פיוט לחתונה - לשבת פרשת 'חיי שרה'
ר' יוסף קמחי, אביו של הרד"ק, נולד בספרד ועבר לפרובאנס. הוא היה אחד מפייטני פרובאנס בני המאה הי"ב.[1] פיוטיו כתובים בסגנון ספרדי, וכמה מהם נתקבלו גם בחלקה הצפוני של צרפת. פיוטו 'יחיד וזולתו עזרי מאין' ידוע רק מתוך כתב יד אחד של מחזור ויטרי, שהוא מחזור המשקף את מנהג צפון צרפת.
הפיוט מיוחד במינו, מפני שהוא בנוי על סדר שבע ברכות הנשואין. נראה שנתחבר כדי לאומרו תחת החופה במשולב עם שבע הברכות, פיוט וברכה, פיוט וברכה,לסרוגין.
הפיוט בנוי במבנה דומה לשיר אזור: מחרוזות ראשיות (ענף) ומשניות (אזור). אלא שבניגוד לשיר האזור, שבו החרוז של האזור קבוע ומשותף לכל מחרוזות המשנה, כאן החרוז הוא משתנה, לפי חתימת הברכה שלה מיועדת המחרוזת. כל טור הוא בן 5 תנועות. סימנו של הפיוט הוא 'יושף קמחי', והוא מובא בראשי המחרוזות הראשיות. בנוסח המובא בכתב היד חסרות לצערנו שלש שורות.
תוכן הפיוט כולל בעיקר דברי שבחות לקב"ה, אבל משולבים בו גם ענייני שמחה - הן השמחה הפרטית של החתן והכלה - והן שמחת הגאולה של עם ישראל. מבחינה זו מתקשר הפיוט לברכות הנישואין, שאף הן מדברות בשבחו של הקב"ה, ואחר כך גם על השמחה הכללית ('משמח ציון בבניה') ועל השמחה הפרטית של החתונה ('משמח חתן וכלה').
הפיוט משולב בכתב היד של מחזור ויטרי (כ"י לונדון) לאחר פיוטי העליה לתורה של שושביני החתן והכלה, בשבת חתן (שלאחר החתונה). הכותרת בכתב היד היא 'זמר אחר לר' יוסף קמחי'. אחרי הפיוט כתוב: 'ויסבו לסעודה'. מכאן אפשר ללמוד שבזמנו של סופר כתב היד שימש הפיוט כזמר וכשבח הנאמר בשבת חתן, אך הוא היה מנותק מעצם אמירת שבע הברכות שלאחר הסעודה בשבת. אבל נראה שבמקורו נכתב הפיוט, כאמור, למעמד החופה עצמה. ברכת היין מוזכרת בו ראשונה, גם זאת לפי הסדר הנאמר תחת החופה.
סימן: יושף קמחי
יחיד - וזולתו / עזרי מאַין
ונראה בלבבות / ונעלם מֵעַין
והוא מגן ישעי / חנית וכלי זַיִן
מבורך בפי עמו / על כוס יין
5 ברוך לישרים / תושייה צוֹפֵן
ברוך - הנקדש / בפרי הגפן
והוא נקרא באחד / ולא כשאר אחדים
אחד לא נצמד / וכולם נצמדים
הוא לבדו נפרד / ובלתו נפרדים
10 ראש לכל נוצר / ואב לַנּולדים
כולם יעידו / כי אין מלבדו
ברוך - שהכל / ברא לכבודו
שמחה יֶאֱזוֹרו / וגילה יחגורוּ
ושירים יָשִירוּ / ברינה, וְיֵאורוּ
15 * / *
* / *
ושיר יֵצְאוּ ידם / וכזית הודם
וברוך א-ל קדם / יוצר האדם
פָאֲרוהו שָׁרים / ועמהם נוגנים
20 קצינים וסגנים / וילדי נֶאֱמָנים
ושַבחו שִגיונים / פִּצחו הגיוני
וְיָנוסו יגונים / וישיגו ששונים
ויודו תעצומו / לגדלו ולרוממו
ברוך - אשר יצר / האדם בצלמו
25 קרני יְצַמַּח / ויֶשַע יֵרָאֶה
וכל צר ומתקומם / שָאֹה יִשָּׁאֶה
ויוֹשֵב בשפל / למעלה יתגאה
וּשְׂשוֹן עַם נִכְאֶה / כנשר יִדְאֶה
ועדה נאמנה / תחדש רנניה
30 ברוך - משמח / ציון בבניה
ממרום תִּשְׁלַח / גילים ורננים
א-להים מְשַׂמֵּחַ / רעים נעמנים
* / *
זמירים ורננים / חדשים וישנים
35 וקול ישְׂאו יחד / ברינה וצהלה
ברוך משמח / בגיל חתן וכלה
חי לעד, בורא / גילים ושמחות
יחדש עולמו / א-להי הרוחות
וינוסו אנחות / וישִׂיגו הֲנָחות
40 להשמיע קולות / בשירות ותושבחות
וקול מבשר: 'סולו / סולו המסילה'
ברוך משמח / חתן עם כלה
ביאור: 1 וזולתו: בלעדיו עזרי מאין יבוא. 2 הקב"ה נראה בעין הלב אך לא בעין רגילה. 5 לישרים תושיה צופן: על פי משלי ב, ז: 'יצפון לישרים תושיה', כלומר שומר את החכמה (או הטובה הצפונה) לצדיקים. 7 ולא כשאר אחדים: אחדותו אינה כשאר האחדים. 8 לא נצמד: אינו משתתף עם דבר. 9 ובלתו: זולתו. 13 יאזורו: יחגרו. 14 ויאורו: יאירו פניהם. 16 ושיר יצאו ידם: כנראה יש לפרש: יצאו כאשר שיר בידם, (או ברשותם), עיין מלכים א, י, כט ('בידם יוציאו'), ובפירוש הרד"ק שם, המובא בשם אביו, ר' יוסף קמחי. וכזית הודם: על פי הושע יד, ז: 'ויהי כזית הודו'. 19 שרים: מזמרים, והכוונה למשמחי החתן והכלה. 20 נאמנים: האבות. 21 שגיונים: בשירי זמר. הגיונים: דברי שבח הנֶהֱגִים בפה. 23 תעצומו: גדולתו של הקב"ה. 25 יצמח: יצמיח קרני. 26 שאה ישאה: יהיה שממה. 27 ויושב בשפל: עם ישראל שהוא עתה בשפל. 28 נכאה: דאב ועצוב. ידאה: יעוף למעלה. 32 נעמנים: נעימים.
אברהם פרנקל avrahamf@gmail.com
[1] עיין עליו בספרו החדש של פרופ' בנימין בר תקוה 'סוגות וסוגיות בפיוט הפרובנסלי והקטלוני', עמ' 28. הפיוט המובא כאן סודר ונתפרש כבר על ידי אבי מורי בתדפיס לכבוד חתונה משפחתית.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות