יש הסוברים שלמרות שלוח השנה קבוע בימינו על פי החשבון, ואין הוא נקבע על פי הראייה, עדיין יש חובה על בית דין לשבת ולקבוע בכל שנה לפני ראש השנה את לוח השנה של השנה הקרובה, כלומר להתכנס ולחשב את לוח השנה הקרובה על פי החשבון.
חישוב לוח השנה העברי מתבסס על תהליך החישוב הבא:
א. חישוב האם השנה היא פשוטה או מעוברת (לפי מחזורי י"ט שנים וסידור השנים המעוברות 'גו"ח אדז"ט')
ב. חישוב זמן מולד תשרי של השנה המחושבת
ג. קביעת יום א' תשרי של השנה בהתחשב בארבע הדחיות (להלן)
ד. חישוב זמן מולד תשרי של השנה שלאחריה
ה. קביעת יום א' תשרי של השנה הבאה בהתחשב בארבע הדחיות
ו. על פי הפרש הימים בין ר"ה הנוכחית לר"ה הבאה קובעים אם שני החודשים חשוון וכסלו הם בני כ"ט או ל' ימים כל אחד.
ארבע הדחיות מנוסחות בשיר הקטן הבא:
לא אד"ו ראש
מולד זקן בל תדרוש
גטר"ד בשנה פשוטה גְרוֹשׁ
בט"ו תקפ"ט אחר העיבור עֲקוֹר מלשרוש
ביאור: ככלל יום ראש השנה הוא יום המולד, אלא אם יש לדחותו למחרת בגלל דחיות. ישנן ארבע דחיות:
1 אם חל מולד תשרי (לפי החשבון) בימי אד"ו -- יידחה יום ראש השנה למחרת.סיבת הדחיה: אם לא נדחה - יחול יו"כ ביום ו או א, או שהושענא רבה יחול בשבת.
2 אם חל מולד תשרי אחרי שעה 18:00 (= 12 בצהריים, אם מתחילים למנות ב 6:00 בערב) -- ידחה ראש השנה למחרת, ואם למחרת הוא יום אד"ו - ידחה ליום נוסף. סיבת הדחייה: לפי מסורת קדומה, אם יהיה המולד האמיתי בשעה זו, אין כל סיכוי שייראה הירח בו ביום.
3 אם חל מולד תשרי ביום ג בשעה 9:00 ו-204 חלקים (מתוך 1080 חלקים בשעה) או יותר מאוחר -- ידחה ר"ה ליום ה'. הסיבה: אם לא יידחה, תהיה השנה הפשוטה בת 356 יום, כלומר תהיה ארוכה יותר מדי.
4 אם חל מולד תשרי בשנה שאחרי שנה מעוברת ביום ב', טו שעות תקפט חלקים או יותר מאוחר -- יידחה ר"ה ליום ג'. הסיבה: אם לא יידחה, תהיה השנה המעוברת קצרה מדיי -- בת 382 יום בלבד.
ניסוח כללי הדחיות בצורת שיר הוא עניין מנמוטכני, כלומר פעולה אשר מקלה על הזכרון. את ניסוח כללי הדחיות האלה אפשר להשוות לחרוזים שונים שנכתבו כדי לזכור את סימני ליל הסדר, או לניסוח ה'סימן' של סדר הקריאות הבבליות לימי הפסח: 'משוך תורא' וכו'. שפה שירית גבוהה או שילוב קטעי פסוקים ידועים עוזרים גם הם ומקלים על הזכרון. כמה סימנים מליציים כאלה נתחברו לענייני חשבון הלוח העברי וחשבון מועדי התקופות (עיין בהשלמות למחזור ויטרי).
העניין העקרוני של השיר 'לא אדו ראש' הוא בכך שהוא מחשב את הדחיות על פי מולד חדש תשרי, ולא על פי מולד חודש ניסן. שהרי מול ארבע הדחיות של תשרי ישנן ארבע דחיות מקבילות המנוסחות על חדש ניסן, מפני שאורך תקופת ששה החדשים שבין ניסן לתשרי שלאחריו קבועה היא בכל סוגי השנים (ועל פי קביעות זו בנוי גם הכלל א"ת ב"ש לחישוב ימי המועדים על פי ימי חג הפסח). ידוע שבני ארץ ישראל קבעו וחישבו את המולדות והדחיות לפי מולד ר"ח ניסן, אך בני בבל חישבו לפי תשרי. ישנה דעה שמחלוקת רס"ג ובן מאיר לגבי חשבון הלוח נבעה מן ההבדל הזה בשיטת החישוב. הרמב"ם הולך לפי השיטה הבבלית, ובהלכות קידוש החודש שלו הוא מביא את החשבונות לגבי ר"ח תשרי בלבד. אבל בהשלמות למחזור ויטרי, למשל, מובאים עדיין החשבונות לפי שתי השיטות, קודם לפי ר"ח ניסן ורק אח"כ לפי תשרי. אופייני לזה הוא הסימן הבא, המנוסח בצורה מליצית, אף על פי שאינו מחורז:
שמור לך מן הדוב אשר לא יפגע בטלה פן יאכלנו
וגם אם ישל בגי בתרים הרחיקהו מעליך
וביום השבת אחר המלאה באחת עשרה קנא קנאתי
ואם לא תקדש המלאה בראשון בארבעה תת מועלות משם
5 הלא זה אוד מוצל מראש
ובן שמונה עשרה מפני שיבה תקום
וגם בשני בחמש עשרה לאחר המלאה וקטפת מלילות וחרמש תניף עליהם
וביום השלישי אם לא תמלא טרד תמחה
והנותרים קח לך / ושמחת בחגך
ארבע השורות הראשונות מביאות את ארבע הדחיות לחודש ניסן, וארבע השורות שלאחריהן את הדחיות המקבילות לתשרי. וזהו ביאורן:
1 שמור שראש חודש ניסן ('טלה') לא יפגע בימים 'בדו' (='דוב'). ר"ח ניסן חל באותו יום כמו פסח.
2 בגי בתרים = י"ג תרמ"ב - כלומר אם מולד ניסן חל בשעה זו ואילך - יש לדחותו.
י"ג תרמ"ב בניסן מקביל למולד זקן בתשרי (אם מוסיפים אורך ששה חודשים שביניהם).
3 באחת עשרא קנא = ז' י"א קנא (שבת, י"א קנא). קנאתי - קנאתי לדחות אותו. אחר המלאה: אחר חודש העיבור, כלומר ניסן שבא אחר שנ יחדשי אדר. סימן זה מקביל לסימן 'בט"ו תקפ"ט אחר העיבור עֲקוֹר מלשרוש' של חודש תשרי. סימן זה מנוסח במקום אחר גם בעזרת החרוז הבא:
זי"א קנא / לאחר עיבור דחינא
4 ואם לא תקדש המלאה: כלומר אם השנה הבאה היא פשוטה, שלא קדשו אותה בית דין להיות מלאה. בראשון בארבעה תת מועלות משם: אם מולד ניסן חל ביום א', בארבע שעות, תתמ"ו חלקים -- אז יש לדחותו. מועלות משם: יש לחלק את המילה 'מועלות' ל- 'מ"ו -- עלות', כלומר אם המולד הוא ב-א"ד תתמ"ו - עלות משם -- עלה והסתלק מלקבוע את ר"ח ניסן ביום זה. סימן זה מקביל לסימן 'גטר"ד בשנה פשוטה גְרוֹשׁ' של חדש תשרי שאחריו (אלא שסימנו של חודש ניסן מדבר על השנה הבאה כפשוטה, וזה של חודש תשרי על השנה הנוכחית כפשוטה). סימן זה מנוסח גם במקום אחר:
א"ד ותתמ"ו / לפני שנה פשוטה לא נתקיימו
5 על פי הסימן 'לא אדו ראש' - ועל פי הפסוק 'הלא זה אוד מוצל מאש'.
6 מולד זקן הוא מולד החל בי"ח שעות 'בן שמונה עשרה'.
7 ניסוח אחר של הכלל: 'בטו תקפט לאחר העיבור עקור מלשרוש'. בשני בחמש עשרה: בט"ו לאחר המלאה: לאחר שנה מעוברת. וקטפת: רמז ל'תקפ"ט'. מלילות: אפשר שהכוונה ל'חלקים', אך פירוש זה אינו הכרחי. וחרמש תניף עליהם: תדחה את ר"ה.
8 ניסוח של 'גט רד בשנה פשוטה גרוש'. אם לא תמלא: אם השנה היא פשוטה. וביום השלישי...טרד: רמז ל'גט רד'. תמחה: תדחה.
9 והנותרים: ובכל שאר הימים קבע את המועד ביום המולד עצמו.
לסיום נזכיר שהכלל הבסיסי של חודש ניסן 'לא בדו פסח' נוסח בצורה חידתית גם על ידי ר' אברהם אבן עזרא, על ידי צירוף של שלשה חלקי פסוקים:
ואיש כי יכה את עין עבדו
ועשה פסח לה'
לא תאבה לו ולא תשמע אליו
ביאור: אם איש יכה את האות ע' של המילה 'עבדו' -- (והשארית היא 'בדו') - ועשה פסח בימים אלה -- לא תקשיב לו.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות