פרשנות עכשווית לרעיונות העולים מחג ט"ו באב

מט' עד ט"ו

בין תשעה באב לט"ו באב

ד"ר יעקב מעוז

הכלל הבלתי כתוב אומר: במקום שישנו ריבוי הסברים למסורת מסוימת, דע לך שהטעם המקורי נעלם מאתנו. כך למשל רבים ההסברים לשאלה מדוע אוכלים דברי חלב בשבועות, והוא הדין מדוע נעשה ט"ו באב לחג בעל מעמד לא פחות מזה של יום הכיפורים: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים". המשנה מציעה את ההסבר הבא: "בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן... יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים... הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ..." (משנה תענית פ"ד, מ"ח). במילים פשוטות יותר, יריד שידוכין פתוח, קצת יותר מתירני מימינו, שבו הבחורות מציעות את עצמן והבחורים בוררים להם על פי קנה מידה של יופי גופני ומוסרי, כל אחד לפי טעמו האישי. מה שהיה ברור לחכמי המשנה, לא היה לגמרי ברור לחכמי התלמוד, ולכן שואלים שם שוב: אֶלָּא ט"ו בְּאָב, מַאי הִיא? (תענית ל, ע"ב). רב יהודה מציע: "יוֹם שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בְזֶה". רב יוסף גורס: "יוֹם שֶׁהֻתַּר שֶׁבֶט בִּנְיָמִין לָבֹא בַקָּהָל". רבה בר בר חנה טוען: "יוֹם שֶׁכָּלוּ בּוֹ מֵתֵי מִדְבָּר". עולה מספר: "יוֹם שֶׁבִּטֵּל בּוֹ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה פַּרְסְדָּאוֹת [מחסומים] שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל". רב מתנה אומר: "יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בוֹ הֲרוּגֵי בֵיתָר לִקְבוּרָה". בדבר אחד מסכים התלמוד למשנה, והוא עניין שוק השידוכים: "מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה נִפְנָה לְשָׁם", ויש אומרים גם מי שיש לו אישה.

שאלת האמת ההיסטורית, מה באמת היה הטעם לחג ט"ו באב, פחות חשובה לענייננו. אדרבה, עלינו לקבל בברכה את מגוון ההסברים, שכן הם מלמדים על תפיסה פלורליסטית של חכמים, ולנו, בני הדור הזה, הם מאפשרים מגוון דרכים להתחבר לתכני החג. אשר על כן, עלינו לשאול: מה מבין ההצעות ששמענו רלוונטי לימינו אנו? ושאלה נוספת היא: כיצד אנו מעבדים את החומרים הללו? העובדה שבנות ישראל הכשרות, יוצאות בעצמן ומיוזמתן וחולות בכרמים, מלמדת על פתיחות ואימון חברתי שהיו שוררים באותה העת. בחוגים מסוימים בחברתנו היו מכנים בנות כאלה בשמות, ולא לשבח. גם מוסד השדכנות שצמח עם השנים בתרבות היהודית כנראה שהיה פחות שימושי באותם הימים, וככל הנראה חכמים דגלו כבר באותה העת במשא ומתן ישיר ובלי תנאים מוקדמים. העניין של התרת השבטים לבוא זה בזה, הוא בהחלט מרשים, בעיקר על רקע פרשיית עמנואל. כבר בעת העתיקה נתברר כי תפיסה שבטית אין בה כל תוחלת, ואולי יש בה נזק חברתי היכול להיות מתורגם אף לנזק בטחוני. נישואין של בני ובנות השבטים אלו עם אלו יצר מגמה של לכידות חברתית ואחריות הדדית. כשהדיחו שבט מסוים ממערך הנישואין לא עשו זאת על רקע עדתי, אלא על רקע מוסרי. כך למשל לאחר פרשת פילגש בגבעה (ראה שופטים יט), החרימו את שבט בנימין, והנה בא יום ט"ו באב ושימש כהזדמנות להתיר את החרם. היה ברור לכל, שהמשכו של החרם יגזור כליה על השבט, ועם זאטוט שכזה לא יכול לוותר על אחד חלקי שניים עשר, בקלות רבה כל כך, כמו שחלקים מאתנו היו מוותרים בקלות רבה יותר על שני מליון רפורמים החיים בארה"ב. כמובן לא לפני שיקבלו את התרומות הכספיות ואת התמיכה הפוליטית בוושינגטון. עניינים כאלה ועוד באים להמחיש לנו כיצד ניתן לעשות את החג לאקטואלי ולרלוונטי. תמיד אפשר להתווכח על הקישורים האקטואליים, ולמען האמת צריך להתווכח ולקיים דיון נוקב, אבל רק במידה שהוא סובלני ומכבד. אם אנו חפצים בהחייאתה של התרבות היהודית בימינו, אין לנו אלא לעשות זאת באמצעות הדיון במצב החברתי של היום לאור המצב החברתי של אז. אולי כך, יעפיל החג הזה מעט מעבר למסיבות ריקודים ואלכוהול עד אור הבוקר, ולא שיש לי משהו נגד ריקודים ואלכוהול.

עניין אחר שמזמנת לנו העת הזאת הוא המעבר הקצר והחריף שבין ט' לט"ו, בין תשעה באב לבין ט"ו באב. האם היה זה מקרי ששני מועדים אלו נפלו בסמיכות כה רבה זה לצד זה?! מצד אחד, תשעה באב מציין את חורבנה של החברה היהודית בישראל בשתי הזדמנויות ומצד שני חג שכולו שמחה ואהבה. השאלה המתבקשת היא: איך ניתן בכלל להשתקם כל כך מהר? אין לכותב שורות אלו תשובה מחכימה, להוציא העובדה שזוהי אחת מסגולותיו של העם הזה, שהוא יודע לאסוף את עצמו גם לאחר שואות, להתקומם ולהעמיד מחדש חברה יהודית, שעלי הנאמר "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר". אם אנו חפצים בהמשכיות קיומנו מוטב שנלמד מן ההיסטוריה היהודית. תופעה ייחודית זאת, שמשה כמקור השראה לבעל השיר  הבא:

אב ותנחומיו / יעקב מעוז

מ-ט'  עד  ט"וּ  שישה  ימים

מבכי ונהי אל חגיגת האהבה.

חודש  אב  שולח  תנחומים

ממציא מזור לאומה כאובה.

הופך  מספד  למחול  בכרמים

עושה יום טוב לכל נער וריבה.

"לא היו טובים כאלו הימים"

לא ידענו כזאת  שעה טובה.

כזוג אוהבים בשעת הדמדומים

עם  ואלוהיו  עושים   תשובה.