הפיוט 'צור ישראל' ומנהגי התפילה של הפייטן ר' מאיר ש"ץ
לפני תפילת עמידה של שחרית נהוג לומר את הפיוט הקצר הבא:
צור ישראל
קומה בעזרת ישראל
3 ופדה כנאומך יהודה וישראל
('גואלינו ה' צבאות קדוש ישראל')
בא"י גאל ישראל
הפיוט 'צור ישראל', שמקורו במנהג ארץ ישראל הקדום, הוא בן 3 טורים בלבד. לאחריו אמרו בכמה מנהגים את הפסוק 'גואלינו' ולבסוף את הברכה 'גאל ישראל' (או ,לפי נוסח א"י העתיק, 'צור ישראל וגואלו'). הפיוט אינו נוהג אלא בחלק מן המנהגים, אבל הוא הגיע למנהגי אשכנז וצרפת.
אף על פי שמנהגי אשכנז וצרפת הקדומים שייכים לענף אחד מבחינת התפתחות נוסחי התפילה, היו ביניהם כמה הבדלים. בין היתר הם נחלקו לגבי אמירת הפסוק 'גואלינו' וכו' - בצרפת אמרוהו ובאשכנז השמיטו אותו.
על אמירת הפסוק הנ"ל נשתמרה בידינו העדות הבאה, על פי דבריו של ר' שמואל החסיד, אביו של ר' יהודה החסיד:
מצאתי כתוב שר' מאיר שליח ציבור זכר צדיק לברכה הוסיף אותו פסוק 'גאלינו ה' צבאות שמו קדוש ישראל' (יש' מז, ד).
וטעמו לפי 'ואתנה את הלויים נתונים לאהרן ולבניו' (במד' ח, יט) ה' פעמים כתוב בו "ישראל", וכתוב בו 'ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש', זהו אל הארון (=ארון העדות).
וכנגדן צריך לומר לשליח ציבור (=שליח הציבור) ה' פעמים "ישראל" בגשתו להתפלל ולבקש רחמים על ישראל, לכך הוסיף (=ר' מאיר ש"ץ) 'גואלנו', כדי להשלים ה' פעמים 'ישראל'. מפי רבינו שמואל בר' קלונימוס.
ועל כן תיקן ר' מאיר שליח ציבור לומר גאלינו ה' צבאות שמו, ופסוק הוא
בישעיה, ואין אומרים אותו בשאר מקומות. (ערוגת הבשם, ד', עמ' 86).
מעדות זו יוצא שבאשכנז הקדומה לא נהגו לומר את הפסוק, אך ר' מאיר ש"ץ, שחי בוורמייזא בסוף המאה הי"א, הוסיף אותו לתוך הפיוט הקדום כדי להשלים אמירת חמש פעמים 'ישראל' לפני תחילת תפילת עמידה (='בגשת בני ישראל'). ר' מאיר יצר אנלוגיה למדרש הידוע מפרשת בהעלותך, המסביר מדוע כתוב חמש פעמים 'בני ישראל' בפסוק אחד בפרשת הלויים:
'ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש':
על זה דרש ר' יודן ב'ויקרא רבה':
אמ' ר' יודן בוא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל, שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד' וכו'.
ר' מאיר ש"ץ למד מפסוק זה שגם לפני תפילה בציבור יש לומר את השם 'ישראל' חמש פעמים.
אבל ר' מאיר ש"ץ לא המציא, כמובן, את אמירת הפסוק, אשר אמירתו היתה ידועה במנהג צרפת הקדום. ר' מאיר רק הוסיף את טעם הדבר. יתר על כן: מנהגו של ר' מאיר לא היכה שרשים באשכנז, ודווקא חסידי אשכנז התנגדו ביותר לאמירת הפסוק:
'צור ישראל, י"ד תיבות תמצא בברכה זו (14 מלים מ'צור ישראל' עד 'גאל ישראל'), כנגד י"ד בניסן שנגאלו ישראל ממצרים.
גם בזה שגו צרפתים הרבה מאד, ששמעתי שמוסיפים ב'צור ישראל' ואומרים 'גאלינו ה' צבאות שמו קדוש ישראל'. וסמך שלהם על מה שנמצא כתוב שר' מאיר שליח ציבור זצ"ל היה אומרו. וטעות הוא בידם, כי חלילה שעלה על ליבו של אותו צדיק מעולם לאמרו, כי בקי היה ר' מאיר שליח ציבור זצ"ל בסודות ובמדרשים וטעמים, ... וכן תמצא י"ד אזכרות ב'ויושע', וכן י"ד אזכרות ב'אנכי' (=עשרת הדברות)... והמוסיף 'גואלינו ה' צבאות' אינו אלא טועה.
מיסודו של הר' אלעזר בן רבי' יב"ק זצ"ל (=ר' אלעזר הרוקח, שחי רק שני דורות לאחר ר' שמואל החסיד).
נביא כאן מנהג תפילה נוסף המיוחס בכתבי היד לר' מאיר ש"ץ:
ר' מאיר בר יצחק חזן היה בוורמייזא, והיה אומר 'נקדישך ונעריצך',
על שם הפסוק 'והקדישו את קדוש יעקב', והדר (=ואחר כך): ואת אלהי יעקב יעריצו'.
למרות מה שנאמר כאן, בידינו עדויות ברורות שמקורו של מנהג זה גם הוא אינו אלא בהבדל נוסח בין קדושת המוסף האשכנזית לבין קדושת המוסף הצרפתית. הנוסח האשכנזי הקדום היה 'נעריצך ונקדישך'. בהתאם לזה גם נכתב בזמר האשכנזי העתיק לשבת 'מנוחה ושמחה':
'נשמת כל חי' וגם 'נעריצך'
שהרי אמירת קדושת 'נעריצך' (קדושת המוסף לפי פתיחתה בנוסח אשכנז), היא מן התפילות הייחודיות לשבת, כמו גם אמירת 'נשמת כל חי'.
אבל בצרפת נהגו כמה נוסחים לקדושת מוסף, ביניהם 'כתר', והנוסח 'נקדישך ונעריצך'. נוסח זה נשתמר בכמה כתבי יד צרפתיים אך אינו נמצא בכתבי היד האשכנזים. יתכן שבמקורו מושפע נוסח זה מקדושת השחרית של הספרדים. בין כך ובין כך נראה שגם כאן ר' מאיר ש"ץ לא המציא את נוסח קדושת המוסף שלו, אלא הכיר אותו לפי מנהג צרפת. הפסוק 'והקדישו' שימש לו רק כאסמכתא לנוסח המוכר זה מכבר, וכנימוק לאמירתו בקהילת וורמייזא. גם כאן, למרות מנהגו זה של ר' מאיר ש"ץ, לא נותר, כאמור, שום זכר למנהגו בכתבי היד של סידורי האשכנזים.
מקורותיהם הצרפתיים של מנהגי התפילה של ר' מאיר ש"ץ מעלים את השאלה אם הוא עצמו נולד בצרפת, או שמא רק הושפע ממנהגי חכמי וורמייזא של סוף המאה הי"א, שחלקם היו בני צרפת (ר' יצחק הלוי, ר' יוסף קרא, ר' מאיר בר שמואל - חתנו של רש"י, ועוד). לא נפתור כאן בעייה זו. נזכיר רק שר' מאיר הוא הפייטן הראשון המשלב בפיוטיו תבניות פיוט ומשקלים ספרדיים, אשר גם הם הגיעו אליו בוודאי דרך צרפת. אפשר גם שר' מאיר הוא בנו של הפייטן הצרפתי הקדום ר' יצחק בן שמואל. לפנינו, אם כן, שילוב עדויות של השפעות צרפתיות על מנהגי התפילה ושל שיטות הפייטנות של ר' מאיר ש"ץ.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות