שבת פרשת החדש חלה השנה בתאריך הלועזי 21 למרץ, הוא יום האביב האסטרונומי, יום שוויון היום והלילה האביבי. עיקר חשבון העיבור של הלוח העברי בנוי על כך שחג הפסח אשר בחודש ניסן צריך לחול בזמן תקופת האביב, היינו לאחר שוויון היום והלילה. לשם כך יש לעיתים לעבר את השנה.
בקרובה לפרשת החודש 'אתית עת דודים' מביא הקלירי כמה עניינים הקשורים להלכות קידוש החודש ועיבור השנה. לגבי העיקרון הבסיסי של הלוח העברי שהזכרנו לעיל אומר הפייטן:
'דורש להשוות בו גיה ואישון
הפלא מכל עם ולשון
ולא המסר לאדם הראשון'
פירוש: חודש ניסן דורש להשוות בו את אורך היום (=גיה, אור) והלילה, ועניין זה נמסר לראשונה לעם ישראל במצרים ולא לאדם הראשון.
עוד מספר הפייטן, לפי המדרש, כיצד לימד הקב"ה את משה ואהרן את מצוות קידוש החדש. בפיוט 'אבי כל חוזה' הוא מפרט, בין היתר, את רגע מולד הירח ואת רגע תחילת תקופת ניסן בשנת ב'תתמ"ח, שהיא שנת יצאת מצרים:
'קץ מולדו חל להקצות
ביום רביעי בחצות
ועד שלושים מרוצות
לא ניכר בחוצות
...
5 ילדות חרס וסהר בו ביום חשבון מצו
וכתחילת בריאתם בחלון אחד נמצאו'
פירוש: 1. מולד הירח של ניסן היה ביום ד' בשבוע בחצות היום בצהרים, והקב"ה הראה את המולד למשה, אף על פי שבני אדם לא יכלו לראותו, אפילו ביום ד' בערב. 3 רק אחרי שלושים שעות, ביום ה' בערב, הוא ליל שישי, ניכר הירח בחוצות לכל אדם. 5 חשבון הולדת השמש (=חרס) והירח (=סהר) מיצו (הסתיימו) באותו יום ד' בשבוע, וכמו בזמן הבריאה היו השמש והירח יחד בתחילת תקופותיהם באותו מקום. כלומר יום תקופת ניסן החדשה וראש חודש ניסן התחילו יחד באותה שנה, היינו בליל יום ה'.
הדברים מבוססים על מדרש פסיקתא דרב כהנא, פרשת החדש:
'כל חודש שלא נולד קודם לשש שעות ביום, אין כח בעין לראותו בערב'
כלומר לא ניתן לראות את הירח החדש אלא אם מולדו האמיתי חל יותר משש שעות קודם לכן.
'שנה שיצאו בני ישראל ממצרים היו חדשי השנה וחדשי התקופה שווין '
ומדרש פסיקתא רבתי ממשיך לבאר:
'שנה שיצאו ישראל ממצרים היתה התקופה ( =היום שנקבע כתחילת תקופת ניסן) בליל ה' בתחילת הלילה, ומולד הלבנה היה ביום ד' בחצות היום והתחילו חודש הלבנה וחדש התקופה (= התקופה החדשה) בלילה'.
ועוד יש להעיר: אף על פי שבאותה שנה השמש והירח היו יחד בחלון אחד, כמו בזמן בריאתם, הרי לא היו שם בתחילת יום ד', אלא במשך היום. ולפי חשבון מחזורי השמש (מחזור גדול של כ"ח שנה, לפי תקופת האמורא שמואל) שנת יציאת מצרים הייתה שנת יב למחזור, ולא שנה של תחילת המחזור (כמו השנה הנוכחית שהיא שנת תשס"ט). שהרי אם נחלק 2448 ל- 28 נקבל שארית 12. לפי פסק ההלכה המאוחר, שיש לברך ברכת חמה כל תחילת מחזור ביום ד' בתחילת תקופת ניסן, לא הייתה אותה שנה של יציאת מצרים שנה של ברכת החמה. הביטוי 'וכתחילת בריאתם' פירושו: היו יחד כמו בתחילת בריאתם, כלומר תחילת תקופת ניסן חלה יחד עם מולד הירח של ר"ח ניסן. התלכדות כזו יכולה לחול בכל יום מימי השבוע. בשנת יציאת מצרים חלה ההתלכדות ביום ד', אף זה בדומה להתלכדות של בריאת העולם, אך לאו דווקא בתחילת ליל ד', כפי שהייתה התלכדות ברגע בריאת העולם.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות