פיוט סליחה בעקבות עלילת דם
עלילת הדם שפורסמה לאחרונה בשבדיה מאפשרת לנו לחוש בזעיר אנפין את מה שחשו יהודים בימי הביניים כאשר הואשמו בהאשמות שקר על אחריותם להריגת נוצרים. האשמות אלה מטרתם היתה לעורר מהומות, פוגרומים, לסחוט כספים או להשיג גירוש של יהודים מערים שונות.. בעקבות אירועים כאלה קבעו רבני הקהילות תפילות ותעניות ציבור, כדי לבטל את רוע הגזרה. פיוטי סליחות מיוחדים (הנקראים לעיתים 'גזירות' או 'לגזירה') נכתבו מידי פעם כדי להיאמר בתעניות ובמעמדי תפילה כאלה. אחד מהם הוא פיוטו של ר' שמחה בר שמואל משפירא, שהיה מראשי קהילת יהודי שפירא וחכמיה בסוף המאה הי"ב ובתחילת המאה הי"ג. הוא היה בן דורו וחברו של הראבי"ה, ואחד מרבותיו של ר' יצחק אור זרוע.
זמנה המדוייק של הגזרה שבעקבותיה נכתב הפיוט 'שמך הגדול' אינו ידוע, אך כמה פרטים בכל זאת ניתן ללמוד מן הנאמר בו. להלן יבואו כמה מחרוזות מן הפיוט המצורף (המחרוזות באות שלא לפי סדרן המקורי):
בדברו על מלכות הנוצרים אומר ר' שמחה:
חנית הריקה ולפי חרב עדתך חילשה
מיתות האמורות אחריהם פילשה
אמרה האח האח ולפסלה ולקלסה
על עמך הערימה סוד על קטן המוטל בעריסה
ביאור: 1 חנית הריקה: על פי 'והריקותי אחריכם חרב' (ויק' כו, לג). חילשה: הלשון על פי 'ויחלוש יהושע .. לפי חרב'. 2 מיתות האמורות: הכוונה למיתות האמורות בתפרשת התוכחה. אחריהם: אחרי בני ישראל. 4 הערימה סוד: עלילה בלתי גלויה.
מכאן נוכל ללמוד שעלילת הדם היתה על הריגת ילד נוצרי. בצורה כוללת יותר מתוארת דרכם של הגוים להאשים את היהודים בכל אסון שבא עליהם. הנוצרים 'מענישים בפלילים' -- כלומר שופטים את היהודים או מטילים עליהם קנסות כספיים כבדים:
5 מתגוללים עלינו מתנפלים ומעלילים
אם אסון יהיה - מענישים בפלילים
'ראו מה עושים היהודים האמללים
ממצים דמינו ומפילים חללים'
7 - 8: כאן משולבות בפיוט טענות הגויים.
מקריאות הנקמה שבפיוט ניתן ללמוד שחששם העיקרי של הקהילות היה מחידוש הפרעות וההרג, שאותם חוו שוב ושוב:
ריבה ה' ריבי נפשנו
10 פצנו מחרב רעה מיד מכעיסינו
קומה קדמה פניהם תכריע חומסינו
דם עבדיך תִקום, דמי - ארץ בל תכסנו
10 פצנו: הצילנו.
בידי היהודים אין כל אפשרות אחרת אלא לשמוע את חרפתם ולא להשיב:
שומעים את חרפתנו ואין אנו משיבים
נעלבים מכל הלשונות ולא מְלַעֲבִים
15 כולו לועג לי ומלעיבים
שופכים בוז על נדיבים
הבנת המציאות הגלותית של חכמי הקהילות היתה מלאה, ולא היתה להם כל אשלייה של אפשרות פתרון הבעייה אלא על ידי ביאת הגאולה וקיבוץ הגלויות. לכן מסתיימת גם סליחה זו (כמו גם רוב הסליחות האשכנזיות) בבקשה על הגאולה המובטחת:
אך זה היום שקיוינו לראות נקמתך
ייקר תפארת גדולתך
יראו עינינו עין לא ראתה זולתך
20 קבצנו והצילנו מן הגוים להשתבח בתהלתך
אין בסליחה זו כל ייחוד מבחינת המבנה או העיצוב האומנותי, אבל יש בה ביטוי אותנטי לצרות היום יומיות של קהילות אשכנז בימי הבינים.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות