקה

שנראה לה מקודש ביותר.

בשתי ידיה המרעידות

משמשה את הפתילות

כדי לדעת איזהו מקומן.

קבלה ממני שמש דולק

שדמע בקצב רעידותיה

והכתים סביב לנרות.

בקשה אמי לברך יה,

כמות שברכה מנעוריה.

גבורות שנים, ברכה בה,

ועתה, נשתכחה מליבה.

החלה ממלמלת שהחיינו.

ואני עניתי אמן בדבקות,

התנחמתי שהגענו לזמן הזה.

כמהסס בקשתי להזכירה

את נוסח הברכה השגור,

והיא כמבוישת משכחתה

בקשה לברך שוב מחדש.

חזרה אחריי מילה במילה

שמא תארע תקלה נוספת,

מפני כבודה של מלכות

מפני אור הנרות הגנוז

מפני תפילות ששטחה בלבה

עלינו, על בניה ובנותיה

על מתיה שעזבוה לאנחות

על חוסן נעוריה האבוד

על זיכרונה המתעמעם

על מאור עיניה שכהה

ועל חדלונה מקיום המצווה.

19/11/13

מלווה מלכה

שיר של מוצאי שבת

מלווה מלכה / יעקב מעוז

 

פשטה כלה מדי-זיוה

ותלבֵּש חול כותנתה.

ארזה חפציה כנחפזת

למסע בן ששת ימים.

 

רד הלילה עלהארץ

כוכבים נראו שלושה.

עשבי בשמים ואבוקה

כוס של יין להבדלה.

 

"אל אליהו", קורא קול,

"במהרה יבוא אלינו".

תינוקות אחריו נענים:

"ויבשר לנו הגאולה"

 

שמיים וצבאם נכונו

עם עמך קבוצי-מטה.

בסעודה ושיר יירונו

המלווים את המלכה.

19/11/13

עצה ראויה Worthy advice

עצות נבונות לחיים מורכבים, שקבלתי מידידי השייח' עומאר סאלם.

עצה ראויה

(מספר החכמה)

 

הרחק עצמך מן הכעס

אין זה פוגע באחר אלא בך.

אם צודק הנך,

הרי שאין כל צורך בכעסך.

ואם טעות בידך,

הרי שאין הצדקה לכעסך.

 

הסבלנות עם המשפחה משמעה אהבה,

הסבלנות עם האחר, משמעה כבוד

הסבלנות עם עצמך, משמעה בטחון עצמי

ואילו הסבלנות עם אלוהיך, משמעה אמונה.

 

לעולם אל תחשוב קשות על עברך

זה יעלה דמעות בעיניך,

ואל תרבה להרהר בעתיד,

זה ירבה את חרדותיך.

חייה את הרגע הנוכחי בחיוך

זה ימלא בעוז את לבך.

 

כל מבחן בחיינו

עושה אותנו למרירים אך גם למשופרים

כל בעיה בונה או שוברת אותנו

והבחירה היא בידינו בלבד

אם להיעשות קורבנות או לנחול ניצחונות

 

בקש את הלבבות היפים

ולא את הפנים היפות

הדברים היפים אינם תמיד טובים

אך הדברים הטובים תמיד יפים.

 

הידעת,

מדוע ברא האל רווחים בין האצבעות?

כדי שמישהו המיוחד לך

יבוא וימלא אותם

וכך יחזיק בידך לעד.

 

אל נא תשכח עצה זאת!

השמחה, אותך ממתקת

העמידה בניסיון, מחזקת

ההצלחה מזככת

ובעזר האל תמשיך ללכת

 (מאנגלית: יעקב מעוז)

 

Worthy advice

(From the books of wisdom)

 

Stay away from Anger

It hurts only you and nobody else.
If you are right, then there is no

Need to get angry;

And if you are wrong,

Then you don't have

Any right to get angry.

 

Patience with family is love,
Patience with others is respect,

Patience with self is confidence and
Patience with GOD is faith.

 

Never think hard about the past, 

It brings tears,

Don't think more about the future,

It brings fear,
Live this moment with a Smile,

It brings cheer.

 

Every test in our life makes us

Bitter or better,
Every problem comes to

Make us or break us,

The choice is ours whether we

Become victims or victorious.

 

Search for a

Beautiful heart not a beautiful face.

Beautiful things are not always good,

But, good things are always beautiful.

Do you know why God created

Gaps between fingers?

So that someone who is special to you

COMES and fills those gaps by

Holding your hand forever.

 

Never forget this advice!
Happiness keeps You Sweet,

Trials keep You Strong,

Success keeps You Glowing,

but Only God keeps You Going!

 

 

 

 

 

28/10/13

ערב שבת

עוד שיר לשבת

ערב שבת / יעקב מעוז

 

צמרות העצים מעידות

כי תמה ממשלת היום.

צילן על כתלי הבתים

נסוג לתוכו של הערב.

 

החמה מראשן נסתלקה

ושקעה בפאתי מערב.

אודם צבע את העיר

נשבתה הבירה בחלום.

 

לבנה הגיחה אל על

ניצבת למשמרת הלילה.

אורה החיוור מלטף

עיר-שלם באור נגוהות.

 

בואי כלה, עולה שיר,

מחלוני בתי הכנסת.

שלומי אמוני ישראל

מקימים שכינה מעפר.

 

העת עת שערי רצון,

נחפזים מלאכים עליון.

ללוות יהודים לביתם

ולענגם בשבת מלכתא.

 

שלום עליכם מלאכים.

עליכם השלום אנשים.

21/09/13

כמו ענן בודד Le Métèque) Ο μέτοικος)

אחד השירים הידועים ביותר בעולם של האמן היהודי צרפתי שנולד ביוון. עובד ליוונית ונעשה אף הוא מאוד ידוע ביוון ובעולם, על אף השוני בתכנים. כן מבצע זאת מוסטקי בביקור מולדת ביוון יחד עם גדול האמנים היווניים יורגוס דלראס. בפתיח מתלונן מוסטקי שקשה לו לשיר לצד דלרס השר בטונים גבוהים מאוד לעומתו בנמוכים. ניתן לצפות בגרסאות האחרות כאן באתר הזה תחת הכותרת "המהגר".
 
כמו ענן בודד / דימטריס כריסטודולו

 

מיוונית: יעקב מעוז

 

כמו ענן בין הרוחות

המשוטט בדד מעל

אני הוא ילד רחובות

 

הלכתי לי בכל ארצי

ומתנגן שיר בלבי

וגשם השוטף כתפיי

 

כמו כנפיים שתי ידיי

שנחת לא הייתה חלקן

נאבקתי בגלים גבוהים

 

ובתוכי עמוק הפצע

באין מקום לאהבה

האבודה בים בושה

 

ובפנים כל כך מרות

מקרני-שמש היוקדות

נעלמתי לי בחשיכה

 

אליה תשוקתי הוליכה

אל שפתיה העוגבות

מבלי כל שמץ ידידות

 

ובתוכי עמוק הפצע

באין מקום לאהבה

על אדמה מקור חיי

 

הנה פעמיים הם גזלו

את החלום את היקיצה

נגמר הכול ולא התחלתי

 

כמו ענן בין הרוחות

המשוטט בדד מעל

עוד לצידך אשוב לחיות

 

באותו בוקר גשם רב

זה שהלכתי לי ממך

אבד לי כל משוש חיי

 

אגיח שוב מן העבר

כמו ציפור מן הדרום

ועל דלתך אדפוק

 

יהיה זה כאביב מריר

כשבארץ מתעורר הכול

ושוב אתחיל מהתחלה

 

Ο μέτοικος


Στίχοι:
 

Δημήτρης Χριστοδούλου

Μουσική:  

Ζωρζ Μουστακί

 

 

Σαν σύννεφο απ’ τον καιρό
μονάχο μες τον ουρανό
πήρα παιδί τους δρόμους

Περπάτησα όλη τη γη
μ’ ένα τραγούδι στην καρδιά
και τη βροχή στους ώμους

Μ’ αυτά τα χέρια σαν φτερά
που δεν εγνώρισαν χαρά
πάλεψα με το κύμα

Κι είχα βαθιά μου μια πληγή
αγάπη που δε βρήκε γη
χαμένη μες το κρίμα

Με πρόσωπο τόσο πικρό
από τον ήλιο το σκληρό
χάθηκα μες τη νύχτα

Κι ο έρωτας με πήγε κει
που `χα στα χείλη το φιλί
μα συντροφιά δεν είχα

Με την καρδιά μου μια πληγή
περπάτησα σ’ αυτή τη γη
που είχα να τη ζήσω

Μα μου τα πήρανε μαζί
το όνειρο και την αυγή
και φεύγω πριν αρχίσω

Σαν σύννεφο απ’ τον καιρό
μονάχο μες τον ουρανό
θα `ρθω ξανά κοντά σου

Μέσα σε κείνη τη βροχή
που σ’ άφησα κάποιο πρωί
κι έχασα τη ζωή μου

Θα `ρθω ξανά απ’ τα παλιά
σαν το πουλί απ’ το νοτιά
την πόρτα να χτυπήσω

Θα `ναι μια άνοιξη πικρή
που όλα θ’ ανοίγουνε στη γη
κι απ’ την αρχή θ’ αρχίσω

 

 

Dalaras-Moustaki "Metoikos"

http://www.youtube.com/watch?v=RDf_5h3upXg

Melina Mercouri Tribute with Rare Photos: O Metoikos (Le Meteque)

http://www.youtube.com/watch?v=H0g5QMgSrTI

Anna Vissi - Μέτοικος (Unplugged Λάρνακα 2011)

http://www.youtube.com/watch?v=afzxOZaYKSg

Marina Rossell chez Moustaki - "El metec" (Le métèque)

http://www.youtube.com/watch?v=pp9OujJc9zE

Marina Rossell i Paco Ibáñez - " El metec " (Le métèque)

http://www.youtube.com/watch?v=QwmZGTXYMLw

יוסי בנאי - פרצוף של צועני (חלקי)

http://www.youtube.com/watch?v=CXQmoV_6R7g

21/09/13

המהגר Le Métèque

מחווה אנושית ומוסיקאלית לאמן יהודי צרפתי, ז'ורז' מוסטקי ז"ל (מאי 2013),שנדד מיוון דרך מצרים לצרפת ונעשה שם לאחד ממובילי הזמר הצרפתי. בשיר הוא מספר את תלאותיו כמהגר ואת תאוותיו כבן אנוש. הביצוע עם אחת האמניות הבולטות כיום בצרפת. למטה ניתן למצוא את הגרסה העברית של ניסים אלוני בביצוע יוסי בנאי זצ"ל. ישנה גם גרסה יוונית מאוד פופולארית. נתן לצפות בה בנפרד באתר זה.

 

המהגר / ז'ורז' מוסטקי

מצרפתית: יעקב מעוז

 

עם פה עילג של מהגר

יהודי תועה, יווני רועה

ושיערי עף לארבע רוחות

 

עם שתי עיניים טרוטות

כאילו איש של חלומות

שלא ידע לחלום תכופות

 

עם שתי ידיים של גנב

של מוסיקאי נע ונד

שבגנים לרוב נשדד

 

עם השפתיים שגמעו

נישקו נשכו ואף עגבו

ומעולם הן לא שבעו

 

עם פה עילג של מהגר

יהודי תועה, יווני רועה

גנב עלוב ומתנודד

 

עם עור חרוך ויבלות

משמש של קיצים רבים

וממרדף אחר שמלות

 

עם לב שכה ידע לגרום

סבל לרוצות לסבול

מבלי לעשות סיפור גדול

 

עם נשמתי העלובה

חסרת סיכוי ואבודה

להימנע מאש הגיהינום

 

עם פה עילג של מהגר

יהודי תועה, יווני רועה

ושיערי עף לארבע רוחות

 

אבוא אלייך שבויה מתוקה

מקור חיי את, נפש תאומה

שנותייך העשרים אגמע

 

אהיה לך לנסיך דמים

חולם או נער שעשועים

כמו שתתאווי רק את

 

ונעשה מכל סתם יום

חג לאהבתנו הנצחית

וכך נחיה עד שנמות

 

ונעשה מכל סתם יום

חג לאהבתנו הנצחית

וכך נחיה עד שנמות

 

יוסי בנאי

http://www.youtube.com/watch?v=CXQmoV_6R7g

מוסטקי צעיר יותר

https://www.youtube.com/watch?v=F108veDL4i0

קנדן ארצ'יק, צרפתית וטורקית 

https://www.youtube.com/watch?v=5gkmW4wvo3k

חיים משה 

http://www.youtube.com/watch?v=43nUmQO9DIs

מרינה רוסל, ספרדית

http://www.youtube.com/watch?v=WQCm81BS7ZU

 

 

Le Métèque

Avec ma gueule de métèque

De Juif errant, de pâtre grec
Et mes cheveux aux quatre vents

Avec mes yeux tout délavés
Qui me donnent l'air de rêver
Moi qui ne rêve plus souvent

Avec mes mains de maraudeur
De musicien et de rôdeur
Qui ont pillé tant de jardins

 Avec ma bouche qui a bu

Qui a embrassé et mordu
Sans jamais assouvir sa faim

 

Avec ma gueule de métèque
De Juif errant, de pâtre grec
De voleur et de vagabond

Avec ma peau qui s'est frottée
Au soleil de tous les étés
Et tout ce qui portait jupon

Avec mon cœur qui a su faire
Souffrir autant qu'il a souffert
Sans pour cela faire d'histoires

Avec mon âme qui n'a plus
La moindre chance de salut
Pour éviter le purgatoire

 

Avec ma gueule de métèque
De Juif errant, de pâtre grec
Et mes cheveux aux quatre vents

Je viendrai, ma douce captive
Mon âme sœur, ma source vive
Je viendrai boire tes vingt ans

Et je serai prince de sang
Rêveur ou bien adolescent
Comme il te plaira de choisir

 Et nous ferons de chaque jour

Toute une éternité d'amour
Que nous vivrons à en mourir

 

Et nous ferons de chaque jour
Toute une éternité d'amour
Que nous vivrons à en mourir

 

 

19/08/13

ג'ו זקן שחור, Old Black Joe

שיר אמריקאני מופלא עם רמיזות לפיוט (מתנצל שהאתר חותך את השורות באופן שרירותי)

 

ג'ו זקן שחור / Stephen Foster

 מאנגלית: יעקב מעוז

 

חלפו ימים מאז, לבי היה צעיר גאה

הלכו החברים משדות כותנה למרחקים

מן העולם עברו לנחלה טובה יותר מזאת

קולם העדין קורא לי: ג'ו זקן שחור

 

הנני בא, הנני בא ראשי רכון לארץ

שומע קול עדין קורא לי: ג'ו זקן שחור

 

אני בוכה, זה למה, בעוד לבי לא חש כאב

אני נאנח, מדוע, על חבריי שלא ישובו עוד

לבי דואב על הדמויות שנסתלקו זמן רב

קולם העדין קורא לי: ג'ו זקן שחור

 

הנני בא, הנני בא ראשי רכון לארץ

שומע קול עדין קורא לי: ג'ו זקן שחור

 

היכן אותם הלבבות שמחים וחופשיים,

הילדים היקרים אותם נשאתי על ברכיי?

הלכו אל החופים, להם נפשי עורגת

קולם העדין קורא לי: ג'ו זקן שחור

 

הנני בא, הנני בא ראשי רכון לארץ

שומע קול עדין קורא לי: ג'ו זקן שחור

 

 

Old Black Joe

 Stephen Foster

Gone are the days when my heart was young and gay,

 

Gone are my friends from the cotton fields away,
Gone from the earth to a better land I know,
I hear their gentle voices calling "Old Black Joe".

 

I’m coming, I’m coming, for my head is bending low:
I hear those gentle voices calling, "Old Black Joe".
Why do I weep when my heart should feel no pain
Why do I sigh that my friends come not again,
Grieving for forms now departed long ago.
I hear their gentle voices calling “Old Black Joe”. 

Where are the hearts once so happy and so free?
The children so dear that I held upon my knee,
Gone to the shore where my soul has longed to go.
I hear their gentle voices calling "Old Black Joe".

 

השיר הנוגה, שמקור השראתו היה למעשה עבד כושי בחצר מעבידו הלבן, מזכיר כמה רעיונות שאנו מכירים ממקורותינו. הביטוי "ג'ו השחור" כפי שהוא מופיע בשיר מותיר מקום לפרשנות אם מדובר בגנאי או במחמאה. בשיר השירים אומרת הרעיה את הדברים הבאים: אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי (שה"ש א, ו). נראה כי ישנה נימה של התנצלות על צבע העור. לימים, נתפס השיר הזה בתרבות האמריקנית כשיר מופלא, ומכאן ניתן להסיק ששחרות עורו של ג'ו היא בכל זאת מחמאה. ג'ו נזכר בימי בחרותיו, בזמן שהשמחה שרתה במעונו, על אף העבודה הקשה בשדות. צעירים, נתפסים בדרך כל