ר' מנחם בן מכיר היה בן משפחתו של ר' גרשם מאור הגולה. אחיו של ר' גרשם היה שמו מכיר, וניניו היו ארבעת בני מכיר (השני). ר' מנחם, אחד מארבעת האחים, חי במגנצא לקראת סוף המאה הי"א, ולאחר גזרות תתנ"ו (1096) עבר למזרח גרמניה ויסד בה ישיבה.
ר' מנחם היה פייטן פורה. ביחוד הצטיין בכתיבת פיוטי יוצר לשבתות מצויינות. הוא כנראה היה הראשון שכתב יוצר לשבת הפסקה, שנתקבלה במחזורי אשכנז לשבת הפסקה ראשונה. הפיוט, שתחילתו 'אור זרוע זורח מכבודו', עוסק בהלכות הלוח העברי, ובקריאות ארבע הפרשיות.
בחלקו הראשון הוא דן בימי השבוע שבהם יכולים לחול חגי השנה, ובסימן הידוע א"ת ב"ש המסמיך את ימי הפסח למועדי השנה החלים כמותם באותו יום בשבוע. (א' פסח - תשעה באב; ב' פסח - שבועות; וכד').
בחלקו השני עוסק הפייטן באפשרויות של ר"ח אדר לחול בימי השבוע, וכתוצאה מזה - בתאריכי ההפסקות שבקריאת ארבע פרשיות:
ראוי לבא בשבת ראש מנינו
וקורין ביומו ובשמונה בו בפרשת ענינו
ומפסיקין אחר מגילה זט"ו סימנו
אם ר"ח אדר חל בשבת (ז'), קורין בו ביום פרשת שקלים, ובח' באדר פרשת זכור. שבת הפסקה תהיה בט"ו, למחרת פורים. לפי זה הסימן הוא זט"ו - כלומר ר"ח ביום ז' בשבוע, והפסקה בתאריך ט"ו באדר.
שני חל בו מקדימים לשעבר
ומפסיקין לשבת הבאה ויסמן ב"ו ידובר
והשלש בשלוש רצופות עניינן מחובר
אם חל ר"ח ביום ב' (כבשנת תש"ע), מקדימים פרשת שקלים בשבת שלפני ר"ח, והפסקה בשבת הבאה - היא ו' באדר. סימן ב"ו. שלש הפרשות זכור, פרה והחדש נקראות בשלש שבתות רצופות.
תר לבוא ברביעי מקדימים
ומפסיקים לשבת הבאה מסורת ד"ד מסיימים
והשלש משולבות זו אחר זו משלימים
אם חל ר"ח ביום ד' בשבוע, מקדימים לקרוא שקלים בשבת שלפני ר"ח, ובד' באדר תהיה שבת הפסקה. כמו במקרה הקודם, שלש הפרשות האחרות נקראות ברצף לאחר שבת ההפסקה. והסימן - ד"ד - ר"ח ביום ד' בשבוע - שבת הפסקה בד' באדר.
מדי בו בשישי שתי הפסקות יהיו
למחר ולאחר פורים בציון ובי"ו
והשניות לבד כמשפטן לחבר יבעיו
אם חל ר"ח ביום ו'- יהיו שתי הפסקות: למחרת ר"ח (ב' באדר), ובט"ז באדר, לאחר חג הפורים. סימן: ובי"ו - ו' בשבוע - ב' באדר הפסקה ראשונה, י"ו (=ט"ז) באדר הפסקה שניה.
חתימת הפייטן בפיוט זה היא מנחם ברבי מכיר הצעיר. ולפי זה נראה שהפייטן כתב את פיוטו כשהיה עדיין צעיר. הוספת הכינוי 'הצעיר' לחתימה מצוייה כבר אצל ר' מאיר בר יצחק ש"ץ. ממנו למדו את המנהג רש"י (בחלק מסליחותיו) ור' מנחם בר מכיר.
נראה שאפשר להביא סיוע נוסף לכך שהפייטן כתב את הפיוט בצעירותו: בסיום הפיוט באות שתי מחרוזות עם פסוק המתחיל במילה 'רנו', וכנראה הוא רומז למחזור רנ"ו ללבנה שהתחיל בשנת תתמ"ה (1085):
מתי להתראות פנים בקודש יקהלו
כימי עולם מנחתם יובילו וינהלו
רנו שמחה ליעקב וצהלו
הנה צופות עיני למועדי עידני (לחוג את המועדים במקדש)
ימים על ימים אחכה כסוד סודני (כסוד תלמידי החכמים)
רנו שמים כי עשה ה'
ידוע שבשנות מחזור רנ"ו היתה בערי אשכנז (וביחוד במגנצא) ציפיה שתגיע הגאולה, על פי הפסוק 'רנו ליעקב שמחה'. הראב"ן, חכם אחר מקהילת מגנצא בתחילת המאה הי"ב, אומר בפיוטיו ובכרוניקה שחיבר על גזרות תתנ"ו:
'... באחת עשרה שנה למחזור רנ"ו, אשר קוינו לישועה ולנחמה כנבואת ירמיה הנביא 'רנ"ו ליעקב שמחה' וכו'
נראה שר' מכיר רומז ממש לעניין זה בסיום הפיוט שלו, ולכן שילב פעמיים את הפסוקים המתחילים 'רנו' בתוך המחרוזות המדברות בעניין הגאולה.
אברהם פרנקל avrahamf@gmail.com
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות