פיוט מיוחד כתב המהר"ם, עבור ברכת 'עושה השלום' של נעילה. הפיוט מיועד להיאמר על ידי החזן ממש לפני חתימת הברכה, היינו ממש לפני סיום יום הכיפורים.
הפיוט מצורף בתמונה.
בכל מחרוזת שלשה טורים. הטור השלישי הוא פסוק, החורז באמצעו עם שני הטורים הקודמים, והמסתיים במילה 'שלום'.
לדוגמא: חי ממרומו / יפרוש שלומו / דורש טוב לעמו ודובר שלום
הפזמון החוזר (שמן הסתם מיועד להיאמר על ידי הציבור) הןוא 'ה' יברך את עמו בשלום'.
חתימת הפיוט גם היא מיוחדת: 'חתמינו בספר החיים מאיר הקטן.
את מבנה הפיוט למד המהר"ם מפיוט דומה של ר' יוספיה הגר, בן משפחת גרים מן המחצית השניה של המאה הי"ב, שעמדה בקשרים עם רבינו תם. ר' יוספיה כתב פיוט מקביל, המופיע בכמה כתבי יד צרפתיים בתפילת מוסף של יום א' של פסח. המהר"ם כנראה פגש את הפיוט הזה בעת שהותו בצרפת.
תכנו של הפיוט כולל בקשות שונות: בקשה על השלום, בנין המקדש, התרת אסורים, חזרה לירושלים, כפרת העוונות, בקשה שהמלאכים יבקשו טוב עבור עם ישראל, הצלה מן האוייבים, לדרוש את הדם השפוך, בוא המבשר, והוא מסיים בבקשה לחתימה טובה. במיוחד בולטת הבקשה החוזרת ונשנית על התרת אסורים:
מי מבלעדיך יתיר אסור / עליו תבא ברכת אובד וחסור / ומי יסור לשאול שלום
ששון ושמחה תמצאו / שלום לכם אל תיראו / כי בשמחה תצאו ובשלום
פקח קוח לאסורים / קרא שנת דרורים / ישאו הרים שלום
ישפיע שלום בלא חוסר / יחיש יתיר מסבל יסר / רגלי מבשר משמיע שלום
מבור שבי חפשי / העליני מטיט רפשי / רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום
הטור 'קרא שנת דרורים' מבוסס כמובן על הפסוק (ויק' כה, י): 'וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה', העוסק גם הוא ביום הכיפורים.
ריבוי הבקשות על שחרור האסירים, וביחוד המחרוזת 'מבור שבי חפשי העליני' וכו', המנוסחת בגוף ראשון, רומזים כנראה שאת הפיוט הזה כתב המהר"ם בתקופת מאסרו, כשהוא עצמו נתון בבית הסוהר (בלשון ימי הביניים: 'בתפיסה'). אפשר אם כן לקרוא את הפיוט פעמיים, בשתי פרשנויות שונות: פעם כאשר הבקשות הן על עם ישראל, ופעם בקריאה אישית, כאשר הבקשות מוסבות על המהר"ם עצמו. כמובן אין סתירה בין שתי הקריאות הללו. נציין שהזכרת המאסר נמצאת גם בפיוטים אחרים של המהר"ם, ולא מן הנמנע שגם אותם כתב בהיותו 'בתפיסה'. ידוע שבחלק מתקופת המאסר הורשו תלמידי המהר"ם לבקרו, ואף לשהות במחיצתו, ללמוד איתו, להתפלל עימו ולהפיץ את תשובותיו ופירושיו, ומתקבל על הדעת שכך הופץ הפיוט שלפנינו.
מן המפורסמות הוא שהמהר"ם נפטר בעודו בבית הסוהר בשנת נג (1293), ולא ניתן לקבורה עד ד' אדר שנת סז (1307), לאחר שהנדיב אלכסנדר וימפן מפרנקפורט פיזר את כל כספו כדי לפדות את גופתו של המהר"ם ולהביאה לקבורה. בתמורה ביקש הנדיב להיקבר לצד המהר"ם ('וקנה שביתתו אצלו'), ושתי המצבות עומדות צמודות זו לזו עד היום בבית הקברות היהודי העתיק של וורמייזא. מה שפחות ידוע הוא שהנדיב נפטר ממש כמה חודשים לאחר קבורתו של המהר"ם, ביום כיפור של שנת ס"ח, וכך כתוב על מצבתו:
"המצבה הזאת הוצבה והוצבה לראש הנדיב ר' אלכסנדרי בר שלמה ונפ' ביום צום כיפור ביוד ונקבר יום אחד עשר בתשרי ששים ושמונה לאלף הששי אשר מלאו לבו והשם אינה לידו לעשות מצוה רבה ולפדות את מורינו רבינו מאיר בן הרב ר' ברוך מכלאו אשר היה תפוס אחרי מותו כמה שנים:... הנדיב ופדאו ... קבר בציון ... רצון שישים בצידו בישיבת גינת ביתן עם צדיקי עולם אאא סלה."
| קובץ מצורף | גודל |
|---|---|
| File0033A.jpg | 372.09 ק"ב |
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות