תשובתו העמומה של אברהם לשאלתו המפורסמת של יצחק זכתה במדרש לפירושים שונים:
לפי התנחומא אברהם אמר ליצחק בפירוש:
'הואיל ואמרת -- א-להים בחר בך'.
וכן בפרקי דר"א (פרק לא):
'א-להים יראה לו השה לעולה - אתה הוא השה'.
דווקא המדרש הקדום בראשית רבא שומר על העמימות ודורש את הפסוק בדרך מיוחדת:
'א-להים יראה לו השה, ואם לאו - שה לעולה בני'. (הנוסח לפי כתב היד הקדום של בראשית רבא, כ"י וטיקאן).
או: 'א-להים יראה לו השה בני ואם לאו - אתה השה לעולה בני' (כנוסח הדפוס)
כמה דרכי מדרש משולבות כאן:
א. כבר פירשו מפרשי המדרש שהמילה 'השה' נדרשת כאן לפניה ולאחריה.
ב. לדעת הדרשן, המחצית השנייה של הפסוק תהיה נכונה אפילו אם המחצית הראשונה אינה מתקיימת: אפילו אם לא 'יראה לו השה' - שה לעולה בני. דרך מדרש זו מקורה במדרשי ההלכה.[1]
לפי הפירוש לבראשית רבא המיוחס לרש"י (נתחבר כנראה בדרום איטליה או באזורים הסמוכים לה בסוף המאה הי"א) יש כאן דרך מדרש שלישית:
ג. 'שה' (σε) = אתה ביוונית. התורה נדרשת כאן (וכך גם במקומות אחרים[2]) כאילו היא כתובה ביוונית, ולפי זה אברהם אומר:
'א-להים יראה לו השה, ואם לאו - אתה לעולה בני'.
לפי זה ברור שהנוסח המקורי היה באמת כנוסח כ"י וטיקאן ('שה' ולא 'השה'), וברור מדוע נכנסה המילה 'אתה' לנוסח הדפוס בב"ר, וכן לפרקי דר"א.
ר' מאיר בר יצחק ש"ץ מוורמיזא (בן המחצית השנייה של המאה הי"א) שיבץ את המדרש הזה בשני פיוטי העקדה שחיבר:
בעקדה 'אל הר המור' נאמר:
'פרי צדיק (=יצחק) כהאזין במילה / צור יראה לו השה, ואם לאו - בני לעולה'
ובעקדה 'את הברית', שנכתבה ליום כיפור, נאמר:
'חמודו כהטעין קריאתו לרחמים הושיטה / קרב חילופו, וָלא -- מחלפת השיטה'
פירוש: כאשר הטעין אברהם את יצחק את עצי העולה, וזה שאל 'איה השה לעולה' כדי לעורר רחמים, אמר שהשה יקרב (הוא חילופו של יצחק), ואם לאו - ההיפך, יצחק יקרב. ואולי יש לפרש 'מוחלפת השיטה' שיש לקרוא 'בני לעולה' במקום 'לעולה בני', ממש כפי שפייט ר' מאיר בעקדה 'אל הר המור'.
נראה שר' מאיר ש"ץ לא ידע שהמילה 'שה' היא 'אתה' ביוונית, ולא הבין את המדרש בדרך זו. אחרת היה משלב את המילה 'אתה' בפיוטיו. אין לתמוה על כך. רוב חכמי אשכנז וצרפת במאה הי"א (כולל רש"י) לא ידעו יוונית, ולא הכירו את הפירוש המיוחס לרש"י. רק הפרשן מדרום אירופה ידע את פירושו המקורי של המדרש. המילה 'שה' (או סה / אסי ) גם אינה מופיעה בספר הערוך, ולפי זה כנראה גם ר' נתן מרומא לא פירש כך את המדרש, וכנראה עוד לא ראה את הפירוש לבראשית רבא.
רוב פייטני אשכנז של המאה הי"ב אינם מביאים דרשה זו בפיוטי העקדה שלהם. רובם, אבל לא כולם. ר' יהודה בר קלונימוס (בן המחצית השניה של המאה הי"ב), אביו של ר' אלעזר הרוקח, כותב בפיוט העקדה שלו 'איתן האזרחי השכיל':
'ושאל איה השה בשיח מענים / ואמר אתה השה ובדעת מכוונים'
אבל גם כאן יש ספק אם ידע הפייטן את פירושו של המיוחס לרש"י. סביר יותר שהלך כאן לפי פרקי דר"א, או שהיה לפניו נוסח של בראשית רבא הקרוב לנוסח הדפוס.
[1] דוגמא שמקורה מן המכילתא: ,"סקול יסקל השור - ולא יאכל את בשרו". ממשמע שנאמר סקול יסקל השור, איני יודע שהוא נבלה ונבלה אסורה באכילה ... שאפילו שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה' (שמות כא, כח, על פי רש"י). כלומר: אפילו אם לא 'סקול יסקל השור' -- בכל אופן 'לא יאכל את בשרו'.
[2] שתי דוגמאות מפורסמות:: א. המילה 'זקונים' ('כי בן זקונים הוא לו', ברא' לז, ג) נדרשת 'זיו איקונין', והיא המילה היוונית ICON . ב. ר' עקיבא דורש את המילת 'טטפת' 'טט בכתבי שתים פת באפריקי שתים'.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות