פיוטי העבודה מסתיימים בתיאור הכהן הגדול, בשעה שעם ישראל מלווה אותו בשמחה לביתו. השמחה שלמה כאשר התברר שהחטא, האדום כתולעת שני, התכפר והפך לבן, וזה סימן שעבודתו של הכהן נתקבלה ברצון. זהו רגע של רוממות רוח, הן לכהן הגדול והן לכל עם ישראל. הפייטנים מדגישים את השמחה, ואת בת הקול שיוצאת, לפי המדרש, ואומרת 'לך אכול בשמחה לחמך... כי כבר רצה הא-להים את מעשיך' (קהלת ט, ז).
הגדיל מכולם ר' משולם בר קלונימוס (בן העיר לוקא, איטליה, במאה העשירית), בסיום סדר העבודה 'אמיץ כח'. במשך שלשים טורי פיוט הוא מתאר את שמחתם של ישראל, ואליהם מצטרף הטבע כולו: העננים המרעיפים זרזיפי מים, השדות הנותנים יבולם, הזורעים והקוצרים, העמקים והדרכים. הכהן הגדול, שהוא שלוחם של ישראל, לא איכזב את שולחיו: הכפרה שהביא עליהם היא בעיניהם כצינת שלג ביום קציר. מוטיב המים חוזר כאן כמה וכמה פעמים: כפרת החטא היא רחיצה של טינוף וצחנה. הקב"ה, הוא מקוה ישראל המטהר אותם (משנה, יומא, ח, ט). השמחה והטהרה דומים לטהרתם של ישראל לעתיד לבוא, ולשמחתם של ישראל בעת שיהיו 'משוכים לבוא שעריו ברננה'.
נביא כמה טורים מן הפיוט, שהוא מן קטעים היפים שביצירתו של הפייטן::
תלולי רום הרעיפו זרזיף טלם תלולי רום -- ענני השמים
תלמי שדי רוו תת יבולם תלמי שדי - השדות רוו מזרזיף העננים
תודה נתנו אוספי זרע שלום אוספי זרע: האוספים זרעים כדי לזרוע
תהילה בישרו נושאי אלומות ברנן
תחתיות ארץ צבי זמר שימעו
תינו צדקותיו חצץ הולכי נתיבות חצץ הדרכים מרעיש ומספר צדקות ה'
תקות שולחיו אמון לא אכזב שולחיו - ישראל, שולחיו של הכהן הגדול
תוחלתם כצינת שלג ביום קציר
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות