העולמות בסדר ט"ו בשבט

ביאור הקשר שבין העולמות הקבליים לבין סדר אכילת הפירות בט"ו בשבט

ה"עולמות" בסדר ט"ו בשבט / יעקב מעוז

סדר ט"ו בשבט מתבסס בעיקרו על המסורת שהתפתחה בקבלה, החל מימיו של האר"י במאה השש עשרה. לאכילת הפירות הוענקה משמעות קבלית, הנזכרת לעיתים בסדרי ט"ו בשבט המודרניים, משמעות הנעלמת מעיני רוב הציבור הן בשל עמקה והן בשל היותה פחות רלוונטית. לעיתים נשאלת שאלה באין מענה, ועל כן אנסה להסביר בקצרה ובפשטות מה עניין ה"עולמות" לסדר ט"ו בשבט.

אנו נוהגים לאכול שלושה סוגי פירות המקבילים לשלושה עולמות, דרגות של קדושה, הנזכרים בקבלה: עולם העשייה, פירות שתוכן נאכל וקליפת מושלכת. עולם היצירה, פירות שהמעטה החיצוני נאכל והגלעין מושלך. עולם הבריאה, פירות הנאכלים כולם מבלי להשליך דבר. שלושת העולמות הללו הנם חלק של מערך בין ארבע עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, המכונים בפי המקובלים עולמות אבי"ע. רעיון העולמות נרמז בפסוק "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיה מג, ז). עולם האצילות נרמז בתיבות "בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי", ושמות כל היתר מפורשים למדי: בריאה "בְּרָאתִיו", יצירה "יְצַרְתִּיו", עשייה "עֲשִׂיתִיו". רעיון ארבע העולמות מסביר את סדר השתלשלות העניינים קודם ולאחר בריאת העולם. עולם האצילות הוא האלוהים בטהרתו, עוד לפני שהחל להתקיים חומר כלשהו בעולם. עולם זה בלתי נתפס בשכל, ועל כן איננו נזכר בסדר ט"ו בשבט כחלק של הטקס. מכאן שנשארו שלושת העולמות בי"ע: בריאה, יצירה, עשייה. עולם הבריאה קרוב יותר לעולם האצילות והוא מסמל את חכמת האל, הוא מחשבה בלבד ולכן קרוב יותר לאצילות. הוא גם מבטא את כוונת האל ורצונו הבאים לידי ביטוי בעולמות יצירה ועשייה. לכן הוא ממצע בין האלוהות הטהורה לבין העולמות החומריים יותר. מאחר שעולם זה שלם יותר מן השניים הבאים אחריו הרי שהוא מסומל בפירות השלמים שאין בהם פסולת כלל, כגון תאנים, צימוקים וכדומה. עולם היצירה, שלישי במעמדו ביחס לאצילות, מסמל את עולם הצורות. כדי שנוכל להבחין בעצם מסוים במציאות, עליו להיות הן בעל צורה והן בעל חומר. הצורה יכולה להיות מופשטת, למשל אדם מורכב מחומר בשר ודם ומצורת אדם שהיא הנפש. הצורה יכולה להיות מולבשת בחומר, למשל האדם מורכב מחומר בשר ודם ומצורה שהיא גוף האדם. הסמל למורכבות זאת הוא הפירות שהמעטה החיצוני שלהם נאכל ואילו תוכם מושלך, כגון תמרים זיתים וכדומה. העולם הארצי הנו עולם העשייה. בעולם זה מתלבשת הצורה על החומר ואנו מזהים בו את העצמים כמו שאנו רגילים לזהות. ככל שאנו יורדים בסולם העולמות, פוחת האור האלוהי הנאצל אלינו מעולם האצילות וגובר החלק החומרי. כדי לברור את האור האלוהי המועט שנשאר לנו בעולם העשייה עלינו לקלף את המעטה החומרי ולהגיע אל התוך הרוחני. קילוף זה מסומל בפירות שאנו אוכלים את תוכנם ומשליכים את קליפתם כגון אגוזים, שקדים וכדומה. תוך וקליפה הם גם סמלים של טוב ורע בקבלה.

סדר אכילת הפירות בט"ו בשבט הנו מערכת סמלים של העולמות הקבליים שבו אנו מתעלים מסוג אחד של פרי למשנהו. אנו מתקדמים בהדרגה מהפירות המעורבים בפסולת לפירות זכים ונקיים מפסולת, אנו מתעלים מן העולמות החומריים אל העולמות הרוחניים. אנו שואפים להגיע מעלה-מעלה כדי להשיג מעט מן האור האלוהי הגנוז בעולם האצילות ובכך לפתח בתוך עצמנו את החלק האלוהי שבנו. תהליך זה נקרא תיקון, שבו אנו מתקנים את עצמנו מן הבחינה הרוחנית. יוצא אפוא שסדר ט"ו בשבט הנו עוד הזדמנות במעגל השנה העברי לתקן את עצמנו ואת דרכינו בעולם הזה. תיקון אין משמעו אכילת פירות על פי הסדר המוצע בלבד, אלא לימוד המשמעות של כל סמל וסמל של כל פרי ופרי. זהו לימוד תורה חווייתי המפעיל הן את החושים והן את השכל והיכול לשמש מקור השראה לתפיסות חינוכיות מודרניות.

ההמשך למתקדמים והמבקשים להעמיק

מתוך ספר חמדת ימים, שובבים, פרק ג

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9E%D7%93%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D_(%D7%A1%D7%A4%D7%A8) (על הספר)

ומהרח"ו זלה"ה [מורנו הרב חיים ויטל, זכרו לחיי העולם הבא] ביאר שיש ל' [30] מיני פירות האילן. ובעולם הבריאה [השני] עשרה מהן לעומת י' [10] ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה, וקרוב לאצילות [העולם הראשון], אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ, ונאכלין כמו שהן. ואלו הן: ענבים, תאנים, תפוחים, אתרוגים, לימוני"ם, אגסים, חבושים, תותים, שורב"אש, חרובין. ועשרה מיני פירות הם עולם היצירה [השלישי], והן סוד י"ס [10 ספירות] דיצירה, שהם בינוניים, בין עולם הבריאה ובין עולם העשייה [הרביעי והאחרון], שאינן קרובות לטומאה כמו עולם העשייה, ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. ולכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל, לפי שאינן רכים כגרעינים שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הן: זיתים, תמרים, גודגניות, שופאייפ"אש, פרישקו"ש, זירגואים, לאשמשמישי"ש, גינדא"ש, אקאאני"ש, נישפ"ולאש. ועוד י' [10] מיני פירות יש בעולם העשייה לעומת י"ס [10 ספירות], ולכן נאכל מה שבפנים, ונזרק מה שבחוץ, שקליפת הפרי היא מחיצה בינו ובין עולם התמורות, כדי שלא יקבל טומאה, וז"ס [וזה סוד] היצר הרע והקליפה דבוקה בנפש, ואלו הן: רמונים, אגוזים, שקדים, ערמונים, לוזים הנקרא אלביאנ"אש, אלונים הנקרא אלביו"טאש בלע"ז, פריסין פניוני"ש, פסת"וקיש, מאוזי"ז.

והנה העשר מיני פירות דבריאה, נתברר מהם כל הפסולת, ונשארו כולן טוב. ואילן סרק הוא להעץ שהוא הכול רע, שהכול הוא קליפה וכנגד י' מיני פירות דיצירה, שהמוח מלבר [מן החוץ] והקליפה מבפנים, שהוא הגרעין שבתוכם, כנגד זה בקליפה כשנצוץ הקדושה שנפל הוא גדול, ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה, נכנסה הקליפה תוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד י' מיני פירות דעשיה, שהמוח הוא מלגאו [מתוך], והקליפה חופפת עליו מבחוץ, כנגדן בקליפה כשלוקחת ניצוץ הקדושה בתוכה לחיות אליה והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח, ע"כ [עד כאן, דברי מהרח"ו]. צא ולמד, כי אין דבר גשמי פה למטה שאין דוגמתו למעלה, כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם. ואשר המה בעולמות התחתונים המה צל העליונים, כי אם לא היה מצל, לא היה צל. ואבי ראה גם ראה נועם שיח סוד לשון הזהב אשר בחכמה דברו, לאמור: "ראש השנה לפירות האיל"ן" ולא אמרו לפירות האילנות. רמזו בחכמה לאילנא קדישא, אילנא דחיי [לאילן הקדוש, אילן החיים]. וכמו שביארו גורי האר"י [תלמידי הרב יצחק לוריא אשכנזי] שכן "אילן" בגי' יאהדונה"י [שם השם] כמו שבא במכתבם, ביאור מאמר הזוהר פרשת אחרי מות...

והעניין, כי כמו שהיום ראש השנה לפירות האילן לעניין המעשרות דחשבינן להו [שאנו מחשבים אותם] שנה מט"ו בשבט, שהואיל וירדו רוב גשמי שנה, ועלה השרף באילנות, ונמצאו פירות חונטים מעתה, כן דוגמתו למעלה, ראש השנה לפירות האילן העליון, להשפיע את שפעו הקדוש לפירותיו, הם-הם העולמות אשר מהם ישתלשל וירד פה למטה באילנות ועל משטרם.

ומעשה ידינו כוננהו, בכוח סגולת התיקון הזה הנעשה בעצם היום הזה, בכוח הברכות. ואשר ילווה אליהם הגות סוד שורשן, תתעוררנה בקומתם וצביונם למעלה. ונוסף גם הוא כי בספר התיקון הלז, מעוות לו יוכל לתקון את פגם הברית, אשר לא נאמנה בבריתו. והיה בעשותו התיקון לעץ פרי, מחץ מכתו ירפא בפגם הצדיק עושה פרי, בצרוף סגולת הימים ההם הנזכרים ונעשים לתיקון פגם הברית, כמו שנתבאר בפרק א'. ומורי ז"ל, היה אומר לכוון באכילת פירותיהן לתקון חטא אדם הראשון, אשר חטא בפירות האילן, כי אף כי כל ימי שנה כל כוונותינו לתקון זה, מכל מקום חביבה מצווה בשעתה, זה היום תחלה וראש לפירות האילן. ואשר להיות, כבר הודענו בכמה מקומות, כי יש בכוח הדבור להיות מעורר כוח מדות העליונות, להאירן באור מופלא יתר גדול מאד, להשפיע שפע רצון ברכה ונדבה בכל העולמות. על כן נכון להגותם לפני אכילת כל פרי ופרי בסוד שורשו הבא בספר הזוהר ובתיקונים בקצת מהם, לעורר שורשיהן למעלה. וקודם, הכול יהגו בסדר זה.

• חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות