אחד מן הסדרים (פרשיות התורה לפי מנהג הקריאה התלת שנתי, מנהג א"י העתיק) של פסוקי פרשת כי תצא הוא הסדר המתחיל 'כי יקרא קן ציפור'. הפייטן יניי, שחי בארץ ישראל במאה החמישית או השישית, כתב קרובה לכל אחד מסדרי התורה, כלומר סדרת פיוטים לחזרת הש"ץ של שחרית של השבת שקראו בה כל סדר וסדר. קרובות אלה הן מסוג ה'קדושתאות', כלומר קרובות שמיועדות לחזרת ש"ץ שאומרים בה קדושה.
מבנה הקדושתאות של ייני קבוע ואחיד. הפיוט השלישי של כל קרובה נקרא 'משלש'. הוא נאמר מייד אחרי חתימת 'מחייה המתים', והוא פותח את סדרת הפיוטים שלפני הקדושה (האחרון בסדרה זו נקרא 'סילוק').
מבנה פיוט המשלש של יניי הוא ארבע שורות כפולות (סה"כ 8 שורות), שני טורים (או צלעיות קצרות) בכל שורה. פיוטי המשלש שלו חתומים 'יניי'. עיקר עניינם של פיוטי ג (המשלשים) הוא דברי בקשה על הגאולה מן הגלות, ותיאור הגאולה העומדת לבוא. סיום פיוט ג מעביר לפסוק, שהוא הפסוק הפותח את הפטרת היום, אשר גם היא ברוב המקרים מביאה ענייני גאולה. הפטרתה של סדר 'כי יקרֵא' הייתה בישע', לא, ה. תחילתה היא במילים 'כצפרים עפות' וכו' - בגלל דמיון המילים לתחילת הסדר 'כי יקרא קן ציפור'. קרובותיו של יניי הן אמנם אחד המקורות העיקריים לשחזור רשימת ההפטרות של סדרי התורה הארץ ישראליים. להלן נביא את פיוט המשלש מתוך הקרובה לסדר 'כי יקרא':
סימן: יניי
ידך תמצא שונאיך / כקן אפרוחים
ימינך תשיג אויביך / כאסוף ביצים
נידמינו כעוף נודד / וכציפור בודד
משולחים מקן / ולא מוצאים קן
5 יונה תמה נלקחה / אם על בנים
לולי רחמיך / אשר כאב על בנים
יקרא על רודפיה / ציפורות וחיות ועופות
וחופף עלינו / כציפורים עפות
ככתוב כצפורים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסח והמלט
ונאמר כציפור לנוד וכדרור לעוף כן קללת חנם לא תבוא
ביאור מילולי: 7 יקרא: כמו יקרה. ציפורות: כנראה הכוונה לציפורי טרף. 8 וחופף: וסוכך, והגן.
בפיוט זה מופיעה תמונת הציפור והביצים בכמה וכמה גוונים, כולם דימויים או מטפורות לענייני גלות וגאולה: הקב"ה ישיג וימצא את שונאי ישראל, והם יינתנו בידיו כמו קן ציפור הניתן בשליטת מי שמוצא אותו בדרך (שורה 1). אויבי הקב"ה (הם אוייבי עם ישראל) ייאספו על ידיו בקלות כביצים עזובות. שני הדימויים הם על פי הפסוק בישע' י, יד:
'ותמצא כקן יד לחיל העמים, וכאסוף ביצים עזובות כל הארץ אני אספתי
ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף'.
שורה 2 עוסקת בעניין הגלות. בשורה זו מדומה עם ישראל כעוף חסר קן, שהוא נודד ואין לו מקום מנוח. ישראל מפוזרים בבדידות ואינם נאגדים בלהקה (3). הם משולחים מן הקן הישן (הלשון מזכירה את מצוות שילוח הקן: 'שלח תשלח את האם') ואינם מוצאים קן חדש (4).
בניגוד למידת הרחמים המתגלה במצוות שילוח הקן, ישראל נמשלים (5) ליונה שנלקחה אם על בנים (כלומר גם האם וגם הבנים). אותם גולים נודדים היו כלים ונעלמים לולי רחמי הקב"ה, המופנים אליהם אפילו בעת גלותם, שהם כרחמי אב על בנים (6).
בשורות 7 - 8 חוזר הפייטן ומזכיר ענייני גאולה, ומביא ניגוד בין הגויים לבין עם ישראל. הגויים יהיו נרדפים כמו בידי ציפורים וחיות טורפות, בעוד שהקב"ה יפרוס סוכתו על ישראל כמו ציפורים עפות המגנות על גוזליהם. זאת על פי הדימוי המובא בפסוק שבישע' לא, ה:
'כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלם, גנון והצל פסוח והמליט'.
כדרכו של יניי, היחסים שבין שני הטורים המרכיבים כל שורה, והיחסים שבין שתי שורות סמוכות הינם מגוונים מאוד. לעיתים חורזים שני הטורים המרכיבים שורה (לדוגמא שני הטורים שבשורה 3), ולעיתים חורזות שתי שורות סמוכות (5 - 6; 7 - 8). לעיתים החריזה היא במילה משותפת (4 או 5 - 6). לעיתים יש בין הטורים או השורות תקבולת משלימה (1 - 2; 4), ולעיתים יש יחסי ניגוד שונים (4; 5 - 6; 7 - 8).
מרשים במיוחד איסוף התמונות המטפוריות השונות הלקוחות מאותו שדה משמעות (הציפור). שדה המשמעות מושפע כמובן הן מעניינו של הפיוט, והן מהמוטיב העיקרי (הציפור והקן) שנגזר ממצוות שילוח הקן, אותה מצווה הפותחת את הסדר שעבורו נכתבה הקרובה.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות