מקובל לטעון שהטעם לכך שאין מתחילים לשאול גשמים עד ז' במרחשון (כלומר לבקש בברכת השנים 'ותן טל ומטר לברכה', בנוסח אשכנז, או להתחיל לומר 'ברך עלינו' לפי נוסח הספרדים) הוא בגלל חזרת עולי הרגלים לאחר שמיני עצרת מארץ ישראל לביתם שבגולה. אבל לפי התלמוד הבבלי (תענית ד, ע"ב) טעם זה חל רק בזמן הבית, ובימינו הטעם הוא שבני בבל יש להם עדיין יבול בשדות עד ז' במרחשון. לפי הגמרא טעם זה לא חל על בני ארץ ישראל, שנוהגים (לאחר החורבן) להתחיל לשאול גשמים מייד במוצאי שמיני עצרת. כך מתפרשת אימרתו של האמורא ר' יוחנן, גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני:
"אמר ר' יוחנן: התחיל להזכיר מתחיל לשאול
פסק מלשאול פוסק להזכיר"
לפי זה תקופת הזכרת 'משיב הרוח ומוריד הגשם' חופפת לתקופת שאלת גשמים. כך גם נמצא בסוגיה המקבילה בירושלמי (תעניות פ"א, ה"ב; דף סד, ע"א), אשר גם בה מביאים אמוראים דברים בשמו של ר' יוחנן:
"רבי חייה בר אבא אתא מן צור ואמר מן שמיה דרבי יוחנן: הלכה מקום שמזכירין שואלין.
ר' ירמיה דרש בכנישתא דבולי: הלכה מקום שמזכירין שואלין".
וכך אמנם נראה שהיה מנהג ארץ ישראל העתיק, להתחיל לשאול גשמים מייד במוצאי שמיני עצרת.
לפי זה, תפילת גשם של בני ארץ ישראל מהווה כעין פתיחה גם לשאלת גשמים, ולא רק פתיחה להזכרת גבורות גשמים ('משיב הרוח ומוריד הגשם'). ובאמת לא מצאנו כל יצירה פייטנית ליום ז' במרחשוון, רק למעמד תפילת הגשם במוסף של שמיני עצרת.
עיון בשבעתא לגשם של ר' אלעזר הקלירי מעלה הוכחה נוספת למנהג נשכח זה. בשבעתא 'אף ברי', שאת שתי המחרוזות הראשונות שלה נוהגים לומר עד ימינו אלה במנהג אשכנז (ורק אותן קהילות ששומרות על המנהג הקדום לומר תפילת גשם בתוך חזרת הש"ץ), מוזכר בפירוש גם הביטוי 'שואלי מטר', וגם 'מזכירים גבורות גשמים', ולפי המשנה (תענית א, א-ג) אי אפשר שיש כאן איזה ניסוח מקרי. הקלירי מתכווין בפירוש גם להתחלת הזכרת גבורות גשמים וגם להתחלת שאלת גשמים.
במחרוזת הראשונה נאמר: 'אמוצים גנון בם שואלי מטר'
ובשניה: 'להחיות מזכירים גבורות גשמים'
המחרוזות המשלימות את השבעתא נתגלו בגניזה הקהירית (עיין בקובץ המצורף. השבעתא בנויה על הפסוק באיוב לז, יא: 'אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו', ואין בה מחרוזת לברכת קדושת היום). גם בהמשך כותב הקלירי: 'שואלי מטר לרצות'
הקלירי כתב גם כמה פיוטי הרחבה לשבעתא, שנשמרו בכל מנהגי אשכנז, אבל בימינו אינם נאמרים ברוב הקהילות. גם בהם מופיעות הן הזכרת גבורות גשמים והן שאלת גשמים כמה פעמים. ברשות 'אפיק מען' כותב הקלירי:
'גל לי משמים / בשאלי בו מים'
ודיתי עם שמים / להזכיר גבורות גשמים'
וכן בפיוט 'איום זכר נא':
'זכור נא לשואלי מים'
'קבל ברצון שועת שואלי מים'
הצורך לשאול גשמים מייד לאחר שמיני עצרת מובן לכל, לאור בעיות הבצורת התכופות בארץ ישראל. אין בעניין זה הבדל בין תקופת ר' יוחנן, לתקופת הקלירי (מאה 6 - 7) ולתקופתנו אנו. אמירת פיוטי הקלירי בשמיני עצרת יש בה, אולי, משהו מהחזרת המנהג הנשכח למקומו.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות