בטיפיוט זה נביא שני פיוטי 'אופן' שנהגו לאמרם בשבת בראשית בקהילות מזרח אירופה, ונשווה ביניהם. ה'אופן' הוא פיוט קצר יחסית, הבא לתת הקדמה לקדושה שבברכת 'יוצר' של שחרית. הוא משולב בתפילה בסמוך לפסוק 'קדוש קדוש קדוש' וכו'. קדושת ברכת היוצר (ובעקבותיה פיוט האופן) מביאה תיאור של הקדשת הקב"ה בידי המלאכים. זאת בניגוד לקדושת חזרת הש"ץ, שבה ישנו שיתוף באמירת הקדושה בין המלאכים ובין עם ישראל.
הפיוט הראשון, 'שש כנפים כנופים', הוא של ר' שלמה הבבלי, פייטן איטלקי בן אמצע המאה העשירית. זהו כנראה הפיוט העתיק שהיה נהוג בקהילות מזרח אירופה בשבת בראשית. הפיוט השני, 'שאלו שחקים', שייך לר' שלמה אבן גבירול, שחי בספרד כשמונים שנה לאחר ר' שלמה הבבלי. במאה הי"ג החליפו הקהילות במזרח אירופה את פיוטו של ר' שלמה הבבלי בפיוטו של ר' שלמה אבן גבירול (או, לעיתים, בפיוטו של ר' יהודה הלוי 'יחו לשון'). כפי שנראה להלן, שני הפיוטים, שאינם רחוקים הרבה זה מזה מבחינת זמן חיבורם, מייצגים מסורות פייטנות שונות.
שש כנפים כנופים - לר' שלמה הבבלי
סימן: שלמה (כארבע פעמים)
ש'ש כנפים כנופים
ל'וט ארבעתן ענופים
ל'עופף בשתים מתנופפים
ל'בוש חיור מצניפים -
קדוש קדוש קדוש ה' צבאות
5 ל'מנין שחקי"ם נקצבות
מ'חנות במקדשו ניצבות
מ'ספר כולם רבבות
מ'חנה האחת נובבות -
קדוש קדוש קדוש ה' צבאות
מ'טטרון הפוסק פיטור
10 ה'אוטם חובות שיטור
ה'סוגר תכלית איטור
ה'ומה הגיון הטור -
קדוש קדוש קדוש ה' צבאות
ה'מלאך סנדלפון נפתר
ה'קושר נזר נעתר
15 ה'משביעו למאליו נכתר
ה'ג למקומו נסתר -
קדוש קדוש קדוש ה' צבאות
פירושים: 1 כנופים: בעלי כנפים, המלאכים. 2 - 3 : למלאכים יש ארבע כנפיים לכיסוי ושתים לעופף (ישע' ו, ב). 4 לבוש חיור מצניפים: המלאכים מכתירים (מצניפים) לקב"ה, שלבושו לבן (דניאל ז, ט) ואומרים קדוש וכו'. 5 יש אלף ושמונה עשרה כיתות של מלאכים, כמנין 'שחקי"ם' (ם = 600). 7 מספר כולם רבבות: וכל מחנה הוא של אלף ושמונה עשר רבבות מלאכים (מדרש אלפא ביתא דר' עקיבא נוסח א, אות ג). 8 נובבות: אומרות קדוש וכו'. 9 מטטרון: המלאך הראשי, שלפי התלמוד הבבלי (סנהדרין מד, ע"ב) יש לו שלש שמות: פיסקון סיגרון איטמון. 'פיסקון שפוסק דברים כלפי מעלה. איטמון - שאוטם עוונותיהן של ישראל. סיגרון - כיון שסוגר (אם יפסיק לבקש רחמים) שוב אינו פותח (אין מלאך שפותח בבקשת רחמים אחריו)'. 12 הומה: טור המלאכים הומה ואומר קדוש וכו'. 13 סנדלפון: תפקידו הוא לקשור את תפילות ישראל ולעשות מהן כתרים. ואז הוא משביע את הכתר בשם המפורש וזה עולה מאליו למקום נסתר. נפתר: נתפרש שמו, או: הוא פותר ואומר את השם המפורש. 14 נעתר: שעשור מתפילות. 16 הג וכו': הוגה, אומר לקב"ה, שמקומו נסתר: קדוש קדוש וכו'.
שאלו שחקים - לר' שלמה אבן גבירול
סימן: שלמה (כפול)
ש'אלו שחקים ושיחו לאדמה
ל'כם יספרו הוד זרוע רמה
מ'תח דוק ותלה על בלימה
ה'גוף טפח ונפח הנשמה
5 אשר בידו נפש ורוח
יוצר הרים ובורא רוח
ל'בדו היה בטרם יומים
ועד לא גלגל חוג שמים
ובאין מעינות נכבדי מים
10 בשום חשך על פני תהום ורוח
מ'קום ממשלתו למעלה הציבו
וכדמות אבן ספיר חצבו
וענן ורוח ואש שם סביבו
מרום השם עבים רכובו
15 המהלך על כנפי רוח
ה'כין ברוח מלאכי רוח
וחיה נושאת אופן ברוח
אל כל אשר יפנה שם הרוח
ושבים וטסים ורצים ברוח
20 להקדיש ליוצרם בנחת רוח
פירושים: 2 זרוע רמה: זרועו של הקב"ה. 3 דוק: שמים. ותלה: תלה את הארץ. 6 בטרם יומים: אלפיים שנה לפני הבריאה. 10 בשום חשך: לפני הבריאה, בראשית א, ב. 9 נראה שחסר טור במחרוזת השנייה.
מבנה הפיוטים: ר' שלמה הבבלי הולך כאן בעקבות האופן 'אתה א-להי הרוחות' של הפייטן האיטלקי הקדום אמיתי בן שפטיה. ר' שלמה אבן גבירול שוקל את פיוטו במשקל ההברתי ספרדי (כשמונה תנועות בכל טור). הפיוט של אבן גבירול נראה קדום, יחסית, ביצירתו, הן מבחינת מבנהו הפשוט והן מבחינת תכנו (להלן).
תוכן הפיוטים ומהלכם: הפיוט האיטלקי מביא תיאור של תהליך הקדושה השמימי לפי מדרשי ספרות ההיכלות וכן על פי תיאורים מן התלמוד הבבלי. הפייטן אינו נרתע מלהביא פרטים של מעשה מרכבה, ולכלול גם שמות של שני מלאכים (מטטרון וסנדלפון). האופן כולו מוקדש לעולם המלאכים, ולפרטי תהליך הקדושה עצמה. בפיוט באים ארבעה חלקים שמשלימים תיאור של אותו אירוע - רגע הקדושה עצמה - ולכן הרפרין (הפזמון החוזר), שהוא קריאת הקדושה עצמה ('קדוש קדוש קדוש וכו') - מופיע לאחר כל מחרוזת ומחרוזת.
הפיוט הספרדי מביא השקפה יותר רציונאלית של עולם הבריאה והקדושה, ומקורותיו הם מקראיים בלבד. בפיוט זה עדיין לא כלולה השקפה פילוסופית טהורה, שהגלגלים והכוכבים הם היצורים הרוחניים (המלאכים) האומרים את הקדושה (כמו שבא לעיתים בפיוטי אופן ספרדיים מאוחרים יותר), אבל יש כאן הימנעות מכל תיאור מיסטי שאינו מופיע במקרא. האופן כולל, כצפוי, את תיאור מושבו של הקב"ה (במחרוזת השלישית והרביעית), אבל הוא פותח בשתי מחרוזות שעניינן תיאורי טבע ובריאה, לפי שהבריאה היא בעצם זו המספרת את כבודו של הקב"ה לבני האדם. השמים מספרים כבוד א-ל, ולכן פונים אליהם בשאלה, כביכול: 'שאלו שחקים' וכן גם האדמה: משוחחים לה (=איתה) כדי ללמוד את הדרו והודו של הקב"ה. נראה שהפייטן בחר את המילה 'רוח' כחרוז המבריח את כל מחרוזות השיר (וגם כחרוז המחרוזת האחרונה עצמה) מפני שיש במילה זו שיתוף של משמעות ארצית ושמימית יחדיו.
הזכרת מעשי הבריאה אפשר שהביאה כמה קהילות במזרח אירופה להעדיף אופן זה על פני האופן של ר' שלמה הבבלי בשבת בראשית דווקא.
נראה שיש הדרגתיות בפיוט הספרדי: בתחילה בא תיאור הארץ והבריאה, אחר כך מתואר מושבו של הקב"ה, משם מגיע הפייטן אל מקום מרכז האירועים - החיות והאופנים, ורק בסופו מגיע הפיוט אל יעדו - הקדושה עצמה: והוא מסתיים בטור: 'להקדיש ליוצרם בנחת רוח'.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות