הסליחה 'אמנם כן / יצר סוכן / בנו' נאמרת בליל כל נדרי לפי מנהג אשכנז, ליתר דיוק: לפי מנהג פולין, הוא מנהג אשכנז המזרחי, או כפי שנקרא בימי הביניים 'מנהג אוישטרייך'. הפיוט בנוי במבנה ובמשקל ספרדי. חריזת המחרוזות היא לפי הצורה
אאב / גגב / סלחתי:
דדה / ווה / סלחתי:
מחברו של הפיוט הוא ר' יום טוב בר יצחק מיואני (Joigny), אחד מתלמידי ר' תם שעבר לאנגליה, לעיר יורק (היא אברווך). ר' יום טוב חיבר את הסליחה בצרפת, ולכן היא מופיעה גם בכתבי יד צרפתיים, כלומר במחזורים כמנהג צרפת וספרי סליחות של המנהג. משם עברה הסליחה למזרח אירופה, ונקלטה בעיקר בכתבי יד של המנהג המזרחי. תופעה זאת, של מעבר פיוטים מצרפת וקליטתם במנהגי מזרח אירופה היא רחבה מאוד, ויש להסביר אותה כנראה בכך שתלמידי החכמים בני מזרח אירופה למדו אצל רבותיהם, בעלי התוספות חכמי צרפת, והביאו איתם חזרה לקהילותיהם פיוטים ומנהגי תפילה שלמדו אצל רבותיהם שבצרפת. ר' חיים פלטיאל, בן המאה השלש עשרה, הוא דוגמא טיפוסית לעניין זה.
חתימתו של הפייטן ('יום טוב') מופיעה בבית הפותח, אשר נשמט מן הפיוט עם המעבר למזרח אירופה: הבית הפותח הוא:
י'ו'ם' יום / ידרושון / לך
ט'ו'ב' למעוז / יהי עוז / מלולך סלחתי:
מחרוזת זו מופיעה בכתבי היד הצרפתיים בלבד. בשם 'יום יום ידרושון' נזכרת הסליחה בחיבור 'סדר טרוייש', המתאר את סדר התפילה של קהילת טרוייש אשר בצפון צרפת.
ר' יום טוב בר יצחק היה אחד מתלמידי רבינו תם בצרפת, ושם הכיר תבניות פיוטים ספרדיים. כאמור, עבר ר' יום טוב לאנגליה, לעיר יורק. בשנת 1191 נהרגו ונשרפו בעיר כ- 150 יהודים על קידוש השם, חלקם הרגו עצמם וחלקם נהרגו בידי הגויים. ר' יום טוב היה מן ההרוגים, והוא מוזכר לאחר מכן כ'ר' יום טוב הקדוש'. תיאור המעשה נשתמר בספר זכירה של ר' אפרים מבונא, וגם בפיוט שנכתב לאחר המאורע. ואלה דברי ר' אפרים:
"אחרי כן, בשנת תתקנ"א (=1191), קמו טועים על עם ה' בעיר אברווך (=יורק) אשר באנגלטירא (=אנגליה) בשבת הגדול, ועת הנס נהפך לאונס ולעונש. ויברחו אל בית התפילה (=בית הכנסת), כי סיברו כי שמה בית מנוס. ויעמוד הרב ר' יום טוב וישחט ס' נפשות. וגם אחרים שחטו... ויש מהם שנשרפו על יחוד בוראם. ויהי מספר ההרוגים והשרופים כק"ן נפשות קדושים, ואת בתיהם הרסו. ויבוזו זהב וכסף וחמדת ספרים אשר כתבו לרוב, נחמדים מזהב ומפז רב, אשר אין כערכם בנוי וביופי, והביאום לקולוניא (= העיר קלן בגרמניה) ולשאר מקומות ומכרום ליהודים...".
על גזרת יורק כתב ר' יוסף מקרטרש סליחה המתחילה 'א-להים בעלונו זולתך אדונים'. שם נאמר על ר' יום טוב ועל חכם אחר בשם יעקב:
נאספו למשמר ואשר עמנו / אך השר הצר והצר לימינו
ונאמר 'בידו קימנו' / ויאמרו 'לא כי על יום טוב באנו'.
סין ועוקר הרים למישור שם עקוב / על פה וספרים במוקשים לא ינקוב
(כלומר אין לפניו מוקשים בלימוד התורה)
ישכון לבטח בשרו לא ירקוב / מה טובו אוהליך יעקב.
ובזכרנו את הקדוש ר' יום טוב יהי רצון שיקויימו בנו דבריו:
קולי שמע / וראה דמע / עיני
ריב ריבי / שעה ניבי / והשיבני סלחתי:
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות