שיר סיפור בלווי מוסיקאלי של הרב שלמה קרליבך.
ים של דמעות / הרב שלמה קרליבך
יעקב מעוז
רבותי, לפעמים, אני ואתם מסתובבים בעולם, ואנחנו רואים ילדים בוכים לפעמים, והאבא או האימא או מישהו אחר אומרים להם: תפסיקו לבכות! אתם יודעים שזו עבירה חמורה מאוד, אווא, עבירה חמורה מאוד?!
אתם יודעים מה כוח של זה מאוד? אתם יודעים מה שאומרים ביום הכיפורים: שׁוֹמֵעַ קוֹל בִּכְיוֹת... שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ... לִהְיוֹת...
הרבי מצאנז אמר: שום דבר לא מרעיד את ליבי, אני לא מפחד משום דבר, אבל מדמעות, מדמעות אני מפחד.
כולם יודעים, שרבנו הקדוש דער הליגער (הקדוש) רב יצחק מוורקא, היה למוד אהבת ישראל ואהבת הבריות. מי יכול להשיג אהבה שכזאת? מי יכול להשיג עמכות שכזאת? ולמרות שלרבי קוצקעל'ה שיטה אחרת, אצלו העיקר הוא האמת. אבל, שניהם היו הידידים הכי טובים שבעולם.
אחרי שרבנו הקדוש מוורקא הסתלק לעולמו, בא אליו בנו, רב מנדעלה, המפורסם בשם "הרבי השותק", מי יכול להשיג את קדושתו של רב מנדלי, הרבי מוורקא?! הוא בא אל רב מנדעלי מקוצק, הוא בא אל הרבי הקדוש ואמר לו: רבי הקדוש, אני דואג לאבא שלי. הייתי בטוח, שאחרי שהוא נפטר לעולמו, הוא יבוא לבקר אותי, לדבר אתי, לכל הפחות בחלום. זה כבר חודש, שלא שמעתי ממנו.
והרבי מקוצק עונה לו לעומתו: דע לך, שגם אני לא הבנתי את האבא שלך. כשהיה בחיים, דבר אתי כל הזמן, ופתאום עכשיו, כשהוא בעולם אחר, מדוע הוא לא בא לבקר אותי?
אז חשבתי, שאם הוא לא בא לבקר אותי, אז אני אלך לבקר אותו. עליתי לשמים, עשיתי "עליית נשמה". באתי להיכלם של כל האחרונים הגדולים הצדיקים: ר' עקיבא היגער, כל גדולי עולם, כל גדולי עולם: הש"ח, הת"ס, הב"ח, הבית יוסף, רש"י, הרמב"ם, הגאונים ר' היי גאון, רב סעדיה גאון, אביי ורבא, ולמעלה למעלה ר' עקיבא, עד אברהם אבינו.
כולם אמרו לי אותו הדבר: הא ידידך, ר' יצחקעל, הוא היה כאן אבל המשיך בדרכו. ואני שואל את מלאכי השרת: ראיתם את ידידי הקדוש והנפלא, ר' יצחק מוורקא? וכך אמרו לי: דע לך, דע לך, שבשמיים, שבשמיים, יש ים חושך, חושך, חושך, חושך בלי סוף. אם יש לך אומץ לעבור את הים עד הסוף, שם תמצא את ידידך, רב יצחק מוורקא.
עם כל האומץ, עם כל הכוח ועם כל הביטחון והאמונה שיש לי, עברתי את הים, חושך כפול ומכופל. ופתאום, אני רואה ים... גלי גלים של הים, עולים עד לרקיע, ושמעתי את הגלים בוכים, וזו לא בכייה פשוטה, מעולם לא שמעתי בכיות כאלו. הגלים עולים לשמים ואחר כך הם יורדים,
ופתאום, פתאום, פתאום, אני רואה את ידידי, רב יצחקעל, נשען על מקלו, ומסתכל על הים כל הזמן, ואומר לי: מנדעלי, אתה מכיר את הים הזה? אמרתי לו: לא. יצחקעל, מה זה כאן? והוא אומר לי: זה הים של דמעות, דמעות עמך ישראל, ים של דמעות עם ישראל, מזמן חורבן בית המקדש. ואני נשבעתי, ואני נשבעתי, שאני לא הולך מכאן, עד שהוא ברחמיו יקיים מה שהוא הבטיח: וּמָחָה השם דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים...
ורבותי, מה יהודי אמית עושה, כשהוא שומע את הילדים בוכים? הוא בוכה אתם, עד שמתחילים לצחוק! אם אתה רואה אדם ברחוב בוכה, אל תגידו לו: תפסיק עם הבכיות. אתם יודעים איך הקב"ה מוחה דמעות עם ישראל? הוא בוכה אתנו "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהילים צא, טו). הרי כך הדמעות שלנו, דמעותיו של הקדוש ברוך הוא, עולים לשמיים ומביאים גאולה לכל העולם כולו.
אני ראיתי פעם, אחד הצדיקים, כשהילדים שלו היו בוכים, היה שם את ידיו על הדמעות, והיה שם אותם על המצח שלו. ואמר לי: דע לך, שהדמעות של הילדים הם כמו מקווה, שמקדשים את כל הגוף, מקדשים את המוח, מקדשים את הלב...
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות
