ליקוי לבנה או חמה קורה כאשר הירח, הארץ והשמש נמצאים פחות או יותר על קו אחד, הוא הקו שבו חותכים שני מישורי ההקפה (של הירח סביב הארץ ושל הארץ סביב השמש) זה את זה. בדרך כלל נע הירח במסלול ובמישור הנוטה מעט למישור המילקה - כלומר למישור מסלול ההקפה של הארץ את השמש.
ליקוי חמה קורה כאשר הירח נכנס בין הארץ ובין השמש, ומסתיר את השמש. מאורע כזה תמיד חל במולד, כלומר בתחילת החודש. הירח מטיל את צילו על הארץ. ליקוי חמה יכול להיראות ע"י מי שאצלו עכשיו יום, ורק אם הוא נמצא באזור המצומצם של הצל של הירח (אז ליקוי החמה אולי יהיה מלא) או בקרבתו (אז כיסוי השמש יהיה חלקי).
ליקוי לבנה, לעומת זאת, חל תמיד באמצע החודש, כלומר ב"מלוא". הירח נכנס לתחום הצל של הארץ, ובמקום שנראה ירח מלא - כדור הארץ מסתיר את אור השמש מן הירח, והירח נראה חשוך או אדום. אם הירח נכנס רק חלקית לתחום הצל - יראה ליקוי חלקי בלבד. ליקוי לבנה יכול להיראות, כמובן, רק ע"י מי שאצלו אז לילה.
ליקויים בכלל אינם כל כך נדירים, אבל זמינות צפייתם מושפעת הרבה ממזג האויר ומשעת הליקוי (התלויה בקו האורך של הצופה). יכולת הצפייה תלוייה גם בשאלה האם הליקוי חלקי או מלא, ובמקרה של ליקוי חמה - גם במרחק היחסי שבין הירח, הארץ והשמש (שגם הוא אינו קבוע). מרחק זה משפיע על המידה שבה יכסה דיסקוס הירח את דיסקוס השמש - הכל מנקודת מבטו של הצופה מן הארץ. לעיתים קרובות קורה שליקוי לבנה סמוך לליקוי חמה, כלומר חל שבועיים לפניו או גם אחריו. אך לא תמיד ניתן לראות את שני הליקויים הסמוכים באותו מקום. כך גם השבוע: בראש חודש אב היה ליקוי חמה ארוך ומלא שנראה בדרום מזרח אסיה, באמצע חודש תמוז היה ליקוי ירח שנראה באוסטרליה, ובאמצע חודש אב יהיה ליקוי ירח שייראה בישראל.
שלשה פייטנים ומשוררים במאה הי"א התייחסו ביצירותיהם לליקויים: ר' שמואל הנגיד, ר' יחיאל בר אברהם מרומא, ור' שלמה אבן גבירול. בטיפיוט זה נביא קטע מיצירתו המפורסמת של ר' שלמה אבן גבירול - 'כתר מלכות'. יצירה זו כתובה בפרוזה מחורזת, כלומר בטורים חופשיים מבחינת המשקל, כאשר החרוז מתחלף באופן לא סדיר. היצירה כולה עוסקת בשבחי הקב"ה בדרך פילוסופית. המשורר סוקר את עולם הבריאה השמימי. בהגיעו לדון בירח ובשמש הוא מזכיר את תופעת הליקויים, ונותן לה משמעות דתית:
מי יזכיר תהלתך בעשותך הירח ראש לחשבון מועדים וזמנים / ותקופות ואותות לימים ושנים
בלילה ממשלתו / עד בוא עיתו / ותחשך יפעתו
ויתכסה מעטה קדרותו / כי ממאור השמש אורתו
ובליל ארבעה עשר אם יעמדו על קו התלי שניהם / ויפריד ביניהם
5 אז הירח לא יהל אורו / וידעך נרו
למען דעת כל עמי הארץ כי ברואי מעלה - ואם הם יקרים / עליהם שופט להשפיל ולהרים
אך יחיה אחרי נִפלו / ויאיר אחרי אפלו
ובהדבקו בסוף החודש עם החמה אם יהיה תלי ביניהם / ועל קו אחד יעמדו שניהם
אז יעמוד הירח לפני השמש כעב שחורה / ויסתיר מעין כל רואיה מְאוֹרָהּ
10 למען ידעו כל רואיהם / כי אין המלכות לצבא השמים וחיליהם
אבל יש אדון עליהם / מחשיך מאוריהם
כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם
והחושבים כי השמש אלוהיהם / בעת הזאת יבושו ממחשבותיהם / ויבחנו דבריהם
וידעו כי יד ה' עשתה זאת, ואין לשמש יכולת / והמחשיך אורָהּ לו לבדו הממשלת
15 והוא השולח אליה עבד מעבדיה / גמוּל חסדיה
להסתיר אורה / ולכרות מפלצתה ויסירה מגבירה
ביאור: עד בוא עיתו: בסוף החודש, כשהוא נעלם. יפעתו: אורו. 3 אורתן: האורה שלו. 4 קו התלי: הוא הקו שבו מישור הירח (המישור שבו הוא מקיף את הארץ) חותך את מישור ההקפה של השמש סביב הארץ (לפי אמונת הקדמונים, בדומה למישור המילקה, שהוא המישור שבו מקיף כדור הארץ את השמש). שניהם: אם גם השמש וגם הירח יהיו על אותו קו - יכסה כדור הארץ את אור השמש והירח יחשך (=ידעך נרו) באמצע החודש. 6 ואם הם יקרים: אפילו אם הכוכבים נכבדים ויקרים. עליהם שופט: הקב"ה. 7 ומיד אחרי הליקוי הירח יחזור לאורו המלא.
8 ובהדבקו: הירח. 9 כעב שחורה: כענן שחור. 10 רואיהם: רואי השמש והירח. 13 בעת הזאת: בעת ליקוי החמה. 13 ויבחנו: ניתן יהיה לבחון את דבריהם. 14 והמחשיך אורה: הקב"ה שהחשיך את אור השמש. 15 עבד מעבדיה: הוא הירח. גמול חסדיה: תמורת חסדיה, ונראה שהכוונה שהירח פוגע בחמה כדי שלא יאמינו בה. 16 ולכרות מפלצתה: לכרות ממנה עבודה זרה (מ"א טו, יב-יג).
תופעת הליקויים היא בעלת תפקיד אמוני: להוציא מליבם של בני האדם שהשמש או הירח יכולים לשמש אלהים. עצם העובדה שהירח יכול להחשיך את השמש בעת ליקוי החמה, או שהארץ מחשיכה את הירח בעת ליקוי הלבנה, מלמדים על מגבלות כוחם של השמש והירח, ומביאים את בני האדם לאמונה בקב"ה לבדו.
הסתכלותו של ר' שלמה אבן גבירול על תופעת הליקויים היא ראייה בעיני אדם משכיל ומאמין גם יחד, איש מדע ספרדי התוהה על תופעות טבע מיוחדות ונותן להן משמעות דתית.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות