התפרסם בעיתון "הארץ", ב-27.9.09

הפייטן משה חבושה נולד בירושלים לפני כארבעים ושבע שנים למשפחה שהגיעה מבגדד. סבו היה הפייטן המפורסם גורג'י יאיר, שהיה חזן בבגדד ובירושלים, ודרכו הוא התחנך על ברכי המסורת העיראקית, בחזנות, ובפיוטי השבחות' והבקשות העירקיות. אבל מגיל צעיר נטה חבושה אל "שדות זרים", אל בתי-הכנסת בירושלים שבהם שלטה המסורת הספרדית-ירושלמית, כלומר במידה רבה הבקשות החלביות והמוזיקה המצרית. אומנם חבושה הקליט לאורך השנים קסטות ודיסקים ממסורת הפיוט העירקית, תוך הקפדה על המבטא העירקי, אך את עולמו הוא קנה בשליטתו במסורת החלבית, ובהקלטת גרסאות קודש עבריות לשירים של עבד אל-והאב ואום כולת'ום.

אם משה חבושה היה נולד בקהיר, הוא ודאי היה הופך זמר המוכר בכל בית, והיה מתארח דרך קבע באולמות הקונצרטים הגדולים, ברדיו ובתוכניות המוזיקה בטלוויזיה, יורש לכוכבים הגדולים של המוזיקה המצרית באמצע המאה העשרים, עבד אל-והאב ואום כולת'ום ועבד אל-חלים חאפז ופריד אל-אטרש ואיסמהאן ולילא מוראד. הוא ודאי היה גר בבית רחב ידיים על הנילוס, אבל מכיוון שבירושלים נולד, הוא גר בדירה צנועה בקומה העליונה של בניין בשכונת הבוכרים, ומעריציו אומנם רבים ונמנים לכל הפחות ברבבות, והופעותיו נערכות באולמות מלאים, וגם בתי-הכנסת גדושים כשהוא מופיע בהם, אך הוא מוכר בעיקר בתוך הקהילה היהודית-מזרחית הדתית-חרדית. כלומר הוא איבד, בינתיים, בשל נתק היסטורי, את הקשר עם רוב הקהל הערבי הלא-יהודי, ודאי שמחוץ לגבולות ישראל (אובדן הקשור גם לנתק הלשוני, אבל בעיקר לנתק הפוליטי ההיסטורי), וגם עם חלק גדול מן היהודים המזרחים הלא דתיים, ומצד שני, לא הרוויח לקהלו רבים מבין היהודים הלא-ערבים, דתיים כלא-דתיים. בשנים האחרונות נוצרים קהלים חדשים למשה חבושה, הקשורים להתעוררות בתחום הפיוט, בהשפעת "קהילות שרות", אתר "הזמנה לפיוט", פרויקט "ידידי השכחת", פסטיבלי העוד והפיוט, ושיתופי פעולה שהיו לחבושה עם אמנים פופולריים, כברי סחרוף, אך אלו עדיין לא פיצו על גודל ההפסד.

בעיתון העצמאי הפופולרי ביותר במצרים "אל-מצרי אל-יום", הוקדשה לפני מספר חודשים כתבה לפייטן משה חבושה, ולשימוש במוזיקה המצרית בבתי-הכנסת היהודיים. בכתבה, שכותרתה "ישראל מבפנים: היהודים-הערבים משעינים את התפילה על מנגינות אום כולת'ום ועבד אל-והאב והשיח' זכריא אחמד", כותב החוקר מוחמד עבוד כי מתוך האזנה לקולו של משה חבושה נשמע "כאילו הוא נולד בבתי הספר של המוסיקה הערבית", וזאת בשל גמישות קולו ויכולתו לבצע לחנים קשים, המקנים לו לדעת הכותב את התואר "גדול הפייטנים בישראל". עבוד מתאר כיצד עשרות יהודים יושבים בבית הכנסת, ומתמלאים בתחושת ה"טַרַבּ" הערבי (תחושת האושר העמוק עד שיכרון שגורמת המוזיקה), כשהם שרים מילים עבריות ללחן של זכריא אחמד, כשהם עוברים ממקאם למקאם, ותוך כדי שהם שרים את מילות התפילה הם כמעט שומעים את כוכב המזרח, אום כולת'ום, שרה: "אֶלְוַרְד גַמִיל... גמיל אלורד", אבל קולה של אום כולת'ום נעדר מן המקום, ובמקומה עולה אל הבמה הפייטן משה חבושה, ששר את הפתיחה הערבית "יא עין יא ליל" באריכות וברגש, ואחר שר בעברית ממילות התפילה. לדברי עבוד, החכם עובדיה יוסף הוא אחד ממובילי האהבה למוסיקה הערבית בישראל, והוא לא שומע אותה רק דרך הגרסאות העבריות הדתיות שלה, אלא גם בקולם של אום כולת'ום, פריד אל-אטרש ומוחמד עבד אל-והאב, כשהוא יושב בחדרו לכתוב פסקי הלכה. הקשר של הרב למוזיקה המצרית קשור לדברי עבוד לזמן שבילה הרב במצרים בין 1947 ל-1950.