שבת ראש חודש היא מן השבתות המצויינות הקדומות, ולכבודה נכתבו באשכנז פיוטים כבר במאה הי"א. בטיפיוט 86 הבאנו כמה דברים מתוך היוצר של ר' בנימן בר זרח, והפעם נביא מעט מן היוצר של ר' מאיר ש"ץ (וורמייזא, המחצית השנייה של המאה הי"א). שני היוצרות, הן זה של ר' בנימן והן זה של ר' מאיר, מתארים את בריאת העולם, ומרחיבים מעט בדבריהם על בריאת המאורות (כדי לציין את ראש החודש).
היוצר של ר' מאיר (תחילתו 'איילת השחר') נכתב בתבנית חסכנית במיוחד: כל טור בכל מחרוזת כולל רק שתי מילים. ר' מאיר ש"ץ הלך כאן בעקבות הדוגמא של ר' שלמה הבבלי ביוצר שלו לשבת בראשית ('אל נישא'). היוצר של ר' מאיר נקלט כחלק מפיוטי שבת ראש חודש במנהג אשכנז המזרחי, הוא מנהג פולין.
ר' מאיר ש"ץ מקדיש לעניין בריאת מאורות ארבע מחרוזות (יובאו להלן). ניתן לראות שר' מאיר הקפיד גם על חריזה עשירה של שתי אותיות שורש לפחות בכל חרוז (ראה להלן, החרוזים מסומנים באותיות אדומות). כחלק משפתו התלמודית העשירה, הוא נעזר גם במילים יווניות המופיעות בתלמוד ובמדרשים - פנס, הוגנס, נימוס, דימוס, קילוס.
למרות המגבלה של טורים קצרים כל כך, מצליח הפייטן לשלב הרבה מדרשים בחיבורו, ונותן תמונה מלאה של יצירת המאורות. במיוחד הצליח הפייטן לשלב את המדרש המפורסם הבא, המסביר את מיעוט אורו של הירח (מובא גם ברש"י לפרשת בראשית):
בבלי, חולין ס ע"ב:
רבי שמעון בן פזי רמי כתיב: (בראשית א') 'ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים'. וכתיב: 'את המאור הגדול ואת המאור הקטן'. אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך! אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי? אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה, אמרה ליה: מאי רבותיה, דשרגא בטיהרא מאי אהני? אמר לה: זיל, לימנו בך ישראל ימים ושנים, אמרה ליה: יומא נמי, אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב +בראשית א'+ והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, זיל, ליקרו צדיקי בשמיך: (עמוס ז') יעקב הקטן שמואל הקטן (שמואל א' י"ז) דוד... הקטן. חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כ"ח) לה' - אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח
ביאור:
רבי שמעון בן פזי היקשה כתוב: (בראשית א') 'ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים'. וכתוב: 'את המאור הגדול ואת המאור הקטן'. אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך! אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי? אמר לה: לכי ומשלי ביום ובלילה, (- תוכלי להיראות גם ביום וגם בלילה). אמרה לו: מה התועלת, הם נר בצהרים מועיל? אמר לה: לכי, ימנו בך ישראל ימים ושנים, אמרה לקב"ה: חמה גם מונים לפיה, אי אפשר שלא ימנו על ידה תקופות, דכתיב
(בראשית א') והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. (אמר הקב"ה ללבנה) לכי, ייקראו צדיקים בשמך (צדיקים ייקראו 'הקטן', כמו ששמך 'המאור הקטן'): (עמוס ז') יעקב הקטן, שמואל הקטן, (שמואל א', י"ז) דוד... הקטן. ראה אותה שלא נתיישבה דעתה. אמר הקב"ה: הביאו כפרה עָלַי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כ"ח) לה' - אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
וזה לשון ארבע המחרוזות מתוך פיוטו של ר' מאיר בר יצחק, הכוללות את בריאת המאורות:
מאורֵי פנָס
משטרם הוּגְנַס
מֵצֵר נכנס
מְאורו נקנס
5 נקרא בנימוסו
נלוה בדִימוּסו
נִתכפר בַעֲמוּסוֹ
נאה לקילוסו
סיבב בהקפתו
10 סדר תקופתו
סהר תכיפתו
סִיתֵּר כיפתו
עשוי למועדים
ערכיו מיועדים
15 עִיבּורו מתוועדים
עֵדָה ועדים
ביאור:
1 שני המאורות הם כשני פנסים. 2 משטרם הוגנס: ממשלתם הותקנה לפי הפקידם, והכוונה שבתחילה היו שניהם מושלים בשווה. 3 מצר נכנס: הלבנה נכנסה לתוך תחום ממשלתו של השמש. ואפשר לפרש שהלבנה היתה מצרה (מצטערת) על ששניהם מושלים יחד, ונכנסה לפני הקב"ה והתלוננה על כך. 4 מאורו הוקנס: הקב"ה אמר ללבנה 'לכי ומעטי את עצמך', ומאור הלבנה נקנס. 5 נקרא בנימוסו: נשתנה שמו ונקרא 'המאור הקטן' (וקודם לכן היו שניהם נקראים 'המאורות הגדולים'. בנימוסו: במנהגו וחוקו. ולפי המדרש הנ"ל פירש המפרש במחזור נירנברג שלפי חוקו ונימוסו של המאור הקטן נקראו הצדיקים 'קטן'. 6 נלוה בדימוסו: נלוו אליו הכוכבים (הם השרים, בלשון יוון 'בולי ודימוס') כדי לפייסו. 7 נתכפר בעמוסו: כביכול הקב"ה זקוק לכפרה על שמיעט את הלבנה, וקרבן שעיר החטאת של ר"ח הוא הכפרה, שהרי רק בשעיר חטאת של ר"ח כתוב 'ושעיר חטאת אחד לה'' - כביכול כדי לכפר על ה'. בעמוסו: בעזרת ישראל, שנקראים 'העמוסים מני בטן'. 8 נאה לקילוסו: נאה הדבר כדי לקלס את הקב"ה על זה. 9 סיסב וכו': מדובר על השמש שסובבת בהקפתה במשך השנה וממנה נגזר סדר ארבע תקופות השנה. 11 סהר: הירח. תכיפתו: הוא מקיף בזמנים תכופים, אחת לחודש. 12 סיתר כיפתו: לפי הפירוש שכתוב במחזור נירנברג הכוונה שהירח מסתיר מן השמש את פגימתו (הנראה כמו כיפה) בזמן המולד. והוא על שם המאמר 'מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה'. ור' אברהם בר עזריאל מפרש (בחיבורו 'ערוגת הבושם') שהירח סותר את מקום לינתו, בניגוד לשמש שמקומה ידוע, על פי המאמר '"שמש ידע מבואו" - מכלל דירח לא ידע מבואו' (מכאן שהירח לא ידע מבואו, שהוא משתנה תדיר). 13 עשוי למועדים: על פי הפסוק 'עשה ירח למועדים', שעל פי מולד הירח נקבעים תאריכי המועדים. 14 ערכיו מיועדים: סדריו של הירח מיועדים לקביעת החודשים וסדריהם. 15 עיבורו מתוועדים: כדי להכריז על קידוש החודש ועיבורו מתכנסים בית הדין ('עדה') והעדים הבאים להעיד על ראיית המולד.
אברהם פרנקל
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות