הסליחה 'אליך אבותינו צעקו' נכתבה על ידי פייטן צרפתי החותם את שמו 'משה כהן החזון'. לקראת ימי הסליחות נראה שיש טעם לעניין את הציבור על קיומה של הסליחה, בעיקר לאור העובדה שהחייל החטוף גלעד שליט עדיין מוחזק בשבי.
הפייטן מדבר על צרותיהם של ישראל, ומדמה את כנסת ישראל כשבוייה בין האומות. אבל הפייטן רומז בבירור למקרים של אסירים או שבויים המוחזקים במאסר, ומבקש על שחרורם. הפייטן מונה מקרים שבהם הקב"ה ירד כדי להציל אסירים (אברהם בכבשן האש, יוסף, ישראל במצרים), ומבקש שהקב"ה ימשיך להציל את ישראל.
להלן כמה בתים מתוך הסליחה:
--------------
'הוקנס למאכלת אש (=אברהם) שרפה כליה / ירדת בעצמך ותוציאו לרויה
ברחמיך גם עתה מלט ענייה / הוצא לאור צדקה ותוציאה לאורה לתחייה
לעבד עברי הושם בבור (=יוסף) / ידך שלחת סעדתו לשלוט ולעבור (= לעבור על ארץ מצרים)
גם עתה תעוז ימינך לגבור / יושבי חושך מבית כלא לבור
אחינו בית ישראל הנתונים בצרה / אסירי עוני וברזל יושבי חושך ומסגרה
מוציא אסירים הן ידך לא קצרה / קרא לאסירים פקח קוח ולשבויים דרורה (=דרור)
מתיר אסורים אגודתם התר / שלח רצוצים חפשי והפטר (= הוציאם לפטור)
הודיע בעמים עוזך בידו לאסור ולהתר / כגודל זרועך בני תמותה הותר
הוציאה ממסגר נפשות ידידיך / פותח וסוגר אין בלעדיך
רב להושיע צדקת שלשת חמודיך (=האבות) / זכור היום לזרע עבדיך
--------------
הסליחה השלמה התפרסמה בספר 'לקט פיוטי סליחות' -- סימן רי (עמ' 458).
מוטיב ההוצאה לחופשי מבית הכלא ניכר מאוד גם בפיוטי המהר"ם מרוטנבורג, שהיה כידוע האסיר המפורסם ביותר מבין יהודי ימי הביניים (ואף מת ב בית הכלא). נראה שיש בפיוטיו עירוב של כוונה אישית וכוונה ציבורית, כלומר ניתן לקרוא אותם גם בנימה אישית (כתפילה על שחרורו האישי מבית הכלא) וגם בנימה לאומית (שחרורו של עם ישראל מכלא הגלות).
אברהם פרנקל
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות