מדרש לפיוט של הרב שלמה אבן גבירול / יוסי בלו
תבורך מבלי קצה
בכל תבוא וכל תצא!
קראני שלוחך
והוא נחפז ומתרצה,
וששתי בו, כאילו עד
ושלל רב אני מוצא.
והבעיר אש בתוך גופי
כמקצה ועד קצה
ובאתי אל נהר חשקו
אשר צוואר וראש יחצה,
ומי יתן יחנני
ויעתר וירצה
הדעה הרווחת כי פיוט זה הוא משירי היין, לא מצאתי בזה שום הגיון מלבד הניתוח שלי.
1. בתחילה ישנה ברכה אל האחד,הנצחי, האין סוף, שאין לו גבול, שאין לו קץ. ועל כן, מנסה הנברא המוגבל להשתדל ולכוון בברכתו את הבורא באותה "מידה" המתאימה לו. והיא אין סופית.
2. זהו תיאור לכוחו של הבורא שהוא ממלא כל עולם, גם כשהוא בא לכל עולם ומלואו של כל נברא וכביכול יוצא, הוא לא מאבד שום דבר, מה שמלמד גם על חבור נצחי בין הבורא לנברא. יש רמז במילה כל, למילה כלי, שאותו בונה הנברא בעבודתו וברצונו למלא אותו בחסדי הבורא, באורו הטוב והמיטיב. כלומר, גם כשהבורא ממלא את כלי הנברא באורו, אין הוא מאבד דבר מהשפע שלו
3+4. האל שולח את שלוחו לקרוא לנברא, אותו שליח ממהר ומזדרז למלא את רצון השולח.
5+6. כאן הנברא מתלהב בשמחתו עד ממש כמו חוויה של הנאה נצחית, ממה שהביא לו השליח משולחו. הוא מוצא שלל רב מדברי השליח כמו הוא מנצח את השליח במלחמה. כאן יש רמז שהבורא בחסדיו שלח שליח בכדי למסור לנברא סתרי תורה.
7+8. מה שמצא מדברי השליח, הבעיר את גופו באש ואת כל ישותו המוגבלת. הוא מרגיש בליבו רגשות אש של התעלות רוחנית, כלומר, זהו התיאור, מתי שה' ממלא ברחמיו את כלי הנברא בזכות עבודתו. האש גם מרמזת למידת החסד ללא גבול של האל, ובשל חסדיו שלו העניק לנברא מתנה זו. אך הנברא מוגבל ועל כן חייב הוא להתקרר לפני שאותו כלי ישבר או יותך בשל חום האש.
9+10. הנברא בא מרצונו אל נהר חשקו של האלוקים להתקרר במים הרבים של הנהר, כי הוא מודע לסכנה לשבירת הכלי. כי הוא לא יכול להכיל את שפע אורו הבלתי מוגבל של האל. מצד שני, מי הנהר, מרמזים למידת הדין של אלוקים, גבורה, שעניינה הוא צמצום. אם הבריאה הייתה רק במידה של דין היא לא הייתה מתקיימת, כי צמצום ללא גבול גורם לריק. על כן שיתף הבורא את מידת החסד עם מידת הדין לכדי מידת הרחמים, כך לכל ברייה וברייה יכולת להתקיים, ה' ממלא את אורו במידה מדודה ומוגבלת את כלי הנברא וכך דואג ברחמיו, שכלי הנברא לא ישבר.
כך מידת הרחמים חוצה את מידות החסד והדין, חוצה את הערף של הנברא את פרעה, המצרי. המיצר את הדרך בין מחשבות האדם לקולו את הדרך בין המוח והראש לצוואר ומיתרי הקול.
11+12. כך כשפרעה, פה רע, שנחצה והפך לפסח, לפה סח של דיבור נקי. אז פונה הנברא לאחר עבודתו את בורא, לפי„ עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו ". כלומר לאחר, שעשה את רצונו של ה', מבקש כי יעשה את רצונו כרצון ה' והוא לחנון אותו בחכמה בינה ודעת, הפעם לא כמו שקבל מתנת חינם מאותו שליח, אלא בזכות עבודתו הפרטית.
