מסורת השומרונים שונה במקצת מן המסורת היהודית, בכך שהיא מונה אחת עשרה מכות (אותות) שהביא הקב"ה על מצרים ולא עשר מכות. המכה הנוספת היא הראשונה: בליעת התנין את מטות החרטומים (שמות ז, ח, ואילך), המתוארת בפרשת וארא ממש לפני מכת הדם.
להלן נציג פיוט שומרוני קצר המונה את מכות מצרים. הפיוט רובו עברית, מתובל במילים ארמיות. שיטת החריזה בפיוט מיוחדת, ונדון בה להלן.
אותותי מספרם אחד עשר
ותנין בָּלַעַת מטה החרטומים
והיאור התהפך בדמים
והצפרדעים סְלִיק (=עלו) מן המַיִם
5 והכנים עלו מן עפר
וערֹב כבד סגי לספֵּר (=רב מלספר)
בבית פרעה ומעמו עָבֵר
ובַתְרוֹ (=ואחריו) מופת הדֶּבֶר
דְבוֹ הִאפְלָא (=אשר בו הפלה) ה' אֵל יָשָׁר
10 בין ישראל ובין הרשעין
ואִשְׁתָוֵּי (= ויושם, והוצע) מופת השחין
על ידי תרֵי אחין
כהן, ונביא עמד על נסתר (=אהרן ומשה)
וברד ואש אִסְתַּדְּרוּ (=עשו שלום ביניהם)
15 והארבה אכל מה הברד יִתְרוֹ (=הותיר)
וחשך אפלה על עם פרעה
וישראל כלם בְּאִיקָר (=אור יקרות)
חֲתַמְתוּן (= חתמו אותן) מות בכורי הזידונים
ובכורי ישראל בשֶׁמַח וששונים
20 מקריבי בטוּב קרבנים
לאלוה דְּלֵית עִמֵּיהּ חֲבָר (=שאין עמו חבר)
נראה שהפיוט מיועד להיאמר בעת הקרבת קרבן הפסח של השומרונים, כך על פי שורה 20.
חריזת הפיוט היא מסוג אאאב / גגגב -- כלומר כל טור רביעי חורז בחרוז קבוע. גם הטור הראשון של הפיוט (המהווה כותרת לפיוט כולו) חורז באותו חרוז. אם אנו בודקים את צירופי החרוזים, נראה שיש בהם לכאורה חריזות 'לא תקניות'. את ההסבר לכך יש לתלות באופן ההגייה של השומרונים, אשר אינו מבדיל לעיתים בין עיצורים או תנועות מסויימות. תופעה דומה ישנה גם בפיוטים אחרים של השומרונים. כך החריזה
אסתדרוּ / יתרוֹ (14-15)
מראה שאין הבדל בהגייה בין חולם לשורוק. כמה "חריגות" אחרות מראות שהאותיות הגרוניות נבלעות לעיתים, או שקשה להבדיל ביניהן:
יתרוֹ / פרֹעה (15 - 16) - חריזה רוֹ
רשעִין / שחִין (10- 11)
יש לזכור גם שהניקוד הטברני, שבו אנו מנקדים את הפיוט, אינו בהכרח מתאים לטקסטים שומרוניים.
לעיתים החריזה בפיוט היא של עיצור + תנועה (+ עיצור), למשל: חריזת 'נים' במחרוזת האחרונה. אבל לעיתים היא חלשה - רק תנועה ועיצור -- כמו Xֵר במחרוזת השניה, וכן Xָ ר בטור הקבוע הבא בסיומי המחרוזות.
גם בפיוט העברי יש לעיתים סטיות חריזה הנובעות מצורות הגייה שונות בקהילות שונות. ביחוד נכון הדבר לגבי האותיות הגרוניות ה'חלשות', אשר מוחלפות לעיתים ביניהן בחריזות הבאות בפיוטים עתיקים.
עצם התופעה של חילופי החריזה אאאב / גגגב, כלומר בין חרוז פרטי לכל מחרוזת לבין חרוז קבוע בטורים האחרונים, ידועה בפיוט העברי בשם 'חריזה מעין אזורית'. תופעה זו אינה קדומה, ועלתה לראשונה בפיוט העברי במאות הי' והי"א. מתקבל על הדעת שגם הפיוט השומרוני הזה לא נתחבר לפני המאה הי' או הי"א.
אברהם פרנקל
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות