לעיתים ניתן ללמוד ידיעות היסטוריות מיצירותיהם של הפייטנים, בין אם מדובר על הלכות ומנהגים עתיקים, ובין אם מדובר על אירועים שקרו בתקופה שהפיוטים נתחברו. יש להיזהר בלימוד כזה, בייחוד אם המידע שבפיוט אינו מנוסח באופן חד משמעי (כלומר תלוי בפרשנות), או אם מדובר במשפטים שהפייטן אמנם משבץ בפיוט, אבל מקורם בטקסט קדום יותר. במקרה כזה אולי אין כאן ידיעה היסטורית חדשה שהפייטן מנסח בעצמו.
מאידך, אם הפייטן מספר על חוויות אישיות, או מביע את דעותיו הוא, אין להימנע מללמוד על אירועים שקרו לו, או לכל הפחות על השתקפות האירועים ההיסטוריים בעיניו של הפייטן.
בטיפיוט זה נדון בפיוט אחד של המהר"ם, וננסה להעלות ממנו כמה ידיעות חשובות על חייו והשקפת עולמו. שתי הידיעות החשובות שנוכל ללמוד מן הפיוט הן:
1. המהר"ם התכוון ותכנן לעלות דווקא לארץ ישראל, ולא למקום אחר. אם כך, מקרה תפיסתו של המהר"ם בדרכו לעבור את האלפים שבין אוסטריה ואיטליה אירע בעת מסעו לארץ ישראל, ולא לארץ אחרת.
2. המהר"ם מעיד שהיו לו חזיונות, כעין התגלויות נבואיות. להלן נסביר גם את הרקע לתופעה זו.
פיוט היוצר לפרשת שקלים שחיבר ר' מאיר בר ברוך מרוטנבורג (המהר"ם) מתחיל במילים 'אורות מאופל הזריח מהודו'. הוא נשתלב בפיוטי מנהג אשכנז המערבי כפיוט לשבת "הפסקה שנייה" (אם חלה הפסקה כזו, היינו בשנים מסוג ובי"ו, שבהם ר"ח אדר חל ביום שישי), אך לא נהגו לאומרו כיוצר לפרשת שקלים, מפני שכבר נהג באשכנז פיוט קדום אחר כמועד זה. אבל תכנו של הפיוט מוכיח שנכתב לפרשת שקלים, כי מחברו סוקר בו את כל הלכות תרומת השקלים, לפי מסכת שקלים שבמשנה. הפיוט, שנכתב במחצית השנייה של המאה הי"ג, הוא אחד המאוחרים ביותר שנתקבלו למחזור האשכנזי המערבי (מנהג הריינוס).
לאחר פתיחת הפיוט, העוסקת ביצירת האור, ובגניזתו של האור עבור הצדיקים לעתיד לבוא, עובר הפייטן לדבר על בית המקדש, הקב"ה חשק במקדש קטן אשר יוקם על ידי ישראל:
ברום עולם מושבך במרום רמים
ואִוִּית מקדש מעט ממעוטי עמים (ואוית - ורצית. מעוטי עמים - ישראל)
מכון לשבתך עולמים
ישראל מכבדים את הקב"ה בבניית המקדש ובהבאת תרומת השקלים, על פי העיקרון: 'משלך נתנו לך':
בשלך יכבדוך בניך חמודַי
כי לך תבל ומלואה מכל די
כל עוף הרים וזיז שדי.
מכאן ואילך מפייט הפייטן את הלכות מסכת שקלים שבמשנה מתחילתה עד אמצע פרק ד'. לעיתים מוסיף המהר"ם הלכות על פי ירושלמי שקלים. מן המפורסמות הוא שבעלי התוספות במאה הי"ב והי"ג עסקו גם בפירוש אותן מסכתות שאין עליהן תלמוד בבלי. כבר ר' שמשון משאנץ כתב פירושים לסדרי זרעים ולטהרות, וגם המהר"ם עסק בכתיבת פירוש כזה בהיותו בבית הסוהר. בפיוט שלפנינו אנו רואים את עיסוקו של המהר"ם במסכת שקלים, שגם עליה אין, כידוע, תלמוד בבלי.
לשם דוגמא נביא מחרוזת אחת מן הפיוט:
גע זמן תרומה משמיעים על החדשה (גע - הגיע א' באדר, זמן התרומה החדשה)
באחד באדר שלושים יום לפני הפרשה (בא' בניסן מפרישים כסף מהתרומות החדשות)
תורה צוה לנו משה מורשה
לאחר סיום הלכות שקלים מרחיב הפייטן ומוסיף עוד שמונה עשרה (!) מחרוזות העוסקות בחוויותיו של המהר"ם, בתשוקתו לירושלים, ובכיסופיו לגאולתה. המחרוזות מהוות את אחד השיאים של היצירה הפייטנית האשכנזית בתשוקתה לציון, והן קרובות ברמתן הרגשית ליצירותיו 'הציוניות' של ר' מאיר ש"ץ מצד אחד, ושל ר' יהודה הלוי, מצד שני. אין ספק שהמהר"ם הושפע משני הפייטנים האלה בפיוטו זה. המהר"ם ראה כמה מיצירותיו של ריה"ל בהיותו בצרפת. על פי 'ציון הלא תשאלי' כתב המהר"ם את 'שאלי שרופה באש' שלו, והושפע ממנו גם בפיוטים אחרים שכתב. נביא כמה מחרוזות מן הפיוט:
במחרוזת הבאה מתאר המהר"ם התגלות בבית הכנסת, או שהוא רומז לבית המקדש (השווה הביטוי 'מקדש מעט' לעיל):
פתח מקדש מעט את ה' דרשתי
והנה כבוד ה' עומד וצבא גדודיו לעומתי
לך כל המחנה הזה אשר פגשתי
...
תשוקתו לירושלים מתוארת להלן:
צמאה לתשועתה נפשי ותוחלתי ממושכה (תוחלתי: התקופה שאני מייחל)
אסירת התקוה בקיווי אחר קיווי חוכה (חוכה - מחכה)
כי שם צוה ה' את הברכה (כי שם: בירושלים)
אסירת התקוה - ביטוי מקראי המצוי בפיוטי ריה"ל. קיווי אחר קיווי - ביטוי של ר' מאיר בר יצחק.
צבי צבאות גויים, מחמד לבי ועיני (כל צבאות העמים נלחמים על ירושלים)
תדבק לשוני אם לא אזכרכי בראש כל זכרוני
ננגן כל ימי חיינו על בית ה'
...
להלן מספר המהר"ם על חלק ממחשבותיו:
רצתי מעבודתי מרעיד אל עבודתך כנראה : המהר"ם פינה עצמו לעבודת ה' בירושלים
פניתי הבית לחשק תשק תשוקתך חשק = תשק = תשוקה
ואני ברב חסדך אבוא ביתך
רננות יהלל פי באין להביאך תשורי (בשלב זה - ונשלמה פנים שפתינו.)
בזכרך חיבת ירושלים ותייסד שוממות עירי
אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי בעת הגאולה - יחזרו ההלכות למקורן.
שיויתיך לנגדי הנני עומד לפניך לרוממך המהר"ם מתפלא על ההתגלות
ההיטית לארץ שמיך או העליתני למרוממך?
אשתחוה אל היכל קדשך ואודה את שמך
שמה פני מועדות ואליך תשוקותי פני מועדות לירושלים
לשמך ולזכרך תאות משק חשקותי
כמוס עימדי חתום באוצרותי
שנת לעיני לא אתן, לעפעפי תנומה
אשבעה בהקיץ תמונה מכל נעלמה תמונת ה' שרואה בהקיץ
מחזיונות לילה בנפול תרדמה
העדויות על ההתגלויות והשאיפה לעלות לארץ מופיעות גם בפיוטים אחרים של המהר"ם. מתקבל על הדעת שהפיוט שלפנינו נתחבר קצת לפני יציאתו של המהר"ם למסעו, או מייד לאחריה, שהרי אין כאן עדיין עדות למאסרו הממושך.
השאיפה לעלות לארץ ישראל הייתה רווחת בחוגיהם של בעלי התוספות הצרפתיים. נראה שחיבורי הפירושים לזרעים ולטהרות קשורה אף היא ברעיון העלייה לארץ ישראל. כבר ר' שמשון משאנץ עלה לארץ. כך גם ר' יחיאל מפאריס, שהיה אחד ממוריו של המהר"ם, ניסה לעלות לארץ ישראל, ובנו ר' יוסף הגשים את משאלת אביו. בעכו נוסד בית מדרש על ידי חכמי צרפת.
מאידך, אחד מרבותיו הזקנים של המהר"ם היה ר' עזרא הנביא ממונקונטור, שלפי שתי עדויות מוצאו מספרד, והוא נכדו של ר' אברהם אבן עזרא. בכמה מקורות הוא מתואר כמי שמתנבא. באחד המקורות נאמר:
הנביא ממונקונטור עלה בשמים ושאל הקץ לחגי זכריה ומלאכי, כל אחד ואחד מהם כתבו שלש חרוזות, כל אחת בשמו ובכל אחת ה'.
הנה לפנינו עדות ברורה שגילויי הנבואה המיוחסים קשורים לתקוות המשיחיות שפעפעו סביב שת ה' אלפים (1240), ולזה קשורה גם תנועת העליה לארץ ישראל שנזכרה לעיל.
הצירוף של התגלות עם שאיפה לעליה לארץ (כחלק מתהליך הגאולה) נמצא כבר אצל ר' יהודה הלוי (ראה טיפיוט 57). כך הוא נמצא גם אצל חלק מבעלי התוספות. זוהי האווירה של המאה הי"ג בצרפת ובאשכנז, שהמהר"ם היה חלק ממנה בתקופת חייו האחרונה.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות