מבטלי עשרת הדברות בפיוט איטלקי-אשכנזי
לפני למעלה מעשר שנים התפרסם מאמרו של פרופ' פליישר ז"ל 'מבטלי עשרת הדברות - בפיוט, במדרש ובתרגום'.[1] המחבר אסף במאמרו כמה וכמה פיוטים המביאים רשימה של דמויות מן המקרא שהפרו את עשרת הדברות. רוב הפיוטים נכתבו לשבועות (כחלק מהדיון בעשרת הדברות עצמן), ומיעוטם נכתבו למועדים אחרים. הפיוט הקדום ביניהם הוא של ר' יוחנן הכהן, פייטן ארץ ישראלי מן המאה השביעית או השמינית. רוב הפיוטים נכתבו מאוחר יותר, כלומר בתקופה המזרחית המאוחרת, בין המאות התשיעית והאחת עשרה. הפיוטים, רובם ככולם נתגלו בגניזה הקאהירית. עוד הראה פרופ' פליישר, שתופעת אזכורה של רשימת מפירי עשרת הדברות במדרש ובתרגום אף היא מאוחרת מאוד. אפשר, לפי זה, שהדרשנים והמתרגמים בבית הכנסת ובבית המדרש אימצו כאן רעיון פיוטי, שנשתלב אחר כך גם בספרי המדרש מאוחרים.
בטיפיוט זה נעמוד על פיוט נוסף מן הסדרה, שנשתמר דווקא במקור אשכנזי. כמו כן נתרום מעט לפירושם של כמה טורים קשים, הדנים בחטאו של 'זמרי בן סלוא', שהפר, לפי הרשימה, את הדיבר השביעי - 'לא תנאף'.
וזה לשון המדרש, פסיקתא רבתי כא:
מפני מה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחידי (כלומר בפנייה בלשון נוכח יחיד: 'א-להיך.. לא יהיה לך... זכור.. וכו'), מפני שהיחידים בטלו אותם: 'אנכי' ביטל מיכה (כשעשה את הפסל), 'לא יהיה לך' ביטל ירבעם (שהעמיד עגלי זהב), 'לא תשא' ביטל מקלל, 'זכור' ביטל מקושש, 'כבד' ביטל אבשלום, 'לא תרצח' ביטל יואב, 'לא תנאף' ביטל זמרי, 'לא תגנוב' ביטל עכן, 'לא תענה' ביטל ציבא (בזמן מרד אבשלום, ש"ב טז, ג), 'לא תחמוד' ביטל אחאב (בעניין כרם נבות)...
מקורות מדרש או פיוט אחרים מחליפים את המקלל בגיחזי או בגוליית, ואת זמרי באמנון או בשמשון.
כאמור, הפיוט הקדום ביותר ברשימה זו הוא חלק מתוך קדושתא לשבועות של ר' יוחנן הכהן. ואלה דבריו בעניין זמרי:
לא תנאף ביטל זמרי בעיצה
מר מות הוא מצא
נֶגֶף למענו יצא
סָעִיר רץ במרוצה
5 ארבעה ועשרים אלף חצה
ביאור: 1 בעיצה: בעצת בלעם. 2 מר מות: מיתה מרה, אבל יש כאן גם רמז לפסוק 'ומוצא אני מר ממות את האשה', והפייטן מחיל את הפסוק על כזבי בת צור. 3 נגף למענו יצא: מגפה יצאה על ישראל בגללו. 4 סעיר בא במרוצה: נראה שהכוונה לפינחס, והוא מכונה כאן בכינוייו של אליהו (לפי הזיהוי הידוע 'פינחס הוא אליהו'). על אליהו נאמר שהיה בעל שער (מ"ב א, ח), ושהיה רץ (מ"א יח, מו). וגם בפיוטים אחרים בא בהקשר זה הזיהוי של פינחס ואליהו. 5 מעשהו של פינחס עצר את המגפה, שמתו בה עשרים וארבעה אלף. חצה: כנראה עמד בין המתים ובין החיים.
כמו שהזכרנו, הנושא לא הצטמצם לפיוטי חג השבועות. הנה קטע מסליחה מסוג ה'חטאנו' ליום כיפור. מבנה פיוטי החטאנו הוא מורכב: מחרוזות כפולות (בדרך כלל בנות ארבעה טורים כל אחת), ובין כל זוג מחרוזות באה מילת שרשור, המחברת אותן. הרפרין (=הפזמון החוזר) הוא 'חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו', והוא נאמר אחת לשתי מחרוזות (כלומר בין המחרוזות שאינן משורשרות). תחילת הפיוט היא 'אלה אזכרה ואשפכה', והיא מזכירה את הפיוט המפורסם 'אלה אזכרה' המספר על עשרה הרוגי מלכות (אף הוא פיוט מסוג ה'חטאנו', ואף הוא נתחבר כנראה בתקופה המזרחית המאוחרת). בפיוט שלפנינו מילת השרשור היא הדיבר, ומשולבות בו עוד מילות קבע (בטורים הרביעי, השביעי והשמיני). וזה לשון זוג המחרוזות העוסקות בדיבר 'לא תנאף' ובזמרי בן סלוא:
ממדבר נאמן שאף
וסגר חימה ואף
וקידש זקן וטף
בדיבור שביעי / לא תנאף
5 לא תנאף / נתאוה בן סלוא
ועריות כמוהו נתגלו
זכור / על דגלו <שלושים> אלף נתעלו
למה נדמה / כבנים משולחן אב גלו חטאנו
ביאור: 1 ממדבר נאמן שאף: משה (נאמן) הופיע במדבר (על פי פליישר). 2 וסגר חימה ואף: מנע את חרון האף והחימה (דב' ט, יט). 3 וקידש זקן וטף: לפני מתן תורה משה קידש את העם. 4 בדיבור: בשביל דיבור שביעי וכו'. 5 נתאוה: היה מן המתאוים לעבור על איסור עריות. בן סלוא: הוא זמרי. 6 ובזמננו אנו עוברים על גילוי עריות. 7 זכור: אבל זכור לנו זכות של דוד המלך, שגייס שלושים אלף בחור, לפני שהעלה את ארון ה' (ש"ב ו, א-ב). 8 למה וכו': מדוע נהיה דומים לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
בכל טור שביעי (טור שלישי במחרוזת הזוגית) מבקש הפיטן מן הקב"ה לזכור לנו זכותו של צדיק, העומד בניגוד לאותו אדם שהפר את הדיבר (שנזכר בשורה 5). רשימת עשרת הצדיקים שנזכרים בפיוט באה בכינויים הבאים:
זכור אב אשר אלילים ביטל (אברהם)
זכור יחיד אשר מיתה טָעַם (יצחק, טעם טעם מיתה בעקדת יצחק)
זכור <חולם> אשר קראתו בני בכורי (יעקב = ישראל)
זכור אשר ברח למדין מפחד (משה)
זכור אשר הדממת השמש לו (יהושע)
זכור נער אשר התיר פר לקהליו (שמואל, א, כה)
זכור על דגלו <שלושים> אלף נתעלו (דוד, ש"ב ו, א)
זכור קינא וכיפר על עמי (אליהו הוא פינחס)
זכור אשר יסד בית למתפללים (שלמה, בנין המקדש)
זכור אשר הלך שומעו בכל ארצות (מרדכי)
יש לשים לב שרשימה היא כרונולוגית. אליהו (=פינחס) נזכר בה בין דוד לשלמה, מפני שהיה חי בימי שניהם. הוא נזכר בכינוי 'קינא וכיפר על עמי', מתוך מה שנאמר על פינחס: 'אשר קנא לא-להיו ויכפר על בני ישראל'.
נעבור לדון בפיוט 'אודה עלי פשעי', שנשתמר בכתב יד אשכנזי אחד.[2] גם פיוט זה הוא מסוג החטאנו, וגם הוא (כקודמו) כנראה אינו חתום. המחרוזות כפולות, אך כאן אינן משורשרות. פיוט זה מסודר על סדר עשרת הדברות, עשרה אנשים שבטלו אותם, וכנגדם מוזכרים לזכות ישראל עשרה הרוגי מלכות. במקום הצדיקים המקראיים באים כאן שמות עשרת החכמים. כמה וכמה פיוטי חטאנו מזכירים את עשרה הרוגי מלכות, אלא שכאן הם באים כניגוד לאותם שהפֵרו את הדיברות (על פי סדרם במדרש שהובא לעיל). סדר זה שונה רק במעט מן סדר מבטלי הדיברות שבפיוט 'אלה אזכרה' - אשר בו מוזכרים המרגלים (במקום ציבא) כמפירי הדיבור התשיעי.
במחרוזת הפתיחה נאמר:
1 ואם יחידים בטלו עשרת הדברות ההוגים / זכור לנו צדקת עשרה הרוגים
במחרוזות המוקדשות לדיבור 'לא תנאף' נאמר:
2 ניאצנו בחזיון חוזים
טונפנו בעריות מבוזזים
לכן נמסרנו ביד מרגיזים
5 ונעשינו שפלים ונבזים
סלח לעמך רוב אשמה
כי מעשה ידך המה
ואם שמעוני נשטף בזימה
9 זכור לנו ר' אל(י)עזר בן דמא
ובסיום הפיוט, חזרה על הרעיון הכללי:
10 קשיות פשע אם עלינו גברה / זכור לנו צדקת הרוגים עשרה
ביאור: 1 יחידים: על פי לשון המדרש, לעיל. ההוגים: שנֶהֱגוּ בסיני. 2 בחזיון חוזים: במוסר הנביאים. 3 מבוזזים: המבזים אותנו. 8 שמעוני: זמרי בן סלוא, נשיא השמעוני.
כיצד הגיע פיוט כזה לאשכנז? מן המפורסמות הוא שפייטנות אשכנז מושפעת הרבה מפייטנותו של הקלירי, בן התקופה הקלאסית, שחי בארץ ישראל במאות השישית-שביעית. הפייטנות המזרחית המאוחרת השפיעה מעט על האסכולה האיטלקית-אשכנזית, אבל פה ושם ישנן השפעות ופיוטים מזרחיים מאוחרים שהגיעו לאיטליה, ומשם לעיתים גם לאשכנז. ביניהם ישנם כמה פיוטים של רס"ג, והסליחה 'אלה אזכרה'. אין זה ברור באיזה מקום נכתב הפיוט שלפנינו - האם גם הוא מזרחי - שהגיע לארצות יוון או איטליה ומשם לאשכנז -- או שנכתב באיטליה או באשכנז עצמן. אבל ברשימת מחברי סליחות עתיקה,[3] כתובים בין היתר הדברים הבאים:
ואחריו ר' יהוצדק הכהן...
ואחריו ר' משלם שחבר 'אודה עלי פשעי' ו'במתי מעט חלינו פניך' ואחרות
ואחריו ר' אחימעץ...
נראה שהכוונה לסליחה שלפנינו, אשר בקושי אפשר למצוא בה את החתימה 'משלם'. ר' משלם זה נזכר ברשימה בין ר' יהוצדק הכהן ובין ר' אחימעץ, שניהם פייטנים איטלקיים או ביזנטים. יתכן, לפי זה, שגם משלם זה הוא פייטן דרום אירופי, ומתאים הדבר שדווקא הוא ראה דוגמה של פיוט 'חטאנו' מזרחי עם רשימת מבטלי עשרת הדברות, וחיבר על פיו את פיוטו שלו.
לסיום נחזור לרגע ללשון המדרש שהובא לעיל:
מפני מה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחידי , מפני שהיחידים בטלו אותם
משמעותו של המדרש עצמו אינה ברורה, אך הוא נתבאר בספר 'חמדת ימים':[4]
לומר שאפילו היחידים ביטלו אותן, כאילו כולכם ביטלתן אותן, שישראל ערבים זה בזה.
כלומר יש לישראל צורך לבקש כפרה על חטאי אותם יחידים, כי עוונם נזקף לחובתם של ישראל. לכן מובנים דברי הפייטנים, המבקשים כפרה על חטאים אלה בעזרת זכויותיהם של צדיקים מן המקרא או של עשרה הרוגי מלכות.
[1] תרביץ סו (א).
[2] לקט פיוטי סליחות, סימן רכד
[3] צונץ, ל.ג. עמ' 626.
[4] עיין ש"י עגנון, אתם ראיתם, עמ' קעז.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות