הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב כידוע גם כמה שירים. אחד השירים שחיבר בצעירותו נקרא 'קיצור דיני חנוכה', בו הוא חורז את דיני חג החנוכה לפי פסקי ההלכה הנהוגים.
השיר פותח בכמה טורים על עיקרו של החג:
זכר חסדים ופלאי א-לוה
בשנות קדם הביט מגבוה
לתת עוז להחליף כח
לעם ממושך מגזע קדוש פורח (ממושך: נמשך ופורח מגזע קודש של האבות)
5 חובה עלינו לעד להזכירה
חסד א-ל במעשה ובאמירה (במעשה: הדלקת נרות. באמירה: בתפילה)
בעשרים וחמשה לכסלו החדש
יום אדיר ברב טוהר וקודש
שמונה ימים בו יבואו
10 להודות ולהלל יקבעו
בשיר ישנם 174 טורים. כל שני טורים מתחלף החרוז, ובכל טור יש כארבע - חמש הטעמות (המשקל אינו מדוייק).
סדר ההלכות:
השיר סוקר את הלכות ברכות הנרות (המדליק, הרואה, ברכת 'שהחיינו' למי ששכח), מי יכול להוציא ידי חובה את מי, דיני אורח ונוסע, אשה מוציאה ידי חובה, הדלקה של עיור, והלכות קדימות נר חנוכה מול קידוש שבת ונר שבת.
אחר כך פונה המחבר לדון בזמן ההדלקה, תחילתו וסיומו, מידת השמן, ומקום ההדלקה, בעת רגילה ובשעת הסכנה.
כאן בא דין הכיוון שבו מדליקין את הנרות, הדלקה עושה מצווה ולא ההנחה, ודין עששית שהייתה דלוקה לפני הזמן.
איסור שימוש בנרות חנוכה, הדלקה מנר לנר, שימוש בשמן הנותר, הדלקה בערב שבת,
דיני הנר (הכלי של השמן) - נר עם פיות הרבה, נר חרס, הדלקה במוצאי שבת (אין זה ברור מדוע דין זה אינו סמוך להדלקה בערב שבת), ודיני השמן.
בחלקו האחרון של השיר באות הלכות הלל, תפילה וברכת המזון ('על הניסים'), סעודת מצווה עם דברי תורה, קריאת התורה בחול ובשבת, סדר הקריאה בר"ח טבת, וההפטרות לשבתות חנוכה.
סיומו של השיר הוא:
165 ויקראו בתורה פרשה קבועה
בחנוכת משכן המקדש היא ידועה
שלשה אנשים במנין
והכהן יכפיל העניין
וביום השבת בנביא יפטירו
170 הנרות אשר חזה זכריהו יזכירו
ואם שבת שני בו יארע
בנרות שלמה במפטיר יקרא (מפטירין בנרות שלמה במלכים)
וקריאת ראש החדש תמיד קודמת
אך כבוד היום בחנוכה נחתמת.
פירוש: 165 בימי חנוכה קוראים כל יום בקרבנות הנשיאים. 168 על טור זה עיין להלן. 173 בר"ח טבת (בין בשבת בין בחול) קוראים קריאת ר"ח לפני קריאת פרשת חנוכה, ופרשת חנוכה תמיד אחרונה. נראה שהמילים 'בחנוכה נחתמת' שימשו גם סימן לחתימת השיר.
בעניין הקריאה בשבת ר"ח חנוכה (שאז מוציאים שלשה ספרים, כפי שיחול בשנה זו), כדאי להביא את דברי התוספות, שעליהם מבוססות ההלכות:
תוספות, שבת, כג, ע"ב, ד"ה 'הדר פשטה':
הדר פשטה 'נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא':
ונראה לרשב"א שכשחל ר"ח טבת להיות בשבת -
שיש להפטיר בנרות זכריה משום פרסומי ניסא, ולא ב'השמים כסאי' שהיא
הפטרת ר"ח, ועוד, כיון שהמפטיר קורא בשל חנוכה - יש לו להפטיר
מעניין שקרא. ומה שמקדימים לקרות בשל ר"ח -
משום דבקריאת התורה, כיון שמצי למיעבד תרוייהו (= יכול לעשות שניהם)
- תדיר ופרסומי ניסא - עבדינן תרוייהו, ותדיר קודם.
אבל היכא דלא אפשר למעבד תרוייהו - פרסומי ניסא עדיף.
ועוד דבקריאת התורה אין כל כך פרסומי ניסא, שאינו מזכיר בה נרות כמו
בהפטרה. ועוד נראה לרשב"א: דעל כן הקדימו של ר"ח,
כדי שהמפטיר יקרא בשל חנוכה ויפטיר בנרות זכריה'.
רשב"א הוא ר' שמשון בר אברהם, הוא הר"ש משאנץ. הוא מבהיר כמה עקרונות: הכלל 'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם' חל רק כאשר אפשר לעשות את שני הדברים (גם קריאת ר"ח וגם קריאת חנוכה). אבל במקום שניתן רק לעשות את אחד הדברים (שמפטירין רק הפטרה אחת) אז הפטרת חנוכה עדיפה, בגלל פרסום הנס. כלל שני עולה כאן, שקריאת חנוכה היא אחרונה, כדי להסמיך אותה להפטרה, שהיא מעניין חנוכה אפילו יותר מקריאת התורה..
בשיר 'קיצור הלכות חנוכה' שילב הרב קוק בכמה מקרים גם את טעמי ההלכות. לעניין חובת הנשים בהדלקת הנר והאפשרות שניתנה להן להוציא ידי חובה גם גברים נאמר:
כי אף להן זאת יאתה
כי מידי אשת חיל יד ה' נגלתה (הכוונה למעשה יהודית)
אם לאדם אין שני נרות בערב שבת -- נר שבת קודם לנר חנוכה. הטעם שהרב מביא הוא:
רק נר שבת ממנה יכבד בעינינו
כי גדול היום וקדוש לאדונינו.
טען זה איננו הטעם שמובא בתלמוד (שם נאמר שנר שבת עדיף בגלל 'שלום בית'), ואין הדבר ברור מדוע שינה הרב (אף על פי שגם בחיבורו 'הלכה ברורה' הוא מביא כמובן את הטעם שבתלמוד).
על סדר הדלקת הנרות הוא אומר:
להתחיל בשמאל לימין להפנות
כמשפט הכהנים מקריבי קרבנות
כאן מדגיש הרב את ההקבלה להלכות הקרבנות, וזה מתאים לאחד הרעיונות הבאים לידי ביטוי בחג החנוכה, שבכל אדם מישראל יש צד כהונה, ולכן הנס נעשה על ידי הכהנים. וכך כותב הרב במקור אחר:
'בכל אדם מישראל יש צד כהונה, מפני שבכללם המה ממלכת כהנים וגוי קדוש...'
ביטויים חוזרים בשיר הם 'הדת' ו'חכמים':
'אז מפי חכמים הדת נתונה'; 'וכדת היא נרות עורכת'; 'והדת על הכל מחכמים נתונה'; 'כי במצוה זו חכמים אמרו'; 'בעת אשר כדת בפתחהו'; 'חכמים חקר העמיקו'. לגבי הלכה אחת (הבדלה ונר חנוכה - מי קודם) נאמר שההלכה עדיין לא נפסקה: 'מי להקדים עוד לא נחקרה'.
עם ישראל מכונה בפתיחה 'גזע קדוש', אבל בשעת הסכנה הכינוי הוא 'בת יעקב':
'אף בעת להעמיד הדת בת יעקב יראה
ובקיום המצוות בחדר שם נחבאה...'
תמיהות:
שתי תמיהות ישנן על הנאמר בשיר, ואשמח אם מישהו מן הקוראים יוכל לפתור אותן.
א. התמיהה הראשונה היא בעניין הטעם לקדימות נר שבת (עיין לעיל).
ב. התמיהה השנייה נוגעת לקריאת התורה בחול. בשורה 168 (הובאה לעיל) נאמר: 'והכהן יכפיל הענין'. נראה שהכוונה לכך שפרשת הנשיא של כל יום נקראת פעמיים (כך גם אנו נוהגים היום). אבל לא ברור מדוע 'הכהן' מכפיל, ולא 'הקורא' או 'השלישי'. ניתן היה לומר (שוב) שכל אדם בישראל נחשב ככהן בחג החנוכה (עיין על כך לעיל), אבל לא נראה להסביר כך את השורה. שמא יש כאן שיבוש קל (אולי של העתקה) וצ"ל 'ומהכהן', כלומר מקריאת הכהן מכפילים.
- חברי האתר יכולים להוסיף תגובה להצטרפות