גירסא 2
חכמים ופייטנים שונים חיברו סימני סדר מחורזים. רוב הסימנים נתחברו החל מן המאה הי"ב. רבים מהם משתמשים במשקלים ספרדיים. מלכתחילה היוו הסימנים אמצעי לזכירת סדר הפעולות, אבל נראה שחלקם נתחברו כשירים או כיצירות פייטניות לעיון.
בטיפיוט זה נביא שני סימנים המתפרשים פירוש כפול: לפי הפשט הם שירים אלגוריים על גאולת ישראל, ולפי ה'רמז' יש בהם רמזים לענייני הסדר. את שני הסימנים הביא לידיעתי לפני שנים ר' יהושע גרנט.
הפיוט הראשון הוא מתוך 'עץ חיים' לר' יעקב חזן מלונדרץ (=לונדון), במאה הי"ג:
חמש תנועות בכל צלעית (והחריגים חשודים). חריזה מסורגת (מי/ני/מי/ני)
הא לך הסימן הסדר שיסדתי
קָדוֹשׁ נְטוֹל מוֹר / שְׁבֹר לִכְחוּשׁ לַחְמִי
נִסִּי גְּאַל יָדְךָ / תֵּצֵא סְמוֹךְ עָנִי
אָרֵר חֲזִיר זִכְרוֹ / סוֹעֵד שְׁבוֹר שׂוֹטְמִי
מֵי פַרְנָסָה תֵּן / כּוֹס אַעֲרִיץ קוֹנִי
ביאור הפשט האלגורי: קדוש: הקב"ה. נוטל מור: קח את ישראל (לשון מור דרור). שבר: לפי המשקל והמשמעות שמא צ"ל 'שְׁבֹר' במשמעות 'שבירת הצום'. לכחוש לחמי: לגופי הכחוש. 2 נסי: הקב"ה. גאל: את ישראל. ידך תצא: תניף ידך. סמוך עני: הקם את ישראל. 3 ארר חזיר זכרו: קלל את זכר מלכות אדום. סועד: כינוי לקב"ה. שבור שוטמי: אויבי. 4 מי פרנסה: תן לנו פרנסתנו. כוס וכו': ואז אעריץ את הקב"ה בכוס של ברכה.
ביאור על פי סימני הסדר: קדוש: הקידוש. נטול: נטילה ראשונה. מור: הוא הכרפס, ולפי המשקל שמא צ"ל המור. שבר: חציית המצה. לכחוש לחמי: ללחם העוני, ושמא יש בזה רמז לאמירת 'הא לחמא עניא' בתחילת ההגדה. 2 נסי: סיפור ההגדה והניסים. גאל: ברכת הגאולה בסוף המגיד. ידך: נטילה שנייה. תצא: ברכת המצה (המוציא), או: אכילת המצה. סמוך עני: כנראה הכוונה להצמיד ולהסמיך את המצה השלמה וחצי המצה שנקראת 'לחם עוני'. 3 ארר: רמז למרור. חזיר: כנראה המרור מסוג החזרת, והוא לכורך. זכרו: 'זכר למקדש כהלל' -- אכילת הכורך. סועד: 'שולחן עורך'. שבור: כנראה: אכילת מצת האפיקומן (השבורה). שוטמי: נראה שמילה זו אינה רומזת למעשה כלשהו בליל הסדר. 4 מי: מים אחרונים. פרנסה: ברכת המזון, על שם 'ומפרנס לכל'. כוס: כוס שלישי (או רביעי) אעריץ: אומר הלל.
הפיוט השני מופיע בתוך הגדת ראשי הציפורים המפורסמת. גם סימן זה נתחבר בידי פייטן שנקרא 'יעקב'.
סימן: יעקב. יתד ושתי תנועות בכל צלעית. שמא חסרה שורה רביעית.
יְקַר גַּפְנִי / תְּקַדֵּשׁ חַי // וְנַטֵּל טַ-רְפֵי אַרְצִי
עֲקוֹר מַצָּה / טְמוֹן לוֹחֲמִי // לְאוֹת כַּרְמָךְ / בְּיָד תּוֹצִיא
בְּאוֹכְלֵי מַר / בְּיַחַד חוּס // זְכוֹר מִקְדָּשׁ / סְעוֹד לַחְצִי
* *
בכתב יד זה ישנו פירוש לסימן. את פירוש הפשט האלגורי נביא בלשונו של המפרש:
והא לך הפשט: הוא מתפלל על ישראל העומדים בגולה, ואומר יקר גפני - ישראל הנקראת גפן שנ' 'ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה'. תקדש חי - הקב"ה שהוא חי העולמים, תקדש אותו גפן, דהיינו ישראל. ונטל טרפי ארצי - ונטל כמו 'וינטלם וינשאם כל ימי עולם'. כמו ונשא. טרפי - כמו 'והנה עלה זית טרף בפיה' לשון עלים, כלומר נשא והגביה העלים של ארצי זהו ארץ ישראל. עקור מצה טמון לוחמי - כלומר תעקור המצה הריב של אומות העולם. וטמון והסתר האויב הנלחם אלי. לאות כרמך ביד תוציא - פירוש ישראל הנקראת כרמך שנ' 'כרם ה' צב-אות בית ישראל'. לאות - באותות וביד חזקה תוציא אותה מן הגלות. באוכלי מר ביחד חוס - פירוש אותם האוכלים מר בגויים כעניין שנאמר 'וימררו חייהם' וגו' ביחד וחוס וחמול עליהם. זכור מקדש - שישמעו. סעוד לחצי - פירוש סעדיני בגלותי ובלחצי. זהו הפשט לענין התפילה. והא לך הפירוש לפי ענין הסדר מפורש וכו'.
סימני הסדר הנרמזים בפיוט: 1 יקר גפני - בורא פרי הגפן. תקדש - קידוש היום. חי - שהחיינו. ונטל - נטילת ידים. טרפי ארצי -- ירקות הכרפס, בורא פרי האדמה (=ארצי). 2 עקור מצה - כנראה רמז לעקירת השולחן, או לחציית המצה. טמון לוחמי - טמון את חצי המצה (לחם) בין כר לכסת. לאות - מגיד, סיפור האותות. כרמך - כוס שני. ביד - נטילת ידים. תוציא - מוציא מצה. 3 באוכלי מר - מרור. ביחד - כורך. חוס - אולי רומז לחסא. זכור מקדש - על פי 'זכר למקדש כהלל'. סעוד - שולחן עורך. לחצי - אכול את חצי המצה, היא האפיקומן.
נראה שבסימן זה חסרה שורה, שהרי קשה להסביר את חסרון ברכת המזון וההלל. אבל שורה זו כבר לא הייתה לפני המפרש. אפשר שהסימן בשורה זו היה 'חזק'.
עיון בשני סימני סדר אלה מעלה שיש איזו תלות ביניהם. שניהם משתמשים במשקלים ספרדיים (כך גם סימנים אחרים), ושניהם מתפרשים פירוש כפול, אחד לעניין הגאולה ואחד לעניין הסדר. כמה מילים מיוחדות משמשות בשניהם, לעיתים במשמעויות דומות בפשט ובדרש:
נטול מור ונטל טרפי (ורחץ, בשניהם במשמעות 'נשא' בפשט)
לחמי לוחמי (יחץ)
תצא תוציא (במשמעות מצה)
זכרו זכור מקדש (כרמז ל'כורך')
סועד סעוד
השוואת שני הסימנים מחזקת גם את ההשערה שבסימן השני חסרה שורה רביעית, שהרי השורה השלישית מסתיימת בשני הפיוטים בתיאור אכילת האפיקומן.
הסימן השני מיוחד לר' יעקב מאורליאנס, תלמידו של רבנו תם. ר' יעקב זה עבר לאנגליה, ונהרג על קידוש השם בשנת 1189, ביום הכתרתו של ריצ'ארד לב הארי. השערתנו הראשונה, שיש תלות בין שני הפיוטים מקבלת חיזוק נוסף, כי שני החכמים בני אנגליה הם. לפי זה נראה שהפיוט השני (מן המאה הי"ב) נתן את הדוגמא וההשראה לפיוט הראשון (מן המאה הי"ג).
אברהם פרנקל
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות