מצה פלורליסטית

עיבוד לסוגיה מן המשנה

מצה פלורליסטית / יעקב מעוז

ישודר בגלי צה"ל 12 במרץ 2009 בשעה 16:45

פורים דאז הדיר שמחה מליבם של חכמים, חכמי היהדות, למן הנשיא, רבן גמליאל ועד לכוכב העולה של אותם הימים הוא רבי עקיבא הזכור לטוב. הסכמה לא שררה ביניהם, עד שנחלקו, לא לשניים בלבד אלא לשלושה ואף יותר. הפסח הקרב ובא הוסיף לחץ על מכאוב ותבע ממועצת החכמים החלטה מידית כיצד ינהגו יהודי אותה העת וכיצד יאפו את מצותיהם באופן כשר למהדרין אך גם יעיל, שכן הזמן והמשאבים לא היו שכיחים ביותר.

מצה כשרה, אל לה לשהות למעלה משמונה עשרה דקות תמימות בתהליך האפייה. שאם לא כן תחמיץ, תרתי משמע. תנורים לא היו מצויים באותם הימים בשפע, בודאי לא תנור חשמלי פרטי במטבחו של כל בית כמו בימינו, אלא תנור המשמש מספר משפחות אם לא שכונה שלמה. כדי ליעל את השימוש בתנור הציבורי ולאפות מצות כשרות נאלצו חכמים לתקן תקנות כדי לשמור על הסדר הציבורי בשעת העומס. או אז נחלקו חכמים.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ נָשִׁים, לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד, זוֹ אַחַר זוֹ. רוצה לומר, כל אחת מן הנשים לעצמה, היא האחראית לכל תהליך האפייה, ואם יחמיץ הבצק ותאבד הכשרות, הרי שזאת הבעיה שלה. חכמים אחרים, לא התלהבו, בלשון המעטה, מגישתו של נשיאם רבן גמליאל. הם היו הם מצפים ליותר מגדול הדור, שיתקין תקנות לתועלת הציבור כולו, ושתהליך האפייה יהיה גם יעיל וגם כשר. על כן אמרו: שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק: אַחַת לָשָׁה, וְאַחַת עוֹרֶכֶת, וְאַחַת אוֹפָה. לשון אחר, שלוש הנשים שנזדמנו לתנור הציבורי תחלקנה את המלאכה ביניהן, לישה, רידוד ואפיה בתנור. כך תעמולנה הנשים בשביל כולן מצד האחד, ואילו מן הצד השני כולן תיהנינה מפירות ההשקעה. ואכן, חישוב כלכלי פשוט מעלה כי בשיטה חדשה זאת ניתן היה לחסוך כחמישים אחוזים של המשאבים, של כוח האדם, של זמן העבודה ואף של העצים להסקת התנור. כמה טוב וכמה יפה.

עובדה אחת נעלמה מתודעתם של בעלי המחלוקת, חבורות הגברים, הדנה בשאלה כיצד נשים אמורות ליעל את עבודתן. עדיין לא נשאלה השאלה האם שלוש הנשים המזדמנות לאפייה רוצות בכלל לעבוד יחד דווקא בצוות המסוים הזה. כבר היו מקרים של נשים אופות שהעלו ניצוצות, תרתי משמע, מיחסי העבודה שלהן. לעובדה זאת היה ער מי נודע באותה העת ביחסו המיוחד לנשים, לנשיות, לאסתטיקה ולארוטיקה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא כָל הַנָּשִׁים, וְלֹא כָל הָעֵצִים, וְלֹא כָל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין (משנה, פסחים, פ"ג, ה"ד). אם לא כולם שווים, אולי מוטב לומר שכולם שונים, ואם כולם שונים, ואנו מכירים ומוקירים את השונות, הרי שהמצות שלנו תהיינה לא רק כשרות מן הבחינה ההלכתית אלא אף מן הבחינה האנושית חברתית. ר' עקיבא, מי יגול עפר מעיניך?!

ועם זאת, אין הדבר אומר שהשונות פוסלת עבודה בצוות, אלא שחברי או חברות הצוות צריכים בראש ובראשונה להיות בעלי רצון להיות שותפים בו, ורק לאחר מכן לשאול שאלות של יעילות העבודה, כגון מי יעשה מה כמה ולמה? הפילוסוף היווני אריסטוטליס, שגם עליו יהיה ראוי לומר זכר צדיק לברכה, בדק את נושא הידידות בספרו הידוע אתיקה. שם נשאלה שאלה בסיסית ביותר: האם אנשים מתאימים יותר להיות ידידים  כאשר הם דומים זה לזה או שונים זה מזה? למשל, שני בעלי מקצוע זהה, לרוב לא יהיו חברים טובים שכן הקנאה והתחרות פועלת באפון כמעט טבעי. יש מי שאומרים שדווקא שואף האדם אל הדומה לו, ואולי מן הסיבה שאין צפויות הפתעות קשות ממי שמתנהג ממש כמוני. אך יש המקדשים את השונות ואומרים כי דווקא היא מעוררת את היצירה, הן בטבע והן בקרב חברת האדם. אנו נוהגים לומר על דברים שונים זה מזה "שמים וארץ", אך לדעת אחד מחכמי היוונים דווקא השונות בין השניים מביאה לידי כך שישאפו זה לזה. האדמה משתוקקת לגשמים, היא אף מזינה אותם בכל פעם מאידיה, ואילו השמיים משתוקקים להגיע לאדמה בכך שהם ממטירים את גשמיהם ארצה. חכם אחר אמר שהמנוגד מועיל, ודוגמה לכך הוא מביא מעולם המוסיקה שסך כל הצלילים המנוגדים שביצירה מוסיקאלית עושה אותה ליצירה מעולה. וכך הופכת היצירה המוסיקאלית ל"סימפוניה" (Συμφωνία) שאינה אלא "הסכמה", הסכמה בין הכלים השונים ובין הנגנים השונים.

כדי ליצור את המצה הכשרה שלנו, לא די ליעל את השיטה ולא די להתחשב בשונות בלבד, אלא נדרשת מעל לכל הסכמה של השותפים לתהליך. יהיה הפסח הזה עלינו כשר ומלא בסימפוניה של טעמים.

• חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות