על המאבק של אמי הקשישה להדליק נרות שבת

 

נרות השבת של אימא / יעקב מעוז

 

אמי בקשה להדליק נרות שבת.

סמוכה על משענת הליכתה

וברגליה הכבדות כסלעים

עשתה את דרך הייסורים

ממיטת חוליה לפינת המטבח.

מתנשפת בכבדות מרובה

נגשה למבצע ההדלקה

שנראה לה מקודש ביותר.

בשתי ידיה המרעידות

משמשה את הפתילות

כדי לדעת איזהו מקומן.

קבלה ממני שמש דולק

שדמע בקצב רעידותיה

והכתים סביב לנרות.

בקשה אמי לברך יה,

כמות שברכה מנעוריה.

גבורות שנים, ברכה בה,

ועתה, נשתכחה מליבה.

החלה ממלמלת שהחיינו.

ואני עניתי אמן בדבקות,

התנחמתי שהגענו לזמן הזה.

כמהסס בקשתי להזכירה

את נוסח הברכה השגור,

והיא כמבוישת משכחתה

בקשה לברך שוב מחדש.

חזרה אחריי מילה במילה

שמא תארע תקלה נוספת,

מפני כבודה של מלכות

מפני אור הנרות הגנוז

מפני תפילות ששטחה בלבה

עלינו, על בניה ובנותיה

על מתיה שעזבוה לאנחות

על חוסן נעוריה האבוד

על זיכרונה המתעמעם

על מאור עיניה שכהה

ועל חדלונה מקיום המצווה.