משל התאנה

עיבוד לסיפור מן המדרש

משל התאנה / יעקב מעוז

המנהיגות הרוחנית של אותם הימים לא הייתה צריכה לרדת ממגדל השן, או כפי שנהוג לומר מן האולימפוס. שלא כמו פוליטיקאים של ימינו, הנכבדים בעיני עצמם, ימי ההארה והקִדמה, היו רגילים החכמים, שלאחר חורבן הבית, לשבת מעגלים מעגלים בצל חרוב או גפן או תאנה. היו קרובים הם אצל צאן מרעיתם, עמך ישראל, ונגישים לכל הלך מצוי בשולי הרחוב. שם עסקו מייסדי האומה בעניינים שברומו ובתחתיתו של עולם, בעניינים גדולים וקטנים, מקרני ראמים ועד ביצי כינים, דבר דבור  על אופניו. ברגעי השיא, אש הייתה נופלת מן השמיים ומקיפה אותם בעת שעסקו בדברי תורה, חרוב נעקר ממקומו, אמת מים נסוגה לאחור, כתלי הבתים נטו לנפול, עוף לא פרח ושור לא געה. חכמי אותה העת, לא היו צריכים ללשכות  פאר, למכוניות שרד ולטיסות במחלקה הראשונה כדי לבסס את עצמתם הרוחנית, שהשפיעה על האומה היהודית לדורותיה, מני אז ועד לרגע העלאתו של הסיפור לאתר "מועדים לשירה".

ביום מן הימים, ישבו ר' עקיבא ותלמידיו ועסקו בפשט התורה מתחת לתאנה אחת. מקום בו אהבו להתכנס מפעם לפעם, ליהנות מצילו של העץ רחב הידיים ולפתוח את בית מדרשם לכל מאן דבעי. עץ זה שימש לחבורה כמעין קריית ממשלה, שם היו עולים לרגל כל מי בקש מענה לשאלה כלשהי, כל מי שהיה לו דין וכל מי שבקש ללמוד תורה לשמה. ישבה החבורה מתחת לעץ למן הבוקר ועד לערבו של אותו היום, ככל שהיה סיפק בידם.

באחת מן הפעמים, בהן התכנסו עם בוקר אל מתחת לעץ התאנה, שמה לב חבורת החכמים לעובדה שבעל התאנה היה משכים עוד לפניהם וממהר ללקט את התאנים שנשרו על הרצפה משך הלילה. כאשר היו מגיעים לישיבה הרגילה הייתה הרצפה הסמוכה לעץ נקייה מכל תאנה. מיד חששו כי בעל התאנה חושד בהם, כאילו הם הנהנים מצילה ברשות נהנים גם מפרותיה שלא ברשות, ועל כן הוא ממהר ללקט את הפירות טרם בואם. חיש מיד נפלה החלטה לעזוב את מקום ההתכנסות החביב על כולם ובלבד שלא יעלה חשד לאבק טובת הנאה שלא בדין. מיד הלכו להם וישבו במקום אחר.

ביום שלאחר המעבר למקום החדש, השכים בעל התאנה כהרגלו, ללקט את התאנים שנשרו מן העץ כל אותו הלילה. והנה, עם בואו אל העץ, נחרד לגלות כי אין חבורת החכמים יושבת כמנהגה בצל העץ, למדה ומלמדת תורה לעם ישראל. נתמלא האיש אכזבה רבה, שהרי אהב מאוד את היושבים בצל תאנתו ועתה אנה הוא בא. הלך וחיזר אחריהם בכל מקום ומקום, עד שמצאם יושבים בצל עץ אחר, עוסקים בתורה בקדושה ובטהרה והדברים שמחים כיום נתינתם בסיני. פנה אליהם בהתרגשות רבה ואמר: רבותי, מצווה אחת הייתם עושים לי ועתה אתם מבקשים למנעה ממני? חבורת החכמים, לא הבינה בתחילה את אשר נעשה לנגד עיניה. הרי הם עזבו מפני שייחסו לו חשד בהם, ועתה הוא בא ומבקש לקיים את מצוות תלמוד תורה עמו ודווקא תחת העץ שלו, הייתכן?

עצרו חכמים את כל שגרת היום, התנצלו בפני המון הצובאים סביבם, ובקשו לברר מה זה ועל  מה זה. חזר בעל התאנה ובקש בלשון תחינה: אנא מכם, כבוד הרבנים, עשו מצווה עמדי, שובו אל מתחת תאנתי וחדשו ימיכם כקדם. השיבה לו חבורת הרבנים בזאת הלשון: חס ושלום שנמנע ממך מצווה חשובה מעין זאת. חזר בעל התאנה והתעקש להבין: בשל מה עזבתם את מקומי והלכתם למקום אחר? לא עמדה להם חוכמתם של חכמים, שביקשו להימנע מפגיעה ברגשותיו, והחליטו לומר לו את האמת הלא נעימה העומדת מאחר עזיבתם: אמרנו לעצמנו שמא בעל התאנה חושד בנו כי אנו אוכלים מן התאנים הנושרות על הרצפה, ועל כן פנינו למקום אחר. נתחלחל בעל התאנה למשמע ההסבר, הרי מעולם לא העלה בדעתו צל של חשד כלפני חבורת חכמים מעולה זאת. השיב נחרצות: חס ושלום שאחשוד בכבוד הרבנים! אלא אומר לכם מדוע הייתי משכים ללקט את התאנים מתחת לתאנתי. עשו כל החכמים אוזנם כאפרכסת והקשיבו בתדהמה לדברי החכמה המופלאים של החקלאי מן השדה. אמר להם: מכיוון שהחמה זורחת על התאנים בשעות מאוחרות יותר של היום, הן מתליעות ועל כן אין לי אלא לאספן השכם עם שחר. הנהנו חכמים בראשם לשמע חכמתו של האיש והחליטו מיד להעתיק בחזרה את מקומם אל מתחת עץ התאנה, אל המקום הישן והטוב.

חלפו הימים, והמקום נעשה בחזרה לאוהלה של תורה, מקום משם יוצאת הלכה לישראל בארץ ובתפוצות כאחד. באחד הבקרים, כאשר באו לפרוס מחצלאותיהם על הרצפה, גילו להפתעתם כי בעל התאנה לא ליקט את התאנים הפזורות במעגל גדול סביב העץ. פינו מעט מקום והתיישבו להתחיל את הלימוד, דבר יום ביומו. בעת שפינו את התאנים ממקום מושבם גילו למרבה התדהמה כי אכן עלתה בהן רימה ותולעה וכי אינן עוד ראיות למאכל אדם. או אז למדו חכמים, על דרך הניסיון, חידוש גדול בתורה. אמרו: יפה אמר בעל התאנה, ואם הוא יודע עונתה של התאנה והוא לוקט אותה בזמנה, על אחת כמה וכמה שהקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתם של צדיקים לסלקם מן העולם והוא מסלקם. 

הסיפור המקורי

מעשה

בר' חייא בר אבא ותלמידיו

 

ויש אומרים בר' עקיבא ותלמידיו

ויש אומרים ברבי יהושע ותלמידיו,

שהיו נוהגים לשבת ולעסוק בפשט תחת תאנה אחת,

ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו,

אמרו: נשנה את מקומנו, שמא חושדנו,

מה עשו? הלכו וישבו להם במקום אחר,

השכים בעל התאנה ולא מצאן.

הלך וחזר אחריהם עד שמצאן.

אמר להם: רבותי, מצוה אחת הייתם עושין לי, ואתם מבקשין למנעה ממני?

אמרו לו: חס ושלום.

אמר להם: ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר?

אמרו לו: אמרינו, שמא אתה חושדנו.

אמר להם: חס ושלום,

אלא אומר לכם מפני מה אני משכים ללקוט תאנתי?

שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות.

מיד חזרו לשם.

יום אחד גילו שלא ליקט.

נטלו מהן ופצעו אותם ומצאום מותלעות.

אמרו: יפה אמר בעל התאנה,

ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה,

כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן והוא מסלקן.

(שהש"ר ו)

• חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות