בשירי הקודש של ר' יהודה הלוי תופסת שבת חזון מקום נכבד. זאת ניתן ללמוד על פי רשימה קדומה של פיוטי ריה"ל שנתגלתה, אשר היוותה במקורה 'תוכן' לאוסף שירי הקדש של המשורר. רשימה זו מכונה במחקר 'רשימת וילסקר', על שם אריה ליב וילסקר ז"ל, שגילה אותה ודן בה בכמה מאמרים.[1] שירי הקודש של ריה"ל מסודרים ברשימה זו על פי סדר ייעודם במחזור השנה. הקבוצות הגדולות הן: פיוטים לשבת זכור, פיוטים לשבת החדש, פיוטים לשבועות, פיוטים לשבת חזון, פיוטים לתשעה באב, פיוטים לר"ה, סליחות, ועוד.
קבוצת הפיוטים לשבת חזון מכילה פיוטי רשות, נשמת, רשות לקדיש, יוצר, אופן, מאורות, אהבות, זולת, הרבה פיוטי מי כמוכה, גאולות, וקרובה בת אחת עשרה פיוטים. עושר רב כזה של פיוטים לשבת חזון הוא נדיר. גם אם לא כולם נתחברו מראש עבור שבת חזון, הרי ברור שכבר בתקופה קדומה מאד יועדו פיוטים אלה לשבת זו על ידי מסדר הקובץ שהרשימה הופיעה בראשו.
ייחודה של שבת חזון במורשתו של ריה"ל בולטת ביחוד מול מחזורי אשכנז, שאין בהם כמעט כל יצירה פיוטית לשבת זו (פרט לפיוט אהבה על גזרות תתנ"ו שנהגו לאמרו בשבת שלפני שבועות ולפני תשעה באב).
סביר להניח שהתמקדותו של ריה"ל בשבת חזון קשורה גם באהבתו הרבה לארץ ישראל ולירושלים. בכמה מן הפיוטים הוא מביע, כמובן, את רצונו לחזות בגאולה העתידית ולהגיע לירושלים. נביא לדוגמא את סיום הרשות לקדיש 'יום נכספו נפשים וכלו':
הודי בשוב לקדשִי ארנן
עוד לא אקוננה שם אקנן
תוך חיק מְעוֹן א-להי אשנן
יגדל שמו בפיכם וסוֹלּו
דרך לא-ל אשר מעשיו נָעֲלוּ
ביאור: הודי: כאשר אשוב לירושלים ארנן. עד לא אקוננה: לא אתאבל אלא אשים את משכני (=קיני) בירושלים. ושמא צ"ל 'עד לא אקוננה' -- כלומר לפני יום מותי. תוך: בתוך. מעון א-להי: המקדש. אשנן: כנראה יש לפרש: אחזור ואומר 'יגדל שמו' וכו'. וסולו: וסללו דרך ומסילה לקב"ה (ישע' מ, ג).
מתוך הקרובה המיוחדת לשבת חזון של ר' יהודה הלוי נביא את פיוט המחייה, הוא הפיוט שנאמר בברכת 'מחיה המתים'. ר' יהודה הלוי בנה את הפיוט על הפסוק 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון', אשר חלקיו משובצים בסוגרי המחרוזות.
מי נתן למשיסה יעקב בקצוי תבל
נעזב כאני בלב ים מבלי חובל
ספדנו בגלותנו חפוי ראש ואבל
על נהרות בבל
5 על נהרות בבל עינינו בדמעות כלינו
פקדנוך אהליבה ואהלה על לב העלינו
צלצלי שֶמַע החרשנו וכנורותינו תלינו
שם ישבנו גם בכינו
קראנו לנהי עד אין לנו בבנות יענה דמיון
10 רבו אנחותינו על שרפת מקדש עליון
שִׁבְרֵנוּ גדל, וכמעט היינו לכליון
בזרכנו את ציון
ביאור: 1 בקצוי תבל: בכל קצוי תבל יעקב נתון למשיסה. 2 כאני: כאניה. חובל: מלח המנהיג את הספינה. 3 חפוי ראש: כאדם אבל שהוא חפוי ראש. 6 פקדנוך: התפללנו אליך (=אל הקב"ה). אהליבה: ירושלים, מלכות יהודה. אהלה: שומרון, מלכות ישראל. 7 צלצלי שמע החרשנו: השתקנו את כלי נגינתנו. תלינו: על ערבים, במקום לנגן בהם. 9 לנהי: לבכי. עד אין לנו וכו': עד כדי כך שאין לנו דמיון אפילו בבנות היענה.
[1] על פי פליישר, חמרים ועיונים לקראת מהדורה עתידית של שירי ריה"ל
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות