הפיוט 'שש מאות', של ר' שלמה בן גבירול, נקבע במנהג פולין כ'אהבה' לפרשת שלח, שבה קוראים בתורה את פרשת ציצית. נראה שהוא מן הפיוטים שעברו מצרפת ישירות למזרח אירופה במאה הי"ב והי"ג.
עיקר עניינו של הפיוט הוא דיני הציצית, והוא מן הפיוטים הספרדיים המוקדמים המוקדשים לענייני הלכה. אולי הוא גם מן המוקדמים שבפיוטי שלמה אבן גבירול -- שהרי הוא חתום בכל טור באופן שהברכה 'חזק' (שאינה כל כך נפוצה בפיוטי הספרדים) מופיעה בו שלש פעמים בחתימה. אף החריזה היא לעיתים עשירה: 'דיהם'-- בכל המחרוזת הראשונה, או בשתי אותיות שורש: צבע/רבע במחרוזת השנייה, אך לא כך בשלישית ורביעית).
הפיוט הוא במבנה מעין אזורי, ומשקלו --- / --- / --- --- . הרפרין הוא הפסוק 'ועשו להם ציצית וכו', והוא קובע את החרוז המעין אזורי 'הם' בכל הפיוט (ובכל המחרוזת הראשונה). הפיוט שימש כאהבה, אף על פי שאינו מסתיים בלשון המעבירה דווקא לברכת האהבה.
המחרוזת הראשונה מוקדשת למשמעות מצוות ציצית, המזכירה לישראל את כל המצוות. המחרוזות האחרות מביאות הלכות שונות של המצווה, על פי התלמוד הבבלי במסכת מנחות. המחרוזת השנייה מוקדשת העיקר לפרטי החוטים, המחרוזת השלישית עוסקת בבגד (טלית), מידותיו ופרטי מקום הצצית על הכנף. המחרוזת האחרונה מביאה הלכות כלליות על זמן הלבישה, טלית שאולה וקנויה, וטלית שנפגמה.
נראה שניגון הפיוט תרם משהו לאפשרות של זכירת פרטי ההלכות.
שש מאות / נקראות / בדת האל יסודיהם
לבת מי זאת / נרמזות / על כנפי רדידיהם
מזוקקות / מחוקקות / כמו 'ציצית' פְּקודיהם
הזהיר אל / לישראל / חוק שמור בידיהם
5 ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם
שמור לבן / כמו דרבן / מקום תכלת הנצבע
לך נפתר / סוד נסתר / חוט ציצית היות מרובע
משפטיו / היות חוטיו / כפולים בתוך שלוש אצבע
המשולשל / יהי נפשל / כדי אצבעות ארבע
10 חוק סדינא / כרב קטינא / בדת ציצית לא נקבע
זקוף ערך / לחוט כרך / עלות ממניניהם ועשו
שקוד ענף / עלי כנף / ומקרן יהי נבדל
לא ידחיק / אבל ירחיק / כמלוא קשר אגודל
מנת טלית / נכפלת / כרב שמעון פטור וחדל
15 הן כפלה / ותפר לה / ומציצית לא תחדל
חוט בגד / ועור נגד / כמין בגד לחוק תגדל
(ח)[ז]קוקי עור / זנח וגעור / ואם בגד בכנפיהם ועשו
שלושים יום / כדת איום / כסות שאולה מעוכבת
לעת הלך / כאן ואילך / הלא ציצית חייבת
20 מכורת שוק / לעם חשוק / כחוקה היא נחשבת
המון תגר / וגוי מִתגר / כשרה היא מחוטבת
חוק נפרץ / וחוט נקרץ / פסולה היא ונעזבת
זכור והתם / וראיתם / פרט ללילה מעכבת
קץ נקבע / על ארבע / ולא שלוש בסודיהם ועשו
1 שש מאות: מצוות התורה, והכוונה לכל תרי"ג מצוות. 2 לבת מי זאת: לישראל, שנאמר 'מי זאת עולה מן המדבר'. נרמזות: תרי"ג מצוות. רדידיהם: בגדיהם. הציצית, הנמצאת על כנפי בגדיהם, רומזת להם על כל המצוות. 4 מחוקקקות מזוקקות: מצוות התורה, מניינן (=פקודיהן) כמו 'ציצית' (600). 4 חוק שמור: מצוות הציצית היא חוק בידיהם. 6 דרבן: הלבן (=הציצית) מדריך את האדם ללכת בתלם ולא לפנות ימינה ושמאלה. והציצית בולטת מן הבגד כמו מחט הדרבן (השווה טור 12). מקום תכלת הנצבע: הלבן הוא מקום הצביעה של התכלת. 7 סוד נסתר: פרטי עשיית הציצית הם כמו סוד, שאינם מפורשים בתורה שבכתב. מרובע: ארבעה חוטים (כפולים). 8 בתוך שלש אצבע: במרחק הקטן משלש אצבעות מסוף הבגד. 9 נפשל: נתלה. אצבעות ארבע: אורך החוטים המשתלשלים הוא ארבע אצבעות. 10 סדין פטור ('לא נקבע') בציצית, כמעשה רב קטינא שלבש סדין (מנחות מא, ע"א). 11 זקוף ערך: יש לכלול את החוט הכורך במנין ארבעת החוטים, כלומר הוא אחד מהם. 12 ענף: הציצית. ומקרן יהי נבדל: יהיה רחוק מן הפינה מעט. 13 לא ידחקנו לפינה אלא ירחיק מעט במידת קשר אגודל (מקצה האגודל עד פרקו ('קשר') הראשון (על פי ירדן). 14 - 15 טלית כפולה פטורה כר' שמעון, ואם כפל ותפר חייבת. 16 טלית העשויה מחוט רגיל וכנפיה של עור - חייבת בגדיל ציצית ('תגדל'), אבל אם היא עצמה של עור פטורה גם אם (='ואם בגד בכנפיהם') כנפיה של בגד. נראה שצריך להיות 'זקוקי', לפי הסימן 'חזק', והמילה 'חקוקי' אינה מובנת. 18 כסות שאולה מעוכבת מחובת ציצית עד שלושים יום. איום: הקב"ה, המפיל אימתו. 19 לעת הלך וכו': אבל אםם הלך בה לאחר מכן. 20 טלית שנקנתה בשוק חייבת בציצית, ואם יש בה ציצית בחזקתה עומדת, ואף אם קנה אותה מן ממוכר גוי או עובד כוכבים, עדיין בחזקתה עומדת שקנאה מישראל שעשאה לשמה והיא כשרה. (אבל אם קנה מישראל הדיוט אולי לא עשאה זה לשמה). מחוטבת: מיוחדת, כלומר עשויה לשמה. 22 חוק נפרץ: דין בגד שנפרץ (והציצית נופלת ממנו) או שחוט הציצית נחתך (נקרץ) - פסולות. 23 והתם: והיה תמים, או: והשלם מעשיה. 'וראיתם' - מפסוק זה נלמד שחובת ציצית ביום (שרואים בו) ולא בלילה. מעכבת: שאין לברך על ציצית בלילה. 24 על ארבע כנפות ולא שלש.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות