חתימתה של ברכת 'בונה ירושלים' במנהג א"י העתיק, והשתמרותה בפיוטים עתיקים
מן המפורסמות שתפילת העמידה של ימות החול במנהג ארץ ישראל העתיק היתה של י"ח ברכות, וזו של מנהג בבל היתה של י"ט ברכות. מנהג א"י העתיק נהג בימי התלמוד הירושלמי, בתקופה הביזנטית והערבית, עד לכיבוש הצלבני. בדורות קדומים נהגו במנהג זה גם הארצות הקרובות לארץ ישראל: מצרים, סוריה ואף ארצות יוון ואיטליה. לעומת זאת, לפי המנהג הבבלי התפללו בבבל ובחלק מקהילות ארץ ישראל, על פי מנהג זה כתב רב עמרם גאון את סידורו המפורסם, והוא השפיע בתחילה על בני ספרד וצפון אפריקה, ואחר כך גם על שאר ארצות הגולה.
במנהג ארץ ישראל העתיק חיברו את שתי הברכות על ירושלים ועל צמח דוד לברכה אחת, שחתימתה הרווחת הייתה 'א-להי דוד ובונה ירושלים'.
נראית דעתם של חכמים קדומים ושל חוקרים מודרניים שמלכתחילה היו שתי הברכות נפרדות, וכאשר הוסיפו את ברכת המינים - צירפו את שתי הברכות על ירושלים ועל צמח דוד יחד, כדי לשמור על מספר המסגרת של י"ח ברכות.[1] אבל בבבל לא צירפו את שתי הברכות, ולכן הנוסח הבבלי של עמידה לחול כולל י"ט ברכות.
שרידים לנוסח הברכה העתיק ניתן למצוא בקטעי הגניזה הקהירית, אך גם בתוך פיוטים שונים המזכירים את ברכות עמידה של חול. פיוט אחד כזה הוא 'מי אל כמוך - אהללך בקול רם', שנשתלב במחזורי אשכנז בסיום הוידוי של חזרת הש"ץ של שחרית ליום כיפור.[2] לפי המסורת מחברו הוא ר' אלעזר הקלירי, והוא מסודר על סדר ברכות העמידות לחול וליום הכיפורים. הטור החשוב לענייננו הוא (לפי הנוסחאות הקדומים):
'נותן אור יומים / א-להי דוד ובונה ירושלים'.
עדות חשובה יותר נותרה בקרובות הי"ח, שהן מחרוזת פיוטים הבנויות לברכות חזרת הש"ץ של עמידות חול מיוחדות. מדובר בקרובות לפורים, לתשעה באב, לתעניות ציבור ולימי חנוכה. הקרובות העתיקות מסוגן נתחברו בארץ ישראל, והמאוחרות יותר נתחברו באיטליה. אין צריך לומר שהקרובות העתיקות תמיד בנויות לי"ח ברכות בלבד, אלא שאפילו הקרובות האיטלקיות, שאין שום ספק שנכתבו בעת שבני איטליה כבר נהגו לפי הנוסח הבבלי, גם הן בנויות, כדוגמת הקרובות העתיקות, לי"ח ברכות בלבד. מלכתחילה היו פיוטי הקרובה מיועדים להחליף את התוכן הקבוע של הברכות, ולהעביר אל חתימותיהן. באירופה לא ויתרו על נוסח הקבע, ואמרו אותו בשילוב לפיוטי הקרובה. לפי סידור זה נאמרה ברכת 'את צמח', שלה לא היה קטע פיוט כלל, ברצף אחד עם ברכת 'שמע קולינו'. את הסדר הזה ניתן לראות עד היום בסידורים אשכנזיים המביאים את קרובת הקלירי 'ויאהב אומן' לפורים, ובקרובות לתעניות המופיעות במחזורי איטליה. מלבד העדר הקטע לברכת 'את צמח', ניתן לראות שהפייטנים 'מעבירים' את קטעי הפיוט אל לשון הברכה, ובכך לעיתים חושפים כאן את נוסחה המקורי. בתור דוגמא נביא את סיום הפיוט לברכת בונה ירושלים של ר' יחיאל בר אברהם מרומא, מתוך הקרובה שלו לתענית אסתר:
'הורד שאול ונגלו שוליים
העטית עליו בושת ומכשוליים
א-להי דוד ובונה ירושלים'
בא"י אלהי דוד ובונה ירושלים
את צמח דוד... שמע קולינו
ביאור: המדובר על המן, שירד לשאול ונגלו שולי עוונו.
המסומן בכחול הוא חלק מן הפיוט, והמסומן בירוק הוא חתימת הברכה עצמה.
לפי מחזורי איטליה, אם כן, בתעניות ציבור (כאן תענית אסתר) חרג החזן ממנהגו וחתם בחתימה הקדומה של הברכה, וזאת כדי להיות תואם לנוסח הפיוט.
אברהם פרנקל
[1] כך אולי קרה גם כאשר נוספה ברכת מלכויות למוסף של ראש השנה (שהיה בן תשע ברכות), והיה צריך לצרף אותה לאחת הברכות הקיימות כדי לשמור על המספר תשע (עיין בסוף משנה ר"ה).
[2] מחזור ליום כיפור, מהד' גולדשמידט, עמ' 307.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות