ה'רשות לחתן תורה' הנהוגה בכל מנהגי אשכנז ('מרשות הא-ל הגדול והנורא') נהוגה גם במנהג איטליה. פיוט זה נתחבר במזרח (בארץ ישראל או בבבל) והובא מן הסתם לאשכנז דרך איטליה.
המנהג לקרוא בספר שלישי (בראשית) בשמחת תורה אינו קיים במנהג איטליה, ונולד ככל הנראה באשכנז במאה הי"א. בעקבות מנהג זה נתחדש באשכנז גם המנהג לחבר פיוט לכבוד חתן בראשית. הרשות הראשונה שנכתבה לחתן בראשית היא הפיוט 'מרשות א-להי הא-להים ואדוני האדונים', והיא נתקבלה במנהג אשכנז העתיק, הוא המנהג המערבי.[1] על פיוט זה יש בידינו עדות בכתב יד אוקספורד 1103:
"רשות אחר לחתן בראשית גם מיסוד חסידים הראשונים חכמי הישיבה. ויש אומרים שבמדינת מגנצא הוסד (=נתחבר) בישיבה ימים רבים קודם הגזרה שהיתה בכל מלכות אשכנז בשנת תתנ"ו לפרט, בי"א למחזור רנ"ו (שנת תתנ"ו היתה שנת י"א למחזור רנ"ו לבריאת העולם). ונראין דבריהם, שהרי הרבה מחזורים ישנים יש שלא נמצא בהם כי אם רשות של חתן תורה ובסופו כתוב (כלומר אחריו כתוב רק פיוט זה) לחתן בראשית".
לפי זה הפיוט 'מרשות א-להי הא-להים' קדום לפיוטים אחרים לחתן בראשית.
בפיוט זה מתוארת הבימה כדלהלן:
"עמוד עמוד עמוד ר' פב"פ מתוך עדת אמונים...
ופה עמוד עמדי על מגדל עץ העשוי לנוי בבנינים"
במנהג פולין נתקבל לחתן בראשית פיוטו של ר' מנחם בר מכיר 'מרשות מרומם על כל ברכה', והוא נאמר בקהילות האשכנזים עד ימינו. סימנו המסולסל של הפיוט הוא 'מנחם ברבי מכיר חזק ואמץ בתורה לעד ובמצוות ובמעשים טובים אמן'. כל טור שקול במשקל התיבות - חמש מילים בטור. למרבה הצער חלו בפיוט זה כמה שיבושים, וכדאי להחזיר עטרה ליושנה ולתקן את השגיאות הבולטות (ראה להלן).
בכל פיוטי הרשות (כולל אלה של חתן ממש) מבקש החזן ארבע פעמים רשות, בסדר קבוע, לפני שהוא מזמין את העולה: רשות מן הקב"ה, מן התורה, מתלמידי החכמים שבציבור, ומכל הקהל. לפי זה המילה 'מרשות' צריכה להופיע לפחות ארבע פעמים בפיוט (בדרך כלל היא מופיעה בדיוק ארבע פעמים).
נוסף על שלשת פיוטי הרשויות לחתן תורה ובראשית שהזכרנו, נכתב באשכנז זוג פיוטים (רשות לחתן תורה ובראשית) נוסף על ידי ר' יוסף בר נתן החזן מטירנא. זוג פיוטים זה זכה לתפוצה מוגבלת בלבד. על ר' יוסף החזן ישנה העדות הבאה בכתב היד הנ"ל:
"רשות אחר לחתן תורה מרבנו יוסף חזן מטרנא זצ"ל בר נתן, ולעת זקנתו יצא ממקומו ובא ונתיישב במדינת וירצבורק ונשא שם אשה ויצאו ממנו חסידים וחכמים גדולים".
זוג נוסף של פיוטים נכתב בצרפת במאה הי"ב, על ידי פייטן בשם מאיר. פיוטים אלה, שנפוצו בכמה כתבי יד צרפתיים, כוללים מחרוזות (בניגוד לכל שאר הרשויות הכוללות חרוז אחיד המבריח את כל טורי הפיוט), והם שקולים במשקל התנועות (6X2 תנועות בכל טור).[2]
להלן התיקונים העיקריים[3] הנצרכים ברשות לחתן בראשית של ר' מנחם, בהשוואה לנדפס בסידור רינת ישראל:
במקום הכתוב יש לתקן ולומר
ומושל עולם מ'ושל עולם
כבודה בת מלך ב'ת מלך כבודה
ראשית קניינו אלפים אצורה ר'אשית קניינה אלפים מקדם אצורה
מלומדיה ומרשות מ'לומדיה ( זו בקשת הרשות מתלמידי החכמים)
משמחת לב ב'יען משמחת לב
ועושים גם מעשים באזהרה ה'ולכים גם ועושים ומעַשִֹים (בנין פיעל) להזהירה
תאבים לראות ד'אים לראות (= ממהרים ורוצים לראות)
לב נבון נדיב לב נבון
עד שלא ירגל ש'טן שלא ירגל
תבורך ידך תידור ידך (כלומר תידור נדבה)
[1] כל הפיוטים המוזכרים כאן נתפרסמו במחזור לסוכות, מהד' ד' גולדשמידט וי' פרנקל..
[2] ייחוסן של הרשויות האלה לר' מאיר ש"ץ, בן המאה הי"א נראה בעיניי מוטעה.
[3] רשמתי את התיקונים הנצרכים עבור מבנה הפיוט, סימנו, ומשקלו. אותיות האקרוסטיכון סומנו בגרש.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות