בטיפיוט 61 הובא שיר של ר' מנחם מוורמייזא שנתחבר בשנת 1201, לרגל הצלתה של העיר וורמייזא ממצור בד' באדר באותה שנה. ראינו שמבנהו של השיר אינו פשוט. צורת חריזתו היא:
א / ב
א / ב
ב / ב
ג / ג / ב
צורת חריזה זו ייחודית מאוד, כי היא משלבת בתוכה שתי מסורות בלתי תלויות:
החריזה הצולבת (מסורגת) א/ ב / א / ב היא חלק מהמסורת של הפייטנות הספרדית שהגיעה לאשכנז (גרמניה) במאה הי"ב דרך צרפת. תלמידי החכמים האשכנזים למדו בישיבות בעלי התוספות, ובחזרתם לאשכנז הביאו איתם פיוטים ושיטות פייטנות ספרדיות שפשטו זה מכבר בצרפת.
מאידך, החריזה בסיום המחרוזת: ב / ב - ג / ג / ב היא אשכנזית טיפוסית. חריזה זו אינה רווחת, אך היא ידועה לפחות בעוד פיוט מתוך הזמירות האשכנזיות הקדומות של שבת.
משקלה של כל צלעית בפיוטו של ר' מנחם מוורמייזא היא 6 תנועות, וגם זו השפעה של שיטת השקילה הספרדית.
בטיפיוט הנ"ל הראינו שמבנה השיר שחובר בוורמייזא חופף לגמרי למבנהו של הזמר 'מעוז צור'.
מעוז צור ישועתי / לך נאה לשבח
תכון בית תפלתי / ושם תודה נזבח
לעת תכין מטבח / מצר המנבח
אז אגמור / בשיר מזמור / חנוכת המזבח
שני הפיוטים זהים הן בשיטת החריזה המורכבת, והן בשיטת השקילה - 6 תנועות בכל צלעית.
דיוק השקילה של הפייטן יכול ללמד שבמקומות ספורים בשיר נשתבשו הנוסחאות, ונעשו נסיונות לתקן אותם. למרות זאת, אפשר שחריגות המשקל היו כבר במקור. עדיין אין מהדורה מדעית ראוייה של השיר 'מעוז צור', ולכן קשה עדיין להכריע בסוגיה זו.
תיארוכו המדוייק של פיוטו של ר' מנחם נותן לנו נקודת עיגון ברורה לזמן חיבורו ומקום יצירתו של 'מעוז צור' - סוף המאה הי"ב בגרמניה.
שני הפיוטים מוגדרים 'זמר' - היינו שיר משפחתי, שמיועד לשירה משפחתית בבית, ואינם מיועדים לבית הכנסת. מתקבל על הדעת שהיה להם ניגון משותף. אפשר שהיה זה ניגון של שיר ידוע (יהודי או גרמני) שעל פיו פייטו שני הפייטנים את שני שירי הזמר. אפשר שהפיוט 'מעוז צור' קדם לפיוטו של ר' מנחם, מכיון שזה האחרון הוא בעל אופי מקומי בלבד (של יהודי וורמייזא), ומתקבל על הדעת שהמנגינה ששימשה לשניהם הייתה ידועה זה מכבר בקהילות הריינוס לקראת סוף המאה הי"ב.
גם לזמר לליל שבת 'יום שבת קודש הוא' יש מבנה אשכנזי דומה:
א / א / א
ב / ב
ג / ג / ב
ניכר שאין כאן חריזה מסורגת, ולפיכך מתקבל על הדעת שהפיוט קצת קדום לשני הפיוטים שהזכרנו, והוא אולי מן המחצית הראשונה של המאה הי"ב או מאמצעה.
גם בפיוט לליל שבת 'מה יפית' באה חריזה מורכבת, אם כי בצורה שונה. השיר מתחלק לקבוצות של שלש שלש מחרוזות. החריזה הבסיסית של כל קבוצת מחרוזות היא:
מחרוזת ראשונה: א / א / א / ב
מחרוזת שנייה: ג / ג / ג / ב
מחרוזת שלישית: ד / ה / ה / ד
תוספת סיבוך ישנה בטור הראשון של כל מחרוזת, שהוא בעצמו בעל חריזה פנימית (ברוב המקרים), במבנה א1 / א1 / א
נדגים את הדבר על ידי המחרוזת הרביעית (הראשונה בקבוצת המחרוזות ד'-ו'):
ראה וקדש / ביום קודש / עלי יין
זכרהו ואם אין
עלי לחם בצע בעין
יפה לקדשו
גם כאן יש לנו צירוף מסורות פייטניות שונות. החריזה א / א / א / ב היא סוג אחד מהמבנים המעין-אזוריים שהגיעו מספרד. אבל החריזה ד / ה / ה / ד נראית אשכנזית מקומית (אם כי אין הדבר בטוח).
מחברו של הפיוט 'מה יפית' הוא ר' מרדכי בר יצחק. עירוב צורות החריזה, הן בזמר 'מה יפית' והן בזמר 'מעוז צור' - הביא כמה חוקרים לשער שר' מרדכי, מחברו של 'מעוז צור', הוא הוא ר' מרדכי בר יצחק, מחברו של הזמר 'מה יפית'. אבל אין להכחיש שלשונו של הזמר 'מה יפית' פשוטה הרבה יותר מזו של 'מעוז צור'. בין כך ובין כך נראה ששני הפיוטים חוברו בגרמניה לקראת סוף המאה הי"ב.
אף על פי שר' מרדכי, מחברו של 'מעוז צור' נטל מצורות החריזה הספרדיות, אין הוא מוותר על השימוש בכינויים רבים (חלקם מבוססים על מדרשים), לפי המסורת הפייטנית האשכנזית. צחות לשונו של הפיוט 'מעוז צור' אינה כשל הפיוטים הספרדים, וניכר שקשיי החריזה ומשקל-התנועות גרמו לפייטן סירבול לא קטן, הן בהוספת והשמטת אותיות שימוש, והן בתחביר. גם תופעה זו אופיינית לחלק מפייטני אשכנז של המאה הי"ב.
המחרוזת האחרונה של 'מעוז צור' ('חשוף זרוע קדשך') דומה במבנה שלה לשאר מחרוזות השיר, הן במשקל (פרט לכמה שיבושים קטנים בהוספת תנועה) והן בחריזה. מבחינה זו היא נראית אפוא מקורית. מבחינת התוכן היא משלימה יפה את הפיוט, בהזכרת המלכות הרביעית, מלכות אדום. באמת קשה להניח שפייטן אשכנזי בן המחצית השנייה של המאה הי"ב יוותר על הזכרת מלכות אדום בתוך פיוט העוסק רובו ככולו בשעבוד מלכויות.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות