כבר בימי התלמוד נוצר הקשר המוסרי בין מכירת יוסף על ידי עשרת האחים ובין העונש - הריגת עשרת הרוגי המלכות בתקופת מרד בר כוכבא[1].
'אמר ר' יהושע בן לוי: לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף' (מדרש משלי).
קשר זה זכה לפיתוח ספרותי במדרש המאוחר 'עשרת הרוגי מלכות', הידוע בכינוי 'מדרש אלה אזכרה'. הכינוי 'אלה אזכרה' קשור גם לתחילתו של הפיוט המפורסם (מסוג 'חטאנו') הנאמר ביום כיפור. ייתכן שהמדרש נתכנה על פי הפיוט, או שהמדרש התחיל בפסוק זה (תה' מב, ה) והפיוט הלך אחריו. המדרש נשמר בידינו בכמה עריכות.
לפי המסופר במדרש אסף השליט הרומי עשרה חכמים, שאל אותם מה דינו של מי שעובר על 'וגונב איש ומכרו ונמצא בידו' -- ולאחר שענו 'מות יומת' - חייב אותם במיתה במקום אחי יוסף:
'ואם הם היו בחיים הייתי דן אותם ועתה שאינם בחיים אתם תשאו עון אבותיכם'
לפי דבריו, החכמים הגדולים שקולים כאחי יוסף, ולכן עליהם לפרוע את החוב שעדיין תלוי ועומד.
לא ניכנס כאן לשאלה ההיסטורית האם עשרת הרוגי מלכות אכן נידונו ונהרגו יחדיו בתקופה אחת (כפי שמתואר במדרש ובחלק מן הפיוטים), או שהחכמים נהרגו באירועים נפרדים ובזמנים שונים. בין כך ובין כך הרעיון שנהרגו עשרה זקנים (ולפי זה יש גם איזה שהוא קשר רעיוני בין הריגת כולם) הוא קדום, וכפי שראינו הוא מיוחס לר' יהושע בן לוי, שחי בתחילת תקופת התלמוד.
בידינו פיוטים רבים המספרים ומונים את עשרה הרוגי מלכות, אבל רק חלקם הולך בעקבות המדרש אשר מקשר את הריגתם לחטא מכירת יוסף. דווקא הפיוטים הקדומים אינם יוצרים קשר זה, ואם הם מביאים איזו סיבה ספציפית להריגתם, הם מנמקים זאת בהפרת עשרת הדברות על ידי עם ישראל, או בביטולם בידי יחידים מפורסמים (המקלל ביטל 'לא תשא', צלפחד ביטל 'זכור את יום השבת', אבשלום ביטל 'כבד את אביך' וכד'). לעיתים מובאים בפיוטים חטאים אחרים שאינם מתוך עשרת הדברות.
נראה שהפיוט 'אלה אזכרה', הנאמר עד היום בקהילות אשכנז (מנהג פולין) במוסף של יום כיפור, הוא באמת הפיוט הראשון שהולך בעקבות המדרש המקשר את הריגתם של עשרת החכמים לחטא מכירת יוסף.
שאר הפיוטים המביאים קשר זה הולכים בעקבות הפיוט 'אלה אזכרה', וכמותו, כמעט כולם[2] הם פיוטי סליחות מסוג ה'חטאנו' (כלומר נאמרים בסמוך לכותרת 'חטאנו צורינו סלח לנו יוצרנו'). פיוטי ה'חטאנו' האירופאיים הם בעלי סימן תבניתי מובהק - הפזמון החוזר ('חטאנו צורינו' וכו') נאמר בהם לאחר כל שתי מחרוזות. בדרך כלל ישנו סימן תבניתי נוסף: המחרוזות בפיוטים אלה משורשרות (לעיתים השרשור הוא רק אחת לשתי מחרוזות). 'שרשור' פירושו שמילה המסיימת מחרוזת אחת מופיעה שוב בתחילת המחרוזת הבאה. ובכלל, הזכרת עשרה הרוגי מלכות בפיוטי סליחות מובאת באירופה כמעט תמיד דווקא בפיוטים מסוג ה'חטאנו', גם כאשר הם מוזכרים בלא קשר לחטא מכירת יוסף.
וזו רשימת הפיוטים ההולכים בעקבות המדרש ומקשרים בין עשרת הרוגי מלכות לחטא מכירת יוסף:
א. אלה אזכרה - יהודה - כנראה פיוט מהמאה הי'
ב. אודך ה' כי אנפת - מחזור רומא
ג. אמנה אנכי חטאתי לה' - אפרים בר יעקב - בונא (היא בון)
ד. אל א-להים אצעקה במילולי - ר' מנחם בר יעקב - וורמייזא
ה. אבדה התקוה והתוחלת - אנטולי ברבי יוסף - פרובאנס ואח"כ אלכסנדריה
ו. אזכר ימים מקדם - ר' יוסף האזובי - פרובאנס
ז. אשחה במר שיחי - ר' אליה ברבי יקטן - מפייטני יוון
ח. אזכרה א-להים ואהמיה' -- ר' משה בר חייה - מפייטני ארצות הבלקאן.
נראה שהפיוט 'אלה אזכרה' נכתב לכל המאוחר במאה העשירית. מתוך העובדה שהוא נפוץ גם בקהילות שונות מעדות המזרח, ניתן לשער שהוא נכתב באיטליה או במזרח. הפיוט האיטלקי 'אודך ה'' נכתב אולי במאה הי"א. שאר הפיוטים שברשימה הנ"ל נכתבו במאות הי"ב והי"ג, באשכנז, בפרובאנס, ובארצות הבלקאן. ריבוי הפיוטים שנתחברו על עשרה הרוגי המלכות במאות הי"ב והי"ג קשור למעשי קידוש השם של קהילות אשכנז וצרפת בתקופה זו, וקשר זה מוזכר לפעמים בפיוטים עצמם.
וזה מהלך הדברים על פי הפיוט 'אלה אזכרה'.
בלמדו ספר מפי משולי ערמת
והבין ודקדק בדת רשומת
ופתח ב'ואלה המשפטים' וחישב מזימת
'וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת'
5 גבה לב בליעל עובד אלילים
וצוה למלאות פלטירו נעלים
וקרא לעשרה חכמים גדולים
מביני דת וטעמים בפילפולים
דינו משפט זה לאשורו
10 ואל תעותוהו בכזב לאמרו
כי אם הוציאוהו לאמיתו ולאורו
'כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו'
הם כענו לו 'ומת הגנב ההוא'
נם איה אבותיכם אשר אחיהם מכרוהו
15 לאורחת ישמעאלים סחרוהו
ובעד נעלים נתנוהו
ואתם קבלו דין שמים עליכם
כי מימיהם לא נמצא ככם
ואם היו בחיים הייתי דנם לפניכם
20 ואתם תשאו עוון אבותיכם
פירוש: 1 משולי ערמת: חכמי ישראל המשולים לע'רמת חטים', לפי מדרש שיהש"ר. 2 דת רשומת: התורה. 3 מזימת: תכנן מזימה כנגד חכמי ישראל. 6 פלטירו: ארמונו. נעלים: נעליים, שהרי בני יעקב מכרו את יוסף (לפי המדרש) בעבור נעלים, וזו גם הפטרת פרשת וישב. 14 נם: אמר. 19 לפניכם: במקומכם.
בפיוט האיטלקי 'אודך ה' כי אנפת' מנסים החכמים להתנער מהטלת החטא עליהם, ומביאים טיעון ייחודי: הרי האחים כבר נענשו כאשר יוסף הביא עליהם פחד:
דת השיבוהו: מה לנו אצל מוכריו
הן נענשו עליו ונענו לו במגוריו (נראה לפרש: והתענו כשהביא עליהם פחד גדול)
ואם שליט פקד ענשן עלינו בגזריו (שליט - הקב"ה)
נקשיבה אל כל דבריו (נקבל עלינו את הדין)
ר' אנטולי בר יוסף מיצג את מסורת ארץ מוצאו, פרובאנס, שפייטניה מתמחים בשיבוץ פסוקים בצורה המעניקה להם משמעויות חדשות ומפתיעות. להלן הקטע העוסק באשמת מכירת יוסף, וכדאי לשים לב לפסוקים המשובצים, הן בסיומי המחרוזות והן באמצען:
אבותיכם בארץ מישור
בקשו במלכם לקשור
שלחו ידם בכישור
ומכרו את השור
5 נתאכזר למולם ולמענם
ויגזור לפקוד עוונם
ויאמרו למציק במענם
אבותינו חטאו ואינם
טעם אשיבכם כדתכם
10 הנה אלה בינותיכם
ואתם וזרעכם לדורותיכם
קמתם תחת אבותיכם
פירוש: 2 במלכם: הוא יוסף, לפי החלומות. לקשור: לקשור קשר להורגו. 3 בכישור: באדם כשר, והלשון על פי משלי לא, יט: 'ידה שלחה בכישור'. 4 ומכרו את השור: שמות כא, לה, והשור הוא יוסף, על פי 'בכור שורו' (דב' לג, יז). 5 נתאכזר: השליט הרומי. 7 ויאמרו למציק: ענו לשליט. 10 הנה אלה: הנה רובצת ביניכם קללה, והשטר עוד לא נפרע (ברא' כו, כח).
לסיום נזכיר מנהג מאוחר, לפיו נהגו הקהילות לוותר ביום כיפור על אמירת חלקו הראשון של הפיוט 'אלה אזכרה', ולהתחיל אותו במילים 'טיהר ר' ישמעאל עצמו'. נראה שהקהילות העדיפו שלא להזכיר את חטא מכירת יוסף ביום כיפור עצמו, אלא להתרכז רק במעשה קידוש השם של עשרת הרוגי המלכות.
[1] על חטא מכירת יוסף ופרעונו לפי תודעת הדורות השונים עיין בספרה של פרופ' שולמית אליצור 'שירה של פרשה', עמ' 72 ואילך.
[2] פרט לפיוטו של ר' יוסף האזובי, להלן.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות