לאחר שנישאו בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים (בסוף פרשת מסעי), נשארה נחלתן ונקבעה בתוך נחלת שבט מנשה. ביצוע ההבטחה שקיבלו בנות צלפחד מפורש בספר יהושע בפרק יז. אזורים בנחלת שבט מנשה נקראו על שמות בנות צלפחד, כך מתברר מחרסים שנמצאו בשומרון, הכוללים את שמות המקומות של משפחת 'נועה' ו'חגלה'. העיר הכנענית 'תרצה' הייתה אולי בתחום נחלת משפחת תרצה, ו'מחלה' אולי קשורה ליישוב 'אבל מחולה' שהיה בעמק הירדן.
בעל פירוש 'דעת מקרא' לספר יהושע משער ש'תרצה' משמעותה 'רצוייה', ו'מחלה' פירושו מתוקה ונעימה.
פירוש אחר דורש את כל חמשת השמות לשון תנועה וקפיצה:
מחלה - לשון מחול
תרצה -- לשון ריצה ('ונרוץ הגלגל')
חגלה -- היא תנועה קופצנית או סיבובית (על פי הארמית), ועל פיה קרויה גם הציפור 'חגלה' בשם זה.
מלכה -- לשון 'נמלך' בדעתו, כלומר שינה ועבר מדעה אחת לאחרת.
נועה --- לשון תנועה.
אם אמנם כך הוא, אזי היוזמה וחוסר הפסיביות שבה נקטו חמש הבנות באמת התאימו לשמותיהן.
הפייטן ר' שמחה הסופר, שחי בצרפת לקראת סוף המאה הי"ג, שיבץ את שמותיהן של שלש מבנות צלפחד בצורה מעניינת. את אחת מסליחותיו, הבנוייה במבנה צרפתי, הוא פותח כך:
ש-די דומה שָכנה / נפשי מנדוד יעלה
בסעיף סלע קיננה / נועה חגלה מחלה
ונוַת נֶטַע כַּנָּה / נבוכדנצאר הגלה
בנים שתו לענה / ציון ילדה חלה
בית א-ל קיננה יענה / וכבוד ה' נגלה
ולא מצאה היונה / מנוח לכף רגלה
ביאור: 1 בגלל היעלה שנדדה (=כנסת ישראל), נפשי שכנה דומה. 2 זו אשר בעבר קיננה בסעיף סלע (מקום בטוח) - עתה היא נועה (מתנועעת ומגורשת ממקום למקום) חגלה (מסתובבת) מחלה (כאן כנראה מלשון חולי וכאב, אבל אולי גם מלשון 'חולי ארץ', במשמעות של תנועה). 3 ונות נטע כנה: וכנה (ענף) נאוה שהייתה נטועה. 4 הבנים אשר ציון חלה וילדה שתו משקה לענה (הלשון על פי 'כי חלה גם ילדה ציון'). 5 אבל מנגד - בת יענה שכנה בירושלים, וכבוד ה' גלה ממנה.
התמונה מתחלפת באופן תכוף: בתחילה באה מטפורה של יעלה, אך בשורה השנייה עובר הפייטן לציור של ציפור, אשר קיננה פעם בסעיף הסלע, עתה היא נודדת ממקום למקום כציפור. בשורה השלישית התמונה היא של ענף יפה של גפן, וברביעית - אם של בנים. ברפריין (הפזמון החוזר) חוזרים לתמונת היונה. השיבוץ המיוחד 'נועה חגלה מחלה' מתקשר למטפורה של הציפור שאינה מוצאת מקום של מנוח.
בהמשך הפיוט (עיין בקבצים המצורפים) עובר הפייטן לציורים אחרים, ורק בסופו הוא חוזר אל התמונה הפותחת:
א-ל, מתי על כנה / תשית תמה יעלה
ואז תמצא היונה / מנוח לכף רגלה.
ביאור: מתי תחזיר את היעלה התמה על כנה, ואז תוכל שוב היונה למצוא מנוח. כמנהג הספרדים בכמה פיוטים, משתנה הרפריין האחרון בסיופ הפיוט כדי לתת מקום לתקוה ולאופטימיות.
הפייטן ר' שמחה מכנה עצמו 'הסופר'. בכותרות (מן הסתם אותנטיות) של כמה מפיוטיו כתוב:
מִנִּי סופר
ממני הסופר על קדושי טרוייש
לפני פיוט אהבה כתוב: לאהבה מִנִּי סופר
ולפני רשות לנשמת: מִנִּי סופר לנשמת
המליצה היא כנראה על פי הפסוק שבשירת דבורה:
'מִנִּי מכיר ירדו מחוקקים / ומזבולון מושכים בשבט סוֹפֵר'
מעניין הדבר שר' שמחה משתמש בפסוק המשבח את משפחת מכיר בן מנשה בן יוסף, אבי המשפחה של בנות צלפחד שהזכרנו לעיל.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות