מי חידש את התיקון 'מיום כיפור זה עד יום כיפור הבא'?
מקובל במחקר שר' מאיר בר שמואל מרמרו, אביו של ר' תם, הוא מחדש התיקון בנוסח כל נדרי, לומר 'מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא' במקום 'מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה'. ואלה דברי ר' תם ב'ספר הישר':
(א) הגיה אבא מרי זצ"ל מיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה
אבל בעזרת מקורות מן המאה הי"א ומספרי דבי רש"י ניתן לראות שהשינוי כנראה קרה דור אחד לפחות קודם לזמנו של ר' מאיר מרמרו. לשם כך עלינו לבחון כמה מקורות הקשורים לישיבת וורמייזא ולבית מדרשו של רש"י מסוף המאה הי"א ומתחילת המאה הי"ב. המקור הראשון מובא בספר 'ליקוטי פרדס', עניין יום הכיפורים (דפוס אמסטרדם תע"ה, וכ"י פרמה 147/19):
(ב) ומשֵם הר' יעקב בר' שמעון נמצא: בערב יוה"כ באים לבית הכנסת ואומרי' 'כל נדרי ואסרי וקונמי וחרמי ושבועי דנדרנא ודאישתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא בשבוע' מיו"כ זה עד יוה"כ הבא עלינו לטובה כולהון איחרט בהון שרן שביתין בטלין ומבוטלין לא שרירין ולא קיימין. נדרנא לא נדרי ואסרנא לא אסרי ושבוענתא לא שבועות ונסלח לכל' וגו'.
כך שמעתי פה קדוש אומר בעוברו לפני התיבה, ולא היה אומר מיום כיפורים שעבר ועד וכו' ולא יהון שרן ולא ככתוב ונסלח.
פיסקה זו מלמדת על שלשה שינויים בנוסח כל נדרי. השינוי הראשון הוא המעבר מלשון העבר ('מיום כיפורים שעבר' וכו') ללשון העתיד ('מיום כיפורים זה וכו'). השינוי השני הוא שלא לומר 'יהון' לפני 'שרן', והשינוי השלישי הוא שלא לומר את המילה 'ככתוב' לפני הפסוק 'ונסלח'. שלשת השינויים מיוחסים ל'פה קדוש', והם מובאים בשם ר' יעקב בר שמעון (=שמשון). ר' יעקב זה היה אחד מתלמידי רש"י בערוב ימיו, ותואר על ידי ר' משה תקו כרבו של רבנו תם.
מקור נוסף בעניין זה בא מפי הראב"ן, בן מגנצא בתחילת המאה הי"ב (כ"י המבורג 153):
(ג) ושמעתי שר' מאיר שליח ציבור לא היה אומר ככתוב בתורת משה עבדך אלא כך היה אומר ושבועותינו לא שבועות ונסלח לכל עדת
והדברים מבוארים בארוכה בפירוש 'ערוגת הבשם' לר' אברהם בר עזריאל, תלמידו של ר' אלעזר הרוקח (ג' עמ' 573):
(ד) כל נדרי ואיסרי...ודאישתבענא ודאחרימנא ודאסירנא על נפשתנא בשבועה. מיום כיפורים זה ועד יום צום כיפורים הבא עלינו לטובה... כולהון יהון שרן.. ושבועתנא לא שבועות. ונסלח לכל עדת...
קדוש בעוברו לפני התיבה כך מתפלל לא היה אומר 'על נפשתנא בשבועות' כאשר כתוב בכל המחזורים, כי אין צריך לומר, שהרי אמר 'ודאישתבענא'.
וגם לא היה אומר 'יהון שרן' אלא 'כולהון שרן', שאם יאמר 'יהון' משמע לא עכשיו.
ולא היה אומר 'ככתוב ונסלח' אלא 'ונסלח' בלא 'ככתוב', כי מה יש צורך למבין לומר 'ככתוב' כי נראה כאילו מזה הפסוק מביא ראייה על הפרת נדרים כמו 'ככתוב' שאומר במוספין, וזה (=אמירת הפסוק 'ונסלח') אינו אלא בקשה, לכן אין לומר 'ככתוב'.
מקור זה מביא קודם כל את נוסח 'כל נדרי', ואחר כך מתקן אותו בכמה מקומות.
מקור אשכנזי נוסף מביא דברים קרובים (לקוטי דבי רש"י, ספר רש"י, עמ' שס"ב):
(ה) ואחרי גומרו ג' פעמים כל נדרי אומר בקול רם 'ונסלח לכל עדת בני ישראל'...
ואינו אומר 'ככתוב בתורת משה' אלא כך הוא אומר 'ושבועות לא שבועות ונסלח לכל עדת'.
מיהו 'פה קדוש' הנזכר במקור (ב)? מיהו 'קדוש' הנזכר במקור (ד)? היו שפירשו שהכוונה במקור (ב)לרש"י, ונתכנה כך על ידי תלמידו ר' יעקב. אפשרות אחרת שהועלתה היא שהכוונה לר' מאיר בר יצחק ש"ץ, הנזכר במקור (ג). במקרה זה הכינוי 'פה קדוש' ניתן לר' מאיר על ידי רש"י, ודבריו הובאו על ידי ר' יעקב בר שמשון (קשה לומר שר' יעקב שהה בוורמייזא ושמע את ר' מאיר ש"ץ ישירות). בין כך ובין כך ברור שהשינוי 'מיום כפורים זה' הנזכר בפירוש במקור (ב) קדום לר' מאיר בר שמואל מרמרו.
אפשר גם לומר שהכוונה במקורות (ב) ו-(ד) לשני אנשים שונים, אך יש קושי בדבר: דמיון התיקונים בנוסח כל נדרי בין מקורות (ב) ו(ד) הוא כה גדול, עד שהשימוש בניסוח 'קדוש' בשני המקרים מכוון כנראה לאותו אדם. במקור (ב) מפורשים שלשה תיקונים, וגם במקור (ד) ישנם שלשה תיקונים, מהם שניים זהים. יתר על כן, התיקון השלישי של מקור (ב), לפיו יש לומר 'מיום כפורים זה', אמנם אינו מפורש במקור (ד) כתיקון של אותו 'קדוש', אבל נוסח 'כל נדרי' שמובא בתחילת מקור (ד) מקיים אותו.
במקור (ג) מיוחס במפורש התיקון שלא לומר 'ככתוב' לר' מאיר שליח ציבור. ויש לשים לב גם לדמיון הניסוח בעניין תיקון זה בין ארבעת המקורות ב - ה:
כך שמעתי פה קדוש אומר בעוברו לפני התיבה, ולא היה אומר... ולא ככתוב ונסלח
ושמעתי שר' מאיר שליח ציבור לא היה אומר ככתוב בתורת משה עבדך אלא כך היה אומר
קדוש בעוברו לפני התיבה כך מתפלל... ולא היה אומר 'ככתוב ונסלח' אלא 'ונסלח' בלא 'ככתוב'
ואינו אומר 'ככתוב בתורת משה' אלא כך הוא אומר 'ושבועות לא שבועות ונסלח לכל עדת'
דמיון הניסוח יכול ללמד על מקור אב משותף לכל ארבעת המסירות האלה. יש לשים לב גם לעובדה שהמסורות השונות על התיקונים נפוצו הן באשכנז והן בצרפת. שינוי הנוסח בעניין 'ונסלח' הגיע אף הוא לצרפת, והוא משולב כבר בדברי רבנו תם עצמו. כך מוכח מהמשך מקור (א), כפי שהוא מובא בספר הישר.
נראה שאפשר להציע הסבר פשוט המסדיר את היחסים בין המקורות ודרכי מסירתם:
נראה שהראשון שהנהיג את כל התיקונים בנוסח כל נדרי הוא אכן ר' מאיר בר יצחק ש"ץ, שחי בוורמייזא בסוף המאה הי"א. ידוע שרש"י פגש את ר' מאיר בוורמייזא בעת שלמד שם אצל ר' יצחק הלוי. רש"י למד מר' מאיר כמה מנהגי תפילה (ראה להלן). הניסוח 'פה קדוש' הוא כנראה של רש"י עצמו, ור' יעקב בר שמשון ציטט אותו (בתוך דבריו של רש"י על ר' מאיר ש"ץ) במקור (ב). תיקוניו של ר' מאיר ש"ץ ל'כל נדרי' היו ידועים כמובן גם באשכנז, ולכן גם הראב"ן הכיר אותם (מקור (ג)). בעל 'ערוגת הבושם' הכיר בודאי את התיקונים מאשכנז, אך הוא הכיר אותם גם מתוך המקורות הצרפתיים -- ה'ספרי דבי רש"י'.במקום אחר בפירושו (ג', עמ' 477) מצטט ר' אברהם בר עזריאל אפילו את ספר הישר עצמו, ומביא ממנו את דברי ר' תם (שהובאו במקור (א)). נראה, אם כן, שבין מקורותיו של ר' אברהם בר עזריאל היו גם מקורות צרפתיים.
ר' מאיר בר שמואל, חתנו של רש"י, היה אף הוא בוורמייזא בסוף המאה הי"א. אפשר ששמע על התיקון 'מיום כיפורים זה' מפי ר' מאיר ש"ץ עצמו, או ששמע שם שזה היה מנהגו של ר' מאיר ש"ץ. ר' מאיר בר שמואל הביא תיקון זה לצרפת, ובעקבותיו הלך בנו רבנו תם. סמכותו הרבה של רבנו תם גרמה לכך שבתקופה מאוחרת יותר יוחס התיקון לרבנו תם עצמו.
הערות נוספות:
א. כבר עסקנו כמה פעמים בהגהות התפילה של ר' מאיר ש"ץ, והגהותיו אלה מתאימות לדרכו כשליח ציבור. הרושם שהותירו תיקוניו אלה בנוסח 'כל נדרי' דומה לרושם שהותירו תיקונים אחרים שלו, וכך גם דרך הציטוט שלהם בספרות המאה הי"ב. כבר ראינו שכמה מתיקוני נוסח התפילה של ר' מאיר ש"ץ נסמכים על נוסח צרפת. אבל מקורם של תיקוני 'כל נדרי' לא נתברר עדיין, ואפשר שאת חלקם חידש ר' מאיר ש"ץ בעצמו.
ב. הכינוי 'פה קדוש' מקורו בבבלי כד ע"א, שם מכנה ריש לקיש את ר' מאיר 'פה קדוש'. נראה שרש"י העביר את הכינוי מר' מאיר התנא לר' מאיר ש"ץ. בפירושו שם מסביר רש"י פעמיים את סיבת הכינוי:
'בא וראה כמה בני ארץ ישראל מחבבין זה את זה, דהא ריש לקיש חריף וחכים טובא הוה, וקרי ליה לר' מאיר פה קדוש דקא מחבב ליה'
ובהמשך, שם:
'מקרי ליה לר' מאיר דרך ענוה 'פה קדוש''.
נראה שרש"י אימץ בעצמו את דרכו זו של ריש לקיש.
מקרה מקביל המדגישם גם הוא את מסלול הפצתם של תיקוני תפילה מוורמייזא לקהילות אשכנז וצרפת מהווה הדיון על הזכרת קרבנות ר"ח בראש השנה (הוזכר בטיפיוט לפרשת פינחס). נראה שר' מאיר בר שמואל היה בוורמייזא בעת הדיון, שהתקיים שם סביב שנת 1080. נראה גם שר' מאיר הוא אשר כתב מוורמייזא אל רש"י (שהיה באותה עת כבר בצרפת) שאלה מפורטת כיצד נהג בעניין זה ר' יעקב בר יקר. בתשובתו המפורסמת (מחזור ויטרי, עמ' 358), מכנה רש"י את רבו ר' יעקב בר יקר בכינוי 'קדוש', ועל ר' מאיר בר יצחק הוא אומר באותה תשובה 'ושמעתי מפי צדיק'. לשונות אלה דומים מאוד לניסוח התיקונים של 'כל נדרי'. כשהוכרע לבסוף בוורמייזא שיש להוסיף בתפילת המוסף של ר"ה את קטע הפסוק 'מלבד עולת החדש ומנחתה' (ואולי אף: 'ושני שעירים לכפר'), הביא ר' מאיר בר שמואל את התיקון הזה לצרפת, הגיה את מחזורו, ועל פיו תיקן ר' תם גם את המחזור שלו עצמו. גם במקרה זה השפיעה קהילת וורמייזא וחכמיה בסוף המאה הי"א על נוסח התפילה שנתקבל הן בצרפת והן באשכנז, כאשר ר' מאיר בר שמואל היה הציר המקשר בין וורמייזא לצרפת.
גירסה 2
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות